קשה לתאר את הכאב שבקריאת מאמר אשר מציג טיעונים שקריים, מסלף עובדות ומלא בניכור וציניות כלפי אחינו באתיופיה.
הכאב גדל פי כמה נוכח ההכרה בכך שלכותב המאמר הרבה יותר קל לשכנע את הציבור הרחב, ושיש לו השפעה , הן על העלייה והן על הקליטה של העולים מאתיופיה כאן בארץ.
הקשר שלי עם הקהילה הוא ארוך. במשך שלוש שנים הדרכתי במרכז קליטה במבשרת ציון, ובנוסף נסעתי לאתיופיה לשליחות בה פעלתי בבית הכנסת בגונדר. במהלך החודש בו שהיתי שם, פגשתי את האנשים פנים בפנים וראיתי את המציאות מקרוב.
המאמר מלא בטעויות וסילופים שנובעים מחוסר היכרות עם השטח. אבקש להציג את מציאות חייהם של אחינו באתיופיה כפי שהיא.
סקירה היסטורית קצרה
במקביל לפרעות שהתרחשו באירופה בסוף המאה ה-19, חלה באתיופיה תקופה קשה המכונה "קפו קן": שילוב של מלחמות, בצורת, מחלות וגזירת המלך להתנצרות גרמו יחדיו נזק קטלני לקהילה שכמחצית ממנה נספתה, וחלק גדול ממנה נאלץ להתנצר כדי לשרוד.
"בזכות" האנטישמיות האתיופית נוצרית, אשר העניקה חשיבות רבה למוצאו וייחוסו של אדם על פני דתו, קהילת המתנצרים נשארה קהילה מובחנת, בה הקפידו על נישואים בתוך הקהילה, וכתוצאה מכך עד המעבר לעיר (כחלק מתהליך העלייה) כמעט ולא היו מקרי התבוללות.
בחלק מהאיזורים המתנצרים שמרו בסתר על יהדותם וכלפי חוץ התנהגו כנוצרים. חלקם בחרו להתערות יותר בחברה הנוצרית, אך הקהילה עדיין נותרה מובדלת – בעיקר בכפרים, ובזכות נישואים פנימיים. רובם של בני הקהילה עבדו ב"עבודות של יהודים" וכונו בשמות גנאי המתייחסים למוצאם היהודי.
מבצע שלמה עורר רבים מבני הכפרים לאפשרות העליה לארץ, ורבבות מהם הגיעו לגונדר ולאדיס אבבה בתקווה לעלות לארץ, תוך נטישת כל רכושם בכפרים, מאחר וראו את עצמם כיהודים.
לאור זאת, הוחלט להקים את שני בתי הכנסת בגונדר ובאדיס אשר ישמשו לתהליך השבה ליהדות. אין שם שום מחנה פליטים, זהו שקר רב שנים שהמתנגדים לעליה מקפידים לתחזק.
הקהילות שנוצרו סביב בתי הכנסת מקיימות אורח חיים יהודי ע"פ ההלכה, מלאות באנשים מדהימים, שומרי מצוות ויראי שמיים, השומרים במסירות נפש על אורח חיים יהודי, וזאת על אף הקושי הכלכלי והעוינות מצד שכניהם הנוצרים. אדם שיבקש לגור בסביבת בית הכנסת יאלץ לשלם הון תועפות (במונחים של אתיופיה) למשכירים הנוצרים, אשר יודעים היטב כי המשפחות שעלו לישראל הן המספקות את הכסף למימון הדירה. היהודים שחיים בקהילות אלו עזבו את כל רכושם בכפרים והגיעו לערים חסרי כל; לא נותר להם דבר, מלבד תקוותם לעלות לארץ.
מה מוצאם של הממתינים לעלייה?
כיום מחצית מהממתינים הינם יהודים מצד אמם, כלומר – יהודים על פי ההלכה. שאר הממתינים הם לרוב יהודים מצד אביהם, וישנו מיעוט של יהודים מצד סבם או סבתם, או בני זוג של יהודים.
יש לציין, שהרב ולדמן, וכך שאר הגורמים הרשמיים אשר תומכים בעלייה, מתנגדים להעלאת בני המשפחות של בני הזוג, גם לא בתור איחוד משפחות.
אז למה הם לא עולים לפי חוק השבות?
שאלה טובה. כאשר סוגיה זו נדונה לראשונה, הגופים הממשלתיים החליטו שקהילה הזו תיבחן תחת ההגדרה "בן דת אחרת", מכיוון שאבותיהם התנצרו בזמנו, אף שהתנצרו מאונס ולא מרצון. מבחינה הלכתית קביעה זו אינה נכונה, שהרי הם יהודים לכל דבר ע"פ פסיקתם של הראשונים לציון: מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הרב מרדכי אליהו זצ"ל ויבדל לחיים הרב שלמה משה עמאר שליט"א בעניין זה, בעומדם על העקרון לפיו ישראל אע"פ שחטא – ישראל הוא.
אם בעבר ההחלטה הממשלתית הייתה החלטה תמוהה, שכן הקהילה החלה לחזור ליהדותה – קל וחומר היום, שכן הקהילה שם מקיימת אורח חיים יהודי מזה שנים. בגלל הגדרתם הפורמלית, שלא בצדק, כ"בני דת אחרת", הם עולים מתוקף חוק הכניסה לישראל והחלטות ממשלה המחמירות משמעותית מחוק השבות. כותב המאמר מנסה לנצל ולגייס לטובתו את העוולה של אי-העלאתם מטעם חוק השבות, והופך עוולה זו לטענה מהותית נגד יהדותם.
אז מה עם המחנות המתמלאים והמתרוקנים?
למעשה, מי שמכיר את הסיפור לאמיתו יודע שבאמירה ש"המחנות התרוקנו" הכוונה היא להצהרת הסוכנות היהודית בשנת 2013, לפיה הסתיימה העלאתם של היהודים באתיופיה (מבצע אשר כונה "כנפי יונה"), כשבפועל "רוקנו" רק את ארון הקודש מספרי התורה בעיצומה של תפילת שחרית אל מול פניהם של המתפללים הנדהמים. הממשלה מעולם לא החליטה על העלאת כלל האנשים שברשימות, וגם ההחלטות שהתקבלו (כדוגמת החלטה 716) נתקלו בגרירת הרגליים של הפקידים והחלטות מכוונות על הפרדת משפחות, מה ששימר את קיומם של בתי הכנסת במהלך השנים.
לצד הגידול הטבעי בקהילה הקיימת, הקהילה גדלה עם הגעה הדרגתית של יהודים מהכפרים.
גופי העלייה והרב ולדמן בראשותם הבטיחו רבות שזה העלייה האחרונה!
אכן, הגופים הרשמיים התומכים בעלייה בראשותו של הרב מנחם ולדמן (רב הקהילות באתיופיה עוד מזמן היותו שליח מטעם הרבנות הראשית בשנות התשעים) הבטיחו שבמקרה והמדינה תעלה את כלל האנשים ברשימות הקיימות, ימכרו את בתי הכנסת, ויהודים שיגיעו מהכפרים יצטרכו להוכיח את יהדותם באופן פרטני מול השגרירות.
הבטחה זו, אשר לטענת הכותב לא קוימה מצד הרב ולדמן, גם לא קוימה אף פעם על ידי מדינת ישראל; שכן מעולם לא העלו את כלל הרשומים במשרד הפנים.
אבל אין לדבר סוף!
זוהי טענה מופרכת מיסודה. כדי להיכלל בהגדרה 'שארית יהודי אתיופיה' יש להיות צאצא ישיר של יהודי אתיופיה. כשם שמספרם של היהודים נאמני התורה הנו מספר סופי ו"סגור" (והם כבר נמצאים עמנו במדינת ישראל) כך גם סופי מספרם של צאצאיהם שנפרדו מהם בשמירת המצוות למן שלהי המאה ה-19.
כל מי שעלה ארצה מקרב שארית יהודי אתיופיה הממתינים בקהילות היהודיות באדיס-אבבה ובגונדר היה צריך להוכיח את שורשיו היהודיים הברורים מצד אמו או אביו. רובם הגדול היו צאצאים ליהודי אתיופיה, אם אחר אם, כלומר – יהודים גמורים על פי ההלכה.
אכן, ישנם מעט נוצרים שהצליחו להסתנן לארץ בעיקר במבצעי 'שלמה' ו'משה', בהם התהליך היה פחות מחמיר משמעותית. בנוסף על כך, לא מזמן עלו מטיגראי נוצרים גמורים דרך המוסד, ללא אישור לכך מהגורמים הרשמיים ובלי קשר לקהילות בגונדר ובאדיס אבבה. למותר לציין, כי כלל הארגונים התומכים בעלייה, מתנגדים בתוקף לעלייה זו.
אולי הם עושים הצגות?
הכותב מתאר באופן ציני ומנותק את מצג השווא שלכאורה עושים העולים כדי להשיג אישור עליה. רבנים, אנשי ציבור ושליחים רבים מעידים כי האנשים הממתינים לעלייה מקיימים מצוות במסירות נפש מתוך יראת שמיים מפעימה, ולמרות כל הקשיים הכלכליים והחברתיים-אנטישמיים בסביבתם, הם צמאים לתורה ולדבר ה'. הטענות על מצג שווא מקוממות כל כך, בייחוד נוכח העובדה כי הללו מגיעות מאנשים הכותבים בנחרצות, בעוד המידע עליו הם מסתמכים נובע בעיקר משמועות מעומעמות חסרות בסיס.
טענת הכותב, לפיה הם אינם מקיימים את המסורות העתיקות של יהודי אתיופיה, מעידה על בורות גדולה בנושא, שכן מרגע החלטת מדינת ישראל להחזירם לחיק היהדות, הוחלט שהחזרה תהיה ליהדות רבנית אורתודוקסית.
נכתב במאמר כך: "קריאות ראשי הקהילה היהודית בישראל למנוע את עלייתם..."
ראשי הקהילה? אמירה זו גובלת בבדיחה. צירוף אותם שלושה מתנגדים מהעדה לעתירה בטענה שהם מייצגים את הקהילה האתיופית בישראל מצביע על חוסר רצינות בלשון המעטה. רוב הקסים, כולל הרבנים הראשיים ליהדות אתיופיה בהווה ובעבר, תומכים בהעלאתם של אחינו למרות ניסיונות השווא לחתום בשמם על עתירות ללא הסכמתם. (מצורף בזאת מסמך התמיכה של הקסים בנושא). אל מול כל זה, מיעוט קולות המתנגדים זניח.
כפי שהקב"ה הוביל לעלייתם של עשרות אלפים מאחינו 'שארית יהודי אתיופיה', כך בעז"ה גם הנותרים יעלו.
הנזק העצום שכותב המאמר עלול לגרום בדבריו אינו רק בעיכוב העלייה, אלא מתבטא בכך שאנשים רבים הקוראים דברים אלו עשויים לאמץ גישה שלילית ביחס לקהילה, דבר הפוגע מאוד בתהליך הקליטה וההשתלבות בארץ וביהדות.
אסיים בכמה בקשות מציבור הקוראים:
אנא מכם, לפני שאתם תוקפים את המאמר מהיותכם שייכים לזרם הימני שמרני או השמאלי ליברלי , אל תנהלו את המלחמות הפוליטיות והדתיות על ראשם של אחינו באתיופיה. בעבר, השמאל התנגד לעלייה מאתיופיה בטענה שהימין מעלה אותם בשביל לאסוף קולות לקלפי, והיום הימין טוען שהשמאל רוצה להעלותם מטעמים הומניטריים אנטי יהודיים.
לעולם יהיו משחקים פוליטיים, אל תתנו להם לבלבל אתכם.
על פעילי המאבק להעלאתם של אחינו נמנים בני ישיבה מישיבות פתוחות וישיבות שמרניות הפועלים מתוך תחושת אחריות לעם ישראל. אמנם נכון הדבר שהדגש התקשורתי (לצערי) הוא הומניטרי גרידא ("איחוד משפחות"), אך גם זה יכול להסיט את הדיון ממהותו. אין שום קשר בין איחוד המשפחות הזה לבין "נתינים זרים" שנמצאים בארץ מסיבות אחרות לחלוטין. סיבת עלייתם של אחינו מאתיופיה נעוצה בזכות היותם חלק מעם ישראל, ולא בחסד הומני.
אסיים בתפילת מקבץ נדחי ישראל (ישעיהו י"א, יא): "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים"