נעם רז
נעם רז צילום: באדיבות המשפחה

היום אנו מביאים לקבורה את אחד מטובי בינינו, לוחם הימ"מ נעם רז הי"ד. למדנו שנים רבות ביחד. לא סתם קראו לו נעם. כולו נעימות; לא סתם שינה את שם משפחתו לרז (במקור רוזנברג) – כולו סוד.

היה תמיד עושה הכל בעדינות ובצנעה. היה מתעקש שנלמד בספריה "כדי שיוכל ללמוד בשקט"; הסתיר מכולם שהתקבל ליחידה מובחרת בצבא; לאחר מכן הסתיר מכולם שהתקבל לימ"מ. תקופה מסוימת למדנו יחדיו אומנות לחימה, הסגנון שלו היה מקצועני, מדויק ועדין – עצר את המכה סנטימטר לפני שפגעה בגוף המתאמן שמולו. בהמשך, לאורך שנות השירות בימ"מ, היה מגיע לשיעור תורה פעם בשבוע. יושב בשקט ומתמלא באור.

נעם הוא לא לבד. הוא מצטרף לרשימה ארוכה של שמות כרועי קליין, דגן ורטמן, יוני נתנאל, אלירז פרץ ועוד ועוד; אם נביט היטיב נבחין כי פעמים רבות מאחורי מבצע צבאי, מאחורי מהפכה חינוכית, מאחורי הצלחה התיישבותית – עומדות דמויות מן הסוג הזה שלאט לאט דוחפות את כולנו קדימה. אנשים, שאת רובם לעולם לא נכיר, לפחות לא בחייהם, ההולכים ומצעידים אותנו יותר ויותר אל מעמקי עידן הגאולה.

הדמויות הללו לא צומחות יש מאין. הן תוצר עמל של שנים. עמל המחושל בתוך בתי המדרש של תורה מיוחדת. כדוגמת מכוניות 'רולס-רויס' שחלקיהן מורכבים אחד לאחד בעבודה ידנית, כך גדלות הדמויות הללו; בידיים אמונות של תלמידי חכמים זקנים ואוהבים. הם ממלאים לאט לאט את השורות, מחלחלים לכל המערכות, ובנחישות העדינה שלהם מנצחים בשם כולנו.

זהו יום עצוב אבל לא יום של יאוש, כי כשמשווים מול נעם וחבריו את הרשע והשקר של אויבינו - יודעים בוודאות שאנחנו ננצח. וגם כאשר רואים את הרפיסות והבלבול של חלק מתוכנו ששכחו מדוע אנו פה – אנו יודעים שתמיד יהיו דמויות כמו נעם, ולכן אנחנו ננצח.