יוחאי דמרי בסיור בשטח
יוחאי דמרי בסיור בשטח צילום: ערוץ 7

זוכר לא רק את הנופלים, ולא רק את הנס הגדול של הקמת המדינה. עם ישראל זוכר את מתקפות הערבים על הישוב היהודי טרם הקמת המדינה בניסיון להניא אותנו מלחזור לאדמתנו ונחלתנו.

עם ישראל זוכר את המתקפות הפרועות על הכבישים והדרכים קודם שהיו גבולות, עוד הרבה לפני מלחמת העצמאות עוד הרבה לפני מלחמת השחרור עוד הרבה לפני מלחמת ששת הימים .

עם ישראל זוכר את המתקפות האכזריות של חג' אמין אל חוסני, של פאודי קואקג'י, של עז אדין אל קסם.

חוט מקשר אחד עובר בין אז להיום: שנאת היהדות, ושנאת היהודים הנושאים את דגלה, לא בשטחים, לא בכיבוש עסקינן, לא בקיפוח, וגם לא בכסף .

מדובר באידיאולגיה דתית עיוורת, אכזרית משולהבת ומוסתת, היונקת ערכים של שנאה, של רוע, של אכזריות, של רצח ושפיכות דמים כבר מילדות ושלא לומר מינקות.

לתפוס מרצחים, ואפילו להרוג אותם, זה כבר לא מרתיע, מי שמקדש את המוות לא ירתע מהמוות, מי שמקדש את השוהדא לא ירתע להיות שהיד. לתפוס מרצחים זה חובה מוסרית, כלפי הנרצחים ובני משפחותיהם כמו גם החברה כולה.

אבל איננו יכולים להסתפק בזה החובה שלנו כלפי החיים כלפי המדינה היא להביא בטחון- ובטחון מושג בעיקר על ידי הרתעה.

ההרתעה זו המשימה שלנו כדי שבאמת נוכל לוודא שההסתה לא תשתלם, שדרך האלימות לא תגבר, שהמחבל הבא לא יעלה על דעתו לרצוח, ובודאי לא יממש זאת כשהילד החשוף להסתה בבית הספר, וכשהנער החשוף להסתה הדתית לא יהפוך בין לילה למחבל אכזר שפל הרוצח בדם קר יהודי רק כי הוא יהודי חייבת החברה כולה המסיתה להיות מורתעת .

את זה אפשר לעשות רק אם עומדים בנחישות, ובעוצמה כנגד האיומים, כנגד ההפחדות .

תמיד תשובה ציונית הולמת הייתה התשובה המשמעותית, ביחד עם התגובה הצבאית החדה והקשה, לא מתפשרת ושלא תאפשר לגדל בערוגה הזו פירות באושים כדוגמת מרצחים שפלים תתי אדם.

בן גוריון הבין זאת, ולמול לחץ אמריקאי אדיר שאיים לחזור בהם מהקמת המדינה, ולמול איום ערבי להשמדת המדינה שבדרך ולמרות הנחיתות המספרית והצבאית הוא לא התבלבל והכריז על מדינה.

אחריו רבים וטובים לא התבלבלו, לא פחדו ולא נרתעו משום איום וביצעו את הפעולות הציוניות הנדרשות .

כך היה בעת ההכרזה על ירושלים כעיר הבירה, כך היה בהכרזת הריבונות על ירושלים כולה והשטח ששוחרר במלחמת ששת הימים. כך היה בהכרזת הריבונות על רמת הגולן . ועוד.

בימים אלו של מתקפת טרור קשה אכזרית וברברית, שבהם נשחטים אזרחים בסכינים, בגרזנים או נטבחים בירי, חובה על מערכת הבטחון לגבות מחיר לא רק מהמחבלים, אלא גם מאלו שאפשרו להם לגדול כך, מההסתה במערכת החינוך, במסגד, בבית, בשכונה ועד לאלו שממש סייעו, מחיר כזה שהבא בתור יבין שזה לא משתלם .

זה לא הזמן להרחבות, למתנות, למחוות וגם לא לבניה ערבית ביהודה ושומרון, בשטחי c המצויים באחריות מלאה שלנו של המדינה, זה לא מוסרי, זה לא ערכי זה לא מה שיביא את הביטחון, ולא מה שיעצור את ההסתה והתאבון להמשך הפיגועים רק יגדל. זה הזמן ללחוץ על דוושת הבלימה.

אבל כמו ששמאל דוחה ימין חייבת לקרב, חובה עלינו לנקוט מדיניות של עשייה ותשובה ציונית הולמת של פיתוח, בינוי, הרחבה וקליטה, של הוספה משמעותית של בניה בירושלים ביהודה ושומרון ובכלל המדינה, תחת אמירה ברורה, עם ישראל לא מפחד מאיומים, לא מפחד מהטרור, ולא מטרוריסטים עם ישראל חי וקיים כשהוא בארצו, ארץ התנ"ך שאליה חזרנו לביתנו ואת הבית צריך לבנות בלי חשש מתוך עוז רוח, נחישות ועצמאות מדינית ובטחונית! לבנות . לבנות. לבנות