גם לאחר קריאת הכרעת הדין שניתנה במשפטו של אבישי רביב, עדיין קשה לקבוע שפוזרו סימני השאלה הקשים השוררים בפרשה זו. ראשית, עולות תמיהות לא פשוטות מפסק הדין עצמו. למעשה, בדרכם לזכות את אבישי רביב נאלצו השופטים לפסול שורה של אמירות מפלילות שרביב אמר בעצמו בעת חקירותיו בשב"כ לאחר הרצח. מדובר בווידוי על כך ששמע מיגאל אמיר בכמה מקרים, על כוונתו לרצוח את ראש הממשלה. שלושת השופטים בבית משפט השלום בירושלים אינם קובעים שהדברים המפלילים שאמר אמיר אינם אמת, או שרביב שיקר לחוקריו. במקום זאת, הם מתפתלים וקובעים שהיות ורביב טוען עכשיו ששיקר לחוקריו בעת חקירותיו, הרי שלא ניתן לקבוע אם הדברים עליהם התוודה הם אמת או שקר.
חבל מאוד. אם הניתוח הזה, השנוי במחלוקת רבה, לא יובא לבחינתו של הרכב שופטים נוסף בבית המשפט המחוזי בירושלים. יהיה תמוה מאוד אם המדינה לא תערער על קביעות פרובלמטיות אלו. אבל, גם אם נניח שהקביעה המשפטית נכונה, עדיין עולות שאלות קשות ביותר מהפרשה כולה. חלק ניכר מהן נישאות דווקא כלפי התנהגות ראשי השב"כ דאז, כלפי צמרת הפרקליטות וכלפי "הדרג המדיני" של אותה תקופה.
* * *
אבישי רביב גויס לשב"כ ב-1987. בבית המשפט תיארו אותו מפעיליו כסוכן 'בעייתי', שבעוד "אשר תכלית הפעלתו לגרום לסיכול ביצוען של עבירות פליליות", הוא עצמו ביצע "מתחת לאפו של השב"כ" עבירות פליליות "בעלות אופי אידיאולוגי ימני-קיצוני".
השופטים מציינים שהשב"כ ערך לרביב "שיחות הבהרה וחקירות" בנוגע לעבירות שביצע וכי הוא "הוזהר" על ידי מפעיליו, "נקרא לסדר" ואף "הועמד בפני "איום" של הפסקת הפעלתו כסוכן".
בפסק הדין מצוין במיוחד אותו טקס השבעה מבוים שערך רביב בשיתוף עם הכתב איתן אורן מהערוץ הראשון, בהר הרצל בירושלים. חוקרי השב"כ העידו בבית המשפט שהם כעסו מאוד על רביב בעקבות אותו מעשה הונאה, שהם ניתקו איתו קשר לשלושה שבועות, אבל אז חזרו וחידשו את הקשר.
דווקא הפרשה הזו מחדדת את הבעייתיות המרכזית בפרשת רביב, שלא הועמדה לבחינה משפטית עד היום ואפילו לא נחקרה כראוי. הבעיה קשורה כולה למפעיליו של אבישי רביב ולממונים עליהם. טקס ההשבעה שפיברק רביב, בסיועה האדיב של הטלוויזיה הישראלית, כמו גם מעשי התנכלויות מצולמים אחרים שביצע, השפיעו עמוקות על השיח הלאומי ועל המפה הפוליטית בארץ. הפרובוקציות המצולמות של רביב ייחסו למחנה פוליטי שלם אופי רצחני ומטורף, ייחוס שסייע לשלטון המיעוט ששלט אותה עת, להוקיע ולהשחיר את מתנגדיו הפוליטיים.
היות ורק מפעיליו של רביב בשב"כ והממונים עליהם, ידעו שרבים מהמעשים המתועבים המיוחסים לימין הישראלי הם פרובוקציה שביצע סוכן שלהם, נשאלת השאלה מה דינה של ידיעה זו לגבי אנשי השב"כ עצמם. ומכאן עולות שאלות נוספות הייתכן שהמפעילים והממונים לא הבינו מהי השמעות מתן ההיתר להמשך ביצוע פעולות השחרה סיטוניות של מחנה ארץ ישראל השלמה? ואולי הם היו מעוניינים בהמשך פעולות הסבוטז'ה דווקא משום שהיה בהם כדי לסייע לשלטונו השנוי במחלוקת של יצחק רבין.
* * *
ועוד שאלה מטרידה במיוחד - עד איזה דרג הגיעה הידיעה לגבי פעולות החתרנות של רביב? קשה להאמין שראשי השב"כ בתקופת "שירותו" של רביב - כרמי גילון ויעקב פרי, לא ידעו על פעולותיו.
האם ראשי השב"כ לא היו מספיק מתוחכמים על מנת להבין מהי ההשפעה הפוליטית הדרמטית שנודעת למהלכיו של הסוכן החביב עליהם? ומה לגבי ראש הממשלה - יצחק רבין, האיש שאהב להיכנס לפרטי החומר המודיעיני הגולמי. האם הוא ידע על הסוכן רביב ועל פעולתו? השאלות הללו חייבות להישאל ולהיחקר, ולו כדי לנקות את החשד מעל לכמה אנשים טובים שפעלו בשב"כ.
יותר מכך - בהכרעת הדין בעניינו של רביב מצוין שהמדינה כלל לא טענה כי היותו של רביב סוכן שב"כ, הטילה עליו חובה משפטית מיוחדת לגבי דרך פעולתו. כלומר שבניגוד לשוטר שעובר עבירה פלילית במהלך עבודתו ולכן נענש בחומרה יתרה על העבירה שביצע, עקרון זה לא חל על סוכן השב"כ רביב. האומנם זוהי הגישה שצריכה הייתה לנקוט בה המדינה?
דומה שהנקודה הזו משליכה על ההתנהגות הבעייתית של ראשי התביעה והשב"כ בפרשה כולה. חמור מכך, קשה להבין כיצד לא נדרש רביב לנורמות אלמנטריות המוטלות על כל אזרח ואזרח. כיצד התירו מפעיליו של רביב לבן טיפוחיהם, לעמוד מעל לכל חוק ונורמה.
מכאן, דומה שהכרעת הדין של בית משפט השלום רק העמיקה את המבוכה והמחלוקת וקשה לראות כיצד זו תתפזר ללא ביצוע חקירה מעמיקה בדבר מעורבות כל הנוגעים בדבר. דווקא ההחלטה שלא לערער על זיכויו של רביב, אם תתקבל, תוסיף ותתרום לתחושה הקשה השוררת בנוגע לעמדת פרקליטות המדינה והגורמים שעליה היא מבקשת לגונן.
חבל מאוד. אם הניתוח הזה, השנוי במחלוקת רבה, לא יובא לבחינתו של הרכב שופטים נוסף בבית המשפט המחוזי בירושלים. יהיה תמוה מאוד אם המדינה לא תערער על קביעות פרובלמטיות אלו. אבל, גם אם נניח שהקביעה המשפטית נכונה, עדיין עולות שאלות קשות ביותר מהפרשה כולה. חלק ניכר מהן נישאות דווקא כלפי התנהגות ראשי השב"כ דאז, כלפי צמרת הפרקליטות וכלפי "הדרג המדיני" של אותה תקופה.
* * *
אבישי רביב גויס לשב"כ ב-1987. בבית המשפט תיארו אותו מפעיליו כסוכן 'בעייתי', שבעוד "אשר תכלית הפעלתו לגרום לסיכול ביצוען של עבירות פליליות", הוא עצמו ביצע "מתחת לאפו של השב"כ" עבירות פליליות "בעלות אופי אידיאולוגי ימני-קיצוני".
השופטים מציינים שהשב"כ ערך לרביב "שיחות הבהרה וחקירות" בנוגע לעבירות שביצע וכי הוא "הוזהר" על ידי מפעיליו, "נקרא לסדר" ואף "הועמד בפני "איום" של הפסקת הפעלתו כסוכן".
בפסק הדין מצוין במיוחד אותו טקס השבעה מבוים שערך רביב בשיתוף עם הכתב איתן אורן מהערוץ הראשון, בהר הרצל בירושלים. חוקרי השב"כ העידו בבית המשפט שהם כעסו מאוד על רביב בעקבות אותו מעשה הונאה, שהם ניתקו איתו קשר לשלושה שבועות, אבל אז חזרו וחידשו את הקשר.
דווקא הפרשה הזו מחדדת את הבעייתיות המרכזית בפרשת רביב, שלא הועמדה לבחינה משפטית עד היום ואפילו לא נחקרה כראוי. הבעיה קשורה כולה למפעיליו של אבישי רביב ולממונים עליהם. טקס ההשבעה שפיברק רביב, בסיועה האדיב של הטלוויזיה הישראלית, כמו גם מעשי התנכלויות מצולמים אחרים שביצע, השפיעו עמוקות על השיח הלאומי ועל המפה הפוליטית בארץ. הפרובוקציות המצולמות של רביב ייחסו למחנה פוליטי שלם אופי רצחני ומטורף, ייחוס שסייע לשלטון המיעוט ששלט אותה עת, להוקיע ולהשחיר את מתנגדיו הפוליטיים.
היות ורק מפעיליו של רביב בשב"כ והממונים עליהם, ידעו שרבים מהמעשים המתועבים המיוחסים לימין הישראלי הם פרובוקציה שביצע סוכן שלהם, נשאלת השאלה מה דינה של ידיעה זו לגבי אנשי השב"כ עצמם. ומכאן עולות שאלות נוספות הייתכן שהמפעילים והממונים לא הבינו מהי השמעות מתן ההיתר להמשך ביצוע פעולות השחרה סיטוניות של מחנה ארץ ישראל השלמה? ואולי הם היו מעוניינים בהמשך פעולות הסבוטז'ה דווקא משום שהיה בהם כדי לסייע לשלטונו השנוי במחלוקת של יצחק רבין.
* * *
ועוד שאלה מטרידה במיוחד - עד איזה דרג הגיעה הידיעה לגבי פעולות החתרנות של רביב? קשה להאמין שראשי השב"כ בתקופת "שירותו" של רביב - כרמי גילון ויעקב פרי, לא ידעו על פעולותיו.
האם ראשי השב"כ לא היו מספיק מתוחכמים על מנת להבין מהי ההשפעה הפוליטית הדרמטית שנודעת למהלכיו של הסוכן החביב עליהם? ומה לגבי ראש הממשלה - יצחק רבין, האיש שאהב להיכנס לפרטי החומר המודיעיני הגולמי. האם הוא ידע על הסוכן רביב ועל פעולתו? השאלות הללו חייבות להישאל ולהיחקר, ולו כדי לנקות את החשד מעל לכמה אנשים טובים שפעלו בשב"כ.
יותר מכך - בהכרעת הדין בעניינו של רביב מצוין שהמדינה כלל לא טענה כי היותו של רביב סוכן שב"כ, הטילה עליו חובה משפטית מיוחדת לגבי דרך פעולתו. כלומר שבניגוד לשוטר שעובר עבירה פלילית במהלך עבודתו ולכן נענש בחומרה יתרה על העבירה שביצע, עקרון זה לא חל על סוכן השב"כ רביב. האומנם זוהי הגישה שצריכה הייתה לנקוט בה המדינה?
דומה שהנקודה הזו משליכה על ההתנהגות הבעייתית של ראשי התביעה והשב"כ בפרשה כולה. חמור מכך, קשה להבין כיצד לא נדרש רביב לנורמות אלמנטריות המוטלות על כל אזרח ואזרח. כיצד התירו מפעיליו של רביב לבן טיפוחיהם, לעמוד מעל לכל חוק ונורמה.
מכאן, דומה שהכרעת הדין של בית משפט השלום רק העמיקה את המבוכה והמחלוקת וקשה לראות כיצד זו תתפזר ללא ביצוע חקירה מעמיקה בדבר מעורבות כל הנוגעים בדבר. דווקא ההחלטה שלא לערער על זיכויו של רביב, אם תתקבל, תוסיף ותתרום לתחושה הקשה השוררת בנוגע לעמדת פרקליטות המדינה והגורמים שעליה היא מבקשת לגונן.