ביום ראשון שלאחר הקרב שבו נהרגו 13 איש, הבחינו תושבי קריית ארבע וחברון שהשביל המפורסם, זה המוליך בין קריית ארבע למערת המכפלה, הוקף בבטונדות משני צדיו, דבר שהפך את השביל הזה למעין שרוול ממוגן ומשוכפץ. לתושבי קריית ארבע והיישוב היהודי בחברון אין אפילו מילה טובה אחת על שרוול הבטון הזה.
בערב שבת האחרון, סמוך לכניסת השבת, קיבלו תושבי קריית ארבע וחברון הודעה בזו הלשון: "מאחר והצבא הקיף את ציר המתפללים בבטונדות ולא יסיר אותם, אנו מכשירים דרך חלופית למערת המכפלה. הציבור מתבקש שלא ללכת למערת המכפלה דרך ציר המתפללים, עד שנלך אליה זקופי קומה וללא מיגון בטון".
באותה שעה ממש נחשף בסמטת ארז, הסמטה המובילה למערת המכפלה הקרויה על שמו של ארז שמואליאן הי"ד שנרצח בדרך לחברון, מטען נפץ שכוון נגד החיילים. אך בנס פורק המטען בשלום ולא התפוצץ. השמועה על המטען עשתה לה כנפיים. מספר משפחות מחברון התארגנו להיכנס לבתים הנטושים בסמטת ארז, על מנת להפוך את המקום לשכונה יהודית וליישם את ההחלטה ליצור רצף טריטוריאלי בין קריית ארבע לשכונות בחברון.
"במקום לשלוט על השטח, להראות למחבלים שהם לא ינצחו אותנו, מקיפים אותנו בבטודנות ומאותתים להם שאנחנו מפחדים. לא נסכים ללכת בתוך השרוולים האלה. במקום ציר המתפללים נכשיר דרך אחרת", אומר יו"ר וועד הישוב היהודי בחברון, נעם ארנון, שהיה מפורצי הדרך לתפילות במערת המכפלה.
"זה לא ייתן ביטחון, אלא אי בטחון. המחבלים חושבים שאנחנו חוששים ומתמגנים. בעצם תהיה להם אפשרות להגיע עד הבטונדות, ולשלשל משם רימונים. זאת הסיבה שכולנו, כל אנשי היישוב היהודי בחברון וקריית ארבע, מתנגדים נחרצות לבטונדות האלה. הודענו לצבא שאם הדבר יימשך אנחנו נפיל את הבטונדות. הצבא הרי לא יכול להציב שוטר ליד כל בטודנה", אומר צבי קצובר, ראש המועצה המקומית קריית ארבע חברון. ואכן, בינתיים קיבל הצבא את עמדת המתיישבים ועצר את הבאת הבטונדות.
ביניים: בנחישות בדרך הרב גורן
לדרך מקריית ארבע לחברון, הנקראת דרך הרב שלמה גורן על שם הרב הראשי לצה"ל, ששחרר את חברון ללא ירייה אחת, יש משמעות רבה מאוד. מדי שבת יורדים ועולים בדרך זאת אלפים מתושבי קריית ארבע, חברון והאורחים רבים הפוקדים את קריית ארבע ומתאכסנים במדרשת חברון, בבית הכנסת האורחים בשכונת אברהם אבינו ואצל משפחות באופן פרטי. בלילות שבת של קיץ, הדרך הזאת מתמלאת חיים. היא משמשת מאות יהודים לטיול של שבת ולביקור בבתי חברים בקריית ארבע וחברון. מאות האורחים מביטים בתימהון במראה, שרק רחוב רבי עקיבא בבני ברק יכול להשתוות לו בניחוח השבתי המיוחד. האורחים, המצפים למצוא יהודים מפוחדים מתהלכים עם כלי נשק וממתינים לאויב הערבי המתקרב, פוגשים במציאות רגועה ונחושה של יהודים שממשיכים לשמור על חירותם בנחישות.
אלא שהציר החשוב הזה, ששימש כל-כך הרבה יהודים, כבר סדוק ושבור מרוב שימוש, והירידה בו אינה קלה. על פי נתוני משרד התיירות, מושכת אליה חברון מאות אלפי תיירים יהודיים בשנה. זהו אתר התיירות המושך אליו את המספר הרב ביותר של תיירים, אחרי הכותל המערבי. שר התיירות לשעבר, הרב בני אלון, וגם מחליפו הרב יצחק לוי, הסכימו שיש לשכלל את הציר הזה כדי לאפשר מעבר ראוי לכל אותם אלפי תיירים. ההחלטה הזאת, שאושרה על ידי מנכ"ל משרד התיירות אהרן דומב, הספיקה לגולל עליה את כל התקשורת בזעקות חמס: כיצד ייתכן שאין תקציב עבור מטרות אחרות ויש תקציב עבור הקמת טיילת למערת המכפלה?! כנראה שרק מי שראה את הדרך עמוסת המטיילים במו עיניו, יכול להבין שהטיילת הזאת היא רק המעט שאפשר לעשות למען מסלול כה שוקק חיים.
ביניים: התיישבות כתשובה לטרור
גם הערבים התרגלו. מעולם לא היה בדרך זו אירוע טרור, כמובן עד הקרב שלפני שבועיים. יהודים וערבים חיו שם בצוותא. הערבים עיבדו את אדמתם, היהודים עברו שם בשלווה. לפני כחודשיים החל האיתות הראשון. קבוצה של יהודים חזרה ממערת המכפלה לקריית-ארבע. מחבל שהסתתר מאחורי עץ זית ירה לעברה. בין ההולכים בשיירה היה גם אליעזר רודריג, בן 22, נשוי ואב לשתי בנות, דור שני בקרית ארבע. רודריג, שאביו הוא ראש המכון לרבני יישובים בקריית ארבע, משמש כקומונר של סניף אריאל בקריית ארבע ועובד במערת המכפלה מטעם מנהלת המערה. הוא מספר: "הלכתי עם עגלה, שבתוכה היתה בתי, הוצאתי אקדח ויריתי לעבר מקור הירי. אחר כך באה המשטרה ועיכבה אותי לחקירה. שאלו אותי, מה היה קורה אם היית הורג ערבי אחר בטעות? עניתי להם שמוטב כך מאשר שהבת שלי היתה נהרגת". הוא ואביו תבעו מהצבא לנקוט פעולה מיידית, ואף שבתו שם כמה שבתות. בסוכות הם ביקשו להקים במקום סוכה, כדי להתחיל שכונה חדשה במקום.
לצערנו, האירועים זימנו להם סיבות נוספות להקים שם שכונה חדשה. במקום שאותו חישף צה"ל עקב ניסיון הפיגוע הקודם, קמה עכשיו שכונת גיבורי חברון, על שם ההרוגים בקרב על הגנת קריית ארבע מהמחבלים שביקשו לחדור לתוכה. בראש השכונה הזאת עומד אליעזר רודריג. יחד אתו גרות בשכונה עוד חמש משפחות. בידיו של רודריג רשימה של עוד עשרים משפחות המבקשות להצטרף לשכונה החדשה, אלא שכרגע אין קרוונים ומכולות לאכלוס. רודריג מקווה שבקרוב יגיעו, ובינתיים הם מחכים.
ציר המתפללים מתמלא עכשיו מדי יום, ולא רק בשבת, במאות אנשים. את שכונת גיבורי חברון מאיישים עתה, מלבד המשפחות הקבועות, גם מאות בני נוער המגיעים מכל הארץ לחזק את מתיישבי קריית ארבע וחברון. מעולם לא היה הציר הזה מלא יותר ובטוח יותר מעכשיו. לולא היתה זו תוצאה של מחיר הדמים הכבד ששילם עם ישראל, לא היה דבר מרנין לב מזה. מאות בני נוער ממלאים את דרך הרב גורן ביום ובלילה, מקריית-ארבע לשכונת גיבורי חברון שעל הדרך, מהשכונה לקריית-ארבע ולחברון וחוזר חלילה. במקום יש נוכחות קבועה של כוחות הביטחון. אף ערבי אינו מעז להתקרב למקום. והפעם המועצה המקומית והיישוב נחושים בדעתם: לא נזוז מכאן לעולם. הם מתכננים להקים במקום שכונה גדולה, שתחבר את קריית ארבע לחברון ותהפוך אותן לרצף יישובי אחד.
בערב שבת האחרון, סמוך לכניסת השבת, קיבלו תושבי קריית ארבע וחברון הודעה בזו הלשון: "מאחר והצבא הקיף את ציר המתפללים בבטונדות ולא יסיר אותם, אנו מכשירים דרך חלופית למערת המכפלה. הציבור מתבקש שלא ללכת למערת המכפלה דרך ציר המתפללים, עד שנלך אליה זקופי קומה וללא מיגון בטון".
באותה שעה ממש נחשף בסמטת ארז, הסמטה המובילה למערת המכפלה הקרויה על שמו של ארז שמואליאן הי"ד שנרצח בדרך לחברון, מטען נפץ שכוון נגד החיילים. אך בנס פורק המטען בשלום ולא התפוצץ. השמועה על המטען עשתה לה כנפיים. מספר משפחות מחברון התארגנו להיכנס לבתים הנטושים בסמטת ארז, על מנת להפוך את המקום לשכונה יהודית וליישם את ההחלטה ליצור רצף טריטוריאלי בין קריית ארבע לשכונות בחברון.
"במקום לשלוט על השטח, להראות למחבלים שהם לא ינצחו אותנו, מקיפים אותנו בבטודנות ומאותתים להם שאנחנו מפחדים. לא נסכים ללכת בתוך השרוולים האלה. במקום ציר המתפללים נכשיר דרך אחרת", אומר יו"ר וועד הישוב היהודי בחברון, נעם ארנון, שהיה מפורצי הדרך לתפילות במערת המכפלה.
"זה לא ייתן ביטחון, אלא אי בטחון. המחבלים חושבים שאנחנו חוששים ומתמגנים. בעצם תהיה להם אפשרות להגיע עד הבטונדות, ולשלשל משם רימונים. זאת הסיבה שכולנו, כל אנשי היישוב היהודי בחברון וקריית ארבע, מתנגדים נחרצות לבטונדות האלה. הודענו לצבא שאם הדבר יימשך אנחנו נפיל את הבטונדות. הצבא הרי לא יכול להציב שוטר ליד כל בטודנה", אומר צבי קצובר, ראש המועצה המקומית קריית ארבע חברון. ואכן, בינתיים קיבל הצבא את עמדת המתיישבים ועצר את הבאת הבטונדות.
ביניים: בנחישות בדרך הרב גורן
לדרך מקריית ארבע לחברון, הנקראת דרך הרב שלמה גורן על שם הרב הראשי לצה"ל, ששחרר את חברון ללא ירייה אחת, יש משמעות רבה מאוד. מדי שבת יורדים ועולים בדרך זאת אלפים מתושבי קריית ארבע, חברון והאורחים רבים הפוקדים את קריית ארבע ומתאכסנים במדרשת חברון, בבית הכנסת האורחים בשכונת אברהם אבינו ואצל משפחות באופן פרטי. בלילות שבת של קיץ, הדרך הזאת מתמלאת חיים. היא משמשת מאות יהודים לטיול של שבת ולביקור בבתי חברים בקריית ארבע וחברון. מאות האורחים מביטים בתימהון במראה, שרק רחוב רבי עקיבא בבני ברק יכול להשתוות לו בניחוח השבתי המיוחד. האורחים, המצפים למצוא יהודים מפוחדים מתהלכים עם כלי נשק וממתינים לאויב הערבי המתקרב, פוגשים במציאות רגועה ונחושה של יהודים שממשיכים לשמור על חירותם בנחישות.
אלא שהציר החשוב הזה, ששימש כל-כך הרבה יהודים, כבר סדוק ושבור מרוב שימוש, והירידה בו אינה קלה. על פי נתוני משרד התיירות, מושכת אליה חברון מאות אלפי תיירים יהודיים בשנה. זהו אתר התיירות המושך אליו את המספר הרב ביותר של תיירים, אחרי הכותל המערבי. שר התיירות לשעבר, הרב בני אלון, וגם מחליפו הרב יצחק לוי, הסכימו שיש לשכלל את הציר הזה כדי לאפשר מעבר ראוי לכל אותם אלפי תיירים. ההחלטה הזאת, שאושרה על ידי מנכ"ל משרד התיירות אהרן דומב, הספיקה לגולל עליה את כל התקשורת בזעקות חמס: כיצד ייתכן שאין תקציב עבור מטרות אחרות ויש תקציב עבור הקמת טיילת למערת המכפלה?! כנראה שרק מי שראה את הדרך עמוסת המטיילים במו עיניו, יכול להבין שהטיילת הזאת היא רק המעט שאפשר לעשות למען מסלול כה שוקק חיים.
ביניים: התיישבות כתשובה לטרור
גם הערבים התרגלו. מעולם לא היה בדרך זו אירוע טרור, כמובן עד הקרב שלפני שבועיים. יהודים וערבים חיו שם בצוותא. הערבים עיבדו את אדמתם, היהודים עברו שם בשלווה. לפני כחודשיים החל האיתות הראשון. קבוצה של יהודים חזרה ממערת המכפלה לקריית-ארבע. מחבל שהסתתר מאחורי עץ זית ירה לעברה. בין ההולכים בשיירה היה גם אליעזר רודריג, בן 22, נשוי ואב לשתי בנות, דור שני בקרית ארבע. רודריג, שאביו הוא ראש המכון לרבני יישובים בקריית ארבע, משמש כקומונר של סניף אריאל בקריית ארבע ועובד במערת המכפלה מטעם מנהלת המערה. הוא מספר: "הלכתי עם עגלה, שבתוכה היתה בתי, הוצאתי אקדח ויריתי לעבר מקור הירי. אחר כך באה המשטרה ועיכבה אותי לחקירה. שאלו אותי, מה היה קורה אם היית הורג ערבי אחר בטעות? עניתי להם שמוטב כך מאשר שהבת שלי היתה נהרגת". הוא ואביו תבעו מהצבא לנקוט פעולה מיידית, ואף שבתו שם כמה שבתות. בסוכות הם ביקשו להקים במקום סוכה, כדי להתחיל שכונה חדשה במקום.
לצערנו, האירועים זימנו להם סיבות נוספות להקים שם שכונה חדשה. במקום שאותו חישף צה"ל עקב ניסיון הפיגוע הקודם, קמה עכשיו שכונת גיבורי חברון, על שם ההרוגים בקרב על הגנת קריית ארבע מהמחבלים שביקשו לחדור לתוכה. בראש השכונה הזאת עומד אליעזר רודריג. יחד אתו גרות בשכונה עוד חמש משפחות. בידיו של רודריג רשימה של עוד עשרים משפחות המבקשות להצטרף לשכונה החדשה, אלא שכרגע אין קרוונים ומכולות לאכלוס. רודריג מקווה שבקרוב יגיעו, ובינתיים הם מחכים.
ציר המתפללים מתמלא עכשיו מדי יום, ולא רק בשבת, במאות אנשים. את שכונת גיבורי חברון מאיישים עתה, מלבד המשפחות הקבועות, גם מאות בני נוער המגיעים מכל הארץ לחזק את מתיישבי קריית ארבע וחברון. מעולם לא היה הציר הזה מלא יותר ובטוח יותר מעכשיו. לולא היתה זו תוצאה של מחיר הדמים הכבד ששילם עם ישראל, לא היה דבר מרנין לב מזה. מאות בני נוער ממלאים את דרך הרב גורן ביום ובלילה, מקריית-ארבע לשכונת גיבורי חברון שעל הדרך, מהשכונה לקריית-ארבע ולחברון וחוזר חלילה. במקום יש נוכחות קבועה של כוחות הביטחון. אף ערבי אינו מעז להתקרב למקום. והפעם המועצה המקומית והיישוב נחושים בדעתם: לא נזוז מכאן לעולם. הם מתכננים להקים במקום שכונה גדולה, שתחבר את קריית ארבע לחברון ותהפוך אותן לרצף יישובי אחד.