חופש דת ומצפון

הופתעתי לקרוא התקפה בוטה וחסרת שחר על הארגון שאני עומד בראשו, חדו"ש – לחופש דת ושוויון, ושותפינו לעתירה לבג"צ, הפורום החילוני וארבעה עשר הורים לחיילים. העתירה נועדה להגן על חירותם וכבודם של חיילים יהודים-לא דתיים וחיילים לא-יהודים בשירותם הצבאי.

התוקפת היא מנכ"לית ארגון משפטנים אמריקאי, Lawfare Project, המגדיר את ייעודו כ"הגנה על זכויות האדם והאזרח של יהודים ומאבק נגד אפליה". קריאת דבריה מלמדת שהיא אינה מבינה כלל את העובדות, את משמעותן המשפטית, את המציאות בצה"ל, ואף לא את עמדתה של המסורת ההלכתית היהודית. במסגרת המוגבלת של מאמר זה נמחיש מספר דוגמאות לכך, ונדגיש את הנושא העיקרי העומד לנגד עינינו: חיזוקה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, על פי ערכי מגילת העצמאות המבטיחה חופש דת ומצפון ושוויון זכויות מלא ללא הבדל דת.

בעתירה דרשנו כי בצד ההקפדה של הצבא על דיני הכשרות בפסח במטבחים הצבאיים, בחדרי האוכל ובקנטינות – יתאפשר לחיילים שאינם מקפידים על דיני הכשרות, לאכול מזון פרטי על פי בחירתם, בצנעת הפרט שלהם ובלא לפגוע ביכולתם של החיילים שומרי המצוות להמשיך ולשמור את דיני הכשרות, ובלא לגרוע מכשרות המזון שהצבא מספק לכלל חייליו.

ההתקפה פורסמה בעברית ובאנגלית לאחר שהתברר שהארגון מממן הליכים משפטיים בישראל נגד עתירתנו, בשם ארגוני ישיבות ומכינות צבאיות אחדות. כתבנו למנכ"לית הארגון והבענו את תמיהתנו על כך שבמקום לתמוך בהגנה על חופש הדת הם תומכים בהנצחת כפיה דתית, ואת צערנו על כך שלא טרחה לפנות אלינו לברור העובדות תחילה.

תשובתה של המנכ"לית לפנייתנו ולשאלות שהופנו אליה על ידי עיתונאי ישראלי היתה "מכתב פתוח לציבור הישראלי", ובו היא מאשימה אותנו ב"תקיפת האופי היהודי של המדינה והפרדתה של ישראל מיהדותה", "יצירת סכסוך שווא כדי לטפח פילוג בחברה הישראלית", "פגיעה בחופש הדת של חיילים שומרי מצוות", "כפייה חילונית על ידי דריסת ההלכה", "יצירת מצב בו חיילים דתיים ולא-דתיים יאכלו בנפרד ויחיו בנפרד", חיוב הצבא "ליצור שני מטבחים ושני חדרי אוכל", ועוד.

לכל ההאשמות האלה אין כל יסוד, וניכר שהכותבת לא קראה את העתירה, אינה מבינה אותה, והאמת היא בעיניה רק שיקול משני למסע צלב שהיא מנהלת נגד הקרן החדשה לישראל, שאין לה כל קשר לעתירה זו. לטענת הכותבת, העותרים הגישו את העתירה לבית המשפט העליון "במימון הקרן". זהו רק שקר אחד מני רבים. יודגש שהארגונים העותרים אינם עוסקים כלל במחלוקות שבין ימין לשמאל פוליטי בישראל. עוד אבהיר כי מזה שנים הקרן אינה תומכת בחדו"ש מתקציבה, ואף בעבר הרחוק ייצגה תמיכתה 2-3% בלבד מתקציבה השנתי של חדו"ש.

העתירה היא נדבך אחד ממערך של מאמצים משפטיים, ציבוריים ורעיוניים של חדו"ש לקידום חופש דת ושוויון, אשר הברית הבלתי קדושה בין דת לפוליטיקה בישראל מעוותת ומונעת את מימושם המלא של ערכי יסוד אלה. זאת, בניגוד להבטחת מגילת העצמאות ולרצון רוב גדול בציבור היהודי הבוגר בישראל. אנו עוסקים בחופש הנישואין, שוויון מגדרי, שוויון בנטל, חופש התנועה [איסור תחבורה ציבורית בשבת], פלורליזם דתי ועוד. אגב, בכל התחומים האלה נפגעות "זכויות האדם והאזרח של יהודים", אך באף אחת מהן לא מצא הLawfare Project להתערב ולתמוך, כמו למשל המציאות בה ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה בעולם השוללת מאזרחיה את הזכות הבסיסית להינשא, ולפיכך מאות אלפי אזרחים בישראל אינם יכולים כלל להינשא במדינתנו בשל שליטת הרבנות האורתודוכסית על נישואי כלל היהודים בישראל.

אין מדובר ב"כפיה חילונית" אלא ההפך הוא הנכון. מדובר בהגנה על זכויותיהם של חיילים חילוניים ולא-יהודים בלא לפגוע כלל בשמירת הכשרות של שומרי מצוות. מדובר על הצורך באיזון בין זכויותיהם ורגשותיהם של אלה, וההכרה בכך שלכידות וסולידריות מחייבים כבוד הדדי ולא כפיה חד-צדדית. העותרים הבהירו כבר בראשית העתירה כי מקובלת עליהם השמירה הקפדנית על כשרות בכלל וכשרות לפסח בפרט במטבחי הצבא, חדרי האוכל ובכל מקום בו הצבא מכין ומגיש מזון לחייליו.

העתירה אינה מבקשת מן הצבא לספק אוכל שאינו כשר. העתירה נוגעת לרשות הפרט של החיילים ולמזונם הפרטי, וזאת תוך הדגשת העובדה כי שמירת הכשרות של אדם אינה נפגעת כלל מכך שלידו מחזיק או אוכל אדם אחר מזון חמץ שאינו שייך לשומר המצוות.

זה עקרון הלכתי עתיק, אשר על בסיסו יכולים שומרי מצוות לשרת בצבאות במדינות מגוריהם, בהם נמצא לרוב מזון שאינו כשר מסביבם, בלא שהדבר פוגע או פוגם בשמירת הכשרות שלהם. כך פוסקת הרבנות הצבאית האורתודוכסית בצבא האמריקאי למשל, וכך נפסק לא אחת באשר לסטודנטים דתיים המתגוררים במעונות באוניברסיטאות במחיצת לא-יהודים ויהודים שאינם שומרי כשרות. אין כל יסוד, אם כך, לאיום של הכותבת שקבלת העתירה תפגע בחופש הדת של חיילים שומרי מצוות ותמנע מהם להתגייס או להיות נוכחים בבסיסי הצבא בפסח. שום שומר מצוות אינו צריך לחשוש מלשרת ביחידות בהן חיילים אחרים פועלים ואוכלים על פי בחירתם בצנעת הפרט שלהם. ההלכה אינה אוסרת זאת, ואף לא המוסר או צרכי הצבא.

ברקע העתירה נמצא ויכוח עקרוני בשאלה אם ישראל תשכיל לשלב בין יסודות זהותה הדמוקרטית והיהודית, כשאיפתם של העותרים, או שמא תתיר לרבנות האורתודוכסית הראשית או הצבאית לכפות את שאיפתן לעצב את ישראל על פי דיני התורה.

כבר לפני כשנתיים פסק בית המשפט בעתירה קודמת של הפורום החילוני ופסל את האיסור על הכנסת חמץ בפסח לבתי החולים ואת הפעלת אנשי הביטחון שם כדי לחפש חמץ בכליהם של המבקרים והעובדים. הרבנות הראשית איימה אז כי שומרי מצוות לא יוכלו להתאשפז בפסח בבתי החולים, ושלא במפתיע התברר שמדובר בבלון נפוח. בג"צ פסק על בסיס עקרונות משפטיים שניתן היה לקוות שהכותבת תכבד ותתמוך בהם: חופש הדת והחופש מדת, אוטונומיה אישית, כבוד האדם, זכות הבחירה ועוד. לכך בדיוק נועד בית המשפט: להגן על חירויות הפרט ועל כבוד האדם!

טענתה כי המדובר הוא ב"סכסוך שווא", שמטרתו כפייה חילונית של מיעוט זניח על הרוב, מתעלמת מהתיאורים הרבים שהובאו בעתירה מפיהם של חיילים אשר הושפלו ונפגעו פגיעה ממשית בשל החיפושים וההחרמות של מזון וציוד שעורכים צה"ל והרבנות כבר שבוע-שבועיים לפני הפסח.

יתר על כן, הרי בניגוד לטענתה בדבר הפגיעה ברצון הציבור, הרי שגם סקר חדו"ש במרץ השנה וגם סקר שנערך מטעם אוניברסיטת בר אילן במרץ בשנה שעברה הראו כי רוב הציבור היהודי הבוגר דווקא תומך באפשרות של חיילים שאינם שומרי מצוות להחזיק ולצרוך חמץ בפסח ברשות הפרט שלהם, כפי שמבקשת העתירה.

הגיע הזמן שגם ארגונים זרים כמו Lawfare Project וגם פוליטיקאים ציניים יקשיבו לרצונו של רוב הציבור ויכבדו את ערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: חופש דת ומצפון!

עו"ד אורי רגב עומד בראש חדו"ש – לחופש דת ושוויון