למעלה משלוש מאות אלף חברי ליכוד נדרשים היום להכריע בין שרון לנתניהו. אם לבחון על פי עמדותיהם המוצהרות אין ספק שנתניהו עדיף על שרון. עשרות הרוגים מדי חודש מחייבים הכרעה מהירה וחדה של המלחמה עם הפלשתינים. נתניהו מצהיר שידביר את הטרור. שרון אומר שימשיך בדרך הנוכחית. שרון מצהיר על תמיכה במדינה פלשתינית. הרעיון הזה הוא אסון, ושרון כבר גם נזק עצום בעצם תמיכתו העקבית בו, עוד לפני שנקט צעד מעשי אחד בכיוון. מרכז הליכוד דחה את תוכנית המדינה הפלשתינית ברוב עצום, אבל את שרון זה לא מעניין. נתניהו לעומתו מוביל קו עקבי של שלילת המדינה הפלשתינית.
שרון מצהיר שלאחר נצחונו יקים ממשלת אחדות. בכך הוא ממשיך במסורת הלא מפוארת של הימין, שמפחד לשלוט ולממש את מצעו גם כשהעם נותן לו מנדט רחב. כדי להסתדר עם מפלגת העבודה, ועוד בראשות מצנע, יאלץ שרון במקרה הטוב להמשיך במדיניותו הנוכחית, ומה שיותר סביר ללכת עוד יותר שמאלה. נתניהו, יש להניח, יתבסס קודם כל על הגוש הדתי-ימני.
בכל זאת ההכרעה לא פשוטה. ההיסטוריה של שני האישים לימדה אותנו להיות חשדניים. למדנו שהצהרות לחוד ומעשים לחוד. הצהרותיו בעבר של שרון הטוען-לכתר היו חיוביות לא פחות מאלו של נתניהו כיום. כמועמד לראשות הממשלה הוא הבטיח, על סמך עברו העשיר בתחום, להדביר את הטרור בזמן קצר. כמה שבועות אחר כך כבר הצהיר שדברים שרואים מכאן לא רואים משם, והתחיל לדבר על ויתורים כואבים ועל ההבלגה שגם היא כוח. ההצהרות היפות של נתניהו כעת אינן יכולות להשכיח את מעשיו, בוואי ובחברון. גם אם נסמוך על כנות כוונותיו, הוא צפוי לאילוצים ולחצים קשים שספק רב עד כמה יעמוד בהם.
מה שמקל קצת על ההכרעה במי לתמוך היא התחושה שנצחונו של שרון כבר מובטח. שיתוף פעולה בין שרון לנתניהו יכול להיות לברכה למדינת ישראל, גם אם השניים הללו היו מעדיפים לא להתאמץ להסתדר זה עם זה. ניצחון סוחף מדי של שרון יתפרש כאישור לזרוק את נתניהו הצידה, וגם כתמיכה גורפת במדיניותו התומכת במדינה פלשתינית. ההכרעה בין נתניהו לשרון לא קלה, אבל די ברור שניצחון בנוק-אאוט אינו רצוי. המנדט של שרון כנראה מובטח. צריך לדאוג שהוא לא יהיה רחב מדי.
החטא ועונשו
זה נראה כמו לפני שנות דור, אך רק שבוע חלף מאז הודח פואד מראשות מפלגת העבודה, בקולות הקיבוצים, הפנסיונרים ואנשי הערים הגדולות.
מה לא עשה פואד כדי לזכות בלגיטימציה מהיונים הצחורות של מפלגתו. האיש הזה, שדרכי המנהל התקין רחוקים ממנו כרחוק גבעת אסף מהמרכז המסחרי בקיבוץ שפיים, נזכר פתאום להתרגש מאי-חוקיותם של כמה פחונים במאחזים. שבועות ספורים לאחר שכפה על מפלגתו תמיכה בתקציב המדינה, נזכר לפתע פואד מגן החלשים להתעקש על הסבת תקציבים מההתנחלויות לערי הפיתוח. איש השטח השווקים והצ'אפחות לבש לפתע חליפת דיפלומט, וגרר אחריו, מעשה פרס, את אריק שרון לתוכניות 'עזה תחילה' ו'יהודה תחילה'. מי שרואה את עצמו קודם כל כחבר נאמן שכח את ידידותו רבת השנים עם ראש משפחה שכולה, שבנתה אנדרטה צנועה לזכר בנה הבכור שנפל על קידוש ה'.
על הכל אולי ייסלח לו. מה לא עושה פוליטיקאי כדי להחזיק במשרתו. ועל אחת לא ייסלח לו: על שגם את צה"ל וביטחון המדינה ראה ככלי משחק שניתנו בידיו להשתמש בהם למטרותיו הפוליטיות. לא ייסלח לו הניצול הציני של סמכותו כדי להטיח את חיילי צה"ל ואת צעירי יש"ע אלו באלו בחוות גלעד, בבחינת ישחקו הנערים לפנינו. לא ייסלח חילול השבת ההמוני, תוך שבירת האמון של חיילי צה"ל הדתיים בפקודות המבצעיות שהם מקבלים. ומעל לכל לא ייסלח משחקו המופקר בהסכמים מדיניים עם רוצחים מועדים, תוך הסגת כוחות צה"ל מעמדותיהם. הצורך לשמור על מקומך כיו"ר המפלגה לא יכול להכשיר סיכון חייהם והפקרת ביטחונם של אזרחים וחיילים. דמם של 12 הרוגי חברון ו12- נטבחי קרית מנחם זועק לשמיים. פיקוח נפש דוחה פריימריס.
למחרת הקרב הנורא האשים 'הצופה' את פואד באחריות למותם של הרוגי חברון, בגלל הפקרת הביטחון למען מצגת שווא של הסכמים מדיניים, לצורכי פריימריס. פואד הגיב בזעקה תקשורתית גדולה על הסתה לרצח, והגיש תלונה ליועץ המשפטי לממשלה. למעשה, גם ההאשמה הזאת באה לצורכי פריימריס. הצגת עצמך כקורבן להסתה שעלולה להוביל לרצח מציבה אותך בשורה אחת עם יצחק רבין, שקירבה אליו תמיד נחשבה למקדם מכירות במפלגת העבודה. מה לעשות שאפילו עו"ד טליה ששון, ראש המחלקה האפלה בפרקליטות המתמחה בתחום ה'הסתה', לא הצליחה למצוא משהו פסול במאמר הצודק הזה של חגי הוברמן.
פואד בן אליעזר ניסה לשמור על מעמדו באמצעים של ציניות וחוסר יושר. טוב שכשל, גם אם מחליפו עמרם מצנע רחוק מלהיות טוב ממנו.
תוצאות לא מרעישות
במבט שני, תוצאות הבחירות במפד"ל רחוקות מלהיות מפתיעות. המרכז שהרכיב את הרשימה לכנסת הוא אותו מרכז ישן שבחר אותה בפעם הקודמת. זהו אותו מרכז שכבר היה צריך מזמן לעמוד לבחירה מחודשת, לאחר שהקדנציה המיועדת שלו תמה כבר מזמן. מי שמדבר על התמתנות המפד"ל בגלל המיקום הנמוך יחסית של יצחק לוי, כדאי שייזכר שבפעם הקודמת המרכז הזה דחף אחורה את צבי הנדל וחנן פורת. גם השפעתם המוגבלת של רבנים על חברי המרכז אינה דבר חדש. המרכז הזה, בהנהגת שאול יהלום, החליט להישאר בממשלת נתניהו אחרי הסכמי וואי, בניגוד לעמדת הרב יצחק לוי שנתמכה על ידי הרב מרדכי אליהו.
אז מה מפתיע, שגילה פינקלשטיין היתה האישה הראשונה? הרי גם בפעם הקודמת, עם אותו מרכז, היא היתה האישה הראשונה. ששאול יהלום הצליח? הרי הוא תמיד היה חזק במרכז הזה. שהרב יצחק לוי הצליח קצת פחות מיהלום ואורלב? עד כמה שזכור לי הוא כבר מזמן לא העמיד למבחן את כוחו במרכז הזה מול שאול יהלום. בעבר יהלום תמיד ויתר לו על הבכורה. וכשניסה את כוחו, כאמור, לאחר הסכמי וואי, הוא כשל. ואז הוא עוד היה יו"ר המפלגה.
צריך לזכור שבסופו של דבר ההבדלים בין האישים השונים במפד"ל אינם כה גדולים. מלבד נחום לנגנטל שפרש, כל חברי המפד"ל הם בעלי זהות ימנית ברורה.
הופתע רק מי שחשב שהמרכז הזה ישנה את דרכו בגלל שהמפלגה העמידה בראשה את אפי איתם. מסתבר שמה שנכון בליכוד נכון גם במפד"ל. כדי שהמרכז יבטא רוח אחרת צריך לקיים מפקד ובחירות. גם הצדק מחייב זאת, לאחר שאלפי צעירים שקיבלו זכות בחירה בשנים האחרונות אינם מיוצגים במרכז הזה.
אם אפי איתם רוצה להנהיג באמת ולא להיות קישוט, כדאי שידאג לזה מייד לאחר הבחירות לכנסת. אם זה לא ייעשה, גם את תפקיד השר הבכיר הוא עוד עלול להפסיד במרכז הזה.
שרון מצהיר שלאחר נצחונו יקים ממשלת אחדות. בכך הוא ממשיך במסורת הלא מפוארת של הימין, שמפחד לשלוט ולממש את מצעו גם כשהעם נותן לו מנדט רחב. כדי להסתדר עם מפלגת העבודה, ועוד בראשות מצנע, יאלץ שרון במקרה הטוב להמשיך במדיניותו הנוכחית, ומה שיותר סביר ללכת עוד יותר שמאלה. נתניהו, יש להניח, יתבסס קודם כל על הגוש הדתי-ימני.
בכל זאת ההכרעה לא פשוטה. ההיסטוריה של שני האישים לימדה אותנו להיות חשדניים. למדנו שהצהרות לחוד ומעשים לחוד. הצהרותיו בעבר של שרון הטוען-לכתר היו חיוביות לא פחות מאלו של נתניהו כיום. כמועמד לראשות הממשלה הוא הבטיח, על סמך עברו העשיר בתחום, להדביר את הטרור בזמן קצר. כמה שבועות אחר כך כבר הצהיר שדברים שרואים מכאן לא רואים משם, והתחיל לדבר על ויתורים כואבים ועל ההבלגה שגם היא כוח. ההצהרות היפות של נתניהו כעת אינן יכולות להשכיח את מעשיו, בוואי ובחברון. גם אם נסמוך על כנות כוונותיו, הוא צפוי לאילוצים ולחצים קשים שספק רב עד כמה יעמוד בהם.
מה שמקל קצת על ההכרעה במי לתמוך היא התחושה שנצחונו של שרון כבר מובטח. שיתוף פעולה בין שרון לנתניהו יכול להיות לברכה למדינת ישראל, גם אם השניים הללו היו מעדיפים לא להתאמץ להסתדר זה עם זה. ניצחון סוחף מדי של שרון יתפרש כאישור לזרוק את נתניהו הצידה, וגם כתמיכה גורפת במדיניותו התומכת במדינה פלשתינית. ההכרעה בין נתניהו לשרון לא קלה, אבל די ברור שניצחון בנוק-אאוט אינו רצוי. המנדט של שרון כנראה מובטח. צריך לדאוג שהוא לא יהיה רחב מדי.
החטא ועונשו
זה נראה כמו לפני שנות דור, אך רק שבוע חלף מאז הודח פואד מראשות מפלגת העבודה, בקולות הקיבוצים, הפנסיונרים ואנשי הערים הגדולות.
מה לא עשה פואד כדי לזכות בלגיטימציה מהיונים הצחורות של מפלגתו. האיש הזה, שדרכי המנהל התקין רחוקים ממנו כרחוק גבעת אסף מהמרכז המסחרי בקיבוץ שפיים, נזכר פתאום להתרגש מאי-חוקיותם של כמה פחונים במאחזים. שבועות ספורים לאחר שכפה על מפלגתו תמיכה בתקציב המדינה, נזכר לפתע פואד מגן החלשים להתעקש על הסבת תקציבים מההתנחלויות לערי הפיתוח. איש השטח השווקים והצ'אפחות לבש לפתע חליפת דיפלומט, וגרר אחריו, מעשה פרס, את אריק שרון לתוכניות 'עזה תחילה' ו'יהודה תחילה'. מי שרואה את עצמו קודם כל כחבר נאמן שכח את ידידותו רבת השנים עם ראש משפחה שכולה, שבנתה אנדרטה צנועה לזכר בנה הבכור שנפל על קידוש ה'.
על הכל אולי ייסלח לו. מה לא עושה פוליטיקאי כדי להחזיק במשרתו. ועל אחת לא ייסלח לו: על שגם את צה"ל וביטחון המדינה ראה ככלי משחק שניתנו בידיו להשתמש בהם למטרותיו הפוליטיות. לא ייסלח לו הניצול הציני של סמכותו כדי להטיח את חיילי צה"ל ואת צעירי יש"ע אלו באלו בחוות גלעד, בבחינת ישחקו הנערים לפנינו. לא ייסלח חילול השבת ההמוני, תוך שבירת האמון של חיילי צה"ל הדתיים בפקודות המבצעיות שהם מקבלים. ומעל לכל לא ייסלח משחקו המופקר בהסכמים מדיניים עם רוצחים מועדים, תוך הסגת כוחות צה"ל מעמדותיהם. הצורך לשמור על מקומך כיו"ר המפלגה לא יכול להכשיר סיכון חייהם והפקרת ביטחונם של אזרחים וחיילים. דמם של 12 הרוגי חברון ו12- נטבחי קרית מנחם זועק לשמיים. פיקוח נפש דוחה פריימריס.
למחרת הקרב הנורא האשים 'הצופה' את פואד באחריות למותם של הרוגי חברון, בגלל הפקרת הביטחון למען מצגת שווא של הסכמים מדיניים, לצורכי פריימריס. פואד הגיב בזעקה תקשורתית גדולה על הסתה לרצח, והגיש תלונה ליועץ המשפטי לממשלה. למעשה, גם ההאשמה הזאת באה לצורכי פריימריס. הצגת עצמך כקורבן להסתה שעלולה להוביל לרצח מציבה אותך בשורה אחת עם יצחק רבין, שקירבה אליו תמיד נחשבה למקדם מכירות במפלגת העבודה. מה לעשות שאפילו עו"ד טליה ששון, ראש המחלקה האפלה בפרקליטות המתמחה בתחום ה'הסתה', לא הצליחה למצוא משהו פסול במאמר הצודק הזה של חגי הוברמן.
פואד בן אליעזר ניסה לשמור על מעמדו באמצעים של ציניות וחוסר יושר. טוב שכשל, גם אם מחליפו עמרם מצנע רחוק מלהיות טוב ממנו.
תוצאות לא מרעישות
במבט שני, תוצאות הבחירות במפד"ל רחוקות מלהיות מפתיעות. המרכז שהרכיב את הרשימה לכנסת הוא אותו מרכז ישן שבחר אותה בפעם הקודמת. זהו אותו מרכז שכבר היה צריך מזמן לעמוד לבחירה מחודשת, לאחר שהקדנציה המיועדת שלו תמה כבר מזמן. מי שמדבר על התמתנות המפד"ל בגלל המיקום הנמוך יחסית של יצחק לוי, כדאי שייזכר שבפעם הקודמת המרכז הזה דחף אחורה את צבי הנדל וחנן פורת. גם השפעתם המוגבלת של רבנים על חברי המרכז אינה דבר חדש. המרכז הזה, בהנהגת שאול יהלום, החליט להישאר בממשלת נתניהו אחרי הסכמי וואי, בניגוד לעמדת הרב יצחק לוי שנתמכה על ידי הרב מרדכי אליהו.
אז מה מפתיע, שגילה פינקלשטיין היתה האישה הראשונה? הרי גם בפעם הקודמת, עם אותו מרכז, היא היתה האישה הראשונה. ששאול יהלום הצליח? הרי הוא תמיד היה חזק במרכז הזה. שהרב יצחק לוי הצליח קצת פחות מיהלום ואורלב? עד כמה שזכור לי הוא כבר מזמן לא העמיד למבחן את כוחו במרכז הזה מול שאול יהלום. בעבר יהלום תמיד ויתר לו על הבכורה. וכשניסה את כוחו, כאמור, לאחר הסכמי וואי, הוא כשל. ואז הוא עוד היה יו"ר המפלגה.
צריך לזכור שבסופו של דבר ההבדלים בין האישים השונים במפד"ל אינם כה גדולים. מלבד נחום לנגנטל שפרש, כל חברי המפד"ל הם בעלי זהות ימנית ברורה.
הופתע רק מי שחשב שהמרכז הזה ישנה את דרכו בגלל שהמפלגה העמידה בראשה את אפי איתם. מסתבר שמה שנכון בליכוד נכון גם במפד"ל. כדי שהמרכז יבטא רוח אחרת צריך לקיים מפקד ובחירות. גם הצדק מחייב זאת, לאחר שאלפי צעירים שקיבלו זכות בחירה בשנים האחרונות אינם מיוצגים במרכז הזה.
אם אפי איתם רוצה להנהיג באמת ולא להיות קישוט, כדאי שידאג לזה מייד לאחר הבחירות לכנסת. אם זה לא ייעשה, גם את תפקיד השר הבכיר הוא עוד עלול להפסיד במרכז הזה.