אתם ממהרים להגיע לפגישה חשובה. תיאמתם, התארגנתם, בדקתם פעם ועוד פעם שלקחתם את כל מה שנחוץ ועתה אתם ממתינים בתחנת האוטובוס. הזמן חולף אך האוטובוס ממאן להגיע וההכרה שכל הכנותיכם המדוקדקות ירדו לטמיון מתחילה לחלחל. לפתע עוצרת לידכם מכונית מסוג טרנזיט שנהגה מציע לכם להצטרף לנסיעה תמורת תשלום למקום אליו אתם מבקשים להגיע. אתם אולי יודעים שהנהג ה"חאפר" עובר על החוק ושהנסיעה איתו עלולה להיות פחות בטוחה אבל הצורך להגיע בזמן עושה את שלו.
תופעת המסיעים הבלתי חוקיים מתפרשת על פני כל מדינת ישראל וקיימת בכל המגזרים. מאות המסיעים הבלתי חוקיים מתחלקים לשלושה סוגים: רכבים או טרנזיטים בבעלות פרטית שמסיעים אנשים תמורת תשלום, מוניות שירות מורשות שאינן עובדות בקו שלהן והסוג השלישי הוא מוניות המשמשות כהסעה קבועה. מסיעים אלו מסיבים נזק של מיליוני שקלים להכנסות התחבורה הציבורית המסובסדת על ידי המדינה וכך נאלץ משרד התחבורה להזרים כסף רב יותר לחברות "דן" ואגד".
חברת "דן" מפעילה 130 קווי אוטובוס ובשיטחה פועלים כ-14 קווים בלתי חוקיים. ב"דן" מעריכים כי הנזק המוסב לחברה בעקבות תופעה זו הוא כ-100 מליון שקל בשנה. בידה של חברת "אגד", המחזיקה למעלה מ-1,300 קווי שירות ברחבי הארץ, אין נתונים מדויקים לגבי מספר המסיעים הבלתי חוקיים הפועלים בשטחה ובכל זאת אומדים את הנזק הנגרם לחברה בכ- 800 מליון שקל בשנה.
בעקבות הפגיעה בכיסה החליטה "אגד" להיאבק בתופעה והיא מריצה מסע פרסום במדיה הכתובה והאלקטרונית אשר מבקשת להבהיר לציבור כי ה"חאפרים" אינם מבטחים את נוסעיהם כראוי ובמקרה של תאונת דרכים לא יהיה להם למי לפנות. מסע הפרסום של החברה מבקש לשנות את הרגלי הנוסעים, אולם ביום- יום, כך מסתבר, הנוחות והמחיר הזול מנצחים את ההגיון הצרוף.
***
פגשתי את מרינה כשהמתינה לאוטובוס שיסיע אותה לעיר אריאל. מרינה לומדת במכללת יהודה ושומרון בעיר והיום היא ממהרת להגיע למבחן. "בעיקרון אני נוסעת עם אוטובוסים" היא אומרת "אבל אם אני ממהרת, גם מונית שירות היא אופציה". מוניות ה'שירות' הנוסעות מפתח- תקוה לאריאל פועלות באופן בלתי חוקי. מרינה יודעת זאת והיא אף מודעת לכך שבמצב של תאונה לא יהיה לה למי לפנות אך כשהיא צריכה להגיע לשיעור או מבחן, מצב המוגדר אצלה כ"חוסר ברירה" גובר שיקול המהירות על כל השיקולים האחרים. ליאת, הממתינה אף היא בתחנה, אינה שוללת נסיעה במונית שירות למרות שהיא יודעת שמדובר במסיע בלתי חוקי. מוניות השירות, הנוסעות לאריאל אינן מוגנות ירי וזאת, בניגוד לאוטובוסים הנוסעים לעיר. "אם אני צריכה למות היום, זה יקרה בצורה זו או אחרת" היא עונה בביטול לטיעון הביטחוני. ולא, היא לא חושבת שיש כאן גזל של פרנסה: "יש מספיק נוסעים גם למוניות שירות וגם לאוטובוסים". דרך אגב, המסיע עצמו עימו גם ביקשנו להחליף מילה או שתיים לא היגיע שעה ארוכה. הדיוק וההתמדה, כך נראה, אינן נמנות על הצד החזק של ה"חאפרים".
***
דוד הרוש (שם בדוי) מפעיל מוניות "חאפריות" מספר פעמים ביום. המוניות פועלות על פי לוח זמנים שמתיימר להיות קבוע ואנשים רבים נוסעים במוניותיו.
יאיר כץ ומשה רבינוביץ נסעו באופן קבוע עם מוניותיו של הרוש. כץ חדל זה מכבר לנסוע בהן בשל העובדה שהן אינן מדייקות, וגם מפני שכבר פעמיים הוא נאלץ לשבת על כסא ארעי בקידמת הרכב משום שלא נותר עבורו מקום פנוי למרות שהזמין מקום מראש. פעם ישב כץ, בירידות החדות מירושלים, על שרפרף פלסטיק ופעם אחרת על ארגז. כץ גם מספר שמכיוון שההסעה מותאמת לציבור החרדי הוא נאלץ לא פעם להצטופף בקידמת המונית עם גברים נוספים בעוד האישה היחידה ברכב התרווחה בנוחות בספסל האחורי.
לעומת כץ ממשיך רבינוביץ לנסוע מידי בוקר וצהריים לעבודתו עם דוד. ההסעות אוספות אותו מפתח ביתו ומחזירות אותו אליו, בתום יום עבודה מייגע. הן חוסכות עבורו זמן כסף וטירחה מיותרת. לדברי רבינוביץ' המוניות אמינות והרוש מסור לנוסעיו ובכל פעם שיש תקלה באחת מן המכוניות מייד מגיעה מכונית חלופית ואוספת את הנוסעים. רבינוביץ אינו יודע מה הוא הסטטוס המדויק של ביטוח הנוסעים במוניות והדבר מפריע לו אך הוא שולל כל אפשרות שמדובר כאן בנטילת פרנסתן של חברות התחבורה הציבורית: "איני חושב שיש כאן גזל. כי כל מי שנוסע בהסעות האלו לא היה פונה לאוטובוסים אלא מתארגן בצורה זו או אחרת לנסיעה בטרמפ".
דוד הרוש עצמו הסכים להתראיין רק לאחר הבטחות חוזרות ונישנות שלא אסגיר את זהותו או פרטים אחרים היכולים להביא אליו את רשויות החוק: "אם יתפוס אותי מישהו ממשרד התחבורה הוא יכול לעשות לי בעיות". דוד התחיל את דרכו בתור "חאפר" באחת הערים "בתקופה ההיא לא עשיתי ביטוח לנוסעים אבל היום אני כבר עובד יותר מסודר ולכן ביטחתי את הרכבים למקרה של תאונה". דוד אינו מתכוון לבקש רשיון להפעלת הקו באופן חוקי משום שהדבר מסובך: "אפילו למוניות שירות מורשות עושים המון בעיות וסיפורים". שאלתי האחרונה להרוש, אדם חובש כיפה המשתייך למגזר החרדי הייתה האם אין בעבודתו בעיה של גזל: "אין לי בעיה עם זה שאני 'גוזל' ל'דן' ו'אגד' את הפרנסה, מה יש, רק להם מותר להתפרנס? מי קבע? שיהפכו את התחבורה לשוק פתוח כמו בשאר תחומי המסחר. אם אדם רוצה לפתוח חנות אז אף אחד לא אומר לו 'אל תפתח' אז גם כאן צריך שיהיה איך אומרים, שוויון".
***
הרוש אמנם ביקש שארשום את דבריו בשם בדוי אך הסיכוי שיצליח להישאר רחוק ונעלם מעינו החודרת של החוק אינו גבוה. החוק, במקרה שלנו מתמצה בדמותו של רפ"ק יובל פז אשר אם תנקבו בפניו בשם של יישוב כל שהוא בארץ, בלי הבדל דת, איזור ומגזר, הוא מייד ימנה את קווי התחבורה הבלתי חוקיים המופעלים שם. רפ"ק פז הוא מפקדה של היחידה להסעים בלתי חוקיים המשותפת למשטרה ולמשרד התחבורה. מטרתה של יחידת יה"ל, בשמה המקוצר, היא למגר את תופעת המסיעים הבלתי חוקיים באמצעות אכיפה.
רפ"ק פז, מסביר שהביטוח שעשה הרוש למוניותיו הוא בגדר "שמחות קטנות": "ל'חאפר' אין מחויבות לחברה או לחוק. איש אינו יודע, למשל, כמה שעות ישן הנהג לפני הנסיעה. לרכב פרטי גם לא נערכת ביקורת תקופתית של תקינות הרכב, דבר שקיים ברכבי התחבורה הציבורית. רק היום היתה תאונה של חברת "הגל הבטוח" אשר סילקה את "אגד" מן הקו ומסיעה אזרחים באופן בלתי חוקי מבני ברק לבית שמש. האוטובוס התהפך ועשרה אנשים נפצעו" תאונות דרכים מתרחשות, בכל סוגי הרכב ולאו דווקא אצל מסיעים בלתי חוקיים אולם טענתו של פז היא כי הנהגים ה"חאפרים" מגדילים את הסיכוי להתרחשות של תאונת דרכים ברכביהם: "המסיעים האלו עוצרים היכן שמתחשק להם, נוהגים במהירות שהם רוצים ועוקפים בצורה פראית, הכל כדי להשיג נוסעים רבים יותר ובזמן קצר יותר". רפ"ק פז מוסיף כי בנוסף לסכנת החיים הכרוכה בדבר, יש כאן גם בעיה של עומסי תנועה וגם פגיעה בהכנסות המדינה בגלל סבסוד חברות התחבורה הציבורית והעלויות הגבוהות של תאונות הדרכים. בסופו של דבר הפגיעה היא בכיסו של משלם המיסים.
האם כל נסיעה שבה משלמים לנהג היא בלתי חוקית?
"לא. אם מתארגנים כמה חברים לנסוע יחד למקום מסוים והם מתחלקים בהוצאות הדלק, הדבר הוא חוקי. כאן מדובר במכונית שעוצרת לאסוף נוסעים באופן אקראי ותמורת תשלום".
איך יכול הנוסע התמים להבחין בין "חאפר" למסיע חוקי?
"בעיית האבחנה קיימת רק בקווים בהם פועלות מוניות שירות מורשות. כי במקרים האחרים פשוט רואים רכב רגיל שעוצר ואוסף נוסעים. סימן מובהק להיות הנהג 'חאפר' היא הוצאת שרפרף פלסטיק לנוסע שלא נותר לו מקום ישיבה".
האם מי שנוסע עם מסיע בלתי חוקי גם עובר על החוק?
"לא. החוק אוסר להסיע נוסעים בתשלום אך הנוסעים בקווים אלו לא עוברים בפועל על החוק.
עבודתה של יחידת יה"ל, המונה 30 שוטרים, מתנהלת בכל רחבי המדינה. כדי להטיל על המסיעים קנסות, מחויבים שוטרי היחידה להביא לבית המשפט ראיות חותכות שהמסיע לקח נוסעים למחוז חפצם בתשלום. השוטרים מקבלים הכשרה בתחומי המודיעין הבילוש והתנועה ומשתמשים בכל כשרונות ההמחזה האפשריים, כדי לעלות על רכביהם של המסיעים ולראות את העבירות מתבצעות בשטח. בדרום הארץ מתחפשים השוטרים לבדואים, כשמדובר בבני ברק הם הופכים לחרדים.
השוטרים מאמצים את העגה השלטת באותו איזור בו יפעלו ויוצאים לפעילות סמויה אותה הם מכנים "ביום". תכנית העבודה והמקום בו יפעלו נשמר בסוד עד ליום הפעולה עצמו וזאת, כדי למנוע מצב בו יימנעו ה"חאפרים" לנסוע באותו יום. לרפ"ק פז סיפורים משעשעים רבים על פעילות היחידה: "יום אחד נכנסנו למרכול בבאר שבע. כשיצאנו, סוחבים איתנו ארגז קניות, עצר לידנו רכב ונהגו הציע להסיע אותנו תמורת 10 שקלים. שילמתי לו 10 שקלים אך לו הנסיעה עלתה יותר. הוא נקנס ב- 1000 שקלים.
במקרה אחר עלה שוטר סמוי על רכב של מסיע בלתי חוקי. כאשר ביקשנו לעצור את הנהג הוא טען בפני השוטרים כי הוא מסיע קבוע של אנשים אוטיסטים. השוטרים הצביעו על השוטר הסמוי ושאלו את הנהג: 'אתה מכיר אותו'? הוא ענה: 'בודאי, אותו אני מסיע כבר שנתיים'. מקרה אחר היה לנו לאחרונה בנתיבות, כאשר עצרנו נהג חובש כיפה שהסיע מספר אנשים. 'התארגנו יחד' אמר הנהג 'ואני מסיע את כולם ללא תשלום'. במקרה הזה לא היה לנו שוטר סמוי ברכב ומתוך השתיקה שהשתררה במונית קרא לפתע אחד הנוסעים: 'מה פתאום, אני שילמתי עבור הנסיעה'. לאחר מכן הודתה נוסעת נוספת ששילמה לנהג והדבר גרר מהומה כאשר הנוסעים צעקו על הנהג שלא ידעו שההסעה שלו היא בלתי חוקית". נהג הרכב שקיבל הזמנה לבית משפט והחל לצעוק על רפ"ק פז ושוטריו שהם גרמו לשלילת רשיונו שכן רשיונו היה בידו "על תנאי".
מנימת דבריו של רפ"ק פז משתקפת מוטיבציה והתלהבות רבה לעבודה והוא מעיד שכל שוטריו נגועים בחיידק השמירה על החוק. מדבריו ניתן להבין כי אין גבול לא רק לשקרים של המסיעים הבלתי חוקיים אלא גם לכושר ההמצאה והאילתור שלהם: "לפני מספר חודשים תפסנו באחד היישובים בצפון רכב שהיה מיועד להסעה של 6 אנשים אך ישבו בו 14 תלמידים. הנהג, שהיה לו רכב מסחרי גדול פשוט לקח כסאות בית ספר רגילים ועליהם הושיב את התלמידים. הסדר שכזה הוא סכנת נפשות, הרי אם נוסעים מעט באלכסון, כולם ישר נופלים. במקרה אחר גילינו, לאחר מעקב ממושך, שני אוטובוסים בעלי אותה לוחית זיהוי. אוטובוס אחד היה פשוט 'מזויף'".
יחידתו של רפ"ק פז עובדת לפי מידע מודיעיני שמגיע אליה מן השטח: "כל המסיעים החוקיים מזרימים אלינו מידע כי המסיעים הבלתי חוקיים מפריעים להם לעבוד. הם חוסמים את הגישה לתחנה, מפריעים לאוטובוסים לנסוע ולפעמים 'כשצריך' גם מוצאים סכין".
דרכי הענישה של יה"ל הורחבו לאחרונה ובניגוד להטלת קנסות לא מרתיעים בהם נאלצו להסתפק בעבר היום הם יכולים לגרום לנהגים לשלם עד 3000 שקלים. לנהג בלתי חוקי שיוזמן לחקירה במשרד התחבורה הדבר עלול לעלות עד 10,000 שקלים וגם שלילת רשיון ל- 30 יום באה בחשבון. מלבד זאת, משתדלים השוטרים לרתום את העבריינות הנלווית של ה"חאפרים" לטובת ההורדה שלהם מן הכביש והם תופסים אותם גם על עצירות במקומות אסורים, רכבים לא תקינים ועוד. רפ"ק פז טוען כי האכיפה עוזרת למגר את התופעה: "אני יודע על מספר נהגים שהפסיקו לעבוד כמסיעים ועל אחרים שהשתלבו במערך של התחבורה הציבורית המסודרת. בטבריה, למשל, השתלבו 50 נהגים "חאפרים" בחברת תחבורה ציבורית שהחלה לעבוד בעיר. אך יש גם נהגים אחרים שממשיכים ולא איכפת להם". אם היחידה הייתה מונה עוד כמה עשרות שוטרים, מאמין רפ"ק פז, תמונת הכביש הייתה משתנה לחלוטין.
***
"אני ניקיתי את פתח תקווה מחאפרים" אומר בגאווה אורי דוד- חי בעליה של תחנת מוניות השירות "חי" בפתח תקווה. דוד- חי התחיל את דרכו כ"חאפר" בשנות ה- 60 "כשעבדתי בקו 62 האגדי". הוא עבר גלגולים רבים עד אשר לפני 9 שנים ייסד חברה של מוניות שירות ופנה למשרד התחבורה לקבלת רשיון.
"משרד התחבורה לא רצה לתת לי רשיון אז פניתי לבג"ץ. טענתי שמדובר בחופש העיסוק ושיש לאפשר תחרות בריאה. בנוסף, "אגד" ו"דן" מסובסדים על ידי המדינה ואנחנו לא. צריך לעודד את מוניות השירות כי זה יעלה פחות כסף למדינה". עתירתו של דוד- חי התקבלה וכיום הוא מפעיל צי של 70 מוניות שירות בקו פתח תקוה- תל אביב.
דוד- חי טוען שמשרד התחבורה מקשה מאוד את חייהם של נהגי מוניות השירות ואם אינם פועלים בדיוק לפי הרשיון המוענק להם, קרי- חורגים מעט מן הדרך בה הם אמורים לנסוע, הם מקבלים קנסות והזמנות לבירורים. ובכל זאת ממליץ דוד- חי לכולם להיות חוקיים: "בודאי שלא כדאי להיות 'חאפרים' אבל צריך שהמדיניות של משרד התחבורה תעודד את האנשים ותמצא להם מקומות עבודה חוקיים. שתבדוק למה הם "חאפרים" ולא תיאבק בהם. הנה, הוציאו עכשיו מכרז להפעלת 8 קווים של תחבורה ציבורית וחברה צרפתית זכתה בהם. למה לא לתת את העבודה לישראלים"? דוד- חי גאה מאוד בכך שחברתו נותנת פרנסה לפיהן של 70 משפחות: "הנהגים מודים לי שהם לא יצאו לאבטלה. במקום שיסתובבו סתם כמו פושטקים יש להם עבודה".
משרד התחבורה מצידו, מנסה לקדם בימים אלה רפורמה שהוכנה על ידי שר התחבורה לשעבר, דר' אפרים סנה (ר' מסגרת) במטרה להסדיר את נושא מוניות השירות וה"חאפרים". "הרפורמה שמבצע משרד התחבורה מדברת בעד עצמה" אומרים במשרד בתשובה לטענותיו של דוד- חי. "ומי שטוען שאנחנו לא רוצים בטובתם של נהגי מוניות השירות או ה'חאפרים' טועה. אנחנו מודעים לכך שה'חאפרים' הם בעלי משפחות" אומר אבנר עובדיה, דובר המשרד "ואנו רוצים לראות אותם משולבים בעבודה באופן חוקי".
שר התחבורה לשעבר, דר' אפרים סנה הגה תכנית שמטרתה להסדיר את ענף מוניות השירות בארץ. על פי התכנית, יינתנו רשיונות הפעלה לקווי שירות במוניות בקווים שפעלו בהם ברציפות במשך שלוש השנים האחרונות או הגישו לגביהם בקשה לקבלת קו שירות ב- 7 השנים האחרונות והבקשה נדחתה. הרשיונות יינתנו לתקופה של חמש שנים ויחודשו מידי שנה. בתום חמש שנים ייערכו מכרזים להפעלת קווי שירות.
מי שלמקרא התכנית נזכר בחוק דומה שנחקק בכנסת לפני כארבע שנים ונושאו היה הכשרה בדיעבד של פעולה שהייתה עד כה בלתי מוסדרת אינו טועה. התיקון ל"חוק הבזק" שהכשיר את שידורי הרדיו של ערוץ 7 ו-100 תחנות רדיו נוספות קבע בין היתר כי תחנת רדיו שפעלה במשך 5 שנים לפני קבלת התיקון ואשר נקלטה במרבית שטחי ישראל, יראו אותה כמי שקיבלה זיכיון לשידורים מהרשות השנייה. לפני כעשרה חודשים החליטו 9 שופטי בית המשפט העליון לבטל את התיקון לחוק האמור. השופט תיאודור אור שכתב את פסק הדין קבע כי "החוק נחקק משיקולים זרים וכדי להכשיר פעילות עבריינית לכאורה".
משפורסמה הרפורמה המתוכננת במשרד התחבורה פנה עו"ד נפתלי ורצברגר בשמם של חגי סגל וקובי סלע, שני עיתונאים מערוץ 7, ליועץ המשפטי לממשלה ושאלו אותו מדוע אין הוא מתנגד להכשרת פעילותן של מוניות שירות שפעלו באופן בלתי מוסדר, כפי שהתנגד לתיקון לחוק הבזק ובנוסף, האם אין הרפורמה של משרד התחבורה סותרת את הוראת בג"ץ.
לשכת היועץ המשפטי לממשלה השיבה לפונים כי אין דמיון בין שני המקרים משום שבמקרה של משרד התחבורה גם מי שלא פעל בעבר כ"חאפר" יכול להתמודד במכרז ואילו בתיקון לחוק הבזק, מי שלא הפעיל תחנת רדיו לא מוסדרת אינו יכול להפוך למורשה.
אולם, מי שמביט בעיון ברפורמה המוצעת של משרד התחבורה יכול לראות כי מדובר על כך שבמשך 5 השנים הראשונות יקבל רשיון רק מי שהפעיל קו שירות לא מוסדר או התכוון לעשות כן. בתום התקופה האמורה, ורק אז יוכלו להתמודד במכרז גורמים נוספים.
קשה להכחיש כי גם אם אין מדובר כאן ב"תאומות זהות" בכל זאת קיים די דמיון בין שתי התקנות.
תופעת המסיעים הבלתי חוקיים מתפרשת על פני כל מדינת ישראל וקיימת בכל המגזרים. מאות המסיעים הבלתי חוקיים מתחלקים לשלושה סוגים: רכבים או טרנזיטים בבעלות פרטית שמסיעים אנשים תמורת תשלום, מוניות שירות מורשות שאינן עובדות בקו שלהן והסוג השלישי הוא מוניות המשמשות כהסעה קבועה. מסיעים אלו מסיבים נזק של מיליוני שקלים להכנסות התחבורה הציבורית המסובסדת על ידי המדינה וכך נאלץ משרד התחבורה להזרים כסף רב יותר לחברות "דן" ואגד".
חברת "דן" מפעילה 130 קווי אוטובוס ובשיטחה פועלים כ-14 קווים בלתי חוקיים. ב"דן" מעריכים כי הנזק המוסב לחברה בעקבות תופעה זו הוא כ-100 מליון שקל בשנה. בידה של חברת "אגד", המחזיקה למעלה מ-1,300 קווי שירות ברחבי הארץ, אין נתונים מדויקים לגבי מספר המסיעים הבלתי חוקיים הפועלים בשטחה ובכל זאת אומדים את הנזק הנגרם לחברה בכ- 800 מליון שקל בשנה.
בעקבות הפגיעה בכיסה החליטה "אגד" להיאבק בתופעה והיא מריצה מסע פרסום במדיה הכתובה והאלקטרונית אשר מבקשת להבהיר לציבור כי ה"חאפרים" אינם מבטחים את נוסעיהם כראוי ובמקרה של תאונת דרכים לא יהיה להם למי לפנות. מסע הפרסום של החברה מבקש לשנות את הרגלי הנוסעים, אולם ביום- יום, כך מסתבר, הנוחות והמחיר הזול מנצחים את ההגיון הצרוף.
***
פגשתי את מרינה כשהמתינה לאוטובוס שיסיע אותה לעיר אריאל. מרינה לומדת במכללת יהודה ושומרון בעיר והיום היא ממהרת להגיע למבחן. "בעיקרון אני נוסעת עם אוטובוסים" היא אומרת "אבל אם אני ממהרת, גם מונית שירות היא אופציה". מוניות ה'שירות' הנוסעות מפתח- תקוה לאריאל פועלות באופן בלתי חוקי. מרינה יודעת זאת והיא אף מודעת לכך שבמצב של תאונה לא יהיה לה למי לפנות אך כשהיא צריכה להגיע לשיעור או מבחן, מצב המוגדר אצלה כ"חוסר ברירה" גובר שיקול המהירות על כל השיקולים האחרים. ליאת, הממתינה אף היא בתחנה, אינה שוללת נסיעה במונית שירות למרות שהיא יודעת שמדובר במסיע בלתי חוקי. מוניות השירות, הנוסעות לאריאל אינן מוגנות ירי וזאת, בניגוד לאוטובוסים הנוסעים לעיר. "אם אני צריכה למות היום, זה יקרה בצורה זו או אחרת" היא עונה בביטול לטיעון הביטחוני. ולא, היא לא חושבת שיש כאן גזל של פרנסה: "יש מספיק נוסעים גם למוניות שירות וגם לאוטובוסים". דרך אגב, המסיע עצמו עימו גם ביקשנו להחליף מילה או שתיים לא היגיע שעה ארוכה. הדיוק וההתמדה, כך נראה, אינן נמנות על הצד החזק של ה"חאפרים".
***
דוד הרוש (שם בדוי) מפעיל מוניות "חאפריות" מספר פעמים ביום. המוניות פועלות על פי לוח זמנים שמתיימר להיות קבוע ואנשים רבים נוסעים במוניותיו.
יאיר כץ ומשה רבינוביץ נסעו באופן קבוע עם מוניותיו של הרוש. כץ חדל זה מכבר לנסוע בהן בשל העובדה שהן אינן מדייקות, וגם מפני שכבר פעמיים הוא נאלץ לשבת על כסא ארעי בקידמת הרכב משום שלא נותר עבורו מקום פנוי למרות שהזמין מקום מראש. פעם ישב כץ, בירידות החדות מירושלים, על שרפרף פלסטיק ופעם אחרת על ארגז. כץ גם מספר שמכיוון שההסעה מותאמת לציבור החרדי הוא נאלץ לא פעם להצטופף בקידמת המונית עם גברים נוספים בעוד האישה היחידה ברכב התרווחה בנוחות בספסל האחורי.
לעומת כץ ממשיך רבינוביץ לנסוע מידי בוקר וצהריים לעבודתו עם דוד. ההסעות אוספות אותו מפתח ביתו ומחזירות אותו אליו, בתום יום עבודה מייגע. הן חוסכות עבורו זמן כסף וטירחה מיותרת. לדברי רבינוביץ' המוניות אמינות והרוש מסור לנוסעיו ובכל פעם שיש תקלה באחת מן המכוניות מייד מגיעה מכונית חלופית ואוספת את הנוסעים. רבינוביץ אינו יודע מה הוא הסטטוס המדויק של ביטוח הנוסעים במוניות והדבר מפריע לו אך הוא שולל כל אפשרות שמדובר כאן בנטילת פרנסתן של חברות התחבורה הציבורית: "איני חושב שיש כאן גזל. כי כל מי שנוסע בהסעות האלו לא היה פונה לאוטובוסים אלא מתארגן בצורה זו או אחרת לנסיעה בטרמפ".
דוד הרוש עצמו הסכים להתראיין רק לאחר הבטחות חוזרות ונישנות שלא אסגיר את זהותו או פרטים אחרים היכולים להביא אליו את רשויות החוק: "אם יתפוס אותי מישהו ממשרד התחבורה הוא יכול לעשות לי בעיות". דוד התחיל את דרכו בתור "חאפר" באחת הערים "בתקופה ההיא לא עשיתי ביטוח לנוסעים אבל היום אני כבר עובד יותר מסודר ולכן ביטחתי את הרכבים למקרה של תאונה". דוד אינו מתכוון לבקש רשיון להפעלת הקו באופן חוקי משום שהדבר מסובך: "אפילו למוניות שירות מורשות עושים המון בעיות וסיפורים". שאלתי האחרונה להרוש, אדם חובש כיפה המשתייך למגזר החרדי הייתה האם אין בעבודתו בעיה של גזל: "אין לי בעיה עם זה שאני 'גוזל' ל'דן' ו'אגד' את הפרנסה, מה יש, רק להם מותר להתפרנס? מי קבע? שיהפכו את התחבורה לשוק פתוח כמו בשאר תחומי המסחר. אם אדם רוצה לפתוח חנות אז אף אחד לא אומר לו 'אל תפתח' אז גם כאן צריך שיהיה איך אומרים, שוויון".
***
הרוש אמנם ביקש שארשום את דבריו בשם בדוי אך הסיכוי שיצליח להישאר רחוק ונעלם מעינו החודרת של החוק אינו גבוה. החוק, במקרה שלנו מתמצה בדמותו של רפ"ק יובל פז אשר אם תנקבו בפניו בשם של יישוב כל שהוא בארץ, בלי הבדל דת, איזור ומגזר, הוא מייד ימנה את קווי התחבורה הבלתי חוקיים המופעלים שם. רפ"ק פז הוא מפקדה של היחידה להסעים בלתי חוקיים המשותפת למשטרה ולמשרד התחבורה. מטרתה של יחידת יה"ל, בשמה המקוצר, היא למגר את תופעת המסיעים הבלתי חוקיים באמצעות אכיפה.
רפ"ק פז, מסביר שהביטוח שעשה הרוש למוניותיו הוא בגדר "שמחות קטנות": "ל'חאפר' אין מחויבות לחברה או לחוק. איש אינו יודע, למשל, כמה שעות ישן הנהג לפני הנסיעה. לרכב פרטי גם לא נערכת ביקורת תקופתית של תקינות הרכב, דבר שקיים ברכבי התחבורה הציבורית. רק היום היתה תאונה של חברת "הגל הבטוח" אשר סילקה את "אגד" מן הקו ומסיעה אזרחים באופן בלתי חוקי מבני ברק לבית שמש. האוטובוס התהפך ועשרה אנשים נפצעו" תאונות דרכים מתרחשות, בכל סוגי הרכב ולאו דווקא אצל מסיעים בלתי חוקיים אולם טענתו של פז היא כי הנהגים ה"חאפרים" מגדילים את הסיכוי להתרחשות של תאונת דרכים ברכביהם: "המסיעים האלו עוצרים היכן שמתחשק להם, נוהגים במהירות שהם רוצים ועוקפים בצורה פראית, הכל כדי להשיג נוסעים רבים יותר ובזמן קצר יותר". רפ"ק פז מוסיף כי בנוסף לסכנת החיים הכרוכה בדבר, יש כאן גם בעיה של עומסי תנועה וגם פגיעה בהכנסות המדינה בגלל סבסוד חברות התחבורה הציבורית והעלויות הגבוהות של תאונות הדרכים. בסופו של דבר הפגיעה היא בכיסו של משלם המיסים.
האם כל נסיעה שבה משלמים לנהג היא בלתי חוקית?
"לא. אם מתארגנים כמה חברים לנסוע יחד למקום מסוים והם מתחלקים בהוצאות הדלק, הדבר הוא חוקי. כאן מדובר במכונית שעוצרת לאסוף נוסעים באופן אקראי ותמורת תשלום".
איך יכול הנוסע התמים להבחין בין "חאפר" למסיע חוקי?
"בעיית האבחנה קיימת רק בקווים בהם פועלות מוניות שירות מורשות. כי במקרים האחרים פשוט רואים רכב רגיל שעוצר ואוסף נוסעים. סימן מובהק להיות הנהג 'חאפר' היא הוצאת שרפרף פלסטיק לנוסע שלא נותר לו מקום ישיבה".
האם מי שנוסע עם מסיע בלתי חוקי גם עובר על החוק?
"לא. החוק אוסר להסיע נוסעים בתשלום אך הנוסעים בקווים אלו לא עוברים בפועל על החוק.
עבודתה של יחידת יה"ל, המונה 30 שוטרים, מתנהלת בכל רחבי המדינה. כדי להטיל על המסיעים קנסות, מחויבים שוטרי היחידה להביא לבית המשפט ראיות חותכות שהמסיע לקח נוסעים למחוז חפצם בתשלום. השוטרים מקבלים הכשרה בתחומי המודיעין הבילוש והתנועה ומשתמשים בכל כשרונות ההמחזה האפשריים, כדי לעלות על רכביהם של המסיעים ולראות את העבירות מתבצעות בשטח. בדרום הארץ מתחפשים השוטרים לבדואים, כשמדובר בבני ברק הם הופכים לחרדים.
השוטרים מאמצים את העגה השלטת באותו איזור בו יפעלו ויוצאים לפעילות סמויה אותה הם מכנים "ביום". תכנית העבודה והמקום בו יפעלו נשמר בסוד עד ליום הפעולה עצמו וזאת, כדי למנוע מצב בו יימנעו ה"חאפרים" לנסוע באותו יום. לרפ"ק פז סיפורים משעשעים רבים על פעילות היחידה: "יום אחד נכנסנו למרכול בבאר שבע. כשיצאנו, סוחבים איתנו ארגז קניות, עצר לידנו רכב ונהגו הציע להסיע אותנו תמורת 10 שקלים. שילמתי לו 10 שקלים אך לו הנסיעה עלתה יותר. הוא נקנס ב- 1000 שקלים.
במקרה אחר עלה שוטר סמוי על רכב של מסיע בלתי חוקי. כאשר ביקשנו לעצור את הנהג הוא טען בפני השוטרים כי הוא מסיע קבוע של אנשים אוטיסטים. השוטרים הצביעו על השוטר הסמוי ושאלו את הנהג: 'אתה מכיר אותו'? הוא ענה: 'בודאי, אותו אני מסיע כבר שנתיים'. מקרה אחר היה לנו לאחרונה בנתיבות, כאשר עצרנו נהג חובש כיפה שהסיע מספר אנשים. 'התארגנו יחד' אמר הנהג 'ואני מסיע את כולם ללא תשלום'. במקרה הזה לא היה לנו שוטר סמוי ברכב ומתוך השתיקה שהשתררה במונית קרא לפתע אחד הנוסעים: 'מה פתאום, אני שילמתי עבור הנסיעה'. לאחר מכן הודתה נוסעת נוספת ששילמה לנהג והדבר גרר מהומה כאשר הנוסעים צעקו על הנהג שלא ידעו שההסעה שלו היא בלתי חוקית". נהג הרכב שקיבל הזמנה לבית משפט והחל לצעוק על רפ"ק פז ושוטריו שהם גרמו לשלילת רשיונו שכן רשיונו היה בידו "על תנאי".
מנימת דבריו של רפ"ק פז משתקפת מוטיבציה והתלהבות רבה לעבודה והוא מעיד שכל שוטריו נגועים בחיידק השמירה על החוק. מדבריו ניתן להבין כי אין גבול לא רק לשקרים של המסיעים הבלתי חוקיים אלא גם לכושר ההמצאה והאילתור שלהם: "לפני מספר חודשים תפסנו באחד היישובים בצפון רכב שהיה מיועד להסעה של 6 אנשים אך ישבו בו 14 תלמידים. הנהג, שהיה לו רכב מסחרי גדול פשוט לקח כסאות בית ספר רגילים ועליהם הושיב את התלמידים. הסדר שכזה הוא סכנת נפשות, הרי אם נוסעים מעט באלכסון, כולם ישר נופלים. במקרה אחר גילינו, לאחר מעקב ממושך, שני אוטובוסים בעלי אותה לוחית זיהוי. אוטובוס אחד היה פשוט 'מזויף'".
יחידתו של רפ"ק פז עובדת לפי מידע מודיעיני שמגיע אליה מן השטח: "כל המסיעים החוקיים מזרימים אלינו מידע כי המסיעים הבלתי חוקיים מפריעים להם לעבוד. הם חוסמים את הגישה לתחנה, מפריעים לאוטובוסים לנסוע ולפעמים 'כשצריך' גם מוצאים סכין".
דרכי הענישה של יה"ל הורחבו לאחרונה ובניגוד להטלת קנסות לא מרתיעים בהם נאלצו להסתפק בעבר היום הם יכולים לגרום לנהגים לשלם עד 3000 שקלים. לנהג בלתי חוקי שיוזמן לחקירה במשרד התחבורה הדבר עלול לעלות עד 10,000 שקלים וגם שלילת רשיון ל- 30 יום באה בחשבון. מלבד זאת, משתדלים השוטרים לרתום את העבריינות הנלווית של ה"חאפרים" לטובת ההורדה שלהם מן הכביש והם תופסים אותם גם על עצירות במקומות אסורים, רכבים לא תקינים ועוד. רפ"ק פז טוען כי האכיפה עוזרת למגר את התופעה: "אני יודע על מספר נהגים שהפסיקו לעבוד כמסיעים ועל אחרים שהשתלבו במערך של התחבורה הציבורית המסודרת. בטבריה, למשל, השתלבו 50 נהגים "חאפרים" בחברת תחבורה ציבורית שהחלה לעבוד בעיר. אך יש גם נהגים אחרים שממשיכים ולא איכפת להם". אם היחידה הייתה מונה עוד כמה עשרות שוטרים, מאמין רפ"ק פז, תמונת הכביש הייתה משתנה לחלוטין.
***
"אני ניקיתי את פתח תקווה מחאפרים" אומר בגאווה אורי דוד- חי בעליה של תחנת מוניות השירות "חי" בפתח תקווה. דוד- חי התחיל את דרכו כ"חאפר" בשנות ה- 60 "כשעבדתי בקו 62 האגדי". הוא עבר גלגולים רבים עד אשר לפני 9 שנים ייסד חברה של מוניות שירות ופנה למשרד התחבורה לקבלת רשיון.
"משרד התחבורה לא רצה לתת לי רשיון אז פניתי לבג"ץ. טענתי שמדובר בחופש העיסוק ושיש לאפשר תחרות בריאה. בנוסף, "אגד" ו"דן" מסובסדים על ידי המדינה ואנחנו לא. צריך לעודד את מוניות השירות כי זה יעלה פחות כסף למדינה". עתירתו של דוד- חי התקבלה וכיום הוא מפעיל צי של 70 מוניות שירות בקו פתח תקוה- תל אביב.
דוד- חי טוען שמשרד התחבורה מקשה מאוד את חייהם של נהגי מוניות השירות ואם אינם פועלים בדיוק לפי הרשיון המוענק להם, קרי- חורגים מעט מן הדרך בה הם אמורים לנסוע, הם מקבלים קנסות והזמנות לבירורים. ובכל זאת ממליץ דוד- חי לכולם להיות חוקיים: "בודאי שלא כדאי להיות 'חאפרים' אבל צריך שהמדיניות של משרד התחבורה תעודד את האנשים ותמצא להם מקומות עבודה חוקיים. שתבדוק למה הם "חאפרים" ולא תיאבק בהם. הנה, הוציאו עכשיו מכרז להפעלת 8 קווים של תחבורה ציבורית וחברה צרפתית זכתה בהם. למה לא לתת את העבודה לישראלים"? דוד- חי גאה מאוד בכך שחברתו נותנת פרנסה לפיהן של 70 משפחות: "הנהגים מודים לי שהם לא יצאו לאבטלה. במקום שיסתובבו סתם כמו פושטקים יש להם עבודה".
משרד התחבורה מצידו, מנסה לקדם בימים אלה רפורמה שהוכנה על ידי שר התחבורה לשעבר, דר' אפרים סנה (ר' מסגרת) במטרה להסדיר את נושא מוניות השירות וה"חאפרים". "הרפורמה שמבצע משרד התחבורה מדברת בעד עצמה" אומרים במשרד בתשובה לטענותיו של דוד- חי. "ומי שטוען שאנחנו לא רוצים בטובתם של נהגי מוניות השירות או ה'חאפרים' טועה. אנחנו מודעים לכך שה'חאפרים' הם בעלי משפחות" אומר אבנר עובדיה, דובר המשרד "ואנו רוצים לראות אותם משולבים בעבודה באופן חוקי".
שר התחבורה לשעבר, דר' אפרים סנה הגה תכנית שמטרתה להסדיר את ענף מוניות השירות בארץ. על פי התכנית, יינתנו רשיונות הפעלה לקווי שירות במוניות בקווים שפעלו בהם ברציפות במשך שלוש השנים האחרונות או הגישו לגביהם בקשה לקבלת קו שירות ב- 7 השנים האחרונות והבקשה נדחתה. הרשיונות יינתנו לתקופה של חמש שנים ויחודשו מידי שנה. בתום חמש שנים ייערכו מכרזים להפעלת קווי שירות.
מי שלמקרא התכנית נזכר בחוק דומה שנחקק בכנסת לפני כארבע שנים ונושאו היה הכשרה בדיעבד של פעולה שהייתה עד כה בלתי מוסדרת אינו טועה. התיקון ל"חוק הבזק" שהכשיר את שידורי הרדיו של ערוץ 7 ו-100 תחנות רדיו נוספות קבע בין היתר כי תחנת רדיו שפעלה במשך 5 שנים לפני קבלת התיקון ואשר נקלטה במרבית שטחי ישראל, יראו אותה כמי שקיבלה זיכיון לשידורים מהרשות השנייה. לפני כעשרה חודשים החליטו 9 שופטי בית המשפט העליון לבטל את התיקון לחוק האמור. השופט תיאודור אור שכתב את פסק הדין קבע כי "החוק נחקק משיקולים זרים וכדי להכשיר פעילות עבריינית לכאורה".
משפורסמה הרפורמה המתוכננת במשרד התחבורה פנה עו"ד נפתלי ורצברגר בשמם של חגי סגל וקובי סלע, שני עיתונאים מערוץ 7, ליועץ המשפטי לממשלה ושאלו אותו מדוע אין הוא מתנגד להכשרת פעילותן של מוניות שירות שפעלו באופן בלתי מוסדר, כפי שהתנגד לתיקון לחוק הבזק ובנוסף, האם אין הרפורמה של משרד התחבורה סותרת את הוראת בג"ץ.
לשכת היועץ המשפטי לממשלה השיבה לפונים כי אין דמיון בין שני המקרים משום שבמקרה של משרד התחבורה גם מי שלא פעל בעבר כ"חאפר" יכול להתמודד במכרז ואילו בתיקון לחוק הבזק, מי שלא הפעיל תחנת רדיו לא מוסדרת אינו יכול להפוך למורשה.
אולם, מי שמביט בעיון ברפורמה המוצעת של משרד התחבורה יכול לראות כי מדובר על כך שבמשך 5 השנים הראשונות יקבל רשיון רק מי שהפעיל קו שירות לא מוסדר או התכוון לעשות כן. בתום התקופה האמורה, ורק אז יוכלו להתמודד במכרז גורמים נוספים.
קשה להכחיש כי גם אם אין מדובר כאן ב"תאומות זהות" בכל זאת קיים די דמיון בין שתי התקנות.