הפיגועים האחרונים החזירו אותי לחודש אדר של לפני 14 שנה, שנת 2008, בימים שאחרי הפיגוע בישיבת מרכז הרב בו נרצח אחי יונתן אלדר בהיותו בן 16.
המאבק שניהלנו אז, אחי ואני, ליצירת הרתעה, הסתיים בעיני בכישלון צורב. בשבועיים האחרונים הוא צורב במיוחד. אמנם אנחנו חדשות ישנות, אבל אפשר ללמוד הרבה מהסיפור שלנו.
המחבל עלא הישאם חסן אבו דהיים הוא בן לאחת החמולות הגדולות והעשירות בשכונת ג'בל מוכאבר, אזרח ישראלי, עובד עיריית ירושלים. הוא עבד כנהג הסעות ובבעלות משפחתו הייתה חברת הסעות גדולה שזכתה במכרזי העירייה של הסעות החינוך המיוחד. כאזרח ישראלי הייתה לו כמובן תנועה חופשית בירושלים, הוא הכיר היטב את הישיבה וידע בדיוק לאן ללכת. בפיגוע שביצע נרצחו שמונה נערים- הפיגוע הרצחני ביותר בישראל בעשור וחצי האחרונים (ובתקווה שעד בכלל).
משפחתו חגגה את תוצאות הפיגוע בהקמת סוכת אבלים ובחלוקת בקלאוות לשכנים הצוהלים. בסוכה נתלו דגלי חמאס וחיזבאללה. משפחתו הכריזה גלויות על תמיכתה בטרור והצהירה: "הוא הראשון מבין שורת שאהידים"! חלק מבני המשפחה המתגוררים בירדן ניסו גם הם להקים סוכת אבלים, אלא שהשלטונות הירדנים הרסו אותה מיד. לא כן עיריית ירושלים. היא לא נגעה בסוכת האבלים ולא הפריעה למשפחה לחגוג ולהצהיר על תמיכתה במעשי טרור.
בקומנו מהשבעה, מתקשים להתרגל לחיים החדשים כמשפחה שכולה, בער בנו הרצון למנוע את הפיגוע הבא. את הנעשה אין להשיב למרבה הצער, אבל יש לפעול להרתעה אל מול מחבלים ישראלים כדי שאסון כזה לא יחזור.
אחי ואני כתבנו עצומה בה ביקשנו משר הביטחון אהוד ברק להרוס את בית המחבל, ופנינו למסדרונות הכנסת. הממשלה בראשות אולמרט הייתה ממשלת מרכז-שמאל, ובכל זאת רבים מחבריה הזדהו עם קריאתנו. 57 חברי כנסת חתמו על העצומה, ועוד רבים נוספים אמרו שהנסיבות הפוליטיות לא מאפשרות להם לחתום, אך הם מייחלים להצלחתנו. ניכר היה שלא צריך להיות ימני כדי להזדהות עם דרישה זו, צריך רק היגיון פשוט. אבי דיכטר, השר לביטחון פנים מטעם קדימה וראש שב"כ בעברו, קרא לשר הביטחון להורות להרוס את הבית מיד (יש לציין שעוד טרם פנייתנו).
בשיחה עמנו הסביר שהדבר הוכח פעמים רבות כמייצר הרתעה משמעותית. הוא הסביר שהקללה הנפוצה בערבית "יחרב ביתך" היא דוגמא עממית עד כמה זה נחשב עונש חמור. אפרים סנה ממפלגת העבודה, תת אלוף בצה"ל, הסביר כי הריסת בית, ועוד יותר מכך גירוש משפחה אל מחוץ לשטחי הקו הירוק, אלה צעדים שחד משמעית מונעים טרור. דליה איציק, יושב ראש הכנסת וחברת סיעת קדימה, אמרה שיש להרוס את בית המחבל מיד, וכך כאמור עוד עשרות ח"כים מרחבי הקשת הפוליטית.
שר הביטחון ברק וראש הממשלה אולמרט אמנם סרבו לדבר עמנו או להתייחס לקריאות עשרות חבריהם לכנסת, אבל אחרי חודשים אחדים, כשמחבל ישראלי נוסף עלה עם טרקטור על אזרחים ברחוב יפו, והרג שלושה, הם הפנימו את המסר. שניהם אמרו כי יש להרוס את בתי המחבלים כדי ליצור אפקט הרתעתי.
הוראה להריסת הבית סוף סוף יצאה מן הממשלה, אבל אז הגיע תורה של המערכת המשפטית. בג"ץ קבע כי המחבל התגורר רק בחלק קטן מהווילה בת למעלה מ-300 המטרים של המשפחה, לכן אין להרוס את הבית אלא לאטום רק את החלק בו התגורר הוא. חלק קטן מהבית אמנם נאטם- אבל תרשו לי לשער שהוא לא נותר אטום מאז (ואם למישהו מידע מדוייק בעניין אשמח שישתף אותי). התברר כי בבית חריגות בנייה רבות, אותן יש להרוס על פי חוק, אך גם בהן לא נגעו. הרתעה כנראה לא הייתה פה. מאז נמצאו בבית כספים רבים של חמאס, אך גם הם לא גרמו לכל פעולה משמעותית יותר כלפי המשפחה.
במקביל למאבקנו הכושל על הריסת הבית פנינו לעיריית ירושלים בנוגע להעסקת המשפחה בעירייה. כאמור, למשפחה הייתה חברת הסעות גדולה ומצליחה שהסיעה את ילדי החינוך המיוחד. ביקשנו את המובן מאליו- דאגו קודם כל לילדים, ואחר כך להרתעת הטרור, ואל תעסיקו משפחה שהכריזה כי בנה המחבל הוא "הראשון מבין שורת שאהידים". בקשתנו התקבלה והעיריה חדלה להעסיק את החברה. אלא שבדרך החוצה התלווה אלינו חבר עירייה ותיק. הוא אמר שהוא מעריך את מאמצינו וזה באמת מאוד יפה, אבל למרבה הצער ההישג הזה לא יחזיק מעמד. לדבריו, משפחת אבו דהיים תחליף את שם חברת ההסעות, תיגש למכרז, אף אחד לא באמת יבדוק מי עומד מאחורי החברה החדשה והם ישובו לעסקיהם. שמועות סיפרו שאכן כך קרא (ואם למישהו מידע אמין בנושא אשמח שיעדכן).
הסיפור שלנו הוא כאמור חדשות ישנות, 14 שנים עברו, אבל העדר ההרתעה ממשיך לעלות ביוקר. נראה שחלקים גדולים מכל המחנות הפוליטיים מאמינים כי יש לפעול ביד קשה להרתעת משפחות מחבלים, מערכת הביטחון דורשת זאת שוב ושוב, אבל איכשהו המציאות נקבעת על פי טעמה המעודן של המערכת המשפטית. גם ברשות המקומית, במקרה שלנו עיריית ירושלים, ניכרת חוסר מוטיבציה לפעול בתקיפות לאורך כל הדרך: החל מההחלטה לאפשר למחבלים לחגוג לאחר פיגוע ולהקים סוכת אבלים מתריסה, המשך בהעדר כל מעורבות בהריסת הבית, וכלה בהעדר מאמץ למנוע העסקה של תומכי טרור.
הלוואי ואירועי השבועות האחרונים יגרמו לניעור המערכת, הניעור שאנחנו לא הצלחנו לייצר.