על צביעות ועל נאורות

אני שומע בימים האחרונים עוד ועוד אנשים שמאיצים במקבלי ההחלטות להצטרף ל"עולם הנאור" – ואי הנחת שלי גובר והולך.

ולא רק בגלל שאני נזכר באהרן ברק ששתל לתוך חיינו את הביטוי "הציבור הנאור". זאת, כדי לעשות בו שימוש מניפולטיבי לשם עיקור שיטת המשפט הקיימת לטובת שיטה שמקדשת את תאוותיו של מיעוט באוכלוסייה, זה הדוגל בפרוגרסיביות מזויפת, על חשבונם של המוני מצביעים בקלפי.

לא אהבתי, גם בזמן אמת, את השימוש בביטויים האלה, משום שהמשתמשים בהם ביקשו להשליט באמצעותם השקפת עולם פוסט ציונית, למיטב הבנתי, בניגוד לעמדותיו של רוב הציבור היהודי. בכך עודד ברק , בעיניי, את אותו פלג בעם היהודי שרוצה להפוך את המדינה היהודית למדינה לא-יהודית, רב תרבותית, שבה למיעוטים השונים יש זכויות שוות לאלה של היהודים. בגבעת רם הקבוצה הזאת , לצערי, תמיד מוצאת אוזן קשבת.

אינני יודע אם הוגי הביטוי "העולם הנאור" הם גם חסידיו של הביטוי "הציבור הנאור" , אם כי הדעת נותנות שגם אלה וגם אלה עשויים מאותו אריג, אבל ברור לי שיש מדינות רבות שאינן ראויות להיות חלק מן העולם הנאור; כשם שיש גורמים רבים במחוזותינו שאינם ראויים לחסות תחת הכותרת הציבור הנאור.

זה לא אומר שאני בעד מה שעושה עתה שליט רוסיה, אולם מותר לי בהזדמנות זאת גם לחזור כשמונים שנים לאחור; ואולי, גם יותר. זה לא הרבה במושגים היסטוריים. הזיכרון עוד טרי - ומותר לספר בבתי הספר כיצד נהג העולם הנאור - ולא רק באירופה - ביהודים; במיוחד בתקופת מלחמת העולם השנייה . שעריהן של מדינות רבות, לרבות בארצות הברית, נסגרו בפני מיליוני היהודים שביקשו לברוח מן התופת. הבריטים נעלו את שערי ארץ ישראל. כמעט ואין מדינה שיכולה לרחוץ בניקיון כפיה.

לא הבריטים ולא האמריקנים לא חשבו שכדאי להפציץ את מסילות הברזל או את הכבשנים. רכושם של היהודים שהובלו למחנות המוות נתפס בידי שכניהם. הומניזם לא היה שם. גם לא נאורות.

ואם לחזור לימינו אלה, רוב מדינות העולם הנאור -ביטוי שנולד, כנראה, על רקע הצביעות ששוטפת את העולם המערבי - לא ממש מאוהבות במדינה היהודית. האנטישמיות גואה ולעתים נדמה לי שרבות מהן היו מעדיפות שהמדינה היהודית בכלל תעבור מן העולם.

הסיוע שרבות מהן נותנות לארגונים אנטישמיים, תומכי חרם, מסתכם בסכומי עתק; שלא לדבר על תמיכתן בחימושה של איראן בנשק גרעיני, למרות שראשי המשטר שם מצהירים במפורש על רצונם בהשמדתה של מדינת היהודים.

אז לאחר שאמרתי את כל זה, קשה לי להזיל דמעה על מה שקורה כעת באירופה. זאת לא המלחמה שלנו. דאגותינו צריכות להיות מופנות לפינה אחרת. לשיירות הנשק האיראני ולשיתוף הפעולה הפורה עם הדב הרוסי.

אני גם לא הייתי מציף את רחובותינו בפליטים אוקראיניים; ולא רק בגלל עברו המטריד של העם האוקראיני. מה שקרה בתקופת השואה צריך להכתיב לכולנו שאין לנו רשות להתנער מן המדינה היהודית או לזלזל במי שמבקש להתנכל לה.