בימי החנוכה אנו מציינים את ניסיונם של היוונים לכפות על המוני בית ישראל להמיר את דתם. מעל ראשם של אלו שלא נכנעו אז לגזירות ודבקו בתורת ישראל ריחף גזר דין מוות. ואמנם בימים ההם רבים, רבים מאוד, המירו את אלקי ישראל באלהי ניכר והתייוונו.
למעלה מ-2100 שנים חלפו מאז, והניסיון להעביר את היהודים על דתם לא פסק. הוא חזר על עצמו בלבושים שונים במשך ההיסטוריה, וכעת מסתבר שהוא קיים גם במדינת היהודים של היום ומתבצע ביתר שאת דווקא על ידי 'מתייוונים' יהודים שהמירו דתם.
נוצרים במסווה של יהודים
עוד בטרם הוקמה מדינת ישראל, ניתן היה למצוא ברחובותיה אנשים שכל הופעתם אמרה מיסיון ונצרות: עטויים בגלימה ארוכה, ענודים בשרשרת שממנה משתלשל צלב גדול, בידיהם "הברית החדשה" ובפיהם פיתויים והבטחות למי שיאמין בדתם ובמשיחם.
כשהוקמה המדינה היהודית השתנו פני הדברים. הנוצרים התקשו להסביר לעצמם את דתם, שלפיה היהודים אינם עוד העם הנבחר, ולכן פלג מן הנוצרים הפרוטסטנטים שינה את נקודת הכובד של אמונתו והחל להאמין שהדבר החשוב ביותר הוא לנצר את כל היהודים. כאשר יקבלו אלה על עצמם את האמונה ב'אותו האיש' תבוא הגאולה לעולם.
פלג זה החל לפעול על ישראלים ששהו בארצות הברית, בניסיון לנצר אותם. חלקם התפתו והתנצרו, ומאוחר יותר חזרו לישראל כדי להקים "קהילות", הקיימות היום בכל עיר בארץ.
"האמונה היא אותה אמונה, מדובר בנצרות ממש, וחברי הקהילה אף עוברים הטבלה", מספר שמואל מ'יד לאחים', תנועה הנאבקת במיסיון, "אולם כדי לפתות את היהודים, הנרתעים באופן ראשוני מסממני הנצרות, הם שינו את המינוחים: מ'כנסיה' ל'קהילה', מ'נוצרים' ל'מאמינים', מ'כומר' ל'מנהיג' וכדומה. הדברים הללו מתאימים במדויק להנחיות המצויות בברית החדשה כיצד לנצר את היהודים: 'והיי ליהודים כיהודים למען קנות אותם. אשר הם תחת התורה הייתי להם תחת התורה למען קנות את אשר תחת התורה ואלה אשר בלי תורה הייתי להם בלי תורה'".
שלוש תנועות המיסיון המרכזיות: 'עדי ה", 'היהודים המשיחיים' ו'יהודים למען ישו', מנסות לשדר לחבריהן שהן מקיימות אורח חיים יהודי, ושמדובר בסך הכל ביהדות שלמה יותר. בשל כך הן מערבות בטקסי הפולחן שלהן סממנים יהודיים ונוצרים כאחד. כך מתקבל סדר פסח עם שלוש מצות, כנגד השילוש הנוצרי, קריאת התורה בצירוף קריאה מן הברית החדשה, או ברכה בנוסח "אשר קדשנו בדם ישוע וציוונו להיות אור לגויים". על חזהו של המיסיונר המודרני לא משתלשל צלב, סימני הנצרות אצלו נסתרים מן העין; ואפשר גם לפגוש מיסיונר חובש כיפה ולבוש בציצית.
בונים בחומר, הורסים ברוח
תופעת היהודים המומרים מקיפה היום, לדברי תנועות המאבק במיסיון, מעל 20,000 יהודים ברחבי הארץ, ואין עיר בארץ שאין בה 'קהילה'. ה'קהילות' מקיימות מפגשים שבועיים, במהלכם שומעים המשתתפים שיחות הנוגעות לאמונה ולחשיבות ה'בישור' העברת ה'בשורה' ועשיית נפשות לתנועה. חברי הקהילה מקיימים גם טיולים ופעילויות אחרות, כדי ליצור בקרב חבריהם תחושה של שייכות.
דרכיהם של המיסיונרים להגיע לנפשותיהם של הישראלים רבות ומגוונות: שליחת דואר מיסיונרי, מעבר מבית לבית כשהמיסיונר מתחזה לסוקר ושואל שאלות הנוגעות לשלום ולהפסקת אלימות, תליית מודעות במרכזי קליטה ולעזרה לנזקקים דבר שהתגבר מאוד בשנתיים האחרונות, עם התדרדרות המצב הכלכלי.
שמואל מספר: "בחופשה הגדולה חילק ארגון מיסיונרי בשם 'חזון לישראל' ילקוטים לתלמידים מעוטי יכולת. בכל תיק הושאר פתק, בו נכתב מי התורם כדי שאנשים יתקשרו להודות ויימשכו לקהילה". רחל, אף היא פעילה ב'יד לאחים', מספרת על ארגון 'גשרים למען השלום' בירושלים, הפועל בקרב אוכלוסיית העולים החדשים, ומפרסם כי כל מי שנזקק לציוד לבית יכול לבוא ולקחת. מי שמגיע, מקבל גם ציוד וגם חומר מיסיונרי.
היא מסבירה שזו היא שיטת פעולה ידועה של המיסיונרים: להגיע לאנשים נזקקים, לסייע להם בחומר ולהשתלט על רוחם. "יום אחד התקשרה אלינו אישה שהייתה שרויה במצב כלכלי קשה ובהריון מתקדם עם ילדה השלישי. היא סיפרה כי פנתה אליה אישה מיסיונרית שהציעה לה בגדים, כלי מיטה וצעצועים לילד שעתיד להיוולד. האישה התעקשה שהמיסיונרים לא יצליחו לנצר אותה, ושהיא מסוגלת לקבל מהם את המוצרים ולהפריד בין הסיוע הגשמי ובין האמונה שהם מציעים. לבסוף, לאחר שלוש-ארבע פעמים בהן שוחחו השתיים בטלפון ביקשה האישה, למרות מצבה הקשה, שפעילה של 'יד לאחים' תסייע לה לשים קץ לקשר עם המיסיונרית".
מה שהאישה שפנתה ל'יד לאחים' לא הבינה, הוא מאין השיגו אנשי המיסיון את מספר הטלפון שלה וכיצד ידעו שהיא שרויה במצוקה כלכלית. לארגון 'יד לאחים' יש תשובה לשאלה. הם טוענים כי במשרד העבודה והרווחה ישנם פקידים, חלקם מזדהים עם אנשי המיסיון וחלקם משתפים אתם פעולה תמורת טובות הנאה שונות. משרד העבודה והרווחה, אגב, מכחיש נמרצות את הטענות ואומר כי אנשי המשרד אינם מעבירים רשימות של משפחות במצוקה לאף גורם שאינו ממלכתי, אולם ב'יד לאחים', ולא רק שם, מתעקשים.
מעבר לניסיון להעביר על דתם אנשים השרויים במצב כלכלי קשה, נעשית עבודה מסיבית בקרב העולים החדשים, בעיקר הבוכרים, הגרוזינים והקווקזים. עולים אלו, שהיו מסורתיים בארצות מוצאם, מבקשים להתקרב ליהדות. המיסיונרים מגיעים אליהם, וטוענים כי הם מייצגים את היהדות האמיתית. בגלל רמת הידע השטחית שלהם, הם אינם מסוגלים להתווכח על אמיתות טענותיהם, והם מקבלים את הרושם שאכן מדובר ביהדות.
ב'יד לאחים' מונים סוג שלישי של אוכלוסיה אשר בקרבה פועלות כתות המיסיון, והיא בני עדות המזרח: "הם יותר מכניסי אורחים ופחות חשדנים מן האשכנזיים", מסביר שמואל, "והם גם מחבבים חברה, דבר שה'קהילות' מציעות ובגדול". לפלח האוכלוסייה הזה מגיעות התנועות על ידי חלוקת חומר בפסטיבלים ושיגור של מיסיונרים שישכנעו 'אחד על אחד' את באי הפסטיבל.
גם הישראלים שמגיעים לפגישות של הכתות לא תמיד יודעים שמדובר במיסיון. מספרת רחל: "היה לנו בחור אחד מהקריות, שאמרו לו שאם יגיע לשיעורים יוכל גם ליהנות מטיולים, מרכיבה על סוסים ועוד. הוא לא היה מודע בכלל שיש כאן עניין של התנצרות. כשהסברנו לו, הוא נבהל והחליט שלא ילך יותר".
העולם הנוצרי מגייס כספים
מימון פעילותן של התנועות המיסיונריות דורש כסף רב. הן שוכרות מבנים ומקיימות בהם פעילות, הן מפתות חלק מחבריהן במצרכים וחלק אחר בטיולים ובילויים, ואחת התנועות, 'יהודים למען ישו', אף מגדילה לעשות ומציעה למי שמסכים להגיע למפגשים שלה כסף ממש או במקרים מסוימים לימודים בחוץ לארץ, על חשבונה.
לדברי שמואל, מדובר בהתגייסות כלל-עולמית למען העברת היהודים על דתם: "מגיעים לארץ אנשים מארה"ב, גרמניה, יפן, סקנדינביה ועוד. הם מסיירים ב'קהילות', חוזרים לארצות מוצאם ומספרים על הפעילות כאן בארץ, ומייד זורמות התרומות".
פעילי 'יד לאחים' טוענים כי התנועות הנוצריות המוכרות כאוהדות ישראל, שמעניקות לה סיוע בתחומים רבים, נגועות באינטרסים של המיסיון. בהקשר הזה הם מפנים אצבע מאשימה לעבר התנועה 'נוצרים ידידי ישראל', המרבה לתרום גם לתושבי יש"ע. לדברי הפעילים, התנועה שלחה כבר מספר פעמים בני נוער מהעיר אריאל לקייטנה של שלושה שבועות בארצות הברית, שם התארחו צעירים אצל משפחות נוצריות והיו חשופים להטפות מיסיונריות.
"מספיק לפתוח את אתר האינטרנט של התנועה", אומר בנימין קלוגר, גם הוא פעיל ב'יד לאחים', "ולראות שהקישוריות פשוט מובילות לאתרים של תנועות משיחיות ומיסיונריות". אנשי 'יד לאחים' אינם היחידים שטוענים על קשר בין 'נוצרים ידידי ישראל' והמיסיון. יש המצדדים בקבלת תרומות מהם, ויש השוללים זאת, אולם העובדה שמציין קלוגר היא נכונה. אתר התנועה בהחלט מקשר לאתרים של תנועות מיסיון.
השכנוע נגד השכנוע
"אומרים עלי שאני מחבל ומכה אנשים, בחור מסוכן ושטני וכינויים נוספים מן הסוג הזה הכל כדי להרחיק את אנשי הקהילה ממני" מספר קלוגר על עצמו. קלוגר מגיע לכינוסי ה'קהילות' וממתין ליוצאים, ואז הוא מציע להם לשבת ולשוחח עמו על כוס קפה: "אני מציע להם ללמוד ביחד תנ"ך וגם את הברית החדשה; אני אומר להם שאם הם באמת רוצים לדעת על הנושא, שיסכימו לשבת איתי. יש כאלה שנרתעים ויש כאלה שדווקא מסכימים, ואז אנחנו יושבים ומדברים".
לקלוגר רקע נרחב בברית החדשה (ר' מסגרת), ובעזרתו הוא מפריך בקלות יחסית את טענותיהם של המיסיונרים, שמציגים למאמיניהם טענות שטחיות ולא מנומקות: "רוב הפעמים אני מציג ליושב מולי הוכחות לכך שהמיסיונרים משקרים ואז הוא יוצא מזה. המיסיונרים לא טורחים להיות עקביים בטענותיהם, הם פונים בעיקר לרגש של האנשים". קלוגר אומר שהקהילות מספקות חברה לאנשים בודדים, וזו עוד סיבה טובה לדאוג לזולת: "כי המיסיונרים נהנים מן המצוקה".
ארגון 'יד לאחים' מפעיל פעילים רבים בכל רחבי הארץ, במטרה להשיב את היהודים שנתפסו למיסיון אל חיק היהדות. הפעילים נפגשים עם היהודים שאותם מנסות הכתות לנצר, ומדברים על לבם. לפעמים היוזמה היא של בני משפחה או חברים של מישהו שנכנס לעניין. מספר קלוגר: "יום אחד התקשר אלינו נער בן 15 וסיפר שיש לו בשכונה מיסיונרית. הוא ביקש שנסלק אותה, כי היא רוצה לנצר את כל אנשי השכונה. כשנפגשתי אתו נדהמתי לגלות שמדובר באמא שלו. הוא החל לבכות ואמר לי, 'אנחנו יהודים! אנחנו לא רוצים לשמוע על נצרות'. לא הצלחנו להוציא את האמא מתוך הסבך, אבל לפחות שלושת ילדיה נשלחו ללמוד בפנימיות".
דרכי הפעולה של 'יד לאחים' ממחישות את מלחמת החורמה שהכריז הארגון על תופעת המיסיון. וכך מתייחסים אליה הפעילים, כמלחמה לכל דבר. הם משתדלים שלא להשאיר אף חזית ללא מענה. הם שולחים פעילים שאורבים לכינוסי הקהילות, מציבים דוכנים בערים, מחלקים חומרים ומחזיקים מודיעים בקהילות בארץ ואפילו במדינות מסוימות בחו"ל. הפעילים ה'כבדים' של 'יד לאחים' שומרים על זהות בדויה, שבחסותה יוכלו להמשיך בפעילותם המחתרתית-למחצה. גם 'לב לאחים', ארגון הנאבק אף הוא במיסיון, פועל באופן דומה. שני הארגונים ממומנים מכספי תרומות בלבד.
הפרצה בחוק קוראת למיסיונר
מכאן צומח ועולה סימן שאלה גדול: היכן נמצאת מדינת ישראל בכל הסיפור? איך קורה שמדינת היהודים מסכימה שדברים כאלה יתרחשו בתחום שיפוטה? החוק במדינת ישראל מאפשר כל מיני פרצות, בכך שהוא אוסר רק על מתן הטבות או קבלתן תמורת המרת דת. שידול אזרח בוגר להמיר את דתו בתמורה עקיפה בלבד, מקשה את ההוכחה ואת אכיפת החוק.
מי שעוקב אחר הצעות החוק שהוגשו בשנים האחרונות, יכול לראות שכמעט בכל שנה קיימת יוזמה לחקיקה נגד המיסיון, אך היא אינה מצליחה. בעניין זה חלוקת הדעות בין הארגונים הנאבקים במיסיון. ב'יד לאחים' טוענים כי כשהיה בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל, הוא חשש מהתורמים הנוצריים שתמכו בו, ולכן עצר את החקיקה בנושא. ב'לב לאחים' מספקים הסבר רחב יותר: הם טוענים כי הצעת החוק שהוגשה אז הייתה גורפת, ואסרה לקיים פולחן דתי גם על מי שנולדו כנוצריים. הדבר הביא את כל הארגונים הנוצריים המעורבים בנעשה בישראל להציף את נתניהו במכתבי מחאה, והוא עצר את התהליך.
כיום מקדמים אנשי 'לב לאחים' הצעת חוק חדשה בנושא, בעזרת ח"כ הרב גפני מ'יהודות התורה' וח"כ טומי לפיד מ'שינוי', שתוכנה הוא איסור שידול להמרת דת.
בשני הארגונים הנאבקים במיסיון טוענים, כי למרות הוכחות שמושגות בדרכים לא דרכים, כגון צילום במצלמה נסתרת, סוגרת המשטרה תיקים למיסיונרים, בהוראת היועץ המשפטי לממשלה. ובכל זאת מציג זאב שטיגליץ, ראש המחלקה למאבק במיסיון ב'לב לאחים', שתי דוגמאות בהן שיתפו משרדי ממשלה פעולה עם ארגונו: "בנתניה קיים מעון לנכים שאליו נכנסו מיסיונרים על מנת 'לסייע'. הם הסיעו את הנכים לכל מקום וסייעו להם בדברים נוספים. במסמכים רשמיים שהוציאה הקהילה, היא התגאתה בכך שאנשיה הצליחו לנצר עשרה אנשים מתוך מעון הנכים. אנחנו סיפקנו את המידע למשרד העבודה והרווחה, והם אסרו את כניסת המיסיונרים לשם. גם במקרים בהם יש לנו מידע מוקדם על מיסיונר שרוצה להיכנס לישראל, אנחנו מודיעים למשרד הפנים והוא אוסר על כניסתו לארץ".
מדינת ישראל, אם כן, קיימת גם כיום תחת איום של התייוונות. השיטה השתנתה, וגם הדת לתוכה מנסים לשאוב את היהודים היא אחרת אולם אין ספק שנדרשת כאן מלחמה כדוגמת המלחמה החשמונאית להשבת האחים האבודים.
המיסיונר הצרפתי הפך ללוחם מיסיון בארץ
בנימין קלוגר, יהודי חרדי מסניף ירושלים של 'יד לאחים', עשה דרך ארוכה עד שהגיע לתפקידו היום ב'יד לאחים'. קלוגר נולד למשפחה קתולית מיוחסת מאוד בצרפת. הוא, עצמו הלך לבית הספר החילוני של המדינה, אולם יום אחד נתן לו מישהו, כשיצא מבית הספר, את ספר התנ"ך בצירוף הברית החדשה: "זה היה ספר נוח מאוד, בגודל כיס, אז לקחתי אותו אתי לכל מקום וקראתי בו. בסוף הספר היה מספר טלפון, והתקשרתי לאדם שהזמין אותי לבקר בכנסיה שאליה הוא משתייך. זו היתה כנסיה מסוג אחר. לא קרה ומנוכרת כמו הכנסיה הקתולית אלא צבעונית ומלאת מוזיקה וצעירים". קלוגר נמשך למקום, שהתברר שהוא כנסיה פרוטסטנטית, והחל להשתתף בשיעורים: "כל מה שלמדנו היה על מנת ללמד, ובמטרה להביא כמה שיותר אנשים לתוך הדת שלנו. לפני השיעורים השבועיים היינו יוצאים החוצה לרחוב ומשוחחים עם אנשים, כדי לשכנע אותם לבוא אלינו".
יום אחד הסתובבו קלוגר וחבריו ברחוב וניסו לשכנע את העוברים ושבים שיבואו לכנסייתם כשלפתע הבחין קלוגר שחבריו נוטשים אט-אט את האנשים שדיברו עמם ומתקהלים סביב אדם אחד יהודי. "הם הסבירו לי שיהודי זה משהו אחר, ומי שמצליח למשוך יהודי אל הכנסיה מרוויח בכך את כל ה'עולם הבא' שלו, משום שהיהודים הם העם הנבחר, רק שחסרה להם האמונה בישו".
היהודי שפגשו ברחוב הסכים ללכת עמם אל הכנסיה, ואז הבחין קלוגר שהכומר מעביר הפעם את השיחה בסגנון ובנושאים אחרים, על עם ישראל, תורתו וארצו. מאוחר יותר הסביר הכומר לקלוגר כי עם היהודים יש לדבר בשפה שלהם, כדי שלא להרחיק אותם מן הכנסיה.
"נרשמתי לקורס מיוחד, בו למדו כיצד משכנעים יהודי להתנצר. לא דיברו שם על הטבלה אלא על מקווה לחזרה בתשובה, ולא על צלב כי אם על 'עץ חיים', ועוד. קלוגר, שחוסר העקביות בצורת ההטפה של הכמרים נראה לו חשוד, התחיל לשים לב גם לסתירות בתוך הברית החדשה, וחש כי אינו מקבל מענה לספקותיו.
אז החליט קלוגר לפנות ל'מקור' רבם של היהודים. הרב ענה לשאלותיו באופן ישיר, מה שהפתיע את קלוגר, שהורגל אחרת. גם את האסלאם ניסה והתאכזב, וכך ביקש מן הרב להגיע לבית הכנסת: "הרב כמובן סירב, וזה משך אותי עוד יותר. כשראיתי שהיהודים אינם מעוניינים לצרף אחרים לדתם הבנתי שמדובר באוצר שהם לא רוצים 'לבזבז'". כשראה הרב שקלוגר מתעקש, הסכים ללמד אותו יהדות. קלוגר עלה ארצה, למד בישיבה והתגייר, וכיום הוא מנצל את כל הידע שלו על הנצרות ודרכי ההטפה למטרות הפוכות מאלה שעמן החל.
למעלה מ-2100 שנים חלפו מאז, והניסיון להעביר את היהודים על דתם לא פסק. הוא חזר על עצמו בלבושים שונים במשך ההיסטוריה, וכעת מסתבר שהוא קיים גם במדינת היהודים של היום ומתבצע ביתר שאת דווקא על ידי 'מתייוונים' יהודים שהמירו דתם.
נוצרים במסווה של יהודים
עוד בטרם הוקמה מדינת ישראל, ניתן היה למצוא ברחובותיה אנשים שכל הופעתם אמרה מיסיון ונצרות: עטויים בגלימה ארוכה, ענודים בשרשרת שממנה משתלשל צלב גדול, בידיהם "הברית החדשה" ובפיהם פיתויים והבטחות למי שיאמין בדתם ובמשיחם.
כשהוקמה המדינה היהודית השתנו פני הדברים. הנוצרים התקשו להסביר לעצמם את דתם, שלפיה היהודים אינם עוד העם הנבחר, ולכן פלג מן הנוצרים הפרוטסטנטים שינה את נקודת הכובד של אמונתו והחל להאמין שהדבר החשוב ביותר הוא לנצר את כל היהודים. כאשר יקבלו אלה על עצמם את האמונה ב'אותו האיש' תבוא הגאולה לעולם.
פלג זה החל לפעול על ישראלים ששהו בארצות הברית, בניסיון לנצר אותם. חלקם התפתו והתנצרו, ומאוחר יותר חזרו לישראל כדי להקים "קהילות", הקיימות היום בכל עיר בארץ.
"האמונה היא אותה אמונה, מדובר בנצרות ממש, וחברי הקהילה אף עוברים הטבלה", מספר שמואל מ'יד לאחים', תנועה הנאבקת במיסיון, "אולם כדי לפתות את היהודים, הנרתעים באופן ראשוני מסממני הנצרות, הם שינו את המינוחים: מ'כנסיה' ל'קהילה', מ'נוצרים' ל'מאמינים', מ'כומר' ל'מנהיג' וכדומה. הדברים הללו מתאימים במדויק להנחיות המצויות בברית החדשה כיצד לנצר את היהודים: 'והיי ליהודים כיהודים למען קנות אותם. אשר הם תחת התורה הייתי להם תחת התורה למען קנות את אשר תחת התורה ואלה אשר בלי תורה הייתי להם בלי תורה'".
שלוש תנועות המיסיון המרכזיות: 'עדי ה", 'היהודים המשיחיים' ו'יהודים למען ישו', מנסות לשדר לחבריהן שהן מקיימות אורח חיים יהודי, ושמדובר בסך הכל ביהדות שלמה יותר. בשל כך הן מערבות בטקסי הפולחן שלהן סממנים יהודיים ונוצרים כאחד. כך מתקבל סדר פסח עם שלוש מצות, כנגד השילוש הנוצרי, קריאת התורה בצירוף קריאה מן הברית החדשה, או ברכה בנוסח "אשר קדשנו בדם ישוע וציוונו להיות אור לגויים". על חזהו של המיסיונר המודרני לא משתלשל צלב, סימני הנצרות אצלו נסתרים מן העין; ואפשר גם לפגוש מיסיונר חובש כיפה ולבוש בציצית.
בונים בחומר, הורסים ברוח
תופעת היהודים המומרים מקיפה היום, לדברי תנועות המאבק במיסיון, מעל 20,000 יהודים ברחבי הארץ, ואין עיר בארץ שאין בה 'קהילה'. ה'קהילות' מקיימות מפגשים שבועיים, במהלכם שומעים המשתתפים שיחות הנוגעות לאמונה ולחשיבות ה'בישור' העברת ה'בשורה' ועשיית נפשות לתנועה. חברי הקהילה מקיימים גם טיולים ופעילויות אחרות, כדי ליצור בקרב חבריהם תחושה של שייכות.
דרכיהם של המיסיונרים להגיע לנפשותיהם של הישראלים רבות ומגוונות: שליחת דואר מיסיונרי, מעבר מבית לבית כשהמיסיונר מתחזה לסוקר ושואל שאלות הנוגעות לשלום ולהפסקת אלימות, תליית מודעות במרכזי קליטה ולעזרה לנזקקים דבר שהתגבר מאוד בשנתיים האחרונות, עם התדרדרות המצב הכלכלי.
שמואל מספר: "בחופשה הגדולה חילק ארגון מיסיונרי בשם 'חזון לישראל' ילקוטים לתלמידים מעוטי יכולת. בכל תיק הושאר פתק, בו נכתב מי התורם כדי שאנשים יתקשרו להודות ויימשכו לקהילה". רחל, אף היא פעילה ב'יד לאחים', מספרת על ארגון 'גשרים למען השלום' בירושלים, הפועל בקרב אוכלוסיית העולים החדשים, ומפרסם כי כל מי שנזקק לציוד לבית יכול לבוא ולקחת. מי שמגיע, מקבל גם ציוד וגם חומר מיסיונרי.
היא מסבירה שזו היא שיטת פעולה ידועה של המיסיונרים: להגיע לאנשים נזקקים, לסייע להם בחומר ולהשתלט על רוחם. "יום אחד התקשרה אלינו אישה שהייתה שרויה במצב כלכלי קשה ובהריון מתקדם עם ילדה השלישי. היא סיפרה כי פנתה אליה אישה מיסיונרית שהציעה לה בגדים, כלי מיטה וצעצועים לילד שעתיד להיוולד. האישה התעקשה שהמיסיונרים לא יצליחו לנצר אותה, ושהיא מסוגלת לקבל מהם את המוצרים ולהפריד בין הסיוע הגשמי ובין האמונה שהם מציעים. לבסוף, לאחר שלוש-ארבע פעמים בהן שוחחו השתיים בטלפון ביקשה האישה, למרות מצבה הקשה, שפעילה של 'יד לאחים' תסייע לה לשים קץ לקשר עם המיסיונרית".
מה שהאישה שפנתה ל'יד לאחים' לא הבינה, הוא מאין השיגו אנשי המיסיון את מספר הטלפון שלה וכיצד ידעו שהיא שרויה במצוקה כלכלית. לארגון 'יד לאחים' יש תשובה לשאלה. הם טוענים כי במשרד העבודה והרווחה ישנם פקידים, חלקם מזדהים עם אנשי המיסיון וחלקם משתפים אתם פעולה תמורת טובות הנאה שונות. משרד העבודה והרווחה, אגב, מכחיש נמרצות את הטענות ואומר כי אנשי המשרד אינם מעבירים רשימות של משפחות במצוקה לאף גורם שאינו ממלכתי, אולם ב'יד לאחים', ולא רק שם, מתעקשים.
מעבר לניסיון להעביר על דתם אנשים השרויים במצב כלכלי קשה, נעשית עבודה מסיבית בקרב העולים החדשים, בעיקר הבוכרים, הגרוזינים והקווקזים. עולים אלו, שהיו מסורתיים בארצות מוצאם, מבקשים להתקרב ליהדות. המיסיונרים מגיעים אליהם, וטוענים כי הם מייצגים את היהדות האמיתית. בגלל רמת הידע השטחית שלהם, הם אינם מסוגלים להתווכח על אמיתות טענותיהם, והם מקבלים את הרושם שאכן מדובר ביהדות.
ב'יד לאחים' מונים סוג שלישי של אוכלוסיה אשר בקרבה פועלות כתות המיסיון, והיא בני עדות המזרח: "הם יותר מכניסי אורחים ופחות חשדנים מן האשכנזיים", מסביר שמואל, "והם גם מחבבים חברה, דבר שה'קהילות' מציעות ובגדול". לפלח האוכלוסייה הזה מגיעות התנועות על ידי חלוקת חומר בפסטיבלים ושיגור של מיסיונרים שישכנעו 'אחד על אחד' את באי הפסטיבל.
גם הישראלים שמגיעים לפגישות של הכתות לא תמיד יודעים שמדובר במיסיון. מספרת רחל: "היה לנו בחור אחד מהקריות, שאמרו לו שאם יגיע לשיעורים יוכל גם ליהנות מטיולים, מרכיבה על סוסים ועוד. הוא לא היה מודע בכלל שיש כאן עניין של התנצרות. כשהסברנו לו, הוא נבהל והחליט שלא ילך יותר".
העולם הנוצרי מגייס כספים
מימון פעילותן של התנועות המיסיונריות דורש כסף רב. הן שוכרות מבנים ומקיימות בהם פעילות, הן מפתות חלק מחבריהן במצרכים וחלק אחר בטיולים ובילויים, ואחת התנועות, 'יהודים למען ישו', אף מגדילה לעשות ומציעה למי שמסכים להגיע למפגשים שלה כסף ממש או במקרים מסוימים לימודים בחוץ לארץ, על חשבונה.
לדברי שמואל, מדובר בהתגייסות כלל-עולמית למען העברת היהודים על דתם: "מגיעים לארץ אנשים מארה"ב, גרמניה, יפן, סקנדינביה ועוד. הם מסיירים ב'קהילות', חוזרים לארצות מוצאם ומספרים על הפעילות כאן בארץ, ומייד זורמות התרומות".
פעילי 'יד לאחים' טוענים כי התנועות הנוצריות המוכרות כאוהדות ישראל, שמעניקות לה סיוע בתחומים רבים, נגועות באינטרסים של המיסיון. בהקשר הזה הם מפנים אצבע מאשימה לעבר התנועה 'נוצרים ידידי ישראל', המרבה לתרום גם לתושבי יש"ע. לדברי הפעילים, התנועה שלחה כבר מספר פעמים בני נוער מהעיר אריאל לקייטנה של שלושה שבועות בארצות הברית, שם התארחו צעירים אצל משפחות נוצריות והיו חשופים להטפות מיסיונריות.
"מספיק לפתוח את אתר האינטרנט של התנועה", אומר בנימין קלוגר, גם הוא פעיל ב'יד לאחים', "ולראות שהקישוריות פשוט מובילות לאתרים של תנועות משיחיות ומיסיונריות". אנשי 'יד לאחים' אינם היחידים שטוענים על קשר בין 'נוצרים ידידי ישראל' והמיסיון. יש המצדדים בקבלת תרומות מהם, ויש השוללים זאת, אולם העובדה שמציין קלוגר היא נכונה. אתר התנועה בהחלט מקשר לאתרים של תנועות מיסיון.
השכנוע נגד השכנוע
"אומרים עלי שאני מחבל ומכה אנשים, בחור מסוכן ושטני וכינויים נוספים מן הסוג הזה הכל כדי להרחיק את אנשי הקהילה ממני" מספר קלוגר על עצמו. קלוגר מגיע לכינוסי ה'קהילות' וממתין ליוצאים, ואז הוא מציע להם לשבת ולשוחח עמו על כוס קפה: "אני מציע להם ללמוד ביחד תנ"ך וגם את הברית החדשה; אני אומר להם שאם הם באמת רוצים לדעת על הנושא, שיסכימו לשבת איתי. יש כאלה שנרתעים ויש כאלה שדווקא מסכימים, ואז אנחנו יושבים ומדברים".
לקלוגר רקע נרחב בברית החדשה (ר' מסגרת), ובעזרתו הוא מפריך בקלות יחסית את טענותיהם של המיסיונרים, שמציגים למאמיניהם טענות שטחיות ולא מנומקות: "רוב הפעמים אני מציג ליושב מולי הוכחות לכך שהמיסיונרים משקרים ואז הוא יוצא מזה. המיסיונרים לא טורחים להיות עקביים בטענותיהם, הם פונים בעיקר לרגש של האנשים". קלוגר אומר שהקהילות מספקות חברה לאנשים בודדים, וזו עוד סיבה טובה לדאוג לזולת: "כי המיסיונרים נהנים מן המצוקה".
ארגון 'יד לאחים' מפעיל פעילים רבים בכל רחבי הארץ, במטרה להשיב את היהודים שנתפסו למיסיון אל חיק היהדות. הפעילים נפגשים עם היהודים שאותם מנסות הכתות לנצר, ומדברים על לבם. לפעמים היוזמה היא של בני משפחה או חברים של מישהו שנכנס לעניין. מספר קלוגר: "יום אחד התקשר אלינו נער בן 15 וסיפר שיש לו בשכונה מיסיונרית. הוא ביקש שנסלק אותה, כי היא רוצה לנצר את כל אנשי השכונה. כשנפגשתי אתו נדהמתי לגלות שמדובר באמא שלו. הוא החל לבכות ואמר לי, 'אנחנו יהודים! אנחנו לא רוצים לשמוע על נצרות'. לא הצלחנו להוציא את האמא מתוך הסבך, אבל לפחות שלושת ילדיה נשלחו ללמוד בפנימיות".
דרכי הפעולה של 'יד לאחים' ממחישות את מלחמת החורמה שהכריז הארגון על תופעת המיסיון. וכך מתייחסים אליה הפעילים, כמלחמה לכל דבר. הם משתדלים שלא להשאיר אף חזית ללא מענה. הם שולחים פעילים שאורבים לכינוסי הקהילות, מציבים דוכנים בערים, מחלקים חומרים ומחזיקים מודיעים בקהילות בארץ ואפילו במדינות מסוימות בחו"ל. הפעילים ה'כבדים' של 'יד לאחים' שומרים על זהות בדויה, שבחסותה יוכלו להמשיך בפעילותם המחתרתית-למחצה. גם 'לב לאחים', ארגון הנאבק אף הוא במיסיון, פועל באופן דומה. שני הארגונים ממומנים מכספי תרומות בלבד.
הפרצה בחוק קוראת למיסיונר
מכאן צומח ועולה סימן שאלה גדול: היכן נמצאת מדינת ישראל בכל הסיפור? איך קורה שמדינת היהודים מסכימה שדברים כאלה יתרחשו בתחום שיפוטה? החוק במדינת ישראל מאפשר כל מיני פרצות, בכך שהוא אוסר רק על מתן הטבות או קבלתן תמורת המרת דת. שידול אזרח בוגר להמיר את דתו בתמורה עקיפה בלבד, מקשה את ההוכחה ואת אכיפת החוק.
מי שעוקב אחר הצעות החוק שהוגשו בשנים האחרונות, יכול לראות שכמעט בכל שנה קיימת יוזמה לחקיקה נגד המיסיון, אך היא אינה מצליחה. בעניין זה חלוקת הדעות בין הארגונים הנאבקים במיסיון. ב'יד לאחים' טוענים כי כשהיה בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל, הוא חשש מהתורמים הנוצריים שתמכו בו, ולכן עצר את החקיקה בנושא. ב'לב לאחים' מספקים הסבר רחב יותר: הם טוענים כי הצעת החוק שהוגשה אז הייתה גורפת, ואסרה לקיים פולחן דתי גם על מי שנולדו כנוצריים. הדבר הביא את כל הארגונים הנוצריים המעורבים בנעשה בישראל להציף את נתניהו במכתבי מחאה, והוא עצר את התהליך.
כיום מקדמים אנשי 'לב לאחים' הצעת חוק חדשה בנושא, בעזרת ח"כ הרב גפני מ'יהודות התורה' וח"כ טומי לפיד מ'שינוי', שתוכנה הוא איסור שידול להמרת דת.
בשני הארגונים הנאבקים במיסיון טוענים, כי למרות הוכחות שמושגות בדרכים לא דרכים, כגון צילום במצלמה נסתרת, סוגרת המשטרה תיקים למיסיונרים, בהוראת היועץ המשפטי לממשלה. ובכל זאת מציג זאב שטיגליץ, ראש המחלקה למאבק במיסיון ב'לב לאחים', שתי דוגמאות בהן שיתפו משרדי ממשלה פעולה עם ארגונו: "בנתניה קיים מעון לנכים שאליו נכנסו מיסיונרים על מנת 'לסייע'. הם הסיעו את הנכים לכל מקום וסייעו להם בדברים נוספים. במסמכים רשמיים שהוציאה הקהילה, היא התגאתה בכך שאנשיה הצליחו לנצר עשרה אנשים מתוך מעון הנכים. אנחנו סיפקנו את המידע למשרד העבודה והרווחה, והם אסרו את כניסת המיסיונרים לשם. גם במקרים בהם יש לנו מידע מוקדם על מיסיונר שרוצה להיכנס לישראל, אנחנו מודיעים למשרד הפנים והוא אוסר על כניסתו לארץ".
מדינת ישראל, אם כן, קיימת גם כיום תחת איום של התייוונות. השיטה השתנתה, וגם הדת לתוכה מנסים לשאוב את היהודים היא אחרת אולם אין ספק שנדרשת כאן מלחמה כדוגמת המלחמה החשמונאית להשבת האחים האבודים.
המיסיונר הצרפתי הפך ללוחם מיסיון בארץ
בנימין קלוגר, יהודי חרדי מסניף ירושלים של 'יד לאחים', עשה דרך ארוכה עד שהגיע לתפקידו היום ב'יד לאחים'. קלוגר נולד למשפחה קתולית מיוחסת מאוד בצרפת. הוא, עצמו הלך לבית הספר החילוני של המדינה, אולם יום אחד נתן לו מישהו, כשיצא מבית הספר, את ספר התנ"ך בצירוף הברית החדשה: "זה היה ספר נוח מאוד, בגודל כיס, אז לקחתי אותו אתי לכל מקום וקראתי בו. בסוף הספר היה מספר טלפון, והתקשרתי לאדם שהזמין אותי לבקר בכנסיה שאליה הוא משתייך. זו היתה כנסיה מסוג אחר. לא קרה ומנוכרת כמו הכנסיה הקתולית אלא צבעונית ומלאת מוזיקה וצעירים". קלוגר נמשך למקום, שהתברר שהוא כנסיה פרוטסטנטית, והחל להשתתף בשיעורים: "כל מה שלמדנו היה על מנת ללמד, ובמטרה להביא כמה שיותר אנשים לתוך הדת שלנו. לפני השיעורים השבועיים היינו יוצאים החוצה לרחוב ומשוחחים עם אנשים, כדי לשכנע אותם לבוא אלינו".
יום אחד הסתובבו קלוגר וחבריו ברחוב וניסו לשכנע את העוברים ושבים שיבואו לכנסייתם כשלפתע הבחין קלוגר שחבריו נוטשים אט-אט את האנשים שדיברו עמם ומתקהלים סביב אדם אחד יהודי. "הם הסבירו לי שיהודי זה משהו אחר, ומי שמצליח למשוך יהודי אל הכנסיה מרוויח בכך את כל ה'עולם הבא' שלו, משום שהיהודים הם העם הנבחר, רק שחסרה להם האמונה בישו".
היהודי שפגשו ברחוב הסכים ללכת עמם אל הכנסיה, ואז הבחין קלוגר שהכומר מעביר הפעם את השיחה בסגנון ובנושאים אחרים, על עם ישראל, תורתו וארצו. מאוחר יותר הסביר הכומר לקלוגר כי עם היהודים יש לדבר בשפה שלהם, כדי שלא להרחיק אותם מן הכנסיה.
"נרשמתי לקורס מיוחד, בו למדו כיצד משכנעים יהודי להתנצר. לא דיברו שם על הטבלה אלא על מקווה לחזרה בתשובה, ולא על צלב כי אם על 'עץ חיים', ועוד. קלוגר, שחוסר העקביות בצורת ההטפה של הכמרים נראה לו חשוד, התחיל לשים לב גם לסתירות בתוך הברית החדשה, וחש כי אינו מקבל מענה לספקותיו.
אז החליט קלוגר לפנות ל'מקור' רבם של היהודים. הרב ענה לשאלותיו באופן ישיר, מה שהפתיע את קלוגר, שהורגל אחרת. גם את האסלאם ניסה והתאכזב, וכך ביקש מן הרב להגיע לבית הכנסת: "הרב כמובן סירב, וזה משך אותי עוד יותר. כשראיתי שהיהודים אינם מעוניינים לצרף אחרים לדתם הבנתי שמדובר באוצר שהם לא רוצים 'לבזבז'". כשראה הרב שקלוגר מתעקש, הסכים ללמד אותו יהדות. קלוגר עלה ארצה, למד בישיבה והתגייר, וכיום הוא מנצל את כל הידע שלו על הנצרות ודרכי ההטפה למטרות הפוכות מאלה שעמן החל.