בשבוע שעבר נכנע שרון לאילוצים והלך להגיש את התפטרותו לנשיא המדינה משה קצב. כאשר מגדל כבשים נפגש עם קצב צריך לצפות לאיזו חאפלה גדולה. ואכן, מתרגשת עלינו מערכת בחירות שצופנת בתוכה הרבה חגיגות ניצחון, חידושים ותהפוכות.
בין המאפיינים הבולטים הפעם יש לציין את ההתגוששות הפנים-מפלגתית, שעשויה להאפיל על הקרב הגדול עצמו. ההתארגנות הפנימית: הפרישות, הפילוגים, המיזוגים והפנים החדשות צופנת בתוכה סיפורים מרתקים. המאבק הצמוד שרון-נתניהו מעניין וחשוב לא פחות מהקרב על ראשות הממשלה, שכרגע לא נראה שמישהו יכול לקחת אותה ממועמד הליכוד. מפלגת העבודה הולכת כנראה ליפול לידיו של מצנע, אך קודם לכן הוא יקבל מפואד פייט לא קטן. שאלה מרתקת אחרת היא מה יקרה לש"ס. האם אכן תאבד נתח משמעותי מכוחה, כפי שצופים כולם? או שמא תפתיע ותנפץ גם הפעם את הסקרים?
סיעות הימין ישראל ביתנו מולדת ותקומה, השכילו הפעם למצוא מכנה משותף ולהציב חזית אחידה בשלב מוקדם למדי של מערכת הבחירות. בפעם הקודמת הוקם האיחוד הלאומי לאחר לבטים קשים והתדיינויות ארוכות מדי. בסופו של דבר נוצר הרושם שמדובר בחתונה ללא אהבה שהצדדים הגיעו אליה בעל כרחם בלחץ המצביעים, וזו אחת הסיבות להישג הלא מרשים בבחירות הקודמות. הפעם מתבצע האיחוד לאחר קדנציה ארוכה של שיתוף פעולה מוצלח, ויש לקוות שגם קהל הבוחרים יגיב בהתאם.
המפד"ל, כך מסתבר, מגיעה לבחירות הללו מוקדם מדי. אפי איתם, ללא ספק פוליטיקאי עם נוכחות ציבורית ותקשורתית, לא הספיק עדיין להוכיח את מלוא יכולתו כשר בכיר בממשלה. הקדמת הבחירות מציבה את המפד"ל בעמדה לא נוחה, ולא במקרה מיהרו אנשיה לתקוף את מתחריהם מהימין על שלא התאמצו להרכיב ממשלת ימין צרה ולדחות את הבחירות.
אנשי המפד"ל הכתירו עליהם פה אחד את אפי איתם, כמי שיש בידיו היכולת להוציא את המפלגה מן הבוץ. כעת יש מי ששמים לו רגליים ומכשילים את ניסיונותיו לרענן את הרשימה ולהרכיב חזית ימנית מאוחדת.
קשה לבוא בטענות אל חברי כנסת שנלחמים על זכותם להתמודד באורח דמוקרטי על מקומם ברשימה. מצד שני, בעצם בחירתו של איתם ליו"ר המפלגה הייתה הצהרה מסוימת, שמחייבת היום לתת לו צ'אנס למצות את מהלכיו. כישלון של המפד"ל בבחירות יירשם לחובתו של איתם, בצדק או שלא בצדק, ולכן מגיע לו לקבל תנאים אופטימליים לקראת המבחן הגדול שהוא עומד בפניו. למפד"ל יש כמה חברי כנסת שהם אנשי מקצוע טובים, אבל בהחלט אינם מנהיגים המסוגלים לסחוף אחריהם ציבור. כעת מוכיחים כמה מהם כי אמנם אין להם כוח להוביל, אך בהחלט יש להם כוח להפריע לאחרים להוביל. אפי איתם הובא למפד"ל מתוך אמונה ביכולתו להוביל, לסחוף, להנהיג. תהיה זו טעות קשה לנסות לקשור עכשיו משקולות לרגליו. אין למפד"ל מספיק זמן כדי להכין אלטרנטיבה. תנו לאפי לנצח.
במפד"ל צפוף? אפשר גם בליכוד
ליאור קצב, ראש עיריית קריית מלאכי בן ה32-, הודיע השבוע שהוא מתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת.
קצב, שנבחר לראשות העיר מטעם הליכוד בגיל 28, הוא בוגר מסלול דתי-לאומי קלאסי: בני עקיבא, ישיבה תיכונית וישיבת הסדר ('אור עציון'). לכאורה, ביתו הפוליטי הטבעי נמצא במפד"ל. פעם עוד אפשר היה לראות אנשי מפד"ל בראש רשות מקומית גדולה, ולא רק ביש"ע. יגאל ביבי כיהן שנים רבות כראש עיריית טבריה. גם בצפת כיהן ראש עיר מפד"לניק. אפילו בירת החרדים בני ברק מי היה מאמין? - נשלטה בעבר ללא עוררין בידי המפד"ל. בשנים האחרונות איבדה המפד"ל את אחיזתה ברשויות המקומיות. ריצה של ראש רשימת המפד"ל לראשות עיר היא מחזה נדיר עד לא קיים. לא ברור לי איך בעיר הקודש ירושלים, שיש בה כל כך הרבה דתיים, לא קם עד היום מועמד דתי חוצה מחנות, שמציב אתגר של ממש מול החילונים המתמודדים על ראשות העיר.
ליאור קצב בחר ללכת לליכוד, נבחר לראשות העיר, והפך לתופעה חריגה לא רק בגלל גילו הצעיר, אלא גם בגלל הכיפה הסרוגה שעל ראשו. הצלחתו של ליאור קצב היא עוד מקרה שבו הדרך להשתלבות הציבור הדתי-לאומי בעמדות מפתח אינה עוברת דרך המפלגה הדתית-לאומית.
אפשר לטעון שלא לכל אחד יש אח בשם משה קצב, ולכן גם לא כל אחד יכול להשתלב בליכוד כמו ליאור קצב. יש הטוענים כי סרוגי כיפה הפועלים מחוץ למסגרת הפוליטית המגזרית אינם שומרים על מחויבות אידיאולוגית לערכי המגזר, ובחלק מהמקרים זה אכן נכון. עם זאת, אי אפשר לומר שחובשי כיפות סרוגות הם נטע זר בליכוד: כל מי שצופה בישיבות מרכז המפלגה מבחין בריבוי הראשים מכוסי הכיפה, ביניהם פעילים שהפכו לסמל תנועתי כמו עוזי כהן מרעננה.
במבנה הפוליטי הנוכחי בישראל, תפקידי מפתח בעלי השפעה מדינית כמו שר החוץ ושר הביטחון שלא לדבר על ראשות הממשלה הם נחלתן הבלעדית של המפלגות הגדולות, הליכוד והעבודה. אם הציבור הדתי-לאומי רוצה להטביע את חותמו בתחום המדיני, ולא להישאר תמיד מחוץ לאותו מטבחון שבו מתקבלות ההחלטות החשובות באמת כדאי שישתול כמה נציגים משלו בתוך הליכוד. משה פייגלין פקד אלפי חברים לליכוד, וכבש לעצמו ראש גשר של כמאה ושלושים חברי מרכז. ליאור קצב יפנה אל כלל חברי המרכז. הוא דתי-לאומי, אבל גם ליכודניק. בשר מבשרם.
ליאור קצב הוא פוליטיקאי צעיר ומבטיח, והפנייה שלו לליכוד היא צעד נכון. במפד"ל נהוג להציב את יו"ר הדור הצעיר במקום ראלי בערך כאשר הוא מתחיל לחתן את ילדיו. קשה לזכור מתי היה שם לאחרונה ח"כ בן 32. ובכלל, למה לתפוס מקום של מישהו אחר בסירה הדתית-לאומית הקטנה והצפופה, כשסיכוייך לעלות על אוניית מפלגת השלטון טובים לא פחות? אגב, גם לנשים הדתיות-לאומיות הייתי מציע לא לבנות רק על הפירורים שצמרת התנועה מוכנה לחלק להן. אם יש ביניכן פוליטיקאית בעלת שיעור קומה, שתיקח דוגמה ממרים פיירברג מנתניה. אישה דתייה שלא שאלה אף אחד, ולקחה מטעם הליכוד את ראשות אחת הערים הגדולות בישראל.
לפני כשנתיים אפי איתם התלבט על עתידו בחיים הציבוריים בישראל. באותם ימים אריק שרון היה במצב פוליטי נואש, לנוכח כוונותיו של נתניהו לכבוש מידיו בחזרה את ראשות הליכוד, בדרך לראשות הממשלה. אילו חבר אז איתם לשרון, סביר להניח שהיום הוא ולא מופז היה שר הביטחון. איתם התלבט ארוכות, החליט בסוף ללכת למפד"ל, ובמקום לנהל את מלחמת ישראל מול הפלשתינים הוא מנהל כעת מלחמה מול אורלב ולנגנטל על שאיפתו לרענן את רשימת המפד"ל לכנסת ולהתאחד עם מפלגות הימין.
אני לא תומך בסגירת המפלגות הדתיות, ואשמח מאוד אם הן יזכו להצלחה בבחירות הקרובות. אך מכיוון שטרם הוכח שעוד שניים-שלושה מנדטים למפד"ל הופכים אותה לגורם מכריע בממשלה טוב שיש גם מי שמנסה לטפס מתוך הליכוד.
בראיון לתוכניתנו 'בוקר בשבע' בערוץ 7 אמר השבוע ליאור קצב שהחליט לרוץ לכנסת רק לאחר שקיבל את ברכתו של הרב מרדכי אליהו. מה שנותן יסוד לתקווה שגם בעתיד, אם וכאשר יגיע רחוק, לא ישכח לשאול בעצתם של גדולי הרוח שבדור. בהצלחה.
אמרת השבוע
(מרצ היא) מפלגה עם תפקיד חשוב. האסון שלה הוא שאין לה עיתון ואין לה רדיו, וכאשר התקשורת בידי הממשלה, קשה לה מאוד להגיע לציבור (שולמית אלוני בראיון ל'הארץ').
בין המאפיינים הבולטים הפעם יש לציין את ההתגוששות הפנים-מפלגתית, שעשויה להאפיל על הקרב הגדול עצמו. ההתארגנות הפנימית: הפרישות, הפילוגים, המיזוגים והפנים החדשות צופנת בתוכה סיפורים מרתקים. המאבק הצמוד שרון-נתניהו מעניין וחשוב לא פחות מהקרב על ראשות הממשלה, שכרגע לא נראה שמישהו יכול לקחת אותה ממועמד הליכוד. מפלגת העבודה הולכת כנראה ליפול לידיו של מצנע, אך קודם לכן הוא יקבל מפואד פייט לא קטן. שאלה מרתקת אחרת היא מה יקרה לש"ס. האם אכן תאבד נתח משמעותי מכוחה, כפי שצופים כולם? או שמא תפתיע ותנפץ גם הפעם את הסקרים?
סיעות הימין ישראל ביתנו מולדת ותקומה, השכילו הפעם למצוא מכנה משותף ולהציב חזית אחידה בשלב מוקדם למדי של מערכת הבחירות. בפעם הקודמת הוקם האיחוד הלאומי לאחר לבטים קשים והתדיינויות ארוכות מדי. בסופו של דבר נוצר הרושם שמדובר בחתונה ללא אהבה שהצדדים הגיעו אליה בעל כרחם בלחץ המצביעים, וזו אחת הסיבות להישג הלא מרשים בבחירות הקודמות. הפעם מתבצע האיחוד לאחר קדנציה ארוכה של שיתוף פעולה מוצלח, ויש לקוות שגם קהל הבוחרים יגיב בהתאם.
המפד"ל, כך מסתבר, מגיעה לבחירות הללו מוקדם מדי. אפי איתם, ללא ספק פוליטיקאי עם נוכחות ציבורית ותקשורתית, לא הספיק עדיין להוכיח את מלוא יכולתו כשר בכיר בממשלה. הקדמת הבחירות מציבה את המפד"ל בעמדה לא נוחה, ולא במקרה מיהרו אנשיה לתקוף את מתחריהם מהימין על שלא התאמצו להרכיב ממשלת ימין צרה ולדחות את הבחירות.
אנשי המפד"ל הכתירו עליהם פה אחד את אפי איתם, כמי שיש בידיו היכולת להוציא את המפלגה מן הבוץ. כעת יש מי ששמים לו רגליים ומכשילים את ניסיונותיו לרענן את הרשימה ולהרכיב חזית ימנית מאוחדת.
קשה לבוא בטענות אל חברי כנסת שנלחמים על זכותם להתמודד באורח דמוקרטי על מקומם ברשימה. מצד שני, בעצם בחירתו של איתם ליו"ר המפלגה הייתה הצהרה מסוימת, שמחייבת היום לתת לו צ'אנס למצות את מהלכיו. כישלון של המפד"ל בבחירות יירשם לחובתו של איתם, בצדק או שלא בצדק, ולכן מגיע לו לקבל תנאים אופטימליים לקראת המבחן הגדול שהוא עומד בפניו. למפד"ל יש כמה חברי כנסת שהם אנשי מקצוע טובים, אבל בהחלט אינם מנהיגים המסוגלים לסחוף אחריהם ציבור. כעת מוכיחים כמה מהם כי אמנם אין להם כוח להוביל, אך בהחלט יש להם כוח להפריע לאחרים להוביל. אפי איתם הובא למפד"ל מתוך אמונה ביכולתו להוביל, לסחוף, להנהיג. תהיה זו טעות קשה לנסות לקשור עכשיו משקולות לרגליו. אין למפד"ל מספיק זמן כדי להכין אלטרנטיבה. תנו לאפי לנצח.
במפד"ל צפוף? אפשר גם בליכוד
ליאור קצב, ראש עיריית קריית מלאכי בן ה32-, הודיע השבוע שהוא מתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת.
קצב, שנבחר לראשות העיר מטעם הליכוד בגיל 28, הוא בוגר מסלול דתי-לאומי קלאסי: בני עקיבא, ישיבה תיכונית וישיבת הסדר ('אור עציון'). לכאורה, ביתו הפוליטי הטבעי נמצא במפד"ל. פעם עוד אפשר היה לראות אנשי מפד"ל בראש רשות מקומית גדולה, ולא רק ביש"ע. יגאל ביבי כיהן שנים רבות כראש עיריית טבריה. גם בצפת כיהן ראש עיר מפד"לניק. אפילו בירת החרדים בני ברק מי היה מאמין? - נשלטה בעבר ללא עוררין בידי המפד"ל. בשנים האחרונות איבדה המפד"ל את אחיזתה ברשויות המקומיות. ריצה של ראש רשימת המפד"ל לראשות עיר היא מחזה נדיר עד לא קיים. לא ברור לי איך בעיר הקודש ירושלים, שיש בה כל כך הרבה דתיים, לא קם עד היום מועמד דתי חוצה מחנות, שמציב אתגר של ממש מול החילונים המתמודדים על ראשות העיר.
ליאור קצב בחר ללכת לליכוד, נבחר לראשות העיר, והפך לתופעה חריגה לא רק בגלל גילו הצעיר, אלא גם בגלל הכיפה הסרוגה שעל ראשו. הצלחתו של ליאור קצב היא עוד מקרה שבו הדרך להשתלבות הציבור הדתי-לאומי בעמדות מפתח אינה עוברת דרך המפלגה הדתית-לאומית.
אפשר לטעון שלא לכל אחד יש אח בשם משה קצב, ולכן גם לא כל אחד יכול להשתלב בליכוד כמו ליאור קצב. יש הטוענים כי סרוגי כיפה הפועלים מחוץ למסגרת הפוליטית המגזרית אינם שומרים על מחויבות אידיאולוגית לערכי המגזר, ובחלק מהמקרים זה אכן נכון. עם זאת, אי אפשר לומר שחובשי כיפות סרוגות הם נטע זר בליכוד: כל מי שצופה בישיבות מרכז המפלגה מבחין בריבוי הראשים מכוסי הכיפה, ביניהם פעילים שהפכו לסמל תנועתי כמו עוזי כהן מרעננה.
במבנה הפוליטי הנוכחי בישראל, תפקידי מפתח בעלי השפעה מדינית כמו שר החוץ ושר הביטחון שלא לדבר על ראשות הממשלה הם נחלתן הבלעדית של המפלגות הגדולות, הליכוד והעבודה. אם הציבור הדתי-לאומי רוצה להטביע את חותמו בתחום המדיני, ולא להישאר תמיד מחוץ לאותו מטבחון שבו מתקבלות ההחלטות החשובות באמת כדאי שישתול כמה נציגים משלו בתוך הליכוד. משה פייגלין פקד אלפי חברים לליכוד, וכבש לעצמו ראש גשר של כמאה ושלושים חברי מרכז. ליאור קצב יפנה אל כלל חברי המרכז. הוא דתי-לאומי, אבל גם ליכודניק. בשר מבשרם.
ליאור קצב הוא פוליטיקאי צעיר ומבטיח, והפנייה שלו לליכוד היא צעד נכון. במפד"ל נהוג להציב את יו"ר הדור הצעיר במקום ראלי בערך כאשר הוא מתחיל לחתן את ילדיו. קשה לזכור מתי היה שם לאחרונה ח"כ בן 32. ובכלל, למה לתפוס מקום של מישהו אחר בסירה הדתית-לאומית הקטנה והצפופה, כשסיכוייך לעלות על אוניית מפלגת השלטון טובים לא פחות? אגב, גם לנשים הדתיות-לאומיות הייתי מציע לא לבנות רק על הפירורים שצמרת התנועה מוכנה לחלק להן. אם יש ביניכן פוליטיקאית בעלת שיעור קומה, שתיקח דוגמה ממרים פיירברג מנתניה. אישה דתייה שלא שאלה אף אחד, ולקחה מטעם הליכוד את ראשות אחת הערים הגדולות בישראל.
לפני כשנתיים אפי איתם התלבט על עתידו בחיים הציבוריים בישראל. באותם ימים אריק שרון היה במצב פוליטי נואש, לנוכח כוונותיו של נתניהו לכבוש מידיו בחזרה את ראשות הליכוד, בדרך לראשות הממשלה. אילו חבר אז איתם לשרון, סביר להניח שהיום הוא ולא מופז היה שר הביטחון. איתם התלבט ארוכות, החליט בסוף ללכת למפד"ל, ובמקום לנהל את מלחמת ישראל מול הפלשתינים הוא מנהל כעת מלחמה מול אורלב ולנגנטל על שאיפתו לרענן את רשימת המפד"ל לכנסת ולהתאחד עם מפלגות הימין.
אני לא תומך בסגירת המפלגות הדתיות, ואשמח מאוד אם הן יזכו להצלחה בבחירות הקרובות. אך מכיוון שטרם הוכח שעוד שניים-שלושה מנדטים למפד"ל הופכים אותה לגורם מכריע בממשלה טוב שיש גם מי שמנסה לטפס מתוך הליכוד.
בראיון לתוכניתנו 'בוקר בשבע' בערוץ 7 אמר השבוע ליאור קצב שהחליט לרוץ לכנסת רק לאחר שקיבל את ברכתו של הרב מרדכי אליהו. מה שנותן יסוד לתקווה שגם בעתיד, אם וכאשר יגיע רחוק, לא ישכח לשאול בעצתם של גדולי הרוח שבדור. בהצלחה.
אמרת השבוע
(מרצ היא) מפלגה עם תפקיד חשוב. האסון שלה הוא שאין לה עיתון ואין לה רדיו, וכאשר התקשורת בידי הממשלה, קשה לה מאוד להגיע לציבור (שולמית אלוני בראיון ל'הארץ').