זה נדמה כאילו סרטים וסדרות מקוריים של נטפליקס היו חלק מחיינו מאז ומעולם, אבל אם נגלול מספיק אחורה נגלה שמדובר בחידוש של העשור האחרון.
פעם נטפליקס הייתה פשוט עוד ספריית וידאו, אבל בניגוד לרבות אחרות שלא עמדו במבחן הזמן – היה לה אלגוריתם.
והאלגוריתם הזה לא רק ידע במה אנשים אוהבים לצפות, הוא גם הציע להם לצפות בזה. וכשהם צפו, האלגוריתם למד את ההתנהגות שלהם, והציע להם עוד ועוד סרטים וסדרות, ולמד ולמד עליהם, עד שבסוף, ב2012, הוא כבר למד מספיק בשביל לכתוב סדרה.
טוב, הוא לא באמת כתב אותה, אריק רות' ובו וילימון עשו את זה, אבל הוא הוציא למנכ"לים בנטפליקס נתונים, ובנתונים האלו היה כתוב מה אנשים אוהבים לראות. למשל, סדרות על פוליטקיה אמריקאית. למשל, את השחקן קווין ספייסי. וככה נוצרה 'בית הקלפים' – הסדרה הראשונה שפותחה במיוחד עבור נטפליקס.
אם נדלג עשור קדימה, ממש לחודש האחרון, נגלה שהאלגוריתם הזה שוב פיצח את השיטה. עשרת התכנים הנצפים בנטפליקס, שורה שבדרך כלל נשמרה לסרטים וסדרות עתירי אקשן, דרמה וכוכבים, התחילה לכלול גם שעשועונים.
משחקי טלוויזיה שמתרחשים בתוך אולפן עם מתמודדים אנונימיים לחלוטין וכנראה גם ללא השקעה תקציבית הצליחו למשוך אליהם כמות ניכרת של צופים, אין מה להגיד, נטפליקס שיחקו אותה. אבל מה זה אומר עלינו, הצופים?
כי השעשוענים החדשים הם לא עוד תכנית בישול שבודקת מי מבשל הכי טעים או טריוויה שבודקת מי הכי חכם, אלא תכניות שעוסקות בכאילו, בהעמדת פנים. התכנית הראשונה, "עוגה או לא עוגה", הוגדרה על ידי נטפליקס כ"תחרות אפייה עתירת תעתועים שבה מעצבי עוגות מוכשרים יוצרים העתקים מעוררי תיאבון של תיקי יד, מכונות תפירה ועוד", אבל למעשה התחרות היא לא על האפייה עצמה אלא על מי מצליח להטעות את השופטים.
התכנית השנייה, "אמת או שקר", הוגדרה כ"מתחרים מנסים לענות נכונה על שאלות טריוויה קשות. כשהם לא מצליחים, הם פשוט עוברים לתוכנית ב': משקרים כאילו אין מחר", וגם כאן, המטרה העיקרית היא לא לענות נכון או להפגין ידע, אלא להצליח להערים על השופטים והקהל – כשהמנחה, האווי מנדל, מסכם כל מתמודד, הוא מדגיש בעיקר איך הוא שיקר ולא על מה הוא ענה נכון.
ובמידה לא מועטה, ההצלחה הזו של שני השעשועונים שמקדשים את תרבות העמדת הפנים והשקר היא הפנים של הדור שלנו. דור שסף הריגוש שלו כל כך גבוה שתכניות בישול או טריוויה פשוטות כבר לא מספקות אותו, דור ששם דגש יותר על הסתטיקה החיצונית ופחות על התוכן, דור שחייב את הכל עם טוויסט. גם אם הטוויסט הזה דורש להעמיד פנים ולהציג דמות שאתה לא.
וזה מעורר מחשבה. לא על נטפליקס, הם בסך הכל עושים את העבודה שלהם, אלא מחשבה עלינו, הצופים ועל הדור שלנו. כשאלו התכנים שאנחנו צורכים, כשאלו התכנים שנטפליקס יוצרים במיוחד למעננו, אולי, רק אולי, הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש.