ביום רביעי, בשבוע שעבר, יצאה קבוצה של 35 אנשים מת"א ל'מסיק הזדהות' בכפרים הערביים עקרבה וחירבת-ינון, השוכנים באזור שכם. הקבוצה מנתה אנשי רוח, עסקים וצבא, כגון: עמוס עוז, דוד גרוסמן, מאיר שלו, אלוף (מיל') שלמה גזית, תא"ל (במיל') נחמיה דגן ואף הרב מנחם פרומן מתקוע (ישוב ביש"ע).
"צריך להבין שכל הקיום של מדינת ישראל בכלל וההתנחלויות בפרט, תלוי בדעת הקהל הארצית והעולמית", מסביר הרב פרומן את הצטרפותו למשלחת זו. "בעיני אנשים שניזונים רק מהתקשורת, נראה כי המתנחלים הם חבורה של שודדים שונאי ערבים, רצונם הוא למנוע מהערבים את פרנסתם ולטבוח בהם. צריך לשבור את התדמית הזאת של המתנחלים, ואם ההשתתפות במשלחת היא הדרך מצווה להשתתף בה כדי לחזק את ההתיישבות. באותה התלהבות שהלכתי לישון בשק שינה על האדמה כדי להקים מאחז ליד תקוע, צריך לדאוג שיהיה קיום ביו"ש, ואם המלחמה על דעת הקהל זו הדרך לקיום, חובה לעשות זאת!"
מחבלים במסווה של מוסקים
מסיק הזיתים עלה לכותרות גם מכיוון שבאותו היום הובאו למנוחות לינוי סרוסי, הדס תורג'מן ואורנה אשל, הי"ד, שלושתן תושבות הישוב חרמש שבשומרון. הן נרצחו על ידי מחבל שחדר ליישובן בשעות הלילה דרך פרצה בגדר. את הפרצה גילה המחבל בזמן שמסק זיתים ליד היישוב.
תופעת מסיק הזיתים נפוצה בעונה זו ברחבי יהודה ושומרון. הערבים יוצאים אל מטעיהם כדי למסוק את הזיתים. מסיק הזיתים נעשה בשתי שיטות: העברת יד סגורה על ענף הזית, שמפילה את הזיתים, או הכאת הענפים במקלות עד שנופל הפרי. בכל מקרה, המסיקה מחייבת את המוסק להיות במטע, וכאן מתחילה הבעיה. רוב יישובי יש"ע מוקפים בכרמי זיתים של ערבים (לעתים עד לגדר הישוב ממש) מה שיוצר אפשרות של חדירה ליישוב. ישנם מחבלים שמנצלים את עונת המסיק ומגיעים מצויידים בגרזנים ובמזמרות, וכך מנסים לחדור ולבצע פיגוע.
בעקבות הפיגוע בחרמש, הודיע צה"ל כי יבצע חישוף (הורדת עצים) בסמוך ליישוב ויאסור את המסיר במקומות מסוימים. הודעה זו באה בתגובה לדרישת ראשי ההתיישבות והישובים. כדי להרתיע את הערביים מלמסוק זיתים ליד יישובים יהודיים, נורו לא פעם יריות לעבר מוסקי זיתים ערביים. ירי זה נעשה על ידי קציני הביטחון של יישובים בשיתוף עם צה"ל, ולא כפי שפורסם בכלי התקשורת על ידי מתנחלים פורעי חוק.
"צריך להבין", אומר גורם ביטחוני בכיר הנמצא בשטח, "שיש בעיה ביטחונית בקרבה של הערבים אל יישובים. אותו מוסק שמתקרב אל היישוב, יכול להעביר אחר-כך מידע לגורמים עוינים. הוא יספר היכן עוברים הסיורים וכמה פעמים ביום, היכן הגדר מכופפת, היכן ממוקמות עמדות השמירה, כמה שומרים יש בכל עמדה וכו'. אנחנו מבינים שזוהי הפרנסה של חלק מהם, אך יש פה עניין של פיקוח נפש".
בתגובה לדברים אלו אומר הרב פרומן כי גם במכוניות משתמשים לנסיעה, אך כבר היו מקרים, לא עלינו, של ירי מכיוון מכוניות על יהודים. האם בשל כך ימנעו נסיעת מכוניות ערביות בכל שטחי יו"ש?! "צריך להבין שהחיים מורכבים, לא הכל שחור ולבן", אומר הרב פרומן. "מצד אחד, אם לא יהיה מסיק זיתים ערבים הבעיה הביטחונית תיפתר, אך מצד שני זה יזיק להתיישבות, מכיוון שאותם ערבים יצוירו בתקשורת כמסכנים שמפריעים להם לעבוד למחייתם, ודעת הקהל תהיה נגדנו! שצה"ל וההנהגה יכולים להכריז על עקירת עצים, או מניעת מסיק זיתים במסגרת פעולות מלחמתיות, אבל אדם פרטי לא יכול להחליט את זה". בדבריו יוצא הרב פרומן נגד כל היהודים שהלכו למסוק את כרמי הערבים שליד יישובם בעצמם ועבורם. הוא טוען שיש בכך גזל, גם אם הדבר נעשה כביכול בשם עם ישראל.
גזל עכו"ם איסור דאורייתא
את דבריו מחזק הרב פרומן בדברי הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, שאמר כי מותר לקחת מגויים רק כאשר המדינה היא הלוקחת. כלומר, כאשר המדינה משיקולים שונים מחליטה שזהו הדבר הנכון, מותר לה להחרים שטחים, לעקור עצים או לאסור על מסיק זיתים וכו', אך לא לאדם פרטי.
גם הרב רונצקי, רב היישוב איתמר, מצטרף לדברי הרב אליהו. "לאחר שהיו כמה ניסיונות של מסיקים יהודיים למסוק את כרמי הערבים אצלנו, העברתי שיעור בישיבה על נושא זה", הוא אומר. "צריך להבין שגזל עכו"ם (גזל מגויים) הוא איסור דאורייתא, שלא לדבר על זה שאדם שגוזל, שמגיע בשם הכיבוש והמלחמה ולוקח דברים משחית את מידותיו שלו ופוגע בעצמו בסופו של דבר."
בינתיים, מצד אחד הערבים מוסקים זיתים בחסות פעילי השמאל ובהגנה של הצבא, ומצד שני ממשיכים המתנחלים לדרוש הרחקה, חישוף ולעתים אף איסור המסיק ליד יישובם. "כאשר מגיעים אותם פעילי שמאל באיצטלה של מעשה הומניטרי כלפי אותם ערבים", אומר הגורם הביטחוני, "הם עוזרים לאותם ערבים, אך מפריעים לצבא ומשבשים את פעילותו, מכיוון שהוא צריך להגן עליהם ולמנוע חיכוכים מיותרים בינם לבין המתנחלים. במקום שהצבא יתעסק בפעילות ביטחונית חשובה לאין ערוך (כגון: פעילויות בשכם וכדו'), הוא מתעסק אתם!"
בשטח, קציני צה"ל מתירים או אוסרים את המסיק על פי הוראת הדרג המדיני, שמחליט את החלטותיו בדרך כלל לפי הלך הרוח של דעת הקהל הארצית או העולמית, ולאו דווקא לפי הדרישות הביטחוניות של השטח. בכל מקרה, המתנחלים מבטיחים להמשיך להילחם בהחלטה לאשר את המסיק ליד יישובם.
"צריך להבין שכל הקיום של מדינת ישראל בכלל וההתנחלויות בפרט, תלוי בדעת הקהל הארצית והעולמית", מסביר הרב פרומן את הצטרפותו למשלחת זו. "בעיני אנשים שניזונים רק מהתקשורת, נראה כי המתנחלים הם חבורה של שודדים שונאי ערבים, רצונם הוא למנוע מהערבים את פרנסתם ולטבוח בהם. צריך לשבור את התדמית הזאת של המתנחלים, ואם ההשתתפות במשלחת היא הדרך מצווה להשתתף בה כדי לחזק את ההתיישבות. באותה התלהבות שהלכתי לישון בשק שינה על האדמה כדי להקים מאחז ליד תקוע, צריך לדאוג שיהיה קיום ביו"ש, ואם המלחמה על דעת הקהל זו הדרך לקיום, חובה לעשות זאת!"
מחבלים במסווה של מוסקים
מסיק הזיתים עלה לכותרות גם מכיוון שבאותו היום הובאו למנוחות לינוי סרוסי, הדס תורג'מן ואורנה אשל, הי"ד, שלושתן תושבות הישוב חרמש שבשומרון. הן נרצחו על ידי מחבל שחדר ליישובן בשעות הלילה דרך פרצה בגדר. את הפרצה גילה המחבל בזמן שמסק זיתים ליד היישוב.
תופעת מסיק הזיתים נפוצה בעונה זו ברחבי יהודה ושומרון. הערבים יוצאים אל מטעיהם כדי למסוק את הזיתים. מסיק הזיתים נעשה בשתי שיטות: העברת יד סגורה על ענף הזית, שמפילה את הזיתים, או הכאת הענפים במקלות עד שנופל הפרי. בכל מקרה, המסיקה מחייבת את המוסק להיות במטע, וכאן מתחילה הבעיה. רוב יישובי יש"ע מוקפים בכרמי זיתים של ערבים (לעתים עד לגדר הישוב ממש) מה שיוצר אפשרות של חדירה ליישוב. ישנם מחבלים שמנצלים את עונת המסיק ומגיעים מצויידים בגרזנים ובמזמרות, וכך מנסים לחדור ולבצע פיגוע.
בעקבות הפיגוע בחרמש, הודיע צה"ל כי יבצע חישוף (הורדת עצים) בסמוך ליישוב ויאסור את המסיר במקומות מסוימים. הודעה זו באה בתגובה לדרישת ראשי ההתיישבות והישובים. כדי להרתיע את הערביים מלמסוק זיתים ליד יישובים יהודיים, נורו לא פעם יריות לעבר מוסקי זיתים ערביים. ירי זה נעשה על ידי קציני הביטחון של יישובים בשיתוף עם צה"ל, ולא כפי שפורסם בכלי התקשורת על ידי מתנחלים פורעי חוק.
"צריך להבין", אומר גורם ביטחוני בכיר הנמצא בשטח, "שיש בעיה ביטחונית בקרבה של הערבים אל יישובים. אותו מוסק שמתקרב אל היישוב, יכול להעביר אחר-כך מידע לגורמים עוינים. הוא יספר היכן עוברים הסיורים וכמה פעמים ביום, היכן הגדר מכופפת, היכן ממוקמות עמדות השמירה, כמה שומרים יש בכל עמדה וכו'. אנחנו מבינים שזוהי הפרנסה של חלק מהם, אך יש פה עניין של פיקוח נפש".
בתגובה לדברים אלו אומר הרב פרומן כי גם במכוניות משתמשים לנסיעה, אך כבר היו מקרים, לא עלינו, של ירי מכיוון מכוניות על יהודים. האם בשל כך ימנעו נסיעת מכוניות ערביות בכל שטחי יו"ש?! "צריך להבין שהחיים מורכבים, לא הכל שחור ולבן", אומר הרב פרומן. "מצד אחד, אם לא יהיה מסיק זיתים ערבים הבעיה הביטחונית תיפתר, אך מצד שני זה יזיק להתיישבות, מכיוון שאותם ערבים יצוירו בתקשורת כמסכנים שמפריעים להם לעבוד למחייתם, ודעת הקהל תהיה נגדנו! שצה"ל וההנהגה יכולים להכריז על עקירת עצים, או מניעת מסיק זיתים במסגרת פעולות מלחמתיות, אבל אדם פרטי לא יכול להחליט את זה". בדבריו יוצא הרב פרומן נגד כל היהודים שהלכו למסוק את כרמי הערבים שליד יישובם בעצמם ועבורם. הוא טוען שיש בכך גזל, גם אם הדבר נעשה כביכול בשם עם ישראל.
גזל עכו"ם איסור דאורייתא
את דבריו מחזק הרב פרומן בדברי הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, שאמר כי מותר לקחת מגויים רק כאשר המדינה היא הלוקחת. כלומר, כאשר המדינה משיקולים שונים מחליטה שזהו הדבר הנכון, מותר לה להחרים שטחים, לעקור עצים או לאסור על מסיק זיתים וכו', אך לא לאדם פרטי.
גם הרב רונצקי, רב היישוב איתמר, מצטרף לדברי הרב אליהו. "לאחר שהיו כמה ניסיונות של מסיקים יהודיים למסוק את כרמי הערבים אצלנו, העברתי שיעור בישיבה על נושא זה", הוא אומר. "צריך להבין שגזל עכו"ם (גזל מגויים) הוא איסור דאורייתא, שלא לדבר על זה שאדם שגוזל, שמגיע בשם הכיבוש והמלחמה ולוקח דברים משחית את מידותיו שלו ופוגע בעצמו בסופו של דבר."
בינתיים, מצד אחד הערבים מוסקים זיתים בחסות פעילי השמאל ובהגנה של הצבא, ומצד שני ממשיכים המתנחלים לדרוש הרחקה, חישוף ולעתים אף איסור המסיק ליד יישובם. "כאשר מגיעים אותם פעילי שמאל באיצטלה של מעשה הומניטרי כלפי אותם ערבים", אומר הגורם הביטחוני, "הם עוזרים לאותם ערבים, אך מפריעים לצבא ומשבשים את פעילותו, מכיוון שהוא צריך להגן עליהם ולמנוע חיכוכים מיותרים בינם לבין המתנחלים. במקום שהצבא יתעסק בפעילות ביטחונית חשובה לאין ערוך (כגון: פעילויות בשכם וכדו'), הוא מתעסק אתם!"
בשטח, קציני צה"ל מתירים או אוסרים את המסיק על פי הוראת הדרג המדיני, שמחליט את החלטותיו בדרך כלל לפי הלך הרוח של דעת הקהל הארצית או העולמית, ולאו דווקא לפי הדרישות הביטחוניות של השטח. בכל מקרה, המתנחלים מבטיחים להמשיך להילחם בהחלטה לאשר את המסיק ליד יישובם.