ידועה ומפורסמת היא המחלוקת שבין התנאים כיצד להתייחס לשכלולים שהכניסה התרבות הרומאית לארץ ישראל. הרומאים תיקנו שווקים, גשרים ומרחצות, ובכך תרמו לשיפור באיכות החיים של החיים בארץ.
שיטות בעימות תרבותי
ר' יהודה בר' אלעאי התמקד בתועלת המעשית שצמחה לחברה, לכלכלה ולבריאות כתוצאה משכלולים אלו. ר' שמעון בר יוחאי, לעומתו, התמקד במניע ליצירה של אותם שכלולים. הרומאים לא פעלו משיקולים ערכיים אלא מתוך רצון לקדם את תרבותם שלהם: תרבות של זנות, נהנתנות ורדיפת ממון.
המחלוקת שבין ר' יהודה לר' שמעון היא באותם תחומי חיים שבהם ניתן לעשות הפרדה חדה בין המטרה הפסולה של היוזמים לבין השימוש המעשי במה שיצרו.
ר' יהודה נקט בגישה פרגמטית, ואילו ר' שמעון נקט בגישה עקרונית: אי אפשר ליהנות מפירותיה של התרבות הרומאית מבלי להפנים באיטיות את השורשים שלה, גם אם הם סמויים. לדעתו, הדרך היחידה לשמור על קיומו של העם היהודי לאורך זמן היא להביע דה-לגיטימציה מוחלטת לכל מה שתרבות רומא יוצרת ומבטאת.
ההנהגה הא-להית כיוונה את הדברים כך שר' יהודה נעשה "ראש המדברים בכל מקום" והדרך שהתווה נבחרה להנהיג על פיה את האומה באותו דור. ר' שמעון נדחק להסתגר בבית המדרש, ולאחר מכן להסתתר במערה. אולם המחלוקת העקרונית שלהם מלווה אותנו מאז ועד ימינו אלה.
כאז, כן היום, אנו חיים במרחב תרבותי שמקורו זר. תרבות זו הגיעה להישגים טכנולוגיים כבירים שאנו לא יכולים לראות את עצמנו חיים בלעדיהם. תרבות זו גם יצרה סדרי מדינה וחברה שלא נרצה לוותר עליהם. איש מאתנו לא מוכן לחיות בחברה שלא נותנת מקום לחוליות החלשות שבה.
כל זמן שמדובר באימוץ מעשי של סדרי חיים ניטרליים מבחינה ערכית, ההנהגה הרווחת היא הנהגתו של ר' יהודה: להפיק מהם את התועלת האפשרית מבלי לחשוש מתפיסות עולם שליליות שייתכן שקיימים בשורש הסמוי שלהם. ועם זאת, יש לזכור את ביקורתו החריפה של ר' שמעון, הדורשת מאתנו לחפש וללמוד את השורשים התרבותיים ולהפעיל כלפיהם חוש ביקורת נוקב.
בנוסף לכל זה, עלינו להכיר בכך שלא כל סדר חיים חדש הוא ניטרלי מבחינה ערכית. ישנם שינויים שנראים לכאורה טובים ורצויים אולם השורש שלהם פגום עד כדי כך שכל שיתוף פעולה אתם הוא הרסני. ביחס לתופעות כאלה אין לנו ללכת בדרכו של ר' יהודה אלא לאור מדורתו של ר' שמעון.
מה ה"נקודה" כאן?
אביא לכך דוגמה. בתקופה האחרונה הולך ורווח יותר ויותר השימוש ב'נקודה א-מגדרית'. כאשר פונים אל ציבור הכולל בתוכו גברים ונשים, העברית התקנית קובעת שמשתמשים בלשון זכר רבים: "אתם".
עוד לפני שנים רבות, במקרים בהם עלה צורך מיוחד, התפתח השימוש בלוכסן: "אתם/ן". לפעמים זה בא כדי להביע כבוד מיוחד לנשים, ולפעמים כדי להבהיר שהפנייה היא לשני המינים. זהו תיקון טכני, שאין צורך לחקור יתר על המידה מי הגה אותו ומה היו המניעים הסמויים שלו. לאחרונה יש המחליפים את הלוכסן בנקודה: "אתם.ן".
גם זה נראה תיקון טכני, שאולי אף נוח יותר למי שמי שמשתמש במקלדת של הסמרטפון, בה הנקודה זמינה בהרבה מן הלוכסן. אבל זה לא רק טכני. זהו שינוי תרבותי עמוק. לא משתמשים בזה רק לצרכים מיוחדים, אלא הופכים את זה לשפה קבועה של כתיבה.
זה מתואר רק כנוהג המכבד יותר את הנשים. ומי מאתנו יכול להתנגד לכתיבה המכבדת נשים? הרי ההלכה עצמה מצווה את הבעל "לכבד את אשתו יותר מגופו"!
מי שמעיין במאמרים שנכתבו על ידי הוגי הרעיון והמפיצים שלו יגלה שהשורש עמוק בהרבה. ושתי טענות הם טוענים:
(א) שהשפה העברית, המשתמשת בלשון זכר רבים בפנייה לשני המינים היא "שפה דכאנית" ובלתי מוסרית, ולכן עלינו לתקן אותה. (התיקון הבא בתור הוא לפנות לגברים בלשון: "אתם", לנשים בלשון: "אתן", ולשני המינים ביחד בלשון: "אתל"...).
(ב) שיש הרבה יותר מאשר שני מינים – לא רק זכר ונקבה אלא עשרות של מיני ביניים, שהחלוקה הבינארית בין גברים לנשים מוציאה אותם מן החברה.
התפיסות הללו, העומדת ביסודה של אותה "נקודה" תמימה, שכביכול באה רק לבטא יותר כבוד לנשים, הן "שורש פורה רוש ולענה". הן מאשימות את נותן התורה, את נביאי ישראל, את חז"ל ואת כל הדורות הקודמים בישראל כאילו יצרו "שפה דכאנית" שבאמצעותה ביקשו להשפיל את בנות ישראל! אנו מוכנים לאשר האשמה כזאת על ידי שימוש ב'נקודה' המדוברת?!
גם הטענה כאילו יש בעולם יותר מאשר זכר ונקבה מנוגדת לחלוטין למה שכתוב בתורה "זכר ונקבה בראם", ולתפיסה הלכתית ברורה שנותנת מעמד הלכתי רק לזכר ונקבה. בטענה זו מונחת מגמה לטשטוש של הזהות המינית כחלק ממהלך כולל המפרק כל זהות באשר היא: מגדרית, לאומית, ובסופה של הדרך – גם הזהות האנושית.
בדרכו של ר' שמעון
מול "תיקונים תרבותיים" שאינם ניטרליים, נדרשים אנו לאמץ דווקא את גישתו של ר' שמעון בר יוחאי. שמחים ומחויבים אנו לכבד את כל מי שנברא בצלם א-להים, אבל לא על ידי שכתוב הרסני של השפה העברית (שאגב, גם האקדמיה ללשון עברית מתנגדת לו בתוקף).
לא ניגרר אחרי תרבות זרה שמבקשת לשנות את התודעה שלנו בדרכים עקלקלות. לא ניכנע לתעמולה ש האומרת "מה אתם רוצים? זה בסך הכול נקודה!".
לא ניתן את ידנו לביזוי של כל מי שנאמן לתורה על ידי תיוג שלו כ"אדם חשוך" בכך שהוא מסרב לאמץ את הנורמות הפרוגרסיביות. לא נשתף פעולה עם הטחת עלבון בתורתנו, בנביאינו ובחכמינו שדיברו ומדברים אלינו בלשון הקודש שאלה הם הכללים הדקדוקיים שלה.
עם זאת, נזכור שגם בתוך מאבק תרבותי נוקב, אין לנקוט בקו הפעולה בו נקטו ר' שמעון ובנו ביציאתם הראשונה מן המערה, ש"כל מקום שנותנין עיניהם מיד נשרף". שיטה זו זכתה למחאה שמימית במילים: "להחריב עולמי יצאתם?! חיזרו למערתכם".
לא נפעל בדרכים שיש בהן כדי להחריב את עולמו של הבורא, אבל נעמוד קוממיות על משמרתנו בדרך מכובדת ומכבדת המביאה לבניינו של עולם.
הכותב הוא רב היישוב עטרת ועומד בראש מרכז 'אחווה' למדיניות חברתית יהודית.