בראיון לערוץ 7 מספר צביקה ליבנה, מנכ"ל ארגון הקבלנים בנגב, על תופעת גניבת הפרויקטים שפשטה ברחבי הארץ ובאופן מיוחד באזור הנגב.
ליבנה מספר כי לצד גניבות הציוד וחומרי הגלם הקבלנות הבלתי חוקית מכה באופן קשה את ענף הבנייה. "לא מעט מתחזים תופסים את מקומם של קבלנים אמיתיים ומשתלטים על אתרי בנייה, בעיקר לבניה פרטים כמו וילות ובנה ביתך.
המשמעות היא שקבלן חוקי שמשלם מיסים כחוק ועושה הכול כנדרש, עומד מול מתחזה ומנסה לשכנע את בעל המגרש שהוא זה שיבנה את הבית טוב יותר. ובעל המגרש מחפש לבנות את הבית במחיר הזול ביותר ולא לוקח בחשבון שזול הוא יקר כי יש השלכות של ערבויות ביטחונות ליקויי בניה ועוד, ואין לו למי להתלונן לאחר מכן".
לא פעם, מספר ליבנה, הקבלן הבלתי חוקי מציע הצעת מחיר פחותה בעשרים וחמישה אחוזים ומקבל את העבודה בניגוד לחוק תוך שימוש בפועלים לא חוקיים, "זה מקביל למתחזה לרופא שיעשה ניתוח ללא הכשרה מתאימה".
"זו תופעה רחבה מאוד", אומר ליבנה ומספר כי לפני כשבוע קיים סיור עם צוות חוקרים של משרד השיכון בנתיבות, שם גילו כי כחמישים אחוזים מהקבלנים אינם חוקיים. לדבריו התופעה אינה רק בנתיבות אלא בשאר ערי הנגב וכנראה קיימת גם בשאר חלקי הארץ.
"המדינה והרשויות המקומיות לא מטפלות בנושא הזה", אומר ליבנה ומספר כי פניותיו לראשי ערים נענות בתירוצים. "חלקם אומרים לי שאין להם משאבים להקצאת פקחים, חלק אומרים שלא יסתבכו עם תושב שמחר צריך להצביע להם. החוקים קיימים אבל אין מי שאוכף אותם ומוודא שהם מתקיימים".
ומה באשר למשרד השיכון? אולי הוא יפקח? מסתבר שבמשרד יש רק חוקר אחד שמעסיק עוד חוקר חיצוני אחד, ושניהם אמורים לחלוש על אלפי אתרי בניה בכל רחבי הארץ. לדבריו גם אם רשם הקבלנים רואה בנושא חשיבות עליונה אין לו אפשרות להקצות פקחים.
תופעה זו מצטרפת לתופעה המוכרת של גניבת ציוד מאתרי בניה."קבלן שמזמין ברזל לשטח, מגיע למחרת בבוקר ומגלה ששבעים אחוזים מהברזל נגנב, ציוד כמו טרקטורים ודברים אחרים נגנבים, הם או חלקיהם. פורצים לקונטיינר הציוד וגונבים. אלו דברים יומיומיים שכבר לא מדברים עליהם, אבל התופעה של הקבלנות הבלתי חוקית היא גניבה של אתר".
ליבנה מספר על שלושה גני ילדים שנבנים כמקבץ עבור הרשות המקומית נבנים על ידי קבלן לא חוקי שקיבל את העבודה מקבלן חוקי שזכה במכרז שהוציאה הרשות.
לשאלתנו אומר ליבנה כי אין לו סטטיסטיקה באשר למקורם של הקבלנים הבלתי חוקיים, אך ניתן לקבוע שמדובר בקבלנים פלשתינים שמלכתחילה אינם יכולים להירשם כקבלנים רשמיים וחוקיים אלא לכל היותר פועלים או אנשי מקצוע. "הם לא משלמים מיסים ומציעים הצעות מחיר זולות".
"בעלי המגרשים לא מבינים מי קבלן אמיתי ומי מתחזה. הם לא יודעים לקרוא את רישיון הקבלן ואת הקודים שעליו, וכך יכולים לתת עבודת קבלנות למי שהרישיון שלו הוא רישיון לשיפוצים או עבודות עד שלוש מאות אלף שקל ומי שלא מבין בתחום לא יודע לזהות את ההבדלים".
ליבנה מספר כי כחלק ממאמציו למצוא פתרונות לסוגיה הוא מנסה לכנס לשולחן עגול את כלל העוסקים בתחום, הרשות המקומית, רשות המיסים, המשטרה, רשם הקבלנים ועוד, אך כל אחד מהם מסתכל על הסוגיה מהזווית שלו ובהתאם למגבלותיו. רשות המיסים מנועה מלמסור פרטים על פי החוק, למשטרה יש עדיפויות אחרות, לרשויות המקומיות אין יכולת לתקצב תקני פקחים וכו'. במציאות שכזו, הוא אומר, אין מנוס מכניסתה של המדינה לעומק הסוגיה ומציאת פתרון של ממש שימנע סכנת חיים שעלולה להתרחש במקרה של קריסת מרפסת, בור שייפער בכביש, נפילת גשר או הרס מבנה מאוכלס. דרושה לשם כך זווית ראיה אחידה שמסתכלת על הדברים מלמעלה, ואם הדבר לא יקרה, אומר ליבנה, נמשיך לדבר על הבעיה גם בעוד עשר שנים.