הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדין צילום: ללא

"אין לי כבר כוח", שמעתי הבוקר שדרנית ברדיו שביטאה כנראה תחושות של רבים – "מתי כבר יהיה טוב?"

אורך רוח הוא מצרך שניתן לטפח אותו בימי ספירת העומר. הימים הללו לכאורה כל מטרתם היא להגיע אל היעד – במקרה הזה הלא הוא מתן תורה.

לפי זה היינו מצפים שהספירה לעומר, כדוגמת שיגור טיל או 'טבלת ייאוש' של אסיר בבית כלא, תהיה לאחור: ארבעים ותשע, ארבעים ושמונה וכו'. אלא שזה אינו כך. אנו "משגרים קדימה": אחד לעומר, שני ימים לעומר וכו'; כדי להבהיר כי כל יום הינו עומד בפני עצמו.

הדרך הינה למתן תורה אינה נטל מייגע אלא היא מטרה כשלעצמה. לא ניתן 'להגיע' ו'לתפוס' את התורה. כל חיינו הם חתירה אינסופית במעלה עבודת ה'. החכמה היא למצוא את הסיפוק והאושר בעצם ההתקדמות והאתגר.

הדברים נכונים גם במישור הציבורי: מדינת ישראל, שהשבוע חגגנו את יום עצמאותה, אף היא באמצע הדרך. ישנם הישגים מופלאים בכל תחום אולם אסור לטפח אשליות שהגענו סוף סוף אל המנוחה והנחלה. פיגועים כפי שהיו במוצאי יום העצמאות הם תזכורת לכך. אורך הרוח מגיע מתוך התבוננות על ההתקדמות שהייתה בעבר, הכרה בעתיד המזהיר שלפנינו – ובהיערכות טובה יותר מול האתגרים שבהווה.

נעבור וננצח גם את זה.

המשך ספירה טובה