שופט בית המשפט העליון ניל הנדל אמר בסוף השבוע בערב עיון של עמותת חי בהם, כי הוא איננו מאמין בגישה שטוענת שאין לתורה מה לומר בעניינים מסוימים.
בדבריו בערב העיון 'ריבונות ושלטון בעין התורה – אכיפה ומניעת פשיעה' שנערך בבית המדרש 'בית מוריה' בבאר שבע, התייחס השופט הנדל למעמדן ההלכתי של סוגי הראיות השונות וקיווה כי "גדולי הפוסקים יתייחסו לשאלות המשפטיות הרלוונטיות".
"אני חושב שהתורה מדברת על הכל", הוא אמר, "ולכן התורה עוסקת גם בתפיסת פושעים והעמדתם לדין. לצורך כך, היא מחפשת בבירור אחר האמת המוחלטת בעת הבאת ראיות, וכמובן נזהרת מאד מהאשמות שווא".
את חלקו הראשון של הערב, שעסק בנושא ריבונות ושמיטה, חתם ראש מוסדות 'בית מוריה' הרב שמעון כהן הסביר על החשיבות במבט ממלכתי וכלל ישראלי על הלכות השמיטה במדינת ישראל, ולאחריו, הרב ישי שכטר, ראש הכוללים בעמותת 'חי בהם', פתח את חלקו השני של הערב, בו טען כי אמנם 'ראיית הזהב' במשפט בבית דין הינה שני עדים מדברים, אך מקומם של הראיות הפורנזיות 'השותקות' הינו עצום ומופיע כבר בדברי התורה עצמה.
לדבריו, סוגיית הסימנים במסכת בבא מציעא משרטטת לנו את קווי המתאר של דרך השימוש בראיות אלו, ואפילו ניתן לזהות ראיות דוממות אשר נחשבות כ'מדברות'. לדוגמא, העובדה המיוחדת כי אפילו בדיני איסורים משיבים גט לאישה כשיודעת להצביע על נקב בצד אות שבגט נובעת מכך שידיעה זו 'מעידה ואומרת' שהגט היה בידה.
לדברי הרב שכטר, קומה גבוהה מכך ניתן למצוא במשפט המלך בעין התורה, שם הקרקע לשימוש ב'ראיות השותקות' כגון הראיות הפורנזיות רחבה הרבה יותר, וכי בשנים האחרונות ניתן לזהות נוכחות רחבה של ראיות אלו בבית הדין הרבני מתחומי היתרי עגונות, תיקי ירושה ועד שימוש באומדנות, אך הכל מתוך זהירות יתרה.
השופט הנדל, שבשנה וחצי האחרונות גם משמש כמשנה לנשיאת בית המשפט העליון, חילק בדבריו בין ראיות כדוגמת דנ"א לבין ראיות כדוגמת טביעת נעל, וזאת כיוון שהראיה הראשונה הינה כמעט ודאית ברמת השייכות של הדנ"א לאדם ואילו מעמדה של השנייה מורכב יותר.
הוא הוסיף ופירט איך גדולי הפוסקים כמו הגרז"ן והרב עובדיה יוסף זצ"ל תיקפו מבחינה הלכתית את הדנ"א כראיה מספקת להתרת עגונות במקרה של אסון התאומים, אך טען ששופט לא יכול להסתמך על עמדת מומחה הטוען כי טביעת הנעל הינה של פלוני מבלי שאותו מומחה שכנע את השופט בצורה רציונלית כיצד הוא הגיע למסקנה זו. "הייתי רוצה שגדולי הפוסקים יתייחסו לשאלות המשפטיות הרלוונטיות", חתם. "ולכן לדוגמא מאד שמחתי כאשר שהגרז"ן הכיר בראיית הדנ"א".
הרב ישי שכטר סיכם גם הוא ואמר "כי השיח המיוחד בין מקורות היהדות בני אלפי השנים למציאות המשפט בימינו מזקיקה מבט מעמיק ומורכב. יש בשיח זה עוצמה גדולה ומערכה מאד חשובה. לעיתים אפילו ניתן לחוש שהמקורות מדברים ממש אלינו למציאות העכשווית, גם אם המשפט הנוהג במדינת ישראל, לא תמיד מבין את הצורך העצום שלו עצמו במקורות אלו".