שתי דמויות ריתקו אותי בעת שצפיתי בדיון שהתקיים בוועדת הכנסת שבמסגרתו נתבקשו חברי הכנסת לקבוע שעמיחי שיקלי פרש מסיעתו.
האחת, זאת של בני בגין, בנו של ראש הממשלה המיתולוגי, זה שנמנה על דור הנסיכים בליכוד, אלה שהגיעו למושבם בכנסת על גב תהילת הוריהם, לוחמים במסגרות השונות בבריטים, מבלי שהיה עליהם להוכיח דבר לפני בחירתם; לא בתחום העשייה הציבורית ולא בכלל. והשנייה, זאת של שיקלי, בנו של ד"ר אתן שיקלי, יליד תוניס, איש אשכולות במלוא מובן המילה, מי שמכהן, בין השאר, כנשיא האוניברסיטה העברית במקסיקו, זה שמנעמי הארץ אף פעם לא הוצעו לו על המגש ששמור רק לשכבה הפריבילגית של החברה בישראל.
שיקלי הובס , כמובן, בהצבעה שבה השתתפו רק חברי הכנסת של הקואליציה, שרובם ככולם אנוסים להצביע על פי הוראותיו של ראש רשימתם, ולא על פי צו מצפונם, חלילה, ועתה יהיה עליו לעשות אחת משתיים אלה: להתפטר מהכנסת כדי שהוא יוכל להשתלב ברשימה קיימת, לקראת הבחירות הבאות, או להמתין, כחבר כנסת, למערכת הבחירות הקרובה, שבה יהיה עליו להתמודד במסגרת של מפלגה שלא הייתה מיוצגת בכנסת היוצאת.
שיקלי, כמי שכל חייו עד כה נאלץ להילחם כדי להגיע לאן שהוא הגיע כעת, בניגוד לטיפוסים פלקטיים, שלא היה עליהם לנקוף אצבע כדי לקבל את כל שיש לחברה "הלבנה" להציע לבניה, יעשה, ככל שיש ביכולתי להעריך, את מה שאיש עקרונות אמיתי, אידיאולוג ללא חת, אמור לעשות.
ואגב, בעודי צופה בשניים האלה, בחנתי את תולדותיהם ומצאתי שני עולמות שונים. אצל שיקלי גיליתי השכלה אקדמאית רחבה ביותר, עשייה ציבורית-חינוכית, משמעותית מאין כמותה, בדומה לזאת של אביו, שירות צבאי בסיירת גולני ועוד כיוצא באלה איכויות שאין למצוא, בדרך כלל, אצל כל אלה שעושים את דרכם למשכן בשיטות נסתרות מן העין .
אצל בגין, בהקשר זה, לא מצאתי דבר. הוא מעולם לא היה מעורב , למיטב בירוריי, בעשייה ציבורית כלשהי. גם בכנסת, שיטוטיו במסדרונותיה לא הולידו אף לא מעשה חקיקה אחד שראוי לו שיירשם בדפי ההיסטוריה.
וזה , למעשה, בקליפת אגוז, שיקוף של החברה הישראלית. מחד, דורות של צעירים שנולדו בפריפריה החברתית, אלה שמאמינים בעשייה אישית - ויש כבר כאלה לא מעטים בצמרת הפיקודית בצה"ל - וביכולתה של המדינה היהודית לעמוד באתגרים העומדים לפתחה; ומאידך, אלה שגדלו בתחושה שהם נולדו לשלטון ושכל ניסיון ליטול אותו מהם כמוהו ככפירה בעיקר וכל אימת שזה קורה מערכות שלימות מתגייסות כדי להחזיר את השליטה לחונטה שאנשים ריקים מכל אידיאולוגיה הם דובריה.
שיקלי עוד לא יודע את זה – אבל סימנים ראשונים כבר ניכרים בשטח. יאיר גולן, למשל, מתאר אותו כמי "שבא מאשפתות" וחברה אחרת באותו מחנה פריבילגי, בעיני עצמו, טוענת ש"הוא מזכיר לה את יגאל עמיר".
אינני יודע אם בית המשפט ישנה את ההחלטה הסופית של הח"כים אבל אני בטוח שהדיון האיר מנהיג בעל שיעור קומה שיכול ויהיה בעתיד חלק מהשורה הראשונה של הנהגת המדינה; ואולי, אף מעבר לכך.