אולם הכניסה לבית החייל היה מלא באנשים ביום ראשון בערב. בין חברי מרכז המפד"ל שהסתובבו שם לפני או אחרי ההצבעה, התרוצצו כמה עשרות פעילים של כל אחד מ-26 המועמדים, עטופים בחולצות טריקו הנושאות את שם המועמד שלהם וחמושים במדבקות ובניירות עמדה למיניהם.
רעש וצבעים לא היו חסרים באולם ההומה אדם. המועמדים ניסו להשפיע על החברים בכל דרך אפשרית. חיים פאלק חילק נרות חנוכה. הרב יצחק לוי חילק עטים. שמריהו בן צור חילק ברכה להדלקת נרות שבת. אנשיה של גילה פינקלשטיין הקימו מקהלת זמר, ששרה את הלהיט "גילה גילה גילה פינקלשטיין" (במנגינה של ונהפוך ונהפוך) ויגאל ביבי חילק שקיות לאיסוף חומרי תעמולה (והיו שם הרבה).
תחרות אחרת בה נטלו המועמדים חלק היא תפיסת מקום אסטרטגי בדרך לקלפי, שהיתה ממוקמת בקומה השנייה. פאלק ופינקלשטיין הציבו את עצמם במקומות הטובים ביותר, הפינה הימנית של גרם המדרגות. אלי גבאי לא נשאר חייב, ונעמד בפינה השמאלית. ביבי, אורלב ולוי ויתרו, ונעמדו כמה מטרים מגרם המדרגות, ורק שאול יהלום בחר למקם עצמו ליד הכניסה לאולם, כדי להיות הראשון שיחליף מילים עם הבאים. חברי המרכז, שאוהבים את החגיגה, באו בהמוניהם. מתוך 1032 בעלי זכות בחירה, 947 באו להצביע, 92% מכלל הבוחרים. אחוז גבוה לכל הדעות.
בשעה עשר בערב, אחרי סגירת הקלפיות, נרגעו הרוחות והקהל החל להתפזר. רק המועמדים נשארו בשטח עם תומכיהם, כדי להמתין לתוצאות. אבל אלו בוששו לבוא. חמש שעות לקח לחברי ועדת הקלפי לספור את הקולות. רוב המועמדים המתינו בסבלנות, ובשעה שלוש לפנות בוקר נאספו כל הנשארים כדי לשמוע את ההקראה החגיגית של התוצאות.
למקום השני ברשימה, מייד אחרי איתם, נבחר זבולון אורלב, שזכה ב-6259 נקודות. במקום השלישי, עם 5258 נקודות, נבחר יהלום, שטען לאורך כל היום שאיתם והרב אליהו מנסים לדחוק אותו מהרשימה. במקום הרביעי נבחר הרב יצחק לוי, מי שהיה מנהיג המפד"ל עד בואו של איתם, עם 4654 נקודות. למקום החמישי, ששוריין לאישה, נבחרה גילה פינקלשטיין עם 2538 נקודות. למקום השישי הגיע ניסן סלומיאנסקי עם 4067 נקודות. אחריו, במקום השביע והשמיני, אלי גבאי עם 3595 נקודות ויגאל ביבי עם 3159 נקודות.
יהלום, שחגג את ניצחונו, אמר אחרי הקראת התוצאות: "חברי המרכז הוכיחו שהם אתי. הם עמדו על כך שהכל יקבע בצורה דמוקרטית וללא תכתיבים. כל מי שניסה להכתיב לחברי המרכז איך להצביע, נכשל. חצר של רב לא תשנה את עמדת חברי המפד"ל".
בחזית הנשים היה הקרב צמוד. יהודית שילת, המתחרה השנייה, פיגרה אחרי פינקלשטיין ב-387 נקודות בלבד, שהתחלקו על 52 מצביעים. תומכיה של שילת מסבירים את ההפסד בכך שגם מינה פנטון, ממחנה של שילת, התמודדה על התפקיד. למעשה, רוב המצביעים של פנטון היו אמורים להצביע עבור שילת. האישה הנבחרת, גילה פינקלשטיין, היא בת 52 ומנהלת התיכון הדתי 'צייטלין' בתל אביב. היא אם לשלושה וסבתא לשלושה, ונשואה ליהודה פינקלשטיין, רואה חשבון וכלכלן. פינקלשטיין מתנגדת להורדת ישובים ולהקמת מדינה פלשתינאית. כמנהלת בית ספר הרבתה ליזום מפגשים בין דתיים לחילוניים. היא מתכוונת להקדיש את זמנה בכנסת הבאה לנושאי החינוך החברה והרווחה.
ח"כ יגאל ביבי הוא אחד הנפגעים העיקריים ברשימה החדשה. את הקריירה הפוליטית שלו הוא החל לפני כמה עשורים: "כבר בגיל 28 הייתי סגן ראש עיריית טבריה, ובגיל 35 ראש העיר", הוא מספר. 11 שנים כיהן ביבי בתפקיד, ובתקופתו העיר פרחה. "קיבלתי עיר של מוסכים, עם ביוב זורם ברחובות", הוא מעיד. "בתקופתי הפכה העיר למוקד משיכה לתיירים. בניתי מערכת חינוך מפוארת ופיתחתי מודל לחיים משותפים של דתיים וחילוניים".
ביבי, בן למשפחה שורשית שעלתה לארץ בתקופת העלייה הראשונה, נבחר לכנסת בשנת 1988. תפקידו הראשון היה סגן השר לאיכות הסביבה. בפועל הוא היה זה שהחזיק בתיק, מאחר והשר הממונה היה ראש הממשלה דאז יצחק שמיר. "למעשה הקמתי את המשרד על מחוזותיו ואגפיו כפי שהוא בנוי כיום". בתקופת ממשלת רבין נשארה המפד"ל באופוזיציה, וביבי היה אז יו"ר הסיעה. אצל שמיר הוא כיהן כסגן שר הדתות, יחד עם הרב גמליאל מש"ס. "זו הייתה תקופת זוהר במשרד. אני והרב גמליאל פעלנו בשיתוף פעולה מלא".
בכנסת האחרונה הוא התעסק בעיקר בשני נושאים. החוק נגד הפורנוגרפיה והחוק להקמת בית משפט לחוקה. "בנושא הפורנוגרפיה ניהלתי קרב אדיר של למעלה משנה. מולי עמדו בעלי אינטרסים שמפסידים בעקבות החוק למעלה מ-200 מיליון¤ בשנה. בעקבות ההצלחה זכה ביבי לתמיכה ניכרת בקרב הציבור הרחב: "אנשים רבים ניגשו אלי ואמרו: ניקית את הטומאה". בעניין בית המשפט לחוקה הוא נכשל. "לאחר מאמץ של שנים, הצלחתי להעביר בקריאה טרומית חוק המחייב הקמת בית משפט לחוקה. אבל בקריאה הראשונה חברו נגדי אהרון ברק, אופיר פינס, שר המשפטים מאיר שיטרית וראש הממשלה, וההצעה נפלה. אבל לפחות הכנתי תשתית לקראת הכנסת הבאה, ואני מאמין שבכנסת הבאה זה יעבור".
על הכישלון הוא לא מוכן להרחיב את הדיבור. "אני ממתין לפגישה עם הרב מרדכי אליהו", הוא מסביר. "רק אצלנו הניסיון לא משחק תפקיד, ומחפשים אנשים חדשים בכל מערכת בחירות". על ההשמצות נגד התערבות הרבנים הוא מגיב בתקיפות. "זה ממש חוצפה", הוא אומר בהתרגשות. "מצד אחד רוצים שהרבנים יהיו 'קבלני קולות' של המפלגה, ומצד שני הם לא יכולים להביע את עמדותיהם בנושאים עקרוניים. בעניין הרשימה לכנסת הרבנים נשאלו, ולכן הביעו את דעתם. זה חמור בעיניי שחבר כנסת מסוים שיחק כאילו הוא הקוזאק הנגזל, והשמיץ את הרבנים במטרה להתחבב על השמאלנים במפלגה".
לעומתו, הצליח הפעם ניסן סלומיאנסקי להתברג גבוהה ברשימה. "בבחירות הקודמות הייתי בתפקיד המכובד של הבא בתור", הוא אומר. גם הפעם יש סיכוי שסלומיאנסקי יישאר 'הבא בתור', משום שבשל השריונים לאיתם ולפינקלשטיין הוא מוצב במקום השישי.
סלומיאנסקי, יליד רמת גן, הוא איש רב פעלים. הוא היה המזכ"ל הראשון של מועצת יש"ע, ואחר כך כיהן כאיש הכספים שלה. הוא היה בגרעין המקים של אלקנה, וכיהן 22 שנה כראש המועצה שלה. בתקופת ממשלת רבין הוא התמנה, במקביל לתפקידו כיושב ראש המועצה, להיות הקמב"ץ של מועצת יש"ע.
אך לסלומיאנסקי יש צד פחות מוכר. יש לו סמיכה לרבנות והוא מכהן בפועל כרב בית הכנסת המרכזי באלקנה. "כל חיי אני עסוק בניסיון לשלב בין שלושת הדגלים של הציונות הדתית: תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. אני קשוב מאוד לרב אליהו, ומצד שני פתוח גם לכיוונים אחרים". סלומיאנסקי מסביר כי זוהי למעשה מהותה של המפד"ל, "החיבור בין התורה לעבודה. לכן אני לא באיחוד הלאומי, שמניפה רק את דגל ארץ ישראל".
בבחירות האחרונות הוא רואה "הישג אישי גדול", אבל כואב על היציאה נגד הרב מרדכי אליהו. "לרב אליהו יש עניין גדול במפד"ל", הוא אומר, "והמפד"ל מאוד רוצה שהרב יתמוך בה בפומבי. לכן הוא רוצה שזו תהיה רשימה שהוא יכול להזדהות עמה. הרשימה שהציגו אנשי הרב, ציינה ארבעה שמות (הרב לוי, ביבי, אורלב וסלומיאנסקי) זה לא אומר שהרב מתנגד למועמדים האחרים". סלומיאנסקי סבור שגם במבחן התוצאה רשימת הרב לא נכשלה. מתוך ארבעת השמות שהציג, שלושה (למעט ביבי) נבחרו במקומות ריאליים.
בסוגיה העקרונית של ציות לרבנים, סבור סלומיאנסקי כי במפד"ל מצאו את הנוסחה הנכונה לשמירת האיזון בין שמיעה לרבנים ובין עצמאות. "מעולם לא המרנו את דעת הרבנים בענייני הלכה, אבל בשאלות פוליטיות אנו שומרים על זכותנו להחליט בעצמנו".
***
בסוף השבוע שעבר פנה יושב ראש האיחוד הלאומי, אביגדור ליברמן, ליושב ראש המפד"ל, אפי איתם, והציע לו לחתום על אמנה בין שתי המפלגות. מטרת האמנה הזו היא להביא למצב בו שתי המפלגות לא יתקפו האחת את רעותה, ויצרו ביניהן מערך שיאפשר שיתוף פעולה בעתיד. האמנה, אותה ניסח ליברמן, מונה ארבעה סעיפים. היא קוראת לשתי המפלגות לא להשמיץ האחת את רעותה, אבל מותר "להבליט עמדות בהן היא רואה יתרון על פני הסיעה השניה". בנוסף היא מציעה להקים צוות מוסכם של אישי ציבור, שיפקח על מימוש האמנה ויכריע בכל תלונה שתוגש.
ליברמן חיכה שבוע לתשובה מאיתם, ומשלא הגיעה שלח אליו את ח"כ אורי אריאל. אך גם לפניה זו עדיין לא הגיעה תשובה. "אני מקווה שאולי פניית הרבנים תעזור בנושא, ותזרז את המפד"ל להיענות להצעה".
ח"כ אריאל מסביר שלאיחוד אין כוונה להשמיץ אף מפלגה: "זו הזדמנות ליצור נורמה אחרת בפוליטיקה הישראלית, יותר הגונה ויותר נקיה, ואסור לפספס אותה". אחרי שיסכימו במפד"ל לחתום על האמנה, מבטיח אריאל לארגן טקס חתימה חגיגי.
במפד"ל מסבירים שהעיכוב במתן תשובה נבע מכשלים טכניים בדואר, ובכל אופן הוא מסכים לרוח הדברים. "בכל מקרה", אומרים שם, "הדברים כבר סוכמו עקרונית בין הרב לוי ובין צבי הנדל, ואיתם בירך על הסיכום הזה". במפד"ל מבטיחים שהיחסים הטובים בין איתם וליברמן יימשכו הן לפני הבחירות והן לאחריהן.
כהוכחה לדברים, בישיבת העבודה הראשונה עם פרסום אורן לקראת הכנת קמפיין הבחירות, כבר סיכמו במפד"ל כי בפרסומים של המפלגה לקראת הבחירות לא יתקפו את ש"ס או את האיחוד הלאומי, אלא רק את הליכוד. על פי סקרים שערכו במפד"ל, מסתבר כי 30% ממצביעי הליכוד הם דתיים, בעוד שברשימת הליכוד לכנסת אין אף נציג דתי.
בקמפיין שלה תציג המפד"ל שלושה עוגנים מרכזיים: עוגן יהודי, עוגן חינוכי ועוגן לאומי. לציבור יוסבר כי המפד"ל היא חלק אינטגרלי בממשלת הליכוד. כמו כן, הוחלט בישיבה כי בשל אילוצי תקציב, לא ישתמשו בתעמולת הבחירות שמשודרת בטלוויזיה בסרטים מהשטח. "לא דגלים ולא ילדים", החליטו שם, אלא צילומי אולפן שברובם יופיע אפי איתם.
***
ח"כ אלי כהן מהליכוד יתמודד בבחירות הפנימיות במסגרת הרשימה הארצית. כהן נופל למעשה בין הכיסאות; על פי החלטת ועידת הליכוד שהתכנסה לאחרונה, חברי כנסת מכהנים לא יוכלו להתמודד עוד במחוזות, אלא יחויבו להתמודד ברשימה הארצית. אלא שכהן כיהן רק שמונה חודשים כחבר כנסת, כך שהיותו ח"כ לא מקנה לו יתרון ממשי על שאר המתחרים. "לא הספקתי לעשות הרבה", הוא מודה. "למעשה כיהנתי כח"כ רק כשלושה חודשים. בשאר הזמן היו פגרות".
גם בתקופה הקצרה הזו היו לכהן כמה הישגים נכבדים: הוא הקים מחדש את שדולת יש"ע בכנסת ועמד בראשה. השדולה העלתה על סדר היום נושאים רבים, כמו גדר ההפרדה והסכם עזה ובית לחם תחילה. כמו כן, החלה השדולה בראשותו ליזום שיתוף פעולה בין יש"ע ליישובי הפריפריה בכל התחומים.
לכהן היו גם מספר הצעות חוק חשובות, שבגלל תקופת כהונתו הקצרה לא הספיקו לאשרן בכנסת. אחת מהן היא הפיכת יש"ע לאזור עימות, דבר שיקנה למתיישבים הטבות רבות. הצעה נוספת היא ביטול הסכמי אוסלו. כהן מסביר כי הסכם אוסלו מעוגן בשמונה חוקים, חלקם מגדירים את אזוריA, B ו-C ואחרים מדברים על העברות כספים לפלשתינאים. כהן הגיש הצעת חוק המבטלת את כל שמונת החוקים.
ההצלחה הגדולה ביותר שלו בתקופת כהונתו הקצרה הייתה בעניין השבויים והנעדרים. כזכור, יוזמת החוק על פיה לא ייכון הסכם שלום ללא מידע על השבויים והנעדרים הוכשלה כמה פעמים על ידי הממשלות בכנסת החולפת. כהן החליט לשים לזה סוף. הוא הביא לכנסת את משפחות השבויים והנעדרים, ודאג להפעיל לחץ בלתי פוסק על השרים החברים בוועדת השרים. בסיועה של השרה ציפי לבני אושרה ההצעה בוועדה, מה שסלל את דרכה לאישור הכנסת, והיום היא רשומה בספר החוקים של מדינת ישראל. "יש לזה ערך מאוד גדול למשפחות", הוא מסביר.
אלי כהן, סא"ל במיל, נשוי ואב לשלוש בנות ("כל בנותיי היו בשליחות מטעם בית"ר", הוא מתגאה), הוא תושב מעלה אדומים מאז שנת 1974. בשנים האחרונות היה הבעלים של מספר חברות פרטיות. לפני כן, הוא כיהן בכמה תפקידים במשרד הביטחון, כשבשניים הבולטים שבהם היה ראש אגף הנוער והנח"ל, ועוזר שר הביטחון לענייני התיישבות.
מייד עם היבחרו לכנסת הוא התגייס למילואים, במסגרת מבצע חומת מגן. "הייתי ח"כ בסך הכל שבועיים. המבצע התקיים בעת פגרת הכנסת, ומתוקף תפקידי כסמח"ט במילואים לא יכולתי להשאיר את החטיבה לבד", הוא אומר בנימה מתנצלת
רעש וצבעים לא היו חסרים באולם ההומה אדם. המועמדים ניסו להשפיע על החברים בכל דרך אפשרית. חיים פאלק חילק נרות חנוכה. הרב יצחק לוי חילק עטים. שמריהו בן צור חילק ברכה להדלקת נרות שבת. אנשיה של גילה פינקלשטיין הקימו מקהלת זמר, ששרה את הלהיט "גילה גילה גילה פינקלשטיין" (במנגינה של ונהפוך ונהפוך) ויגאל ביבי חילק שקיות לאיסוף חומרי תעמולה (והיו שם הרבה).
תחרות אחרת בה נטלו המועמדים חלק היא תפיסת מקום אסטרטגי בדרך לקלפי, שהיתה ממוקמת בקומה השנייה. פאלק ופינקלשטיין הציבו את עצמם במקומות הטובים ביותר, הפינה הימנית של גרם המדרגות. אלי גבאי לא נשאר חייב, ונעמד בפינה השמאלית. ביבי, אורלב ולוי ויתרו, ונעמדו כמה מטרים מגרם המדרגות, ורק שאול יהלום בחר למקם עצמו ליד הכניסה לאולם, כדי להיות הראשון שיחליף מילים עם הבאים. חברי המרכז, שאוהבים את החגיגה, באו בהמוניהם. מתוך 1032 בעלי זכות בחירה, 947 באו להצביע, 92% מכלל הבוחרים. אחוז גבוה לכל הדעות.
בשעה עשר בערב, אחרי סגירת הקלפיות, נרגעו הרוחות והקהל החל להתפזר. רק המועמדים נשארו בשטח עם תומכיהם, כדי להמתין לתוצאות. אבל אלו בוששו לבוא. חמש שעות לקח לחברי ועדת הקלפי לספור את הקולות. רוב המועמדים המתינו בסבלנות, ובשעה שלוש לפנות בוקר נאספו כל הנשארים כדי לשמוע את ההקראה החגיגית של התוצאות.
למקום השני ברשימה, מייד אחרי איתם, נבחר זבולון אורלב, שזכה ב-6259 נקודות. במקום השלישי, עם 5258 נקודות, נבחר יהלום, שטען לאורך כל היום שאיתם והרב אליהו מנסים לדחוק אותו מהרשימה. במקום הרביעי נבחר הרב יצחק לוי, מי שהיה מנהיג המפד"ל עד בואו של איתם, עם 4654 נקודות. למקום החמישי, ששוריין לאישה, נבחרה גילה פינקלשטיין עם 2538 נקודות. למקום השישי הגיע ניסן סלומיאנסקי עם 4067 נקודות. אחריו, במקום השביע והשמיני, אלי גבאי עם 3595 נקודות ויגאל ביבי עם 3159 נקודות.
יהלום, שחגג את ניצחונו, אמר אחרי הקראת התוצאות: "חברי המרכז הוכיחו שהם אתי. הם עמדו על כך שהכל יקבע בצורה דמוקרטית וללא תכתיבים. כל מי שניסה להכתיב לחברי המרכז איך להצביע, נכשל. חצר של רב לא תשנה את עמדת חברי המפד"ל".
בחזית הנשים היה הקרב צמוד. יהודית שילת, המתחרה השנייה, פיגרה אחרי פינקלשטיין ב-387 נקודות בלבד, שהתחלקו על 52 מצביעים. תומכיה של שילת מסבירים את ההפסד בכך שגם מינה פנטון, ממחנה של שילת, התמודדה על התפקיד. למעשה, רוב המצביעים של פנטון היו אמורים להצביע עבור שילת. האישה הנבחרת, גילה פינקלשטיין, היא בת 52 ומנהלת התיכון הדתי 'צייטלין' בתל אביב. היא אם לשלושה וסבתא לשלושה, ונשואה ליהודה פינקלשטיין, רואה חשבון וכלכלן. פינקלשטיין מתנגדת להורדת ישובים ולהקמת מדינה פלשתינאית. כמנהלת בית ספר הרבתה ליזום מפגשים בין דתיים לחילוניים. היא מתכוונת להקדיש את זמנה בכנסת הבאה לנושאי החינוך החברה והרווחה.
ח"כ יגאל ביבי הוא אחד הנפגעים העיקריים ברשימה החדשה. את הקריירה הפוליטית שלו הוא החל לפני כמה עשורים: "כבר בגיל 28 הייתי סגן ראש עיריית טבריה, ובגיל 35 ראש העיר", הוא מספר. 11 שנים כיהן ביבי בתפקיד, ובתקופתו העיר פרחה. "קיבלתי עיר של מוסכים, עם ביוב זורם ברחובות", הוא מעיד. "בתקופתי הפכה העיר למוקד משיכה לתיירים. בניתי מערכת חינוך מפוארת ופיתחתי מודל לחיים משותפים של דתיים וחילוניים".
ביבי, בן למשפחה שורשית שעלתה לארץ בתקופת העלייה הראשונה, נבחר לכנסת בשנת 1988. תפקידו הראשון היה סגן השר לאיכות הסביבה. בפועל הוא היה זה שהחזיק בתיק, מאחר והשר הממונה היה ראש הממשלה דאז יצחק שמיר. "למעשה הקמתי את המשרד על מחוזותיו ואגפיו כפי שהוא בנוי כיום". בתקופת ממשלת רבין נשארה המפד"ל באופוזיציה, וביבי היה אז יו"ר הסיעה. אצל שמיר הוא כיהן כסגן שר הדתות, יחד עם הרב גמליאל מש"ס. "זו הייתה תקופת זוהר במשרד. אני והרב גמליאל פעלנו בשיתוף פעולה מלא".
בכנסת האחרונה הוא התעסק בעיקר בשני נושאים. החוק נגד הפורנוגרפיה והחוק להקמת בית משפט לחוקה. "בנושא הפורנוגרפיה ניהלתי קרב אדיר של למעלה משנה. מולי עמדו בעלי אינטרסים שמפסידים בעקבות החוק למעלה מ-200 מיליון¤ בשנה. בעקבות ההצלחה זכה ביבי לתמיכה ניכרת בקרב הציבור הרחב: "אנשים רבים ניגשו אלי ואמרו: ניקית את הטומאה". בעניין בית המשפט לחוקה הוא נכשל. "לאחר מאמץ של שנים, הצלחתי להעביר בקריאה טרומית חוק המחייב הקמת בית משפט לחוקה. אבל בקריאה הראשונה חברו נגדי אהרון ברק, אופיר פינס, שר המשפטים מאיר שיטרית וראש הממשלה, וההצעה נפלה. אבל לפחות הכנתי תשתית לקראת הכנסת הבאה, ואני מאמין שבכנסת הבאה זה יעבור".
על הכישלון הוא לא מוכן להרחיב את הדיבור. "אני ממתין לפגישה עם הרב מרדכי אליהו", הוא מסביר. "רק אצלנו הניסיון לא משחק תפקיד, ומחפשים אנשים חדשים בכל מערכת בחירות". על ההשמצות נגד התערבות הרבנים הוא מגיב בתקיפות. "זה ממש חוצפה", הוא אומר בהתרגשות. "מצד אחד רוצים שהרבנים יהיו 'קבלני קולות' של המפלגה, ומצד שני הם לא יכולים להביע את עמדותיהם בנושאים עקרוניים. בעניין הרשימה לכנסת הרבנים נשאלו, ולכן הביעו את דעתם. זה חמור בעיניי שחבר כנסת מסוים שיחק כאילו הוא הקוזאק הנגזל, והשמיץ את הרבנים במטרה להתחבב על השמאלנים במפלגה".
לעומתו, הצליח הפעם ניסן סלומיאנסקי להתברג גבוהה ברשימה. "בבחירות הקודמות הייתי בתפקיד המכובד של הבא בתור", הוא אומר. גם הפעם יש סיכוי שסלומיאנסקי יישאר 'הבא בתור', משום שבשל השריונים לאיתם ולפינקלשטיין הוא מוצב במקום השישי.
סלומיאנסקי, יליד רמת גן, הוא איש רב פעלים. הוא היה המזכ"ל הראשון של מועצת יש"ע, ואחר כך כיהן כאיש הכספים שלה. הוא היה בגרעין המקים של אלקנה, וכיהן 22 שנה כראש המועצה שלה. בתקופת ממשלת רבין הוא התמנה, במקביל לתפקידו כיושב ראש המועצה, להיות הקמב"ץ של מועצת יש"ע.
אך לסלומיאנסקי יש צד פחות מוכר. יש לו סמיכה לרבנות והוא מכהן בפועל כרב בית הכנסת המרכזי באלקנה. "כל חיי אני עסוק בניסיון לשלב בין שלושת הדגלים של הציונות הדתית: תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. אני קשוב מאוד לרב אליהו, ומצד שני פתוח גם לכיוונים אחרים". סלומיאנסקי מסביר כי זוהי למעשה מהותה של המפד"ל, "החיבור בין התורה לעבודה. לכן אני לא באיחוד הלאומי, שמניפה רק את דגל ארץ ישראל".
בבחירות האחרונות הוא רואה "הישג אישי גדול", אבל כואב על היציאה נגד הרב מרדכי אליהו. "לרב אליהו יש עניין גדול במפד"ל", הוא אומר, "והמפד"ל מאוד רוצה שהרב יתמוך בה בפומבי. לכן הוא רוצה שזו תהיה רשימה שהוא יכול להזדהות עמה. הרשימה שהציגו אנשי הרב, ציינה ארבעה שמות (הרב לוי, ביבי, אורלב וסלומיאנסקי) זה לא אומר שהרב מתנגד למועמדים האחרים". סלומיאנסקי סבור שגם במבחן התוצאה רשימת הרב לא נכשלה. מתוך ארבעת השמות שהציג, שלושה (למעט ביבי) נבחרו במקומות ריאליים.
בסוגיה העקרונית של ציות לרבנים, סבור סלומיאנסקי כי במפד"ל מצאו את הנוסחה הנכונה לשמירת האיזון בין שמיעה לרבנים ובין עצמאות. "מעולם לא המרנו את דעת הרבנים בענייני הלכה, אבל בשאלות פוליטיות אנו שומרים על זכותנו להחליט בעצמנו".
***
בסוף השבוע שעבר פנה יושב ראש האיחוד הלאומי, אביגדור ליברמן, ליושב ראש המפד"ל, אפי איתם, והציע לו לחתום על אמנה בין שתי המפלגות. מטרת האמנה הזו היא להביא למצב בו שתי המפלגות לא יתקפו האחת את רעותה, ויצרו ביניהן מערך שיאפשר שיתוף פעולה בעתיד. האמנה, אותה ניסח ליברמן, מונה ארבעה סעיפים. היא קוראת לשתי המפלגות לא להשמיץ האחת את רעותה, אבל מותר "להבליט עמדות בהן היא רואה יתרון על פני הסיעה השניה". בנוסף היא מציעה להקים צוות מוסכם של אישי ציבור, שיפקח על מימוש האמנה ויכריע בכל תלונה שתוגש.
ליברמן חיכה שבוע לתשובה מאיתם, ומשלא הגיעה שלח אליו את ח"כ אורי אריאל. אך גם לפניה זו עדיין לא הגיעה תשובה. "אני מקווה שאולי פניית הרבנים תעזור בנושא, ותזרז את המפד"ל להיענות להצעה".
ח"כ אריאל מסביר שלאיחוד אין כוונה להשמיץ אף מפלגה: "זו הזדמנות ליצור נורמה אחרת בפוליטיקה הישראלית, יותר הגונה ויותר נקיה, ואסור לפספס אותה". אחרי שיסכימו במפד"ל לחתום על האמנה, מבטיח אריאל לארגן טקס חתימה חגיגי.
במפד"ל מסבירים שהעיכוב במתן תשובה נבע מכשלים טכניים בדואר, ובכל אופן הוא מסכים לרוח הדברים. "בכל מקרה", אומרים שם, "הדברים כבר סוכמו עקרונית בין הרב לוי ובין צבי הנדל, ואיתם בירך על הסיכום הזה". במפד"ל מבטיחים שהיחסים הטובים בין איתם וליברמן יימשכו הן לפני הבחירות והן לאחריהן.
כהוכחה לדברים, בישיבת העבודה הראשונה עם פרסום אורן לקראת הכנת קמפיין הבחירות, כבר סיכמו במפד"ל כי בפרסומים של המפלגה לקראת הבחירות לא יתקפו את ש"ס או את האיחוד הלאומי, אלא רק את הליכוד. על פי סקרים שערכו במפד"ל, מסתבר כי 30% ממצביעי הליכוד הם דתיים, בעוד שברשימת הליכוד לכנסת אין אף נציג דתי.
בקמפיין שלה תציג המפד"ל שלושה עוגנים מרכזיים: עוגן יהודי, עוגן חינוכי ועוגן לאומי. לציבור יוסבר כי המפד"ל היא חלק אינטגרלי בממשלת הליכוד. כמו כן, הוחלט בישיבה כי בשל אילוצי תקציב, לא ישתמשו בתעמולת הבחירות שמשודרת בטלוויזיה בסרטים מהשטח. "לא דגלים ולא ילדים", החליטו שם, אלא צילומי אולפן שברובם יופיע אפי איתם.
***
ח"כ אלי כהן מהליכוד יתמודד בבחירות הפנימיות במסגרת הרשימה הארצית. כהן נופל למעשה בין הכיסאות; על פי החלטת ועידת הליכוד שהתכנסה לאחרונה, חברי כנסת מכהנים לא יוכלו להתמודד עוד במחוזות, אלא יחויבו להתמודד ברשימה הארצית. אלא שכהן כיהן רק שמונה חודשים כחבר כנסת, כך שהיותו ח"כ לא מקנה לו יתרון ממשי על שאר המתחרים. "לא הספקתי לעשות הרבה", הוא מודה. "למעשה כיהנתי כח"כ רק כשלושה חודשים. בשאר הזמן היו פגרות".
גם בתקופה הקצרה הזו היו לכהן כמה הישגים נכבדים: הוא הקים מחדש את שדולת יש"ע בכנסת ועמד בראשה. השדולה העלתה על סדר היום נושאים רבים, כמו גדר ההפרדה והסכם עזה ובית לחם תחילה. כמו כן, החלה השדולה בראשותו ליזום שיתוף פעולה בין יש"ע ליישובי הפריפריה בכל התחומים.
לכהן היו גם מספר הצעות חוק חשובות, שבגלל תקופת כהונתו הקצרה לא הספיקו לאשרן בכנסת. אחת מהן היא הפיכת יש"ע לאזור עימות, דבר שיקנה למתיישבים הטבות רבות. הצעה נוספת היא ביטול הסכמי אוסלו. כהן מסביר כי הסכם אוסלו מעוגן בשמונה חוקים, חלקם מגדירים את אזוריA, B ו-C ואחרים מדברים על העברות כספים לפלשתינאים. כהן הגיש הצעת חוק המבטלת את כל שמונת החוקים.
ההצלחה הגדולה ביותר שלו בתקופת כהונתו הקצרה הייתה בעניין השבויים והנעדרים. כזכור, יוזמת החוק על פיה לא ייכון הסכם שלום ללא מידע על השבויים והנעדרים הוכשלה כמה פעמים על ידי הממשלות בכנסת החולפת. כהן החליט לשים לזה סוף. הוא הביא לכנסת את משפחות השבויים והנעדרים, ודאג להפעיל לחץ בלתי פוסק על השרים החברים בוועדת השרים. בסיועה של השרה ציפי לבני אושרה ההצעה בוועדה, מה שסלל את דרכה לאישור הכנסת, והיום היא רשומה בספר החוקים של מדינת ישראל. "יש לזה ערך מאוד גדול למשפחות", הוא מסביר.
אלי כהן, סא"ל במיל, נשוי ואב לשלוש בנות ("כל בנותיי היו בשליחות מטעם בית"ר", הוא מתגאה), הוא תושב מעלה אדומים מאז שנת 1974. בשנים האחרונות היה הבעלים של מספר חברות פרטיות. לפני כן, הוא כיהן בכמה תפקידים במשרד הביטחון, כשבשניים הבולטים שבהם היה ראש אגף הנוער והנח"ל, ועוזר שר הביטחון לענייני התיישבות.
מייד עם היבחרו לכנסת הוא התגייס למילואים, במסגרת מבצע חומת מגן. "הייתי ח"כ בסך הכל שבועיים. המבצע התקיים בעת פגרת הכנסת, ומתוקף תפקידי כסמח"ט במילואים לא יכולתי להשאיר את החטיבה לבד", הוא אומר בנימה מתנצלת