ממש לא זו הבעיה
השבוע צוטטה השרה שקד כאומרת שיש למפלגתה בעיה של הסברה במחנה הימין. אז ככה, הגברת שקד, אם יורשה לי, זה ממש לא עניין של הסברה, ואגלה לך סוד, גם את יודעת את זה. איך אני יודע? מאוד פשוט.
אם זו הייתה בעיה של הסברה לא היו צצים אצלך כאבי בטן לנוכח התנהלות הממשלה בה את חברה. אם זו הייתה רק הסברה היית שלמה עם עצמך ומשאירה את כאבי הבטן לאגף השמאלי או הערבי של הממשלה.
כי גם את יודעת שלקחת שישיית מנדטים ולהיכנס איתה ללשכת ראש הממשלה זו לא בעיה של הסברה. זו בעיה של מוסר, ומי שהגדיר זאת כך הוא נפתלי בנט עצמו, קצת לפני הבחירות. גם להצביע נגד תפנוקים למחבלים, לוותר על החקיקה נגד שלילת אזרחות ממחבלים או לאפשר החזרת גופות מחבלים זה ממש לא עניין של הסברה, זה עניין של מהות. גם לשבת בממשלה ששר בה (טרופר) מודה שהמדיניות בה היא להרוס מאחזים ולא בנייה ערבית בלתי חוקית, גם זה עניין של מהות והסברה ממש לא קשורה לכאן. גם עסקאות רשת ההצלה לקואליציה שאותן רוקם לפיד עם המשותפת (בלי ששמתם לב, כמובן), גם הם לא עניין של הסברה. גם האחוקיאדה של בני גנץ עם אבו מאזן זה לא עניין של הסברה, ובוודאי לא כשחברייך לקואליציה מכנים את המתיישבים בביטויים מחפירים ש'תת אדם' הוא המעודן שבהם, גם זה לא עניין של הסברה. גם לראות ולשתוק אל מול הלינץ' שעשתה המפלגה שלך לעמיחי שיקלי רק כי העז לא לסטות מהבטחות הבחירות שלך, גם זה לא עניין של הסברה. אפילו הבעיטה שקיבל יום טוב כלפון היא לא עניין של הסברה.
ומה עוד לא עניין של הסברה? הכי חשוב, העובדה שהאצבע ה-61 (שהפכה לאצבע ה-60) שייכת לרע"ם, נציגת התנועה האיסלאמית. זה כבר ממש לא עניין של הסברה אלא אשכרה מהות. קיומה של ממשלת ישראל, תפקודה, תקציביה, מדיניותה והתנהלותה תלויה בהסכמה של התנועה האיסלאמית (ובואי נעשה לנו טובה ולא נתפלסף עם החלוקה לפלג צפוני ודרומי. עברנו את הגיל), זו בהחלט מהות ולא הסברה.
גם אם הייתה מדיניותה של הממשלה מושלמת והיא הייתה תלויה באצבעותיהם של מנסור עבאס וחבריו זו הייתה בעיה מהותית, וממש לא משנה אם בראש הממשלה עומד בנט, נתניהו או האדמו"ר ממונקאצ'-ביזניס.
לטיפול השרה
אגב כבוד שרת הפנים, לתשומת ליבך כמי שאחראית גם על רשות האוכלוסין. אם תציצי במפה שמציגה הרשות תגלי שאזורי יהודה ושומרון צבועים בצבע אחר מזה של שאר חלקי המדינה. לתיקונך ולטיפולך, השרה.
אבל לא רק שם...
באחד המוסדות המכובדים של הציונות הדתית, שלמען כבודו לא אציין את שמו, מופיעה מפת העולם ועליה סיכות עגולות מדוגללות, מדינה מדינה כדגלה ועם ועם בשמו.
מבקר שהגיע השבוע למקום נדהם לגלות את הקו הירוק מסמן גבול מזרחי למדינת ישראל ואם לא די בכך, בין כל הסיכות העגולות הייתה גם סיכה עגולה ועליה דגל אש"ף. כשניסה לברר מה פשר העניין נאמר לו שזה כדי שלא לפגוע בערבים שעובדים במוסד.
האמת היא שאין לי מה לומר. אסתפק במחשבות נוגות.
המכבסה
לתשומת לב כולנו, כדי שלא נתבלבל, כשמגיש מהדורת חדשות מספר לנו על כך שכוחות צה"ל הפועלים בג'נין נתקלו באש של מקומיים חמושים, הכוונה למחבלים. אל תכבסו לא את המילים ולא אותנו. הם לא מקומיים חמושים, הם מחבלים.
לך תבין
במהדורות החדשות שמענו השבוע באדישות תמוהה את המשפט הבא, פחות או יותר: בבית המשפט התקבל ערר המשטרה נגד קביעת שופט בית המשפט בירושלים ולפיה אמירת 'שמע ישראל' בהר הבית אינה עבירה ואינה מצדיקה הרחקה ממתחם ההר.
נדמה לי שלא צריך לומר כלום אחרי משפט מדהים שכזה, אלא פשוט לקרוא את הדברים שוב, לאט, מילה אחר מילה, ולנסות להבין את ההיגיון. אנחנו צריכים שופט שיגיד לנו שאמירת 'שמע ישראל' היא לא עבירה ויש לנו משטרה שמערערת על זה, ויש לנו גם בית משפט שמקבל את הערעור. לכם ברור ההיגיון? כי אני עדיין עובד על זה.
קול דממה דקה
בימים רגילים היינו חוזים בעליהום של ממש על איש ציבור שהיה מעז לומר על שופט בישראל שהוא טיפש ומגדיר את החלטתו כחסרת אחריות ומסוכנת, ואם מדובר בשר בישראל הזעקה הייתה עולה השמיימה. היינו שומעים על פגיעה חמורה באושיות המשפט, על רמיסתם של שומרי הסף ושאר ירקות, אלא שלא כך קורה כאשר השר עיסאווי פרג' אומר את זה על שופט שאמר את המובן מאליו, שמותר לומר 'שמע ישראל' בהר הבית. למעט התבטאות רפה של שר המשפטים שקבע הדברים אינם ראויים, נדם קולם של אבירי החוק והמשפט.
סדרת חינוך
פתיחת קברו של התינוק שספק אם אכן הלך לעולמו בשנות החמישים נפלה בשבוע טלוויזיוני חשוב מאוד, השבוע בו שודרו פרקיה של הסדרה הקצרה 'חידת משולם' בכאן 11. לכל מי שרגש אנושי מינימאלי מפעם בו כלפי הורים שלא יודעים מה עלה בגורל ילדיהם, כלפי חשד שמתגבר שאכן גנבו ומכרו כאן ילדים, לכל אלה וגם למי שעדיין מפקפק אמליץ לחפש את הסדרה ולצפות בה. עבודה טלוויזיונית מעולה שקושרת את הצופה אל רגעי האמת ההם ביהוד, רגעי הדרמה הטלוויזיונית העכשווית ובעיקר אל העדויות המצולמות המקוממות והמרתיחות של מי שמספרות בשוויון נפש על תינוקות שנלקחו לקיבוצים כי הגיעו עולים עם הרבה ילדים 'אז לקחו להם ילד אחד...'.
אם אתם חייבים לראות רק סדרה אחת (בעצם סדרונת), זו הסדרה הזו.
עיר עתיקה, אופנה חדשה
הזדמן לי השבוע לקחת חלק בסיור חשוב ומדאיג מאוד של תנועת הריבונות בירושלים העתיקה. ל אלאה אתכם בנתונים ובמידע שנאסף לאורכו ולרוחבו של הסיור. תוכלו לקרוא על כך בפרסומים רבים ברשת. אספר רק שבעוונותיי נשאה הרוח העזה שבהר הצופים את כיפתי אל שדה קוצים רחוק במורד הגבעה. לא היה סיכוי ללכוד אותה, אלא אם כן ידכם היא ידה של בת פרעה. נאלצתי לחפש בסמטאות העיר העתיקה כובע להמשך היום, אלא ששם בחנות עמוסת כובעים ראיתי גם את כובעי ה-M-16 השחורים נמכרים בגלוי ובאין מפריע. שוטרים שהופקדו על חומותיה ובסמטאותיה של העיר עסוקים מכדי לטפל במיזם אופנת ההסתה הקוראת לרצוח אותם ואותנו. אף אחד גם לא מצא לנכון להורות להם למנוע את מכירת אופנת הטרור הזו, וממש משום כך אני שב על התזכורת שהבאתי כאן לא מזמן:
סעיף ד' 2 בחוק העונשין על הסתה לגזענות או לאלימות: "המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות, דינו – מאסר חמש שנים".
החוק כבר קיים, ארוז ומוכן לשימוש. הרי אין יותר דבר שבח אהדה או עידוד למעשה אלימות מקמפיין ה-M-16. החוק לא מדבר רק על פרסום מאמרים, כרזות או ספרים מסיתים. גם פרסום קריאה לאלימות על חולצות כובעים ונעליים עונה להגדרה. נא להוציא מהמגירה, לנער את האבק ולהתחיל להפעיל את החוק.
ובאשר לי, מובן שחיפשתי חנות שבה לא נמכרת התועבה הזו, ומצאתי.
חג ירושלים שמח!
להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com