מה עושה פרשיית האזנות הסתר לאמון הציבור במשטרת ישראל ומה צריכה המשטרה לעשות כדי להחזיר את רמת האמון שגם כך נראה שנמצאת בשפל? על כך שוחחנו עם מי שחקר וערך את המדד השנתי של רמת אמון הציבור במשטרת ישראל, פרופ' ערן ויגודה-גדות.
"קל מאוד להרוס אמון מאשר לבנות אותו", אומר פרופ' ויגודה-גדות המציין כי האירועים המדובר מתרחשים נדבך על גב נדבך באירועים נוספים שהתרחשו בשנים האחרונות ושחקו עוד ועוד את אמון הציבור במשטרת ישראל. לדבריו כאשר גוף מרכזי שאמור להיות אמון על שמירת החוק ועל הסדר במדינה והוא אחד הגורמים ליציבותה, אינו מצליח לייצר אמינות ציבורית כאשר הוא פוגע לכאורה בזכויות שמוגנות בחוק, ועושה שימוש בכלים טכנולוגיים שאמורים היו להיות מופנים לאיומים חיצוניים ומפנה אותם לכאורה לאזרחים, למציאות זו יש השלכות ציבוריות חברתיות.
ויגודה-גדות מציין בדבריו כי כלל לא משנה אם החשדות יתבררו כנכונים או לא. עצם העובדה שסביב המשטרה מצטברים עוד ועוד חשדות מסוג זה, הדבר מוביל לכך שהמשטרה תיתפס כבלתי אמינה. לתחושה זו תרמה בין השאר בריחת המחבלים מכלא גלבוע, על אף שמדובר בשב"ס, הרי שמאחר והשב"ס והמשטרה מתקבלים כגופים כרוכים וקרבים זה לזה, הדברים משפיעים גם על האמון במשטרה. בנוסף הוא מציין את "סאגת מינוי המפכ"ל הקודם, העובדה שלא היה מפכ"ל כמה שנים, התנהלות של קצינים בכירים. הדברים לאורך השנים גורמים לכך שאחד הגופים שהכי סופגים חבטות מהציבור הוא המשטרה שהדומיננטיות שלה במדינת חוק היא מרכזית".
העובדה שמדובר בשימוש בכוח חסוי מעיני הציבור שאלמלא חשיפה תקשורתית היה ממשיך להיות נסתר מהעין הציבורית מוסיף עוד נדבך משמעותי של חוסר אמון כלפי המשטרה.
לשאלתנו אודות חשיבותו המעשית של אמון שכזה, מסביר פרופ' ויגודה-גדות: "משטרה טובה מבוססת על קשר כמעט סימביוטי עם הציבור, ואם היא לא זוכה לאמון לא יהיה שיתוף פעולה. אנחנו רואים את זה בציבור הערבי, שם לצד אחריות הציבור עצמו וההנהגה, גם לא היה שיתוף פעולה. אם רוצים למגר אלימות כלפי נשים וכלפי גברים ושימוש בנשק אי אפשר לעשות זאת ללא שיתוף פעולה של הציבור, וכשאין אמון זה לא יקרה".
ויגודה-גדות מציין כי התחושה הציבורית הכללית היא שאין למשטרה את המקצועיות הראויה לביצוע תפקידה, ושוב הוא מדגיש כי "לא משנה אם זה נכון או לא", ותובנה זו מחלחלת לכל חלקי החברה. "המשטרה נתפסת כגוף שלא מנוהל נכון וסופג חבטות גם מבחוץ. הוא עורער בשנים האחרונות על ידי גופים פוליטיים. זה תהליך שמתחיל להדאיג ברמה שיש כמעט תחושה של קריסה".
במציאות שכזו נדרש שיקום משמעותי לארגון. ויגודה-גדות מספר על שיחות עבר עם מפכ"לי משטרה שהבינו את הבעיה ושקלו כיצד ניתן לשקם את האמון. "אני לא יודע אם היום זה מביא את הקברניטים הפוליטיים והמשטרתיים למחשבות על הרפורמות הנדרשות. אני לא חש שיש תהליכים אמתיים פנימיים של בניית אסטרטגיית שיתוף הציבור והחזרת אמון הציבור".
בדבריו מזכיר פרופ' ויגודה-גדות פעולות שיקום שנעשו בגופים דומים ברחבי העולם כדוגמת שיקום המשטרה בניו יורק בשנות התשעים. מהלך שכזה "דורש טיפול מקיף ולא נקודתי. משטרה יכולה לבדוק את עצמה ולשפר תהליכים, אבל ללא גיבוי פוליטי ותקציבי ובניית תכנית אסטרטגית שעומדים מאחוריה לשיקום אמון הציבור, ולא מהלך קצר מועד של שנה שנתיים, זה לא יקרה. אלו כלים שלובים. כשיש חוסר יציבות פוליטית וערעור מעמד המשטרה מצידם של גורמים פוליטיים קשה לבקש טיפול שייתן מקומי".
"תרבות של אמירת אמת, תרבות של מקצועיות ללא פשרות, תרבות של נוכחות במקומות שבהם צריך להיות ולא התעסקות עם דברים אחרים. זו התקבצות של דברים שמצריכים טיפול מקיף", הוא אומר ומזכיר את תרומתה של הקורונה לנתק בין העם למשטרה. "משבר הקורונה הוא גזירה גלובאלית שהגבירה את החיכוך בין הציבור למשטרה במקומות שהברים לא היו נדרשים. המשטרה נדרשה לתת קנסות לאנשים ללא מסכות וכו'. החיכוך המוגבר הזה תרם גם הוא את הפגיעה שלו. זה שאב משאבים של המשטרה ממקומות אחרים לעניין הזה והחיכוך המוגבר הזה גרם נזק לא מבוטל. כשצריך לאכוף תקנות שנוגעים בריאות אין ברירה אלא להשתמש בגורמי משטרה, אבל ראינו שבמדינות עם ציבור ממושמע יותר הפגיעה הייתה קטנה יותר".