זה היום בו שבו יהודים להתפלל בתוך מערת המכפלה אחרי 700 שנה (בדיוק!) בהן נאסר עליהם להיכנס.
בבוקרו של אותו יום, כינס הרב גורן זצ"ל את חיילי החטיבה הירושלמית לאחר לינה קצרה בגוש עציון שכבר שוחרר, וכך אמר להם: "חיילים ולוחמים, ברצוני להגיד לכם שני דברים, אנו עומדים היום לשחרר את העיר השנייה בקדושתה בארץ ישראל – עיר האבות, עיר שבה מלכות דוד נוסדה, עיר האבות שקדושתה מיד אחרי ירושלים, והיסטורית, אף, קדמה לירושלים.
נגד מי אנו הולכים להילחם? נגד המרצחים המסוכנים ביותר בארץ – אלה אשר תכננו את כל הפוגרומים, אתה שפגעו ורצחו חיילים ישראלים, כאן על הגבעה עליה אנו עומדים, בדם קר, אחרי שנכנעו וחתמו על כתב כניעה והניפו דגל לבן, כולם כצאן לטבח, ללא נקיפות מצפון ולא קברו אותם, ואני הייתי צריך לאספם מעמדותיהם, לקבורה שנתיים אח"כ. כנגד אלו הנכם הולכים להילחם. אלה שונאי ישראל הגדולים ביותר שיש לנו בארץ זו. בשם ה' תלחמו ותצליחו".
אבל חיילי צה"ל לא לחמו במרצחים האכזריים מחברון. הם מצאו את עיר האבות מלאה כולה בדגלים לבנים: תושבי חברון הערבים חששו שצה"ל ינקום את דמם של נטבחי תרפ"ט, ולכן העדיפו להיכנע כדי שלא יפגעו בהם.
כך זכינו לחזור אל עיר האבות שלנו, ואל האבות והאמהות שהמתינו לנו .
שנים רבות כל כך.
באורח פלא, היום הזה, בו שבו הבנים - אחרי 700 שנה - להתפלל במשכנם של האבות, הוא גם היום בו עם ישראל נוהג, לאורך דורות רבים, להתפלל את תפילת השל"ה הקדוש, תפילת ההורים על הבנים. רבים-רבים יגדשו היום את אולמות מערת המכפלה, ויתפללו אצל האבות, על הבנים.
"והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".