לפעמים לא צריך לחכות למשרד החינוך בשביל להתחיל ולפסוע בשביל המוביל לשם.
לפעמים החיים מזמנים לנו אוצר בלום שמונח על הדרך וכל מה שצריך הוא פשוט להרים אותו ולהתחיל לנשום את המילים שלו. לאט. בעיון. מתוך מטרה לעבור לעשייתם.
בעוד כמה ימים יתקיימו אספות ההורים האחרונות של השנה ונגיע לחלק האחרון בו יסתיימו הבחינות ו'החומר' הרשמי של שנת הלימודים, מה שישאיר למחנכים וואקום נרחב שבו יוכלו למלא את שעות הלימודים הנותרות איך וכמה שבא להם.
בדיוק לשם כך, אני ממליץ למחנכים ולמחנכות בחום לעבור על ה'סיפור של נועם': מכתב שכתבה אותו אפרת רז, אלמנתו של לוחם הימ"מ נעם רז שנפל בעת פעילות מבצעית בג'נין.
המכתב הזה יכול להספיק ולמלא כמה שיעורי חברה שלמים ואם לומדים אותו לעומק, התלמידים ישכילו להטמיע באורחות חייהם דפוסי פעילות שיציידו אותם בכלים מעשיים להפוך את חייהם לטובים ואיכותיים יותר.
אפשר לזכור את הנופלים דרך שירה וספרות יפה. אפשר גם דרך סרטונים. אבל נדמה לי ש'הסיפור של נועם' מביא לנו אפשרות נוספת, חיה ובועטת יותר:
לזכור את הנופלים דרך למידת אורחות חייהם המיוחדים. ורק מהמכתב הזה אפשר לקבל קצת פרספקטיבה, איזה אדם מיוחד היה נעם רז הי"ד.
וכך כותבת אפרת (זהו חלק מהמכתב המלא):
"הסיפור של נעם, הוא סיפור פשטות החיים העמוקים של כולנו- צניעות, פנימיות – בלי להתבלבל מהחיצוניות, רעות, משפחתיות, ארצישראליות, לב טוב, מסירות, נחישות, התמדה ועמל, מקצועיות ונאמנות, אמיתיות. פשוט נקיות.
מסתכלים על נעם ונזכרים מה אנחנו רוצים להיות ובעצם – מי אנחנו. ולכן אולי הוא כל כך נגע ונוגע בכל מי שפגש אותו או שמע עליו.
אז איך ממשיכים את האור הטוב הזה? את הרז של נעם?
"בקשה קטנה – פשוט אמצו לכם תכונה, מעשה קטן בסגנון של נעם, שדיבר אליכם ונגע ישר לליבכם, כמו: לקום שעה קודם, להשאיר מיטה מסודרת, לחייך לבן הזוג, בעבודה ולכל מי שבסביבה, להתמקד בדיבורים טובים, לעזוב מחלוקות ולשון הרע, לא להתלונן. להתמקד במטרה, להשתמש יותר בחוש הומור, פשוט להרבות שמחה, להתמקצע בכל תחום. אפס ויתור עצמי. בלי תירוצים.
לנצל דקות פנויות, להשאיר את העבודה מחוץ לדלת כשמגיעים הביתה בסוף יום- להתמקד באשה, בילדים, לדגדג אותם, לצחוק. להשאיר בצד את המסכים.
לראות את חצי הכוס המלאה, ולשמוח בה. וזה על קצת המזלג… סומכים עליכם שתמשיכו את הרשימה"
נדמה לי ועל כך יסכימו כולם, שלא פחות חשוב ממתמטיקה פיזיקה אנגלית או מחשבים, זה שתלמידינו יצאו בני אדם. מענטשים.
ה'סיפור של נעם' הוא מכרה הזהב החינוכי שמעניק לנו את האבנים דרכם נעצב את השביל שיוביל אותנו לשם.
אסור לנו לפספס אותו.
לעילוי נשמת נעם רז הי"ד