בישראל, יאמר לך כל בר דעת, קיים פוטנציאל תיירותי עצום. הכול יש כאן, ארץ זבת חלב ודבש וקודש וחול ושמש ומים ודגים. פוטנציאל אמנם יש, אבל תיירים אין. האירופאים מעדיפים לבלות את עונת הנדידה שלהם בספרד ויוון. ובכל זאת, אנו מצליחים לקיים תיירות אירופאית מזן אחר, כזו שלא נרתעת ממצב גיאופוליטי, כזו שמקפידה לבקר אותנו פעמיים בכל שנה, ולצורך העניין גם ביקור קצר הוא ביקור.
התיירות הנאמנות הללו הן הציפורים. במסען השנתי המופלא מארצות הקור אל חלוננו בדרכן לאפריקה, ובחוזרן משם צפונה לקראת בוא האביב. זוהי ידידות היסטורית. החסידות אולי אינן יודעות מה עושה למענן איזה ישראלי משופם בעמק חפר, אבל את מנת הדגים שלהן הן לוקחות. המיקום של ישראל לחופו המזרחי של הים התיכון, נמצא על המסלול המוליך מאירופה לאפריקה. אנחנו אמנם ממוקמים בצומת שבין שלוש יבשות, אבל את הציפורים מעניינת בעיקר העובדה שיש מתחת לכנפיהן הדואות גם מקום מוצק לנוח בו, ואפשרות למצוא להן אוכל ושתייה. הציפורים אינן חוצות את הים בהיעדר מקום חנייה, והן, בעיקר החסידות אך גם עופות דורסים אחרים, מגיעות אלינו מטורקיה, אליה הגיעו מצפון אירופה. הנדידה מתרחשת במהלך השנה כולה, אך מתרכזת בעיקר בסתיו ובאביב. מרץ, אפריל ומאי באביב וספטמבר, אוקטובר ונובמבר בסתיו הם החודשים בהם גרף מניין הנודדות החולפות בשמינו מזנק. גם ציפורי קבע מעדיפות את ישראל בשל מיקומה ותנאיה הנוחים. על פי חישוב יחס שטח המדינה למספר סוגי הציפורים, יש בישראל פי 8 סוגים מאשר באנגליה, פי 22 מאשר בגרמניה ויותר מפי 100 מאשר בסין.
דיווח בזמן אמת
יכולת המסע המופלאה של הציפורים נחקרה רבות בעשרות השנים האחרונות. ואכן זהו פלא: ציפור קטנת משקל ומוח מתארגנת בתוך להקה של אלפים, ובסדר מופתי הן נעות לעבר יעד ידוע, מרוחק עד מאוד, מגיעות אליו, שוהות בו פרק זמן וחוזרות אל נקודת מוצאן. אלפי קילומטרים בכל כיוון, עם חניית לילה, הזנה, שלא לדבר על הכושר הגופני. הציפור אמנם איננה ייחודית בהיותה נודדת עונתית. נודדים גם יונקים, חרקים, זוחלים ודגים, אבל אין שני לה ביכולת. כך למשל יצאה חסידה מס' 94552 מדנמרק בתאריך 28.8.94 והגיעה לישראל ב-1.9, שבועיים בלבד מצאתה. מכאן המשיכה דרומה, לעבר אזור קו המשווה באפריקה, תוך מעוף מעל אגן הנילוס. מאז החלו לחבר משדרים לגופן של החסידות וציפורים נוספות, ניתן לעקוב במדויק אחר מסלולן. באתר האינטרנט הנפלא www.birds.org.il ניתן לעקוב באופן שוטף אחר ציפור המשדרת בזמן אמת.
בישראל שוהה החסידה כיומיים, מה שמלמד על יכולת התעופה המופלאה שלה. החוקרים נקטו בשנת 1986, לראשונה בישראל, בשיטת דאייה מצטרפת ללהקה במעופה. דאון שמסוגל לדאות כמותן על זרמי אוויר תרמיים הצטרף ללהקה במעופה מעל ישראל. היה זה מעוף קצר, שכן החסידות דאו כ-200 ק"מ בארבע שעות. משק כנף לכאן, משק כנף לשם, והן כבר מעבר לגבול של המדינה הקטנה הזו. חסידה או עיט ממשיכים לעתים את מעופם היומי כמעט עד רדת החשיכה, ואז הם מגיעים גם ל-350 ק"מ ביום. איית צרעים גומעת בממוצע בנדידתה 446 ק"מ ביום. עיט הערבות, עוף דורס רב נדודים, עובר בנדידתו מעל הרי אילת. בממוצע נודד העיט כ-20,000 ק"מ בשנה, מאסיה לאפריקה ובחזרה. אורך חייו כ-25 שנים, ומכאן שהוא עובר כ-500,000 ק"מ בחייו.
כך תיאר יוסי לשם, מומחה לחקר נדידת ציפורים וראש המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת ת"א, את המסע האווירי הראשון שנעשה בישראל עם להקת חסידות בשנת 1986: "הדאון התקדם יחד איתן, תוך גלישה וניצול תרמיקות. בדאייה ללא מנוע אפשר לדאות יחד עם הדורסים ועם החסידות, שלא חוששים כלל מהדאון ומתרגלים מהר מאוד לנוכחותו, כעוד ציפור גדולה ומוזרה. קשה לתאר את הרגשת הטיסה בתוך להקה של חסידות העולות בתרמיקה יחד עם הדאון, במרחק של מטרים ספורים ממך, כנף כמעט משיקה לכנף,והחסידות מפנות ראשן אליך תוך כדי תעופה כדי לבדוק מיהי הציפור המוזרה, שלא ראו כמותה, המתקדמת יחד איתן צפונה לעבר אזורי קינונן".
יכולתה של הציפור לעבור מרחקים כה גדולים במינימום שריפת אנרגיה מבוססת על זרמי האוויר עליהם תופסת הציפור "טרמפ" כשהיא גולשת קדימה, ותוך שימוש משתנה בכנפיה היא מאבדת מינימום גובה. בנוסף, על מנת שלא לאבד גובה, היא נעזרת בזרמי אוויר אנכיים שכיוונם כלפי למעלה. זרמים אלה נוצרים בעקבות התקלות רוח במכשול טופוגרפי, או בשל התחממות הקרקע הגורמת לזרימת אוויר כלפי מעלה. זוהי התרמיקה. היא נוצרת מרגע התחממות הקרקע בשעות הבוקר, ועד לצהריים, כשהטמפרטורה מתייצבת ובהמשך יורדת. הזרימה התוך-תרמית היא מעורבלת, וזו הסיבה שהלהקות הדואות אינן מתקדמות בקו ישר אלא מסולסל, להנאת הצופים.
ידידנו הנחליאלי המנענע בזנבו אל מול ילדי הגן והגננת הנרגשת, מגיע אלינו מאז ומעולם בסתיו, על מנת להישאר ולבלות כאן את החורף, ומהווה בכך למעשה את הקשר הישיר בין טייבה לשבדיה. בשבדיה הוא הוטבע ובטייבה נלכד, שוחרר לאחר שהוטבע פעם נוספת ואותר שוב בשבדיה. הדרך ביניהן היא 3000 ק"מ אוויריים לכל כיוון. מי אמר שהשבדיות כבר לא מגיעות אלינו.
צפרים וציידים
הנתונים מלמדים שישראל היא מהמקומות הטובים בעולם לצפייה בציפורים הנודדות. הנתיב שלהן קבוע וגם הזמנים ידועים. בעידן של תיירות טבע מתפתחת פנים וחוץ, יש בצפייה ובצילום תחליף נאות ועדיף לצייד. סביב הנדידה קיימת היום פעילות שוקקת של צפרים חובבים. ישראל עלתה על מפת הצפרות הבינלאומית בשל פרסומים רבים בתחום. רוב הצפרים החובבים המגיעים לצפור בישראל מגיעים לאילת, בה עובר נתיב הנדידה של רוב הציפורים. בעתות רוגע יחסי שהיה בארצנו באלף הקודם, פקדו את ישראל על פי אומדן כ-10,000 חובבי ציפורים בשנה. זוהי עלייה של מאות אחוזים לעומת שנות השמונים. בארץ מוקדשת תשומת לב חלוצית ממש לחינוך נוער לאהבת הציפורים, כנראה מתוך הבנה שמי ששומר על מגביהי העוף יגביה עוף גם הוא. בני הנוער משולבים בתחנות תצפית ובאיסוף מידע מחקרי. לימודים בתחום מוכרים כלימודי בגרות בבתי ספר, וד"ר יוסי לשם, מולידו של הרעיון רואה נחת בהתגשמות חזונו.
למעלה מ-50 סוגי ציפורים נודדות במהלך השנה מעל ישראל. למעלה ממחציתם עופות דורסים. המינים השכיחים ביותר שנמנים במאות אלפים מכל סוג, הם החסידה הלבנה, החסידה השחורה, איית הצרעים, עקב החורף והשקנאי. עיט השמש והשקנאי המסולסל מסתפקים בשליחת נציגות מצומצמת של כמאה פרטים מכל סוג. כמו אספני בולים התרים אחר בול נדיר, כך הצפרים יתורו ויתרגשו משני עיטים יותר מאשר מ-5000 חסידות.
בארצות הים התיכון האחרות לא זוכות הציפורים להגנה. מספר הציידים עולה לאין שיעור על מספר הצלמים, והתוצאה היא קטל אדיר ממדים שמסכן את המשך קיומם של זנים. הציפורים בישראל מוגנות ברובן בחוק להגנת חיות הבר. החוק נשמר ברמה גבוהה למדי: אם נשווה לשכנתנו מצפון, לבנון, שגם בה קיים חוק להגנת הציפורים, הרי ששם אין החוק שווה את הנייר עליו נכתב. מבין כל מדינות אגן הים התיכון, בלבנון מגיע קטל הדורסים לשיא. ארגוני שמירת טבע בינלאומיים מעריכים שמדי שנה ניצודים בלבנון כ-20 מליון בעלי כנף. סוריה לא מפגרת בהרבה אחרי לבנון בתחום זה, ושם אף מקובל לפחלץ את העוף הדורס שניצוד ולמכרו בראש חוצות. זו הקנייה החביבה על התיירים, שיכולים לרכשה גם בדיוטי-פרי של דמשק. בישראל מספר הציידים דומה למספר הצפרים החובבים, כ-5000. לשם השוואה לבני תרבות אחרים, ביוון מספר הציידים גבוה פי 1200, באיטליה פי 2000 ובטורקיה פי 30,000.
עונת נדידה זו כבר כמעט והסתיימה אבל הקורא שחושי הטבע שבו מתעוררים יוכל לצאת לשטח בחג הפסח הבא ובעזרת הדרכה קלה יוכל לאתר ולעקוב אחר אלפי הציפורים הנודדות. כפי שנאמר: הדברים הטובים בחיים הם בחינם.
ציפורי נוצות וציפורי ברזל
מטוסים וציפורים לא מסתדרים. עוף הברזל, כובש השמיים, ניגף לא אחת בפני ציפור קטנה ומתנפץ אל הקרקע. זו תאונה שיש בה רק מפסידים. הציפור משלמת בחייה, והמטוס בדרך כלל ניזוק. אפשר כמובן להפעיל את הביטוח המקיף של המטוס ולכסות את הנזק, כולל פח וצבע. במקרים החמורים המטוס מתרסק ואנשים נהרגים. מהירות המטוס הופכת את עצמת החבטה למדהימה. כך, עורב אפור רגיל שפוגע במטוס הטס במהירות 800 קמ"ש מגיע לעצמת פגיעה של 15 טון. נשר באותם תנאים יגיע לעצמה של 40 טון, ושקנאי ל 100 טון.
תאונות שנובעות מהתנגשויות בציפורים מתרחשות בכל העולם. בצירוף מקרים נדיר התנגש ב-14 ביולי 1996 מטוס אייווקס בקנדה בלהקת אווזים והתרסק. 24 נוסעים נהרגו. מטוס הרקולס בשירות חיל האוויר הבלגי התנגש יום אחד אחר-כך בלהקת זרזירים באזור שדה התעופה של אמסטרדם. המפגש הסתיים בהתרסקותו של המטוס ובמותם של 35 נוסעים.
הסיכון הרב ביותר הוא למטוסי חיל האוויר, וזאת בשל מהירותם הרבה בטיסה בגובה נמוך. הציפורים עפות ברובן בגובה של עד 1.5 ק"מ, וכך גם מטוסי הקרב. הציפור, זריזה ככל שתהיה, אינה מספיקה לחמוק, וכך יכולה ציפור בודדת, בדרך כלל עוף דורס, להפיל מטוס. נוסיף לכך את המרחב האווירי המצומצם ואת גודש השמיים בעונות הנדידה, ומתקבלת הסתברות גבוהה למפגש הרה אסון.
בשנת 1974 התרסק מטוס חיל האוויר לאחר שהתנגש בשקנאי, וטייסו נהרג. הדבר אירע בחודש אוקטובר, בשיאה של עונת הנדידה. באוקטובר 1979 נאלץ טייס מנוסה בדרגת סא"ל לנטוש את מטוס הכפיר שלו, לאחר שהתנגש בלהקת ציפורים נודדות ממש לפני הנחיתה. גם כאן נשאבה הציפור אל המנוע והשביתה אותו. בדצמבר 1988 יצא טייס חיל האוויר לטיסת אימון מעל מדבר יהודה. לפתע הגיחה מולו ציפור גדולה, עיט הסלעים עוף החי בקביעות באזור המדבר. שבריר שנייה מנע התנגשות של העיט בחופת הטיס שבמטוס. הטייס עוד לא הספיק להשלים אנחת רווחה בטרם הרגיש פיצוצים מכיוון המנוע, כשהעיט שנשאב אל המנוע גרם לפיצוץ. הטייס הספיק בקושי לנטוש את מטוס ה-16F ולנחות פצוע על סלעי המדבר.
בין כל הגורמים הרלוונטיים שררה תמימות דעים לגבי הסיכון, וכך נוצר בשנת 1983 תחילתו של שיתוף פעולה בין חיל האוויר, החברה להגנת הטבע, משרד המדע ואוניברסיטת תל אביב במחקר ומציאת פיתרון.
הצופים למען המטוסים
היישום בשטח נשען על תחנות צפייה המאוישות תמיד. הצופים מצוידים במשקפות, וניצבים בתחנות מכ"מ המכסות את כל שטח הארץ. שיטת הצפייה מבוססת על כיסוי רוחבי של המדינה, כך שכל להקה העוברת לאורך ישראל תיקלט ותיספר. מדינה קטנה וצרה כשלנו קל לכסות, וכך בפריסה של כעשרים תחנות, 2-3 ק"מ מפרידים בין כל אחת, כוסתה כל החזית. באופן מצטבר בוצעו באותו מחקר 28,000 שעות תצפית.
הבעיה היתה שתחנות המכ"מ לא היו מיועדות לאתר להקות ציפורים, ולא היה ידע לבצע פירוש נכון של אותות המכ"מ ולקשור אותם לציפורים. לכן בוצעו טיסות מטוס קל, אשר התקרב ללהקות וכיוון את המכ"מיסט. כך כוילו המכשירים ונלמדו האותות, עד לכדי יכולת איתור של קבוצות בנות חמישה עופות. נמצא כי קיימת חוקיות במועדי הנדידה, הנתיבים ומועדי הופעת הלהקות הגדולות. הנוהל שנקבע בחיל האוויר נקרא נוהל אמ"צ - אזור מוכה/מוגן ציפורים . נוהל זה אסר על מטוסי הקרב לטוס במסלולי הנדידה מתחת לגובה מעוף הציפורים. מאז תחילת היישום של ממצאי המחקר ב-1984 ירד מספר התאונות באופן חד, והוא עומד כיום על כ-20 בשנה, לעומת כ-100 בשנים שקדמו .
צופה לעבר נתב"ג, בעל טווח קליטה רחב לעבר מישור החוף, פועל כאן זמן רב המכ"מ המאתר את להקות הציפורים. גם מטוסי נוסעים אזרחיים ענקיים סובלים מלהקות הציפורים, בפרט בעת ההמראה והנחיתה, כשהם חוצים את גובה מעופן. בנתב"ג פועל מוקד ציפורים שמקבל מידע שוטף ועדכני מבסיסי חיל האוויר ברחבי הארץ. מערכת חדשה לגילוי ציפורים נכנסת בימים אלה לשימוש מבצעי ביחידת הבקרה האווירית הדרומית של חיל האוויר. המערכת תצמצם את הסיכוי להתנגשות בין ציפורים למטוסים במהלך טיסה. המערכת תורכב על מכ"מ מזג האוויר, שהותקנה בו תוכנה חדשה לאחר שהתברר שחתימת המכ"מ של ציפור ושל טיפת מים כמעט זהה. המערכת הוותיקה איננה ייחודית למטרה זו, ולכן יעילה פחות בגילוי ציפורים.
בצמוד למוזיאון השריון בלטרון, מוקם מרכז בינלאומי לחקר נדידת ציפורים, בשיתוף אוניברסיטת תל אביב והחברה להגנת הטבע. המרכז יעסוק במגוון נושאים הקשורים לנדידה: מחקר, חינוך, תיירות טבע ושימור טבע, תוך כוונה לטפח שלום והבנה באמצעות הטבע. הסיסמה: "הציפורים הנודדות אינן יודעות גבולות" היא הסיסמה שנבחרה לייצג את הנושא. המקימים מתכננים קבוצות עבודה משותפות למדינות האזור. עד כה ביקרו בארץ, במסגרת כנס שנערך לאחרונה, נציגי מדינת ירדן, שגם היא סובלת מתאונות מטוסים בגלל הציפורים. בכנס השתתפו גם נציגי חילות האוויר של תורכיה, ארה"ב וישראל. היעד המיידי הוא לצרף נציגות מצרית לפרוייקט המחקר. ד"ר יוסי לשם סיכם את הכנס כך: "היעדים שהגדרנו לעצמנו הושגו במלואם, ואף למעלה מזה: כל המשתתפים הסכימו לקדם את שיתוף הפעולה באזור. נקודות חשובות נוספות הן הקשר האישי שנוצר בין האנשים. הכנס התקיים באווירה מאוד חיובית ונוצרו קשרים אישיים חדשים, שחשובים לא פחות מהניירות. אני סבור שהכנס יתרום גם לתהליך השלום באזור".
התיירות הנאמנות הללו הן הציפורים. במסען השנתי המופלא מארצות הקור אל חלוננו בדרכן לאפריקה, ובחוזרן משם צפונה לקראת בוא האביב. זוהי ידידות היסטורית. החסידות אולי אינן יודעות מה עושה למענן איזה ישראלי משופם בעמק חפר, אבל את מנת הדגים שלהן הן לוקחות. המיקום של ישראל לחופו המזרחי של הים התיכון, נמצא על המסלול המוליך מאירופה לאפריקה. אנחנו אמנם ממוקמים בצומת שבין שלוש יבשות, אבל את הציפורים מעניינת בעיקר העובדה שיש מתחת לכנפיהן הדואות גם מקום מוצק לנוח בו, ואפשרות למצוא להן אוכל ושתייה. הציפורים אינן חוצות את הים בהיעדר מקום חנייה, והן, בעיקר החסידות אך גם עופות דורסים אחרים, מגיעות אלינו מטורקיה, אליה הגיעו מצפון אירופה. הנדידה מתרחשת במהלך השנה כולה, אך מתרכזת בעיקר בסתיו ובאביב. מרץ, אפריל ומאי באביב וספטמבר, אוקטובר ונובמבר בסתיו הם החודשים בהם גרף מניין הנודדות החולפות בשמינו מזנק. גם ציפורי קבע מעדיפות את ישראל בשל מיקומה ותנאיה הנוחים. על פי חישוב יחס שטח המדינה למספר סוגי הציפורים, יש בישראל פי 8 סוגים מאשר באנגליה, פי 22 מאשר בגרמניה ויותר מפי 100 מאשר בסין.
דיווח בזמן אמת
יכולת המסע המופלאה של הציפורים נחקרה רבות בעשרות השנים האחרונות. ואכן זהו פלא: ציפור קטנת משקל ומוח מתארגנת בתוך להקה של אלפים, ובסדר מופתי הן נעות לעבר יעד ידוע, מרוחק עד מאוד, מגיעות אליו, שוהות בו פרק זמן וחוזרות אל נקודת מוצאן. אלפי קילומטרים בכל כיוון, עם חניית לילה, הזנה, שלא לדבר על הכושר הגופני. הציפור אמנם איננה ייחודית בהיותה נודדת עונתית. נודדים גם יונקים, חרקים, זוחלים ודגים, אבל אין שני לה ביכולת. כך למשל יצאה חסידה מס' 94552 מדנמרק בתאריך 28.8.94 והגיעה לישראל ב-1.9, שבועיים בלבד מצאתה. מכאן המשיכה דרומה, לעבר אזור קו המשווה באפריקה, תוך מעוף מעל אגן הנילוס. מאז החלו לחבר משדרים לגופן של החסידות וציפורים נוספות, ניתן לעקוב במדויק אחר מסלולן. באתר האינטרנט הנפלא www.birds.org.il ניתן לעקוב באופן שוטף אחר ציפור המשדרת בזמן אמת.
בישראל שוהה החסידה כיומיים, מה שמלמד על יכולת התעופה המופלאה שלה. החוקרים נקטו בשנת 1986, לראשונה בישראל, בשיטת דאייה מצטרפת ללהקה במעופה. דאון שמסוגל לדאות כמותן על זרמי אוויר תרמיים הצטרף ללהקה במעופה מעל ישראל. היה זה מעוף קצר, שכן החסידות דאו כ-200 ק"מ בארבע שעות. משק כנף לכאן, משק כנף לשם, והן כבר מעבר לגבול של המדינה הקטנה הזו. חסידה או עיט ממשיכים לעתים את מעופם היומי כמעט עד רדת החשיכה, ואז הם מגיעים גם ל-350 ק"מ ביום. איית צרעים גומעת בממוצע בנדידתה 446 ק"מ ביום. עיט הערבות, עוף דורס רב נדודים, עובר בנדידתו מעל הרי אילת. בממוצע נודד העיט כ-20,000 ק"מ בשנה, מאסיה לאפריקה ובחזרה. אורך חייו כ-25 שנים, ומכאן שהוא עובר כ-500,000 ק"מ בחייו.
כך תיאר יוסי לשם, מומחה לחקר נדידת ציפורים וראש המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת ת"א, את המסע האווירי הראשון שנעשה בישראל עם להקת חסידות בשנת 1986: "הדאון התקדם יחד איתן, תוך גלישה וניצול תרמיקות. בדאייה ללא מנוע אפשר לדאות יחד עם הדורסים ועם החסידות, שלא חוששים כלל מהדאון ומתרגלים מהר מאוד לנוכחותו, כעוד ציפור גדולה ומוזרה. קשה לתאר את הרגשת הטיסה בתוך להקה של חסידות העולות בתרמיקה יחד עם הדאון, במרחק של מטרים ספורים ממך, כנף כמעט משיקה לכנף,והחסידות מפנות ראשן אליך תוך כדי תעופה כדי לבדוק מיהי הציפור המוזרה, שלא ראו כמותה, המתקדמת יחד איתן צפונה לעבר אזורי קינונן".
יכולתה של הציפור לעבור מרחקים כה גדולים במינימום שריפת אנרגיה מבוססת על זרמי האוויר עליהם תופסת הציפור "טרמפ" כשהיא גולשת קדימה, ותוך שימוש משתנה בכנפיה היא מאבדת מינימום גובה. בנוסף, על מנת שלא לאבד גובה, היא נעזרת בזרמי אוויר אנכיים שכיוונם כלפי למעלה. זרמים אלה נוצרים בעקבות התקלות רוח במכשול טופוגרפי, או בשל התחממות הקרקע הגורמת לזרימת אוויר כלפי מעלה. זוהי התרמיקה. היא נוצרת מרגע התחממות הקרקע בשעות הבוקר, ועד לצהריים, כשהטמפרטורה מתייצבת ובהמשך יורדת. הזרימה התוך-תרמית היא מעורבלת, וזו הסיבה שהלהקות הדואות אינן מתקדמות בקו ישר אלא מסולסל, להנאת הצופים.
ידידנו הנחליאלי המנענע בזנבו אל מול ילדי הגן והגננת הנרגשת, מגיע אלינו מאז ומעולם בסתיו, על מנת להישאר ולבלות כאן את החורף, ומהווה בכך למעשה את הקשר הישיר בין טייבה לשבדיה. בשבדיה הוא הוטבע ובטייבה נלכד, שוחרר לאחר שהוטבע פעם נוספת ואותר שוב בשבדיה. הדרך ביניהן היא 3000 ק"מ אוויריים לכל כיוון. מי אמר שהשבדיות כבר לא מגיעות אלינו.
צפרים וציידים
הנתונים מלמדים שישראל היא מהמקומות הטובים בעולם לצפייה בציפורים הנודדות. הנתיב שלהן קבוע וגם הזמנים ידועים. בעידן של תיירות טבע מתפתחת פנים וחוץ, יש בצפייה ובצילום תחליף נאות ועדיף לצייד. סביב הנדידה קיימת היום פעילות שוקקת של צפרים חובבים. ישראל עלתה על מפת הצפרות הבינלאומית בשל פרסומים רבים בתחום. רוב הצפרים החובבים המגיעים לצפור בישראל מגיעים לאילת, בה עובר נתיב הנדידה של רוב הציפורים. בעתות רוגע יחסי שהיה בארצנו באלף הקודם, פקדו את ישראל על פי אומדן כ-10,000 חובבי ציפורים בשנה. זוהי עלייה של מאות אחוזים לעומת שנות השמונים. בארץ מוקדשת תשומת לב חלוצית ממש לחינוך נוער לאהבת הציפורים, כנראה מתוך הבנה שמי ששומר על מגביהי העוף יגביה עוף גם הוא. בני הנוער משולבים בתחנות תצפית ובאיסוף מידע מחקרי. לימודים בתחום מוכרים כלימודי בגרות בבתי ספר, וד"ר יוסי לשם, מולידו של הרעיון רואה נחת בהתגשמות חזונו.
למעלה מ-50 סוגי ציפורים נודדות במהלך השנה מעל ישראל. למעלה ממחציתם עופות דורסים. המינים השכיחים ביותר שנמנים במאות אלפים מכל סוג, הם החסידה הלבנה, החסידה השחורה, איית הצרעים, עקב החורף והשקנאי. עיט השמש והשקנאי המסולסל מסתפקים בשליחת נציגות מצומצמת של כמאה פרטים מכל סוג. כמו אספני בולים התרים אחר בול נדיר, כך הצפרים יתורו ויתרגשו משני עיטים יותר מאשר מ-5000 חסידות.
בארצות הים התיכון האחרות לא זוכות הציפורים להגנה. מספר הציידים עולה לאין שיעור על מספר הצלמים, והתוצאה היא קטל אדיר ממדים שמסכן את המשך קיומם של זנים. הציפורים בישראל מוגנות ברובן בחוק להגנת חיות הבר. החוק נשמר ברמה גבוהה למדי: אם נשווה לשכנתנו מצפון, לבנון, שגם בה קיים חוק להגנת הציפורים, הרי ששם אין החוק שווה את הנייר עליו נכתב. מבין כל מדינות אגן הים התיכון, בלבנון מגיע קטל הדורסים לשיא. ארגוני שמירת טבע בינלאומיים מעריכים שמדי שנה ניצודים בלבנון כ-20 מליון בעלי כנף. סוריה לא מפגרת בהרבה אחרי לבנון בתחום זה, ושם אף מקובל לפחלץ את העוף הדורס שניצוד ולמכרו בראש חוצות. זו הקנייה החביבה על התיירים, שיכולים לרכשה גם בדיוטי-פרי של דמשק. בישראל מספר הציידים דומה למספר הצפרים החובבים, כ-5000. לשם השוואה לבני תרבות אחרים, ביוון מספר הציידים גבוה פי 1200, באיטליה פי 2000 ובטורקיה פי 30,000.
עונת נדידה זו כבר כמעט והסתיימה אבל הקורא שחושי הטבע שבו מתעוררים יוכל לצאת לשטח בחג הפסח הבא ובעזרת הדרכה קלה יוכל לאתר ולעקוב אחר אלפי הציפורים הנודדות. כפי שנאמר: הדברים הטובים בחיים הם בחינם.
ציפורי נוצות וציפורי ברזל
מטוסים וציפורים לא מסתדרים. עוף הברזל, כובש השמיים, ניגף לא אחת בפני ציפור קטנה ומתנפץ אל הקרקע. זו תאונה שיש בה רק מפסידים. הציפור משלמת בחייה, והמטוס בדרך כלל ניזוק. אפשר כמובן להפעיל את הביטוח המקיף של המטוס ולכסות את הנזק, כולל פח וצבע. במקרים החמורים המטוס מתרסק ואנשים נהרגים. מהירות המטוס הופכת את עצמת החבטה למדהימה. כך, עורב אפור רגיל שפוגע במטוס הטס במהירות 800 קמ"ש מגיע לעצמת פגיעה של 15 טון. נשר באותם תנאים יגיע לעצמה של 40 טון, ושקנאי ל 100 טון.
תאונות שנובעות מהתנגשויות בציפורים מתרחשות בכל העולם. בצירוף מקרים נדיר התנגש ב-14 ביולי 1996 מטוס אייווקס בקנדה בלהקת אווזים והתרסק. 24 נוסעים נהרגו. מטוס הרקולס בשירות חיל האוויר הבלגי התנגש יום אחד אחר-כך בלהקת זרזירים באזור שדה התעופה של אמסטרדם. המפגש הסתיים בהתרסקותו של המטוס ובמותם של 35 נוסעים.
הסיכון הרב ביותר הוא למטוסי חיל האוויר, וזאת בשל מהירותם הרבה בטיסה בגובה נמוך. הציפורים עפות ברובן בגובה של עד 1.5 ק"מ, וכך גם מטוסי הקרב. הציפור, זריזה ככל שתהיה, אינה מספיקה לחמוק, וכך יכולה ציפור בודדת, בדרך כלל עוף דורס, להפיל מטוס. נוסיף לכך את המרחב האווירי המצומצם ואת גודש השמיים בעונות הנדידה, ומתקבלת הסתברות גבוהה למפגש הרה אסון.
בשנת 1974 התרסק מטוס חיל האוויר לאחר שהתנגש בשקנאי, וטייסו נהרג. הדבר אירע בחודש אוקטובר, בשיאה של עונת הנדידה. באוקטובר 1979 נאלץ טייס מנוסה בדרגת סא"ל לנטוש את מטוס הכפיר שלו, לאחר שהתנגש בלהקת ציפורים נודדות ממש לפני הנחיתה. גם כאן נשאבה הציפור אל המנוע והשביתה אותו. בדצמבר 1988 יצא טייס חיל האוויר לטיסת אימון מעל מדבר יהודה. לפתע הגיחה מולו ציפור גדולה, עיט הסלעים עוף החי בקביעות באזור המדבר. שבריר שנייה מנע התנגשות של העיט בחופת הטיס שבמטוס. הטייס עוד לא הספיק להשלים אנחת רווחה בטרם הרגיש פיצוצים מכיוון המנוע, כשהעיט שנשאב אל המנוע גרם לפיצוץ. הטייס הספיק בקושי לנטוש את מטוס ה-16F ולנחות פצוע על סלעי המדבר.
בין כל הגורמים הרלוונטיים שררה תמימות דעים לגבי הסיכון, וכך נוצר בשנת 1983 תחילתו של שיתוף פעולה בין חיל האוויר, החברה להגנת הטבע, משרד המדע ואוניברסיטת תל אביב במחקר ומציאת פיתרון.
הצופים למען המטוסים
היישום בשטח נשען על תחנות צפייה המאוישות תמיד. הצופים מצוידים במשקפות, וניצבים בתחנות מכ"מ המכסות את כל שטח הארץ. שיטת הצפייה מבוססת על כיסוי רוחבי של המדינה, כך שכל להקה העוברת לאורך ישראל תיקלט ותיספר. מדינה קטנה וצרה כשלנו קל לכסות, וכך בפריסה של כעשרים תחנות, 2-3 ק"מ מפרידים בין כל אחת, כוסתה כל החזית. באופן מצטבר בוצעו באותו מחקר 28,000 שעות תצפית.
הבעיה היתה שתחנות המכ"מ לא היו מיועדות לאתר להקות ציפורים, ולא היה ידע לבצע פירוש נכון של אותות המכ"מ ולקשור אותם לציפורים. לכן בוצעו טיסות מטוס קל, אשר התקרב ללהקות וכיוון את המכ"מיסט. כך כוילו המכשירים ונלמדו האותות, עד לכדי יכולת איתור של קבוצות בנות חמישה עופות. נמצא כי קיימת חוקיות במועדי הנדידה, הנתיבים ומועדי הופעת הלהקות הגדולות. הנוהל שנקבע בחיל האוויר נקרא נוהל אמ"צ - אזור מוכה/מוגן ציפורים . נוהל זה אסר על מטוסי הקרב לטוס במסלולי הנדידה מתחת לגובה מעוף הציפורים. מאז תחילת היישום של ממצאי המחקר ב-1984 ירד מספר התאונות באופן חד, והוא עומד כיום על כ-20 בשנה, לעומת כ-100 בשנים שקדמו .
צופה לעבר נתב"ג, בעל טווח קליטה רחב לעבר מישור החוף, פועל כאן זמן רב המכ"מ המאתר את להקות הציפורים. גם מטוסי נוסעים אזרחיים ענקיים סובלים מלהקות הציפורים, בפרט בעת ההמראה והנחיתה, כשהם חוצים את גובה מעופן. בנתב"ג פועל מוקד ציפורים שמקבל מידע שוטף ועדכני מבסיסי חיל האוויר ברחבי הארץ. מערכת חדשה לגילוי ציפורים נכנסת בימים אלה לשימוש מבצעי ביחידת הבקרה האווירית הדרומית של חיל האוויר. המערכת תצמצם את הסיכוי להתנגשות בין ציפורים למטוסים במהלך טיסה. המערכת תורכב על מכ"מ מזג האוויר, שהותקנה בו תוכנה חדשה לאחר שהתברר שחתימת המכ"מ של ציפור ושל טיפת מים כמעט זהה. המערכת הוותיקה איננה ייחודית למטרה זו, ולכן יעילה פחות בגילוי ציפורים.
בצמוד למוזיאון השריון בלטרון, מוקם מרכז בינלאומי לחקר נדידת ציפורים, בשיתוף אוניברסיטת תל אביב והחברה להגנת הטבע. המרכז יעסוק במגוון נושאים הקשורים לנדידה: מחקר, חינוך, תיירות טבע ושימור טבע, תוך כוונה לטפח שלום והבנה באמצעות הטבע. הסיסמה: "הציפורים הנודדות אינן יודעות גבולות" היא הסיסמה שנבחרה לייצג את הנושא. המקימים מתכננים קבוצות עבודה משותפות למדינות האזור. עד כה ביקרו בארץ, במסגרת כנס שנערך לאחרונה, נציגי מדינת ירדן, שגם היא סובלת מתאונות מטוסים בגלל הציפורים. בכנס השתתפו גם נציגי חילות האוויר של תורכיה, ארה"ב וישראל. היעד המיידי הוא לצרף נציגות מצרית לפרוייקט המחקר. ד"ר יוסי לשם סיכם את הכנס כך: "היעדים שהגדרנו לעצמנו הושגו במלואם, ואף למעלה מזה: כל המשתתפים הסכימו לקדם את שיתוף הפעולה באזור. נקודות חשובות נוספות הן הקשר האישי שנוצר בין האנשים. הכנס התקיים באווירה מאוד חיובית ונוצרו קשרים אישיים חדשים, שחשובים לא פחות מהניירות. אני סבור שהכנס יתרום גם לתהליך השלום באזור".