סימנים מדאיגים נראו כבר מזמן. המתקפה הקודמת על חוות גלעד היתה אולי יוזמת פריימריס של שר הביטחון פואד, אבל ראש הממשלה שאפשר לו את זה, כדאי שנזכור, היה אריאל שרון. את ההבטחה להקים מסדרון של התיישבות יהודית מקריית ארבע לחברון בעקבות נפילת 12 אנשינו שם, נתן והפר אריאל שרון. את 'מאחז הגיבורים' שהוקם שם ואת בית האלמנה והיתומים עוזרי בחלקה 26 הרסה ממשלת שרון.
השבוע זה כבר הפך לפעולה שיטתית ורחבת היקף. אריק שרון אחז בהגה, סובב את הבולדוזר, והחל להרוס את מה שבנה. אפילו מועצת יש"ע חסידת הפשרות הבינה שהפעם לא מדובר בכמה קרוואנים ריקים, אלא בצעד ראשון בשיטת הסלאמי שסופו, חלילה, הרס יישובים.
לא הרבה זמן חלף מאז דיבר אריאל שרון על פעולות ההרס שלו בחבל ימית והביע עליהן חרטה. מודה ועוזב ירוחם. מודה וממשיך לא ירוחם. את מי שחוזר שנית על מעשיו הרעים המשיל שלמה המלך לכלב שאוכל שוב את מה שהקיא: "ככלב שב על קיאו כסיל שונה באיוולתו". שרון רוצה להיזכר בהיסטוריה כאיש של שלום, אבל סופו שיירשם כפוליטיקאי הישראלי היחיד שהתמחה בעקירת יישובים מקיפה ושיטתית. עוכר ישראל? חלילה. עוקר ישראל.
בסיס הלגיטימיות של שלטון שרון הולך ומתערער עם כל מגדל מים שמפורק, הולך ונשחק עם כל מכולה שמוזזת ממקומה. אם לא יחדל מכך, תנועת המחאה נגד שלטונו תלך ותתעצם, עד שייפול. זו תהיה הזדמנות טובה לבוא עמו חשבון גם על מה שעשה לפני 21 שנה.
ולגבי שאול מופז, אם יש לו כוונה להיבחר אי פעם לצמרת הליכוד, כדאי שיחשוב טוב אם הוא רוצה להיזכר כקבלן הביצוע של ההרס הזה. כרגע הוא בכיוון להיות איציק מרדכי הבא.
קורבנות מפת הדרכים
ארבעת חיילי צה"ל שנרצחו השבוע במוצב ליד מחסום ארז הם קורבנות תוכנית מפת הדרכים. הם יכלו להיות אתנו עדיין אלמלא אותן 'הקלות' לפלשתינים שמניבה כל ישיבה לשולחן הדיונים. 'הקלות לפלשתינים' שם קוד להפקרות ביטחונית שתמיד, אבל תמיד, עולה בדם חיילים ואזרחים.
המחבלים שרצחו את הארבעה הצליחו לחדור אל המוצב לאחר שהסתתרו בין אחיהם העומדים בתור ליציאה לעבודה בישראל. התור הזה חזר לפעולה רק כעת, עם הנפקתם של אלפי אישורי עבודה במסגרת ה'הקלות'. בכל פעם מסבירים לנו שהסיכון סביר. מקבלי האישורים נבדקים היטב ועונים לקריטריונים של גיל ומצב משפחתי. שקר. המאשרים יודעים היטב שגם אלו מבין הנכנסים שאינם עלולים לפגע בעצמם משמשים מסתור ומחסה למחבלים הנטמעים ביניהם. הם גם יודעים שאין שום גיל ומצב משפחתי שמהווה תעודת יושר, ודאי לא כשמדובר 'רק' בסיוע למעשה חבלה. נהג האוטובוס שדרס את החיילים בטרמפיאדה באזור עמד בכל הקריטריונים. ובכלל, מרגע שברור לארגוני החבלה שאנשים מסוג מסוים מקבלים אישורי כניסה הם ממהרים לחפש מגויסים מהסוג הזה, ותמיד יש מתנדבים. הרי פעם גם נשים נחשבו לא מסוכנות.
עובדה ברורה אחת: לפני מספר שבועות, בטרם החל סיפור אבו-מאזן ומפת הדרכים, הגיעה המלחמה בטרור הפלשתיני לשיא הישגיה. במשך שבועות ארוכים כמעט שלא היו לנו הרוגים, וכמעט כל זוממי הפיגועים נלכדו. עם התפרצותו החוזרת של תהליך השלום הפחנו תקווה חדשה בפלשתינים והקלנו את הלחץ על הטרור. מאז שילמנו בעשרות הרוגים. קורבנות השלום.
המנטרות חוזרות
לכל שלב בתהליך השלום של העשור האחרון יש מנטרות משלו. יש ביניהן שלא נס ליחן ועומדות לשימוש בעת הצורך עד היום: "שיתוף פעולה ביטחוני", "תום הכיבוש", "סוף חלום ארץ ישראל השלמה" וכאלה. אחרות ריחפו זמן מסוים בחלל האוויר כבועות סבון, ואחר כך התנפצו ופינו את מקומן למנטרות חדשות. בין אלה: "המזרח התיכון החדש", "צעדים בוני אמון", "שלום עושים עם אויבים" ועוד. הנה כמה מאמרות הכנף השגורות בשבועות האחרונים בפי פוליטיקאים ופרשנים, ולצדן מעט דברי פרשנות קטני-אמונה.
אריאל שרון אמר בגלוי שיקים מדינה פלשתינית. נכון. הוא גם אמר שלא יתקיים משא ומתן תחת טרור. ושהוא לא יפנה שום התנחלות. הוא גם קרא לאנשי יש"ע לרוץ ולתפוש את הגבעות, ואמר שמה שייתפש יהיה שלנו. בקיצור, הוא אמר דברים והיפוכם, אז למה שיקיים דווקא את החלק התבוסתני של הבטחותיו?
ישראל היא מדינת חוק: ההצדקה השגורה להרס מאחזים, שמעלה את הציניות השרונית המפורסמת
לשיאים חדשים. מר שלטון החוק, שנגדו ונגד בניו מתנהלות חקירות פליליות, שמהתל במבקר המדינה, פשוט לא יכול לסבול את הפגיעה בחוקי הבנייה והתכנון.
"לא להטיל מעמסה על כוחות הביטחון": זו קריאתו של שר הביטחון אל מי שמתכוונים להקשות על הרס המאחזים. זה לא מפריע לו לתמוך ב'הקלות לפלשתינים' שגם מטילות מעמסה וגם עולות בדם.
חברי הכנסת של הליכוד נבחרו בזכותו ועל גבו של שרון: האמת: הליכודניקים רצו את נתניהו אחרי ברק, אבל שרון עשה יד אחת עם ש"ס ועם אהוד ברק, הביא לבחירות לראשות הממשלה בלבד והרחיק את נתניהו. אין שום הוכחה שהצלחת הליכוד האחרונה היא בזכות שרון. להיפך, הליכוד נחלץ בקושי מבעיות טוהר מידות של שרון ובניו. מי שאכן בממשלה רק בזכות שרון הוא אהוד אולמרט, שנבחר למקום 32 ברשימה אבל קיבל מעמד של שר בכיר ביותר.
השפנים של שרון
אריאל שרון זקוק כעת לחברים שיצילו אותו מעצמו. ההתנקשות הכושלת ברנתיסי, שקשה להבין איך היא מתיישבת עם תהליך מפת הדרכים ועם הרס המאחזים, מוכיחה ששרון עובד כעת עם שתי ידיים שמאליות. מי שיכול להציל אותו הם החכי"ם והשרים של הליכוד. רק חזית מגובשת של מתנגדי המפה בתוך הליכוד יכולה להטות את הכף. הנישה הפוליטית של התנגדות אקטיבית למפת הדרכים תתגלה בעתיד גם כמכרה זהב אלקטורלי. בנימין נתניהו עלה לשלטון בזכות ה'אמרתי לכם' של אוסלו. מי שיוביל את ההתנגדות למפת הדרכים יוכל להיות מנהיג הליכוד הבא, לאחר הכישלון שלא יאחר לבוא.
משום מה איש משרי הליכוד, מלבד עוזי לנדאו, לא ממהר להרים את הכפפה. לא בנימין נתניהו, הטוען לכתר הטבעי. לא ישראל כ"ץ, שהצביע נגד אבל מאז מחפש פשרות. אפילו לא יובל שטייניץ, שאינו חייב כלום לשרון. בחוות השקמים אריאל שרון מגדל כבשים. בסיעת הליכוד הוא מגדל שפנים. יש להם מה להפסיד, והם מפחדים.
מעניין יהיה לראות מי יתעורר ראשון. צחי הנגבי? אולי דוד לוי?
השבוע זה כבר הפך לפעולה שיטתית ורחבת היקף. אריק שרון אחז בהגה, סובב את הבולדוזר, והחל להרוס את מה שבנה. אפילו מועצת יש"ע חסידת הפשרות הבינה שהפעם לא מדובר בכמה קרוואנים ריקים, אלא בצעד ראשון בשיטת הסלאמי שסופו, חלילה, הרס יישובים.
לא הרבה זמן חלף מאז דיבר אריאל שרון על פעולות ההרס שלו בחבל ימית והביע עליהן חרטה. מודה ועוזב ירוחם. מודה וממשיך לא ירוחם. את מי שחוזר שנית על מעשיו הרעים המשיל שלמה המלך לכלב שאוכל שוב את מה שהקיא: "ככלב שב על קיאו כסיל שונה באיוולתו". שרון רוצה להיזכר בהיסטוריה כאיש של שלום, אבל סופו שיירשם כפוליטיקאי הישראלי היחיד שהתמחה בעקירת יישובים מקיפה ושיטתית. עוכר ישראל? חלילה. עוקר ישראל.
בסיס הלגיטימיות של שלטון שרון הולך ומתערער עם כל מגדל מים שמפורק, הולך ונשחק עם כל מכולה שמוזזת ממקומה. אם לא יחדל מכך, תנועת המחאה נגד שלטונו תלך ותתעצם, עד שייפול. זו תהיה הזדמנות טובה לבוא עמו חשבון גם על מה שעשה לפני 21 שנה.
ולגבי שאול מופז, אם יש לו כוונה להיבחר אי פעם לצמרת הליכוד, כדאי שיחשוב טוב אם הוא רוצה להיזכר כקבלן הביצוע של ההרס הזה. כרגע הוא בכיוון להיות איציק מרדכי הבא.
קורבנות מפת הדרכים
ארבעת חיילי צה"ל שנרצחו השבוע במוצב ליד מחסום ארז הם קורבנות תוכנית מפת הדרכים. הם יכלו להיות אתנו עדיין אלמלא אותן 'הקלות' לפלשתינים שמניבה כל ישיבה לשולחן הדיונים. 'הקלות לפלשתינים' שם קוד להפקרות ביטחונית שתמיד, אבל תמיד, עולה בדם חיילים ואזרחים.
המחבלים שרצחו את הארבעה הצליחו לחדור אל המוצב לאחר שהסתתרו בין אחיהם העומדים בתור ליציאה לעבודה בישראל. התור הזה חזר לפעולה רק כעת, עם הנפקתם של אלפי אישורי עבודה במסגרת ה'הקלות'. בכל פעם מסבירים לנו שהסיכון סביר. מקבלי האישורים נבדקים היטב ועונים לקריטריונים של גיל ומצב משפחתי. שקר. המאשרים יודעים היטב שגם אלו מבין הנכנסים שאינם עלולים לפגע בעצמם משמשים מסתור ומחסה למחבלים הנטמעים ביניהם. הם גם יודעים שאין שום גיל ומצב משפחתי שמהווה תעודת יושר, ודאי לא כשמדובר 'רק' בסיוע למעשה חבלה. נהג האוטובוס שדרס את החיילים בטרמפיאדה באזור עמד בכל הקריטריונים. ובכלל, מרגע שברור לארגוני החבלה שאנשים מסוג מסוים מקבלים אישורי כניסה הם ממהרים לחפש מגויסים מהסוג הזה, ותמיד יש מתנדבים. הרי פעם גם נשים נחשבו לא מסוכנות.
עובדה ברורה אחת: לפני מספר שבועות, בטרם החל סיפור אבו-מאזן ומפת הדרכים, הגיעה המלחמה בטרור הפלשתיני לשיא הישגיה. במשך שבועות ארוכים כמעט שלא היו לנו הרוגים, וכמעט כל זוממי הפיגועים נלכדו. עם התפרצותו החוזרת של תהליך השלום הפחנו תקווה חדשה בפלשתינים והקלנו את הלחץ על הטרור. מאז שילמנו בעשרות הרוגים. קורבנות השלום.
המנטרות חוזרות
לכל שלב בתהליך השלום של העשור האחרון יש מנטרות משלו. יש ביניהן שלא נס ליחן ועומדות לשימוש בעת הצורך עד היום: "שיתוף פעולה ביטחוני", "תום הכיבוש", "סוף חלום ארץ ישראל השלמה" וכאלה. אחרות ריחפו זמן מסוים בחלל האוויר כבועות סבון, ואחר כך התנפצו ופינו את מקומן למנטרות חדשות. בין אלה: "המזרח התיכון החדש", "צעדים בוני אמון", "שלום עושים עם אויבים" ועוד. הנה כמה מאמרות הכנף השגורות בשבועות האחרונים בפי פוליטיקאים ופרשנים, ולצדן מעט דברי פרשנות קטני-אמונה.
אריאל שרון אמר בגלוי שיקים מדינה פלשתינית. נכון. הוא גם אמר שלא יתקיים משא ומתן תחת טרור. ושהוא לא יפנה שום התנחלות. הוא גם קרא לאנשי יש"ע לרוץ ולתפוש את הגבעות, ואמר שמה שייתפש יהיה שלנו. בקיצור, הוא אמר דברים והיפוכם, אז למה שיקיים דווקא את החלק התבוסתני של הבטחותיו?
ישראל היא מדינת חוק: ההצדקה השגורה להרס מאחזים, שמעלה את הציניות השרונית המפורסמת
לשיאים חדשים. מר שלטון החוק, שנגדו ונגד בניו מתנהלות חקירות פליליות, שמהתל במבקר המדינה, פשוט לא יכול לסבול את הפגיעה בחוקי הבנייה והתכנון.
"לא להטיל מעמסה על כוחות הביטחון": זו קריאתו של שר הביטחון אל מי שמתכוונים להקשות על הרס המאחזים. זה לא מפריע לו לתמוך ב'הקלות לפלשתינים' שגם מטילות מעמסה וגם עולות בדם.
חברי הכנסת של הליכוד נבחרו בזכותו ועל גבו של שרון: האמת: הליכודניקים רצו את נתניהו אחרי ברק, אבל שרון עשה יד אחת עם ש"ס ועם אהוד ברק, הביא לבחירות לראשות הממשלה בלבד והרחיק את נתניהו. אין שום הוכחה שהצלחת הליכוד האחרונה היא בזכות שרון. להיפך, הליכוד נחלץ בקושי מבעיות טוהר מידות של שרון ובניו. מי שאכן בממשלה רק בזכות שרון הוא אהוד אולמרט, שנבחר למקום 32 ברשימה אבל קיבל מעמד של שר בכיר ביותר.
השפנים של שרון
אריאל שרון זקוק כעת לחברים שיצילו אותו מעצמו. ההתנקשות הכושלת ברנתיסי, שקשה להבין איך היא מתיישבת עם תהליך מפת הדרכים ועם הרס המאחזים, מוכיחה ששרון עובד כעת עם שתי ידיים שמאליות. מי שיכול להציל אותו הם החכי"ם והשרים של הליכוד. רק חזית מגובשת של מתנגדי המפה בתוך הליכוד יכולה להטות את הכף. הנישה הפוליטית של התנגדות אקטיבית למפת הדרכים תתגלה בעתיד גם כמכרה זהב אלקטורלי. בנימין נתניהו עלה לשלטון בזכות ה'אמרתי לכם' של אוסלו. מי שיוביל את ההתנגדות למפת הדרכים יוכל להיות מנהיג הליכוד הבא, לאחר הכישלון שלא יאחר לבוא.
משום מה איש משרי הליכוד, מלבד עוזי לנדאו, לא ממהר להרים את הכפפה. לא בנימין נתניהו, הטוען לכתר הטבעי. לא ישראל כ"ץ, שהצביע נגד אבל מאז מחפש פשרות. אפילו לא יובל שטייניץ, שאינו חייב כלום לשרון. בחוות השקמים אריאל שרון מגדל כבשים. בסיעת הליכוד הוא מגדל שפנים. יש להם מה להפסיד, והם מפחדים.
מעניין יהיה לראות מי יתעורר ראשון. צחי הנגבי? אולי דוד לוי?