מי שבעבר כונו בהערצה 'אדריכלי אוסלו' ממעטים כיום להתהדר בכינוי המחניף הזה. מטבע הדברים, אחרי שהפל-קל הגאוני שהמצאת קורס ברעש ובענן אבק וקובר תחתיו אנשים רבים, אתה מעדיף שלא יזכרו מי היה האדריכל היצירתי שאחראי להמצאה המופלאה. את הביטוי 'אדריכלי אוסלו' החליף ביטוי חדש, 'פושעי אוסלו', שפוגשים בו בדרך כלל בסטיקר הפופולארי 'פושעי אוסלו לדין'.
אני אישית מזדהה יותר עם הכינוי 'פושעי אוסלו' מאשר עם הדרישה להעמידם לדין. הכינוי 'פושע' לא מוכרח להתפרש במובן הפלילי. הוא יכול לבוא גם מתוך שיפוט ערכי-מוסרי. לי לא ברור באיזו מידה הפעילות המדינית של אנשי אוסלו כללה בתוכה עבירות על החוק, ובאמת ראוי שהנושא ייבדק פעם ביסודיות. הציבור צריך לדעת, למשל, האם המגעים עם אנשי אש"ף שהובילו להסכמים אכן החלו בעוד החוק שאסר מגעים כאלו היה עדיין בתוקפו. יש לחקור, בין השאר, האם שחרור מחבלים מהכלא נעשה תמיד לפי כל הפרוצדורות החוקיות, או שמא במקרים מסוימים שולחו הפושעים לחופשי תוך עקיפת נהלים ועיגול פינות. אך גם אם נעשו עבירות, ספק אם ניתן יהיה לתרגם אותן היום לכתבי אישום. לרבים מהמעשים יהיה קשה למצוא ראיות חותכות שנים לאחר שנעשו. על חלק מהמעשים חלה אולי חסינות, ועל אחרים התיישנות.
אז ספק אם הקריאה להעמדה לדין היא מעשית. אבל בכל מקרה, גם אם הכל נעשה על פי חוק עצם המעשה המדיני של הסכמי אוסלו הוא פשע מוסרי. לקחת רוצח המונים נאלח כיאסר ערפאת, ובמקום חבל תלייה להעניק לו טריטוריה, נתינים, משאבים כלכליים, כלי תקשורת להסתה, נשק וצבא זה פשע מוסרי. לפטור מעונש ולשחרר מכלאם אלפי טרוריסטים, ביניהם רוצחים שזכו לחנינה משום שרצחו 'רק' סייענים פלשתינים זהו פשע מוסרי. ובכלל, מי שמתעלם מכל האזהרות, יוצא להרפתקה מדינית מסוכנת כשהוא מתיימר להביא שקט שלום ואחווה, ולבסוף מביא שכול ויגון, פחד וטרור, מאות רבות של קורבנות והרס הכלכלה והביטחון - הוא פושע. הוא אשם ברשלנות פושעת, בעצימת עיניים נפשעת.
טובות הנאה אישיות
בין שאר תופעות השפל המוסרי של אוסלו תופס מקום נכבד ההיבט של הפקת טובות הנאה אישיות על ידי רבים מהמעורבים בתהליך. אדריכלי אוסלו הביאו על עמם אסון, אבל לעצמם הצליחו לסדר כבוד ותהילה בינלאומיים, וגם טובות הנאה ששכרן בצידן. רבים מפושעי אוסלו זכו בפרסים כספיים בינלאומיים, חלקם מטעם גופים אנטי-ישראליים מובהקים. רבין ופרס זכו, על גבו של עמם המתייסר, בפרס נובל לשלום. אגב, אולי באמת הגיע הזמן לחוקק חוק שיאסור על ישראלים קבלת פרסים בינלאומיים על הסדרים שישראל מעורבת בהם. כך יובטח שהנושאים ונותנים ייצגו בנאמנות את מולדתם, כשהם משוחררים מפיתויי כסף ותהילה הדוחפים להשגת הסדר בכל מחיר. אם פרס רוצה לקבל פרס נובל לשלום, שילך, כמו ג'ימי קארטר, ויתווך בין אתיופיה לזימבבואה. שינסה להשיג התקדמות בין האירים לאנגלים, ויציע צעדים בוני אמון בין הודו לפקיסטן. לא על חשבוננו. שמעון פרס ניצל את הקשרים והמוניטין שרכש על גבנו כדי לבנות לעצמו את מרכז פרס לשלום, שם סידר משרות שמנות למקורביו ופרסים לידידיו. גם בפני מעורבים אחרים בתהליך, הם וקרוביהם ומקורביהם, נפתחו הזדמנויות עסקיות ומשרות נחשקות.
עסקאות מושחתות עם גנגסטרים
הקמתו של שלטון גנגסטרים מושחת הסמוך על שולחנה של ישראל פתחה כר נרחב של הזדמנויות לעסקאות אפלות, וישראלים תאבי בצע מיהרו לנצל אותן. היועץ המשפטי רובינשטיין, בתשובה לפנייתו של הח"כ לשעבר חנן פורת, הודה כי ההימורים בקזינו ביריחו אסורים על ישראלים לפי חוקי המדינה, אך באותה נשימה הודיע שאין בכוונתו לאכוף את החוק. כולנו ספגנו את ייקור תעריפי הביטוח בגלל גנבות רכב, שהפכו לספורט הלאומי של הפלשתינים. אך היו גם מי שהתפרנסו יפה מאיתור כלי רכב יוקרתיים והשבתם אל בעליהם, לאחר שהעבירו כופר לגנב הפלשתיני וניקו לעצמם עמלה שמנה.
אדריכלי אוסלו הסבירו לנו שהטרור הפלשתיני נובע ממצב כלכלי קשה. המדינות התורמות הזרימו כספים לשיקום ושגשוג הכלכלה הפלשתינית. גם ישראל מזרימה לערפאת מאות מיליוני שקלים בשנה. אבל את ערפאת וכנופיית עוזריו מעניינת רווחת עמם כמו שמעניינת אותם רווחת הדגים בימה של עזה. במקום להיטיב עם עמם הם עושקים ומנצלים אותו. בכסף שניתן בידיו כדי לשקם את עמו בנה ערפאת מנגנון ביטחוני מנופח, מימן רכישה וייצור של נשק בלתי חוקי, הקים גדודי טרוריסטים, העניק תמריצים למבצעי פיגועים ותמך במשפחות השאהידים. סכומים נכבדים ביותר הוא שמר לעצמו במקום בטוח. בסיועם של ישראלים תאבי בצע דאג ערפאת להבריח לחו"ל מאות מיליוני דולרים. במקום לעמוד לרשות העם הפלשתיני הפך הכסף המושחת הזה לקרן השקעות שמפרותיה נהנו הוא ושותפיו, הישראלים והפלשתינים.
העיתון 'מעריב' עשה שירות גדול לציבור כשחשף לאחרונה בהרחבה את מסכת העסקים של יוסי גינוסר ועזרד לב עם יאסר ערפאת ומוחמד ראשיד. אבל חשיפת הסיפור האחד הזה רק מראה איזו עצימת עיניים תקשורתית מתקיימת כאן בדרך כלל. הפרשייה המושחתת הזאת, שגם ממנה ספק אם ייצא כתב אישום, היא רק קצה הקרחון. התקשורת הישראלית מחפה בדרך כלל על חטאיהם של פושעי אוסלו. אולי הפרסום הזה מבשר איזשהו שינוי מבורך במגמה.
ביילין במקומו הטבעי
יוסי ביילין, איש מוכשר, הוא גדול אדריכלי התבוסתנות הלאומית מבית מדרשו של השמאל הישראלי. חלקו בהסכמי אוסלו היה מרכזי ביותר. גם על הנסיגה המבישה מלבנון יש לו זכויות יסוד. מאחורי המראה היורמי של ביילין ומבעד לקולו הרך מבצבץ זאב בעור כבש. ביילין יוזם צעדים ותהליכים רדיקליים כמעט בכל מקום בו הוא נמצא. יש בו מין יהירות שכזאת, שגורמת לו להיות בטוח ביכולתו לנתח ולהבין את הדברים טוב מכולם. בדמיונו הפורה הוא משנה סדרי עולם ויוצר מודלים חדשים, שעל פיהם הוא מנסה לסדר את המציאות. אלא שזו, לא פעם, טופחת על פניו.
הנסיגה הגאונית מלבנון אפשרה לחיזבאללה להתקרב לגבול, לאגור נשק ארוך טווח, וליצור הרתעה אסטרטגית שכובלת את ידיה של ישראל. על המבוי הסתום והמדמם שאליו הובילו הסכמי אוסלו אין צורך להכביר מילים. גם בעניין הזה יוסי ביילין חכם מכולם. כל מי שהיה בשיחות טאבה טוען שהן התפוצצו בגלל תביעות הפלשתינים בעניין זכות השיבה. רק יוסי ביילין יודע לספר שהעניינים דפקו מצוין, רק היה חסר קצת זמן.
עצמאותו של ביילין עומדת מעל להכרעות דמוקרטיות. הוא מקיים אפיקים פרטיים של משא ומתן בשמה של ישראל גם כשהוא אפילו לא חבר כנסת. מפלגת העבודה בחרה את בן-אליעזר למנהיגה? את ביילין זה לא מעניין. כמו יצחק בן-אהרון בשעתו הוא מחליט שהעם טועה, ומודיע שיישאר במפלגה רק אם פואד יוחלף. כפירה מוחלטת במנהיגותו של יו"ר שזה עתה נבחר משמעותה אי קבלת ההכרעה הדמוקרטית במפלגתך שלך.
היהירות של ביילין דחקה אותו הפעם למקום לא ריאלי. לפואד ולאנשיו נמאס, והם החליטו להראות לביילין שמי שמוחק אחרים יכול גם בעצמו להימחק. אבל עם כל הכבוד לכוח של פואד, הוא לא היה יכול למחוק את ביילין אלמלא הבינו בוחרי העבודה שדרכו של השמאלן הקיצוני נכשלה. ביילין יכול לכפור בכך. הוא יכול להאשים את נתניהו, את ברק, את פואד, את שרון רק לא את עצמו. אבל אפילו במפלגת העבודה לא מאמינים היום בדרך אוסלו. גם שם רואים שרק חמישה אחוזים מהצעירים מוכנים להצביע עבורם. גם שם מבינים שביילין הביא עלינו אסון.
מקומו הטבעי של ביילין אינו ב'עבודה' אלא במרצ או חד"ש. סביר להניח שעוד נשמע ממנו בעתיד. אם יחליט לפרוש מפוליטיקה אולי יקבל את פרס הניחומים המקובל מינוי כשגריר. בעצם, למה לו לעזוב את הארץ. הוא יכול להיכנס בטבעיות לתפקיד שגריר האיחוד האירופי בישראל. כבר מזמן הוא ממומן על ידם, וגם מייצג את האינטרסים שלהם הרבה יותר טוב משהוא מייצג את שלנו.
תקציר פוליטי
בחירתו של ישראל כץ בחמישייה הראשונה בליכוד מבטיחה לו כנראה תפקיד של שר בממשלה הבאה. כץ מבטא בעקביות אידיאולוגיה ימנית. הוא גם איש שטח שיודע לצבור ולהפעיל כוח פוליטי, מה שהופך את כניסתו לממשלה לחיזוק חשוב לאגף הימני.
יצחק (בוז'י) הרצוג התברג היטב בצמרת העבודה. זה הזמן להזכיר שהרצוג הוא חשוד מרכזי בפרשת עמותות ברק, ושהוא לא בדיוק שיתף פעולה עם חקירת המשטרה. העובדה שגורל התיק שלו טרם הוכרע בפרקליטות היא אות קלון לשלטון החוק ואיכות השלטון בישראל. כנ"ל לגבי עומרי שרון, החשוד בעבירות בקשר למימון מערכת הבחירות של אביו.
בניגוד לחששות, אולי בגללם, יובל שטייניץ זכה להצלחה יפה והתקדם במעלה הרשימה. מעבר לאיכויותיו האישיות והאינטלקטואליות, שטייניץ הוא לוחם עיקש ועקבי למען פלורליזם והוגנות בתקשורת, ומסתבר שזה לא הזיק לו.
בג"ץ כפה על שאול מופז לשלב חיילות בתפקידים קרביים. מופז בחר להפוך את זה לדגל, לייחצן את עצמו כרמטכ"ל הפמינסטי מכולם, ולגרום נדודי שינה לחיילים הדתיים ולמחנכיהם. אם מופז סבר שהאהדה התקשורתית שיקבל תקדם אותו פוליטית, אז לא ראינו את זה. כנראה שבמרכז הליכוד בנות קרביות זו לא מטבע פוליטית עוברת לסוחר. והיו גם מי שנמנעו מלתמוך בו דווקא בגלל זה.
* אנשי נתניהו שוב התלוננו על התנכלות תקשורתית למועמדות שלו, בעיקר באמצעות פרסום מגמתי של סקרים לא מחמיאים. נתניהו צריך להבין לא יעזרו לו מאמציו להתקרב אל הבראנז'ה התקשורתית השלטת. אם רק תהיה להם הזדמנות, הם יכשילו אותו. נתניהו יקבל יחס הוגן מהתקשורת רק לאחר שידאג שתתפתח כאן תקשורת אלטרנטיבית. 'שוק חופשי' ו'הפרטה', המילים שנתניהו אוהב להשתמש בהן, רלוונטיות גם לכאן.
אני אישית מזדהה יותר עם הכינוי 'פושעי אוסלו' מאשר עם הדרישה להעמידם לדין. הכינוי 'פושע' לא מוכרח להתפרש במובן הפלילי. הוא יכול לבוא גם מתוך שיפוט ערכי-מוסרי. לי לא ברור באיזו מידה הפעילות המדינית של אנשי אוסלו כללה בתוכה עבירות על החוק, ובאמת ראוי שהנושא ייבדק פעם ביסודיות. הציבור צריך לדעת, למשל, האם המגעים עם אנשי אש"ף שהובילו להסכמים אכן החלו בעוד החוק שאסר מגעים כאלו היה עדיין בתוקפו. יש לחקור, בין השאר, האם שחרור מחבלים מהכלא נעשה תמיד לפי כל הפרוצדורות החוקיות, או שמא במקרים מסוימים שולחו הפושעים לחופשי תוך עקיפת נהלים ועיגול פינות. אך גם אם נעשו עבירות, ספק אם ניתן יהיה לתרגם אותן היום לכתבי אישום. לרבים מהמעשים יהיה קשה למצוא ראיות חותכות שנים לאחר שנעשו. על חלק מהמעשים חלה אולי חסינות, ועל אחרים התיישנות.
אז ספק אם הקריאה להעמדה לדין היא מעשית. אבל בכל מקרה, גם אם הכל נעשה על פי חוק עצם המעשה המדיני של הסכמי אוסלו הוא פשע מוסרי. לקחת רוצח המונים נאלח כיאסר ערפאת, ובמקום חבל תלייה להעניק לו טריטוריה, נתינים, משאבים כלכליים, כלי תקשורת להסתה, נשק וצבא זה פשע מוסרי. לפטור מעונש ולשחרר מכלאם אלפי טרוריסטים, ביניהם רוצחים שזכו לחנינה משום שרצחו 'רק' סייענים פלשתינים זהו פשע מוסרי. ובכלל, מי שמתעלם מכל האזהרות, יוצא להרפתקה מדינית מסוכנת כשהוא מתיימר להביא שקט שלום ואחווה, ולבסוף מביא שכול ויגון, פחד וטרור, מאות רבות של קורבנות והרס הכלכלה והביטחון - הוא פושע. הוא אשם ברשלנות פושעת, בעצימת עיניים נפשעת.
טובות הנאה אישיות
בין שאר תופעות השפל המוסרי של אוסלו תופס מקום נכבד ההיבט של הפקת טובות הנאה אישיות על ידי רבים מהמעורבים בתהליך. אדריכלי אוסלו הביאו על עמם אסון, אבל לעצמם הצליחו לסדר כבוד ותהילה בינלאומיים, וגם טובות הנאה ששכרן בצידן. רבים מפושעי אוסלו זכו בפרסים כספיים בינלאומיים, חלקם מטעם גופים אנטי-ישראליים מובהקים. רבין ופרס זכו, על גבו של עמם המתייסר, בפרס נובל לשלום. אגב, אולי באמת הגיע הזמן לחוקק חוק שיאסור על ישראלים קבלת פרסים בינלאומיים על הסדרים שישראל מעורבת בהם. כך יובטח שהנושאים ונותנים ייצגו בנאמנות את מולדתם, כשהם משוחררים מפיתויי כסף ותהילה הדוחפים להשגת הסדר בכל מחיר. אם פרס רוצה לקבל פרס נובל לשלום, שילך, כמו ג'ימי קארטר, ויתווך בין אתיופיה לזימבבואה. שינסה להשיג התקדמות בין האירים לאנגלים, ויציע צעדים בוני אמון בין הודו לפקיסטן. לא על חשבוננו. שמעון פרס ניצל את הקשרים והמוניטין שרכש על גבנו כדי לבנות לעצמו את מרכז פרס לשלום, שם סידר משרות שמנות למקורביו ופרסים לידידיו. גם בפני מעורבים אחרים בתהליך, הם וקרוביהם ומקורביהם, נפתחו הזדמנויות עסקיות ומשרות נחשקות.
עסקאות מושחתות עם גנגסטרים
הקמתו של שלטון גנגסטרים מושחת הסמוך על שולחנה של ישראל פתחה כר נרחב של הזדמנויות לעסקאות אפלות, וישראלים תאבי בצע מיהרו לנצל אותן. היועץ המשפטי רובינשטיין, בתשובה לפנייתו של הח"כ לשעבר חנן פורת, הודה כי ההימורים בקזינו ביריחו אסורים על ישראלים לפי חוקי המדינה, אך באותה נשימה הודיע שאין בכוונתו לאכוף את החוק. כולנו ספגנו את ייקור תעריפי הביטוח בגלל גנבות רכב, שהפכו לספורט הלאומי של הפלשתינים. אך היו גם מי שהתפרנסו יפה מאיתור כלי רכב יוקרתיים והשבתם אל בעליהם, לאחר שהעבירו כופר לגנב הפלשתיני וניקו לעצמם עמלה שמנה.
אדריכלי אוסלו הסבירו לנו שהטרור הפלשתיני נובע ממצב כלכלי קשה. המדינות התורמות הזרימו כספים לשיקום ושגשוג הכלכלה הפלשתינית. גם ישראל מזרימה לערפאת מאות מיליוני שקלים בשנה. אבל את ערפאת וכנופיית עוזריו מעניינת רווחת עמם כמו שמעניינת אותם רווחת הדגים בימה של עזה. במקום להיטיב עם עמם הם עושקים ומנצלים אותו. בכסף שניתן בידיו כדי לשקם את עמו בנה ערפאת מנגנון ביטחוני מנופח, מימן רכישה וייצור של נשק בלתי חוקי, הקים גדודי טרוריסטים, העניק תמריצים למבצעי פיגועים ותמך במשפחות השאהידים. סכומים נכבדים ביותר הוא שמר לעצמו במקום בטוח. בסיועם של ישראלים תאבי בצע דאג ערפאת להבריח לחו"ל מאות מיליוני דולרים. במקום לעמוד לרשות העם הפלשתיני הפך הכסף המושחת הזה לקרן השקעות שמפרותיה נהנו הוא ושותפיו, הישראלים והפלשתינים.
העיתון 'מעריב' עשה שירות גדול לציבור כשחשף לאחרונה בהרחבה את מסכת העסקים של יוסי גינוסר ועזרד לב עם יאסר ערפאת ומוחמד ראשיד. אבל חשיפת הסיפור האחד הזה רק מראה איזו עצימת עיניים תקשורתית מתקיימת כאן בדרך כלל. הפרשייה המושחתת הזאת, שגם ממנה ספק אם ייצא כתב אישום, היא רק קצה הקרחון. התקשורת הישראלית מחפה בדרך כלל על חטאיהם של פושעי אוסלו. אולי הפרסום הזה מבשר איזשהו שינוי מבורך במגמה.
ביילין במקומו הטבעי
יוסי ביילין, איש מוכשר, הוא גדול אדריכלי התבוסתנות הלאומית מבית מדרשו של השמאל הישראלי. חלקו בהסכמי אוסלו היה מרכזי ביותר. גם על הנסיגה המבישה מלבנון יש לו זכויות יסוד. מאחורי המראה היורמי של ביילין ומבעד לקולו הרך מבצבץ זאב בעור כבש. ביילין יוזם צעדים ותהליכים רדיקליים כמעט בכל מקום בו הוא נמצא. יש בו מין יהירות שכזאת, שגורמת לו להיות בטוח ביכולתו לנתח ולהבין את הדברים טוב מכולם. בדמיונו הפורה הוא משנה סדרי עולם ויוצר מודלים חדשים, שעל פיהם הוא מנסה לסדר את המציאות. אלא שזו, לא פעם, טופחת על פניו.
הנסיגה הגאונית מלבנון אפשרה לחיזבאללה להתקרב לגבול, לאגור נשק ארוך טווח, וליצור הרתעה אסטרטגית שכובלת את ידיה של ישראל. על המבוי הסתום והמדמם שאליו הובילו הסכמי אוסלו אין צורך להכביר מילים. גם בעניין הזה יוסי ביילין חכם מכולם. כל מי שהיה בשיחות טאבה טוען שהן התפוצצו בגלל תביעות הפלשתינים בעניין זכות השיבה. רק יוסי ביילין יודע לספר שהעניינים דפקו מצוין, רק היה חסר קצת זמן.
עצמאותו של ביילין עומדת מעל להכרעות דמוקרטיות. הוא מקיים אפיקים פרטיים של משא ומתן בשמה של ישראל גם כשהוא אפילו לא חבר כנסת. מפלגת העבודה בחרה את בן-אליעזר למנהיגה? את ביילין זה לא מעניין. כמו יצחק בן-אהרון בשעתו הוא מחליט שהעם טועה, ומודיע שיישאר במפלגה רק אם פואד יוחלף. כפירה מוחלטת במנהיגותו של יו"ר שזה עתה נבחר משמעותה אי קבלת ההכרעה הדמוקרטית במפלגתך שלך.
היהירות של ביילין דחקה אותו הפעם למקום לא ריאלי. לפואד ולאנשיו נמאס, והם החליטו להראות לביילין שמי שמוחק אחרים יכול גם בעצמו להימחק. אבל עם כל הכבוד לכוח של פואד, הוא לא היה יכול למחוק את ביילין אלמלא הבינו בוחרי העבודה שדרכו של השמאלן הקיצוני נכשלה. ביילין יכול לכפור בכך. הוא יכול להאשים את נתניהו, את ברק, את פואד, את שרון רק לא את עצמו. אבל אפילו במפלגת העבודה לא מאמינים היום בדרך אוסלו. גם שם רואים שרק חמישה אחוזים מהצעירים מוכנים להצביע עבורם. גם שם מבינים שביילין הביא עלינו אסון.
מקומו הטבעי של ביילין אינו ב'עבודה' אלא במרצ או חד"ש. סביר להניח שעוד נשמע ממנו בעתיד. אם יחליט לפרוש מפוליטיקה אולי יקבל את פרס הניחומים המקובל מינוי כשגריר. בעצם, למה לו לעזוב את הארץ. הוא יכול להיכנס בטבעיות לתפקיד שגריר האיחוד האירופי בישראל. כבר מזמן הוא ממומן על ידם, וגם מייצג את האינטרסים שלהם הרבה יותר טוב משהוא מייצג את שלנו.
תקציר פוליטי
בחירתו של ישראל כץ בחמישייה הראשונה בליכוד מבטיחה לו כנראה תפקיד של שר בממשלה הבאה. כץ מבטא בעקביות אידיאולוגיה ימנית. הוא גם איש שטח שיודע לצבור ולהפעיל כוח פוליטי, מה שהופך את כניסתו לממשלה לחיזוק חשוב לאגף הימני.
יצחק (בוז'י) הרצוג התברג היטב בצמרת העבודה. זה הזמן להזכיר שהרצוג הוא חשוד מרכזי בפרשת עמותות ברק, ושהוא לא בדיוק שיתף פעולה עם חקירת המשטרה. העובדה שגורל התיק שלו טרם הוכרע בפרקליטות היא אות קלון לשלטון החוק ואיכות השלטון בישראל. כנ"ל לגבי עומרי שרון, החשוד בעבירות בקשר למימון מערכת הבחירות של אביו.
בניגוד לחששות, אולי בגללם, יובל שטייניץ זכה להצלחה יפה והתקדם במעלה הרשימה. מעבר לאיכויותיו האישיות והאינטלקטואליות, שטייניץ הוא לוחם עיקש ועקבי למען פלורליזם והוגנות בתקשורת, ומסתבר שזה לא הזיק לו.
בג"ץ כפה על שאול מופז לשלב חיילות בתפקידים קרביים. מופז בחר להפוך את זה לדגל, לייחצן את עצמו כרמטכ"ל הפמינסטי מכולם, ולגרום נדודי שינה לחיילים הדתיים ולמחנכיהם. אם מופז סבר שהאהדה התקשורתית שיקבל תקדם אותו פוליטית, אז לא ראינו את זה. כנראה שבמרכז הליכוד בנות קרביות זו לא מטבע פוליטית עוברת לסוחר. והיו גם מי שנמנעו מלתמוך בו דווקא בגלל זה.
* אנשי נתניהו שוב התלוננו על התנכלות תקשורתית למועמדות שלו, בעיקר באמצעות פרסום מגמתי של סקרים לא מחמיאים. נתניהו צריך להבין לא יעזרו לו מאמציו להתקרב אל הבראנז'ה התקשורתית השלטת. אם רק תהיה להם הזדמנות, הם יכשילו אותו. נתניהו יקבל יחס הוגן מהתקשורת רק לאחר שידאג שתתפתח כאן תקשורת אלטרנטיבית. 'שוק חופשי' ו'הפרטה', המילים שנתניהו אוהב להשתמש בהן, רלוונטיות גם לכאן.