לפני כשבוע התלוננו נציגי הרשות באוזני היועצת לביטחון לאומי של הנשיא בוש קונדוליסה רייס על גדר ההפרדה שבונה ישראל. רייס פנתה לראש הממשלה שרון בדרישה להפסיק לבנות את גדר ההפרדה אך נענתה בשלילה.
חילופי הדברים בין שרון לרייס, כותב הניו יורק טיימס, מדגימים את מעורבותה של ארה"ב בתהליך ואת נכונותה ללחוץ על ישראל. יתר על כן, לדברי פקיד ממשלתי בכיר, הלחץ על ישראל מצד הממשל עומד להתגבר, ובכוונת הממשל לעצור את גדר ההפרדה.
עוד כותב העיתון כי חילופי הדברים מעידים על התחזקות שיתוף הפעולה בין מחלקת המדינה לבין הבית הלבן בנושא מדיניות הממשל כלפי ישראל. מזכיר המדינה פאוול בעצמו בעת ביקורו בישראל לחץ עליה לסגת מעזה ואף היה מעורב בפרטי פרטיו של ההסכם, כולל הדרישה לראות על המפה היכן ישראל מציבה מחסומים.
בכתבתו מציין הניו יורק טיימס כי למעשה חלה תפנית במדיניותו של בוש, וכי תחילתה בהודעתו כי הוא מקבל את מפת הדרכים, תכנית שעוצבה בידי האירופאים, האו"ם ורוסיה. בעבר הביע בוש את התנגדותו לתוכנית, אך מאוחר יותר, ערב המלחמה נגד עירק, הוא הסיר את התנגדותו ועבר לתמוך בה, וזאת לאחר שראש ממשלת בריטניה טוני בלייר לחץ עליו לקבלה. מי שמתבונן על הדברים מהצד, כותב העיתון, יכול לראות כי ממשל בוש הקשיח את עמדתו כלפי ישראל ולמעשה קיבל את עמדותיה של מחלקת המדינה, שאחת מהן היא הטענה כי גם אם יש לנקוט יחס תקיף כלפי הטרור הרי שהסכסוך ישראלי ערבי הוא סכסוך פוליטי ופתרונותיו צריכים להתקבל במישור הפוליטי.
בעוד שאחרי פיגועי 11 בספטמבר כחלק מהמלחמה בעולם המוסלמי שיתף בוש פעולה עם מנהיגי מדינות מוסלמיות כגון פקיסטן, סעודיה, ירדן, מצרים והרשות, הוא העדיף לחבור לראש הממשלה שרון ולתומכי מדינת ישראל, כולל אלו שבפנטגון ואלו שבמשרדו של סגנו דיק צ'ייני, הדוגלים בחיסול הטרור.
באמצע 02', בנאומו המפורסם, ביטא בוש עמדה שונה ביחס למזה"ת, והודיע כי הוא חותר להקמת מדינה פלשתינית. אמנם לשמחת אוהדי ישראל בארה"ב ובארץ הוא גם הודיע שממשלו אינו מנהל יותר מגעים עם ערפאת, אך עם זאת, על רקע מלחמת עירק, הסכימו מנהיגי מדינות ערב ואירופה להחלפת ערפאת במחמוד עבאס, וכך יכלה ארה"ב לשוב ולנהל מגעים עם הרשות, והפעם, כביכול עם "מנהיגות אחרת".
שינוי משמעותי נוסף בממשל בוש הוא מינויו של אליוט אברמס, לשעבר בכיר בממשלו של רייגן, לאחראי על נושא המזה"ת במשרדה של היועצת לביטחון לאומי קונדוליסה רייס.
אברמס היה מתומכיה התקיפים של ישראל, והתנגד בתקיפות להסכמי אוסלו, בטענה כי אין לסמוך על ערפאת, אך עתה הוא תומך ביישומה של מפת הדרכים גם תוך עימות עם ישראל.
הניו יורק טיימס מציין כי בתחילה הכה מינויו של אברמס את אנשי מחלקת המדינה בתדהמה, אך התברר כי הוא עשה תפנית, ואף על פי שהוא מחזיק בעמדותיה של ישראל בכל הנוגע ליחס לארגוני המחבלים ולדרישה מהם לחדול מהאלימות הוא מתומכי מפת הדרכים גם כשהדבר נוגד את עמדתה של ישראל והוא אף מתנגד לגדר ההפרדה. גדר ההפרדה, טוען אברמס, היא פרובוקציה ישראלית כלפי הרשות. אברמס פועל להעברת תמיכה כספית ישירה אל הרשות כדי לסייע לממשלתו של מחמוד עבאס ושל סאלאם פייאד, איש הכספים.
פקידי ממשל אומרים כי ארה"ב חשה ש"מדיניות השרירים" החדשה שלה "מוכיחה את יעילותה". לא זו בלבד שישראל כבר נסוגה מעזה ובית לחם, אלא שעתה כבר הושג "שיתוף פעולה ביטחוני", וגם ברור מהו הצעד הבא בהמשך הדרך.
דיפלומטים אמריקנים, אירופאים, ודיפלומטים מהמזרח התיכון אומרים כי עד עתה אמריקה הפעילה לחץ מתון בלבד על ישראל, אך מעתה, לקראת התקדמות התהליך, יופעל לחץ חזק יותר, וזאת כדי להביא את ישראל להפסקתה של בניית גדר ההפרדה, להסגת כוחות נוספים מיש"ע ולעקירת ישובים ביש"ע או לפחות להקפאת התפתחותם.
ההערכה היא כי ישראל לא תהיה מוכנה לבצע כל זאת ללא שהרשות תפרק את החמאס ואת ארגוני הטרור הנוספים, דרישה הזוכה לתמיכתה של ארה"ב, ולכן הבעיה שניצבת בפני ארה"ב היא כיצד להמשיך ב"צעדים הדדיים" ובאיזה סדר הם יינקטו.
נושא העברת כספים אל הרשות עורר את חששם של תומכי ישראל בארה"ב. ביום רביעי שעבר נפגשו 25 מנהיגים יהודים עם קונדוליסה רייס, וחלקם העלה תהיות בדבר מדיניות הממשל כלפי ישראל. בעיקר העלו המנהיגים היהודים השגות באשר לסיוע שהממשל מעביר לרשות.
הניו יורק טיימס מציין כי שרון השקיע מאמץ גדול בבניית קשרים עם אנשים מהמעגל הפנימי של מקורבי בוש, ובעיקר עם לואיס ליבי, מבכירי צוותו של סגן הנשיא דיק צ'ייני. על הקשר הוא הפקיד את אריה גנגר, מי שהיה שותפו העסקי ועתה הוא שליחו האישי. מדובר בקשר שנועד לקיים מגעים ישירים עם הבית הלבן, תוך כדי עקיפת מחלקת המדינה. גם כיום מתקיים ערוץ חשאי זה, אם כי הוא מעומעם בכוונה. (ש.ל.)
חילופי הדברים בין שרון לרייס, כותב הניו יורק טיימס, מדגימים את מעורבותה של ארה"ב בתהליך ואת נכונותה ללחוץ על ישראל. יתר על כן, לדברי פקיד ממשלתי בכיר, הלחץ על ישראל מצד הממשל עומד להתגבר, ובכוונת הממשל לעצור את גדר ההפרדה.
עוד כותב העיתון כי חילופי הדברים מעידים על התחזקות שיתוף הפעולה בין מחלקת המדינה לבין הבית הלבן בנושא מדיניות הממשל כלפי ישראל. מזכיר המדינה פאוול בעצמו בעת ביקורו בישראל לחץ עליה לסגת מעזה ואף היה מעורב בפרטי פרטיו של ההסכם, כולל הדרישה לראות על המפה היכן ישראל מציבה מחסומים.
בכתבתו מציין הניו יורק טיימס כי למעשה חלה תפנית במדיניותו של בוש, וכי תחילתה בהודעתו כי הוא מקבל את מפת הדרכים, תכנית שעוצבה בידי האירופאים, האו"ם ורוסיה. בעבר הביע בוש את התנגדותו לתוכנית, אך מאוחר יותר, ערב המלחמה נגד עירק, הוא הסיר את התנגדותו ועבר לתמוך בה, וזאת לאחר שראש ממשלת בריטניה טוני בלייר לחץ עליו לקבלה. מי שמתבונן על הדברים מהצד, כותב העיתון, יכול לראות כי ממשל בוש הקשיח את עמדתו כלפי ישראל ולמעשה קיבל את עמדותיה של מחלקת המדינה, שאחת מהן היא הטענה כי גם אם יש לנקוט יחס תקיף כלפי הטרור הרי שהסכסוך ישראלי ערבי הוא סכסוך פוליטי ופתרונותיו צריכים להתקבל במישור הפוליטי.
בעוד שאחרי פיגועי 11 בספטמבר כחלק מהמלחמה בעולם המוסלמי שיתף בוש פעולה עם מנהיגי מדינות מוסלמיות כגון פקיסטן, סעודיה, ירדן, מצרים והרשות, הוא העדיף לחבור לראש הממשלה שרון ולתומכי מדינת ישראל, כולל אלו שבפנטגון ואלו שבמשרדו של סגנו דיק צ'ייני, הדוגלים בחיסול הטרור.
באמצע 02', בנאומו המפורסם, ביטא בוש עמדה שונה ביחס למזה"ת, והודיע כי הוא חותר להקמת מדינה פלשתינית. אמנם לשמחת אוהדי ישראל בארה"ב ובארץ הוא גם הודיע שממשלו אינו מנהל יותר מגעים עם ערפאת, אך עם זאת, על רקע מלחמת עירק, הסכימו מנהיגי מדינות ערב ואירופה להחלפת ערפאת במחמוד עבאס, וכך יכלה ארה"ב לשוב ולנהל מגעים עם הרשות, והפעם, כביכול עם "מנהיגות אחרת".
שינוי משמעותי נוסף בממשל בוש הוא מינויו של אליוט אברמס, לשעבר בכיר בממשלו של רייגן, לאחראי על נושא המזה"ת במשרדה של היועצת לביטחון לאומי קונדוליסה רייס.
אברמס היה מתומכיה התקיפים של ישראל, והתנגד בתקיפות להסכמי אוסלו, בטענה כי אין לסמוך על ערפאת, אך עתה הוא תומך ביישומה של מפת הדרכים גם תוך עימות עם ישראל.
הניו יורק טיימס מציין כי בתחילה הכה מינויו של אברמס את אנשי מחלקת המדינה בתדהמה, אך התברר כי הוא עשה תפנית, ואף על פי שהוא מחזיק בעמדותיה של ישראל בכל הנוגע ליחס לארגוני המחבלים ולדרישה מהם לחדול מהאלימות הוא מתומכי מפת הדרכים גם כשהדבר נוגד את עמדתה של ישראל והוא אף מתנגד לגדר ההפרדה. גדר ההפרדה, טוען אברמס, היא פרובוקציה ישראלית כלפי הרשות. אברמס פועל להעברת תמיכה כספית ישירה אל הרשות כדי לסייע לממשלתו של מחמוד עבאס ושל סאלאם פייאד, איש הכספים.
פקידי ממשל אומרים כי ארה"ב חשה ש"מדיניות השרירים" החדשה שלה "מוכיחה את יעילותה". לא זו בלבד שישראל כבר נסוגה מעזה ובית לחם, אלא שעתה כבר הושג "שיתוף פעולה ביטחוני", וגם ברור מהו הצעד הבא בהמשך הדרך.
דיפלומטים אמריקנים, אירופאים, ודיפלומטים מהמזרח התיכון אומרים כי עד עתה אמריקה הפעילה לחץ מתון בלבד על ישראל, אך מעתה, לקראת התקדמות התהליך, יופעל לחץ חזק יותר, וזאת כדי להביא את ישראל להפסקתה של בניית גדר ההפרדה, להסגת כוחות נוספים מיש"ע ולעקירת ישובים ביש"ע או לפחות להקפאת התפתחותם.
ההערכה היא כי ישראל לא תהיה מוכנה לבצע כל זאת ללא שהרשות תפרק את החמאס ואת ארגוני הטרור הנוספים, דרישה הזוכה לתמיכתה של ארה"ב, ולכן הבעיה שניצבת בפני ארה"ב היא כיצד להמשיך ב"צעדים הדדיים" ובאיזה סדר הם יינקטו.
נושא העברת כספים אל הרשות עורר את חששם של תומכי ישראל בארה"ב. ביום רביעי שעבר נפגשו 25 מנהיגים יהודים עם קונדוליסה רייס, וחלקם העלה תהיות בדבר מדיניות הממשל כלפי ישראל. בעיקר העלו המנהיגים היהודים השגות באשר לסיוע שהממשל מעביר לרשות.
הניו יורק טיימס מציין כי שרון השקיע מאמץ גדול בבניית קשרים עם אנשים מהמעגל הפנימי של מקורבי בוש, ובעיקר עם לואיס ליבי, מבכירי צוותו של סגן הנשיא דיק צ'ייני. על הקשר הוא הפקיד את אריה גנגר, מי שהיה שותפו העסקי ועתה הוא שליחו האישי. מדובר בקשר שנועד לקיים מגעים ישירים עם הבית הלבן, תוך כדי עקיפת מחלקת המדינה. גם כיום מתקיים ערוץ חשאי זה, אם כי הוא מעומעם בכוונה. (ש.ל.)