אני פשוט רוצה לומר לך תודה. תודה שזכינו בך, תודה שבחרת בי להיות אשתך, תודה על הילדים שהולכים ונהיים דומים לך, תודה על הנישואים, על 20 שנים טובות ביחד. זה כל כך הרבה, וכל כך מעט. תודה שלימדת אותנו לראות את הטוב, את חצי הכוס המלאה, וכשהייתה ריקה, אמרת שבכל זאת יש כוס.
תודה שלימדת אותנו איך לא ליפול לראייה חיצונית, איך לראות רק פנימה. סלדת וברחת מכל הגינונים והשואו, בטח אתה מתעלף מכל הטרראם שעושים לך עכשיו. אבל מה לעשות, בחייך נתת את כולך לעם ישראל, אז הוא בא להגיד תודה.
בגלל שהיית כל כך צנוע לא תפסת מעצמך כלום, גם כשעמדת שוב ושוב על הפודיום עם הישגים בהרבה תחומים. חכם ויפה, כישרוני ואהוב, תודה שלימדת אותנו הסתפקות במועט. איך לשמוח בבגדים המהוהים שלך, כי לך לא צריך לקנות כלום חדש. ולאכול את כל האוכל שיש במקרר, כי לך לא צריך להכין במיוחד. ולשמוח בטנדר חבוט ולהכריז שרק מי שרציני יש לו טנדר כזה. ולהגיד ישר כן לכל מי שצריך עזרה, לא משנה המקום או השעה או במה מדובר.
"נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה… הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק, וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ: לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ, לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה".
עשרים שנה אני חושבת שהמזמורים האלו נכתבו עליך. תודה שלימדת אותנו מה זה כוח רצון, התמדה, נחישות, עם אפס ויתור עצמי. לא לוותר אף פעם על הדף היומי, או כמו שקראת לו - המרדף היומי, אפילו אחרי יום אימונים מפרך בשעת לילה מאוחרת. הקפדת תמיד על כושר וריצות בכל זמן פנוי, גם ברוח הקפואה בקידה. גם אם זה מאוחר בלילה ביום עמוס. העיקר להספיק עוד, כי זה זמן נעם. לנצל כל דקה. חיית מעט ימים, אך הם היו ארוכים ומשמעותיים.
נעמי, תודה שידעת ורצית להתמסר אלינו לגמרי, למרות ועם העבודה. לא משנה מה עברת באותו יום, ברגע שהגעת הביתה עשית כל מה שצריך. ישר לכלים, לכביסות לתיקונים, לקניות. אבל קודם החיבוק החם, הדגדוגים, ההקפצות להללי, ההתגוששויות עם הבנים. אתה נשמה גדולה של ילד עם חיוך גדול, עם שנינות והומור, עם לב ענק.
תודה על החום, האהבה, כמה שמחה הכנסת הביתה. כמה כיבוד הורים. נתת לנו כל כך הרבה יציבות וביטחון, היית משענת חזקה, תמיד מוביל אותנו קדימה, מציב אתגרים, מלמד להתאמץ, להתגבר, לזכור ששום קושי הוא לא מכשול. כל הטיולים, הפרויקטים המשפחתיים, תכנון העתיד והיומיום. כמה שורשיות. אצלך המילים הגדולות והערכים התבטאו מיד במעשים.
בתקופת הסכמי אוסלו, לדוגמה, כשהמנהיגים שלנו שכחו את הקשר לארץ, המחאה שלך הייתה פשוט בלהוסיף טוב, לבנות ולהצטרף ליישוב חדש. נטעת עצים, דונמים של זיתים וחלומות שכל כך רצית להגשים בכרמי הגפנים. השמן המשובח שלך זה בטח בגלל הזיעה. מי עוד מנקה היום מטע שלם בטורייה?
האושר שלך מכל עץ שגדל, כי הכרת את כולם. בשבת האחרונה עשינו סיור והסברת לי על כל עץ ועץ מה מצבו ומתי הוא ניטע. האושר שלך מהזיתים הראשונים, מבקבוקי השמן הראשונים, האושר שלך מכל טיפת גשם שיורדת, הנחת מלראות את הגשמים החזקים מהחלון הגדול בבית. תדעו שאם יש גשם אחרי ניסן - זה בגללך שהתפללת כל השנה 'ותן טל ומטר לברכה'.
נעמי, תודה שבחיים איתך לימדת אותנו מי אנחנו, למה אנחנו. בזכותך החיים שלנו הפכו למלאי משמעות. אמרת שסוסים מנצחים לא מחליפים, אנחנו לא מחליפים אותך. הלב נקרע מגעגועים ואהבה. רוצים עוד מהטוב שלך בעולם. נשתדל להוסיף מאורך עוד ועוד, תמיד היית קרוב להשם, ועכשיו עוד יותר. בקש ממנו: תן עוז לעמך, וגם כוח לכולנו, המשפחה, הילדים ולי.