הרבה שריקות נשמעו השבוע בבנייני האומה בירושלים. חברי מרכז הליכוד שהגיעו לישיבת הוועידה החליטו להבהיר לראש הממשלה מה הם חושבים על מפת הדרכים. השריקות הרמות ביותר היו מיד עם כניסתו של שרון לאולם הוועידה; במקום הטקס המקובל של מחיאות כפיים ושיר ברקע קמו חברי המרכז כדי לשרוק ולהניף שלטים. השלט הפופולארי ביותר היה "שרון נכנע לטרור". לצדו כיכבו עוד מספר שלטים, כגון "מפת האשליות", "לך לחוות השקמים", וכמובן "גם המרכז יודע לצפצף". והוא צפצף.
שרון ציפה להגיע למגרש הביתי שלו, ובמקום זה הוא נקלע למשחק חוץ קשה מאוד. הקהל, מסתבר, לא מתכנן הנחות. כששרון קם לנאום התחדשו שריקות הבוז ביתר שאת, עד כדי כך שאפילו הג'ינגל של הליכוד, "הליכוד זה נכון" (כן, זה מלפני 11 שנה, כאילו במדינה ובליכוד לא השתנה דבר), לא הצליח להסות את המקהלה הרועשת.
נאומו של שרון לא כוון כלפי חברי המרכז, שברעש ממילא לא היו מסוגלים לשמוע מילה. הוא שודר בערוץ 2 וכוון כלפי קהל הצופים בבית. ככל שהתקדם הנאום, ושרון ממשיך להתעלם מהמרכז, הקהל הפך להיות תקיף יותר. בתחילה נשמעות קריאות "כישלון כישלון", אח"כ גם "אריק לך הביתה".
שרון התעלם מהקהל, כאילו הוא מדבר מעל לראשם. דווקא עכשיו, אחרי שהגיע לכס ראש הממשלה, במרכז הליכוד אריק כבר לא מלך ישראל.
המארגנים, אנשי ראש הממשלה, הצליחו למנוע הצבעה בעניין מפת הדרכים וקיימו במקום הצבעה חשאית על סעיף טכני בעניין הבחירות המוניציפליות. אך גם בהצבעה זו הצביעו חברי המרכז במחאה נגד שרון, והצעת ראש הממשלה נדחתה ברוב של 70% לעומת 30%.
לא אוהבים ויתורים כואבים
"ראשית, המרכז כמרכז לא מוכן לקבל מדינה פלשתינאית", מסביר עקיבא נוף את אירועי המרכז. "שנית, המרכז לא מוכן לקבל שראש הממשלה עושה דברים בניגוד לדעתו. זו לא תנועה של איש אחד אלא תנועה עם מסורת רבת שנים, והמהפך הפתאומי הזה נראה לאנשים כמו חטיפה". נוף עצמו הביע את מחאתו בדרך מקורית: הוא הניף מטרייה שחורה "כדי להזכיר לשרון את צ'מברליין", ראש ממשלת בריטניה שלפני מלחמת העולם השנייה חתם הסכם עם היטלר שהוא חשב להסכם שלום, והתברר ככניעה לכוח הנאצי שסיפח אליו את צ'כוסלובקיה.
"זה לא עניין של מה בכך, לקרוע חלקים מארץ ישראל", מסביר ח"כ יחיאל חזן. "מפת הדרכים היא המסמך המסוכן ביותר שהוצג בישראל אי פעם", אומר השר עוזי לנדאו, "אין סיכוי שזה יביא שלום".
ללנדאו עצמו אין ביקורת על שרון האיש: "הוא לא הסתיר את דעתו עוד לפני הבחירות, הוא אמר בפירוש מה הוא מתכוון לעשות". ללנדאו אין הסבר למהפך שחל בעמדת שרון. מקורביו מספרים כי לאחר אישור מפת הדרכים הוא אף שקל להתפטר מהממשלה, אלא שלבסוף החליט להישאר בפנים לעת עתה.
לעומתם, עוזי כהן, סגן ראש עיריית רעננה, לא מבין על מה המהומה. "הייתה פחות או יותר ועידה מאוזנת", הוא אומר. "השריקות היו רק במחאה על דברי שרון, בעיקר כשהוא הזכיר את הויתורים הכואבים. שרון לא צפצף על המרכז והמרכז לא צפצף על שרון". הוא גם בטוח ששרון לא ילך נגד עמדת רוב חברי המרכז ולא יקדם את מפת הדרכים אם לא יאשרו לו. "הצד השני ממילא יפר את ההסכם", הוא אומר.
שרון לא יזוז מהמצע
בבוקר שאחרי ממהרים כל חברי חזית ההתנגדות למפת הדרכים בליכוד להבהיר שאין מדובר בקומץ של חברי יש"ע ומנהיגות יהודית. "כ-1000 חברי מרכז הגיעו לישיבה", אומר השר עוזי לנדאו, "ובכל זאת הייתה נוכחות מובהקת של מתנגדי מפת הדרכים". "הדבר אמנם אורגן על ידי נאמני ארץ ישראל, אבל אליהם הצטרפו רבים אחרים מהתנועה", אומר חזן. גם משה פייגלין מסכים עם ההנחה, אבל לא בטוח ששרון חושש מהמרכז הזה. הוא אמנם מחויב למצע הליכוד, ששולל באופן נחרץ מדינה פלשתינאית, אלא שאפילו ח"כ יחיאל חזן, נציג יש"ע בליכוד סבור ש"ראש הממשלה יכול לפעול נגד רוח תנועת הליכוד מעצם העובדה שהוא הצהיר זאת לפני מערכת הבחירות". הוא מבהיר עם זאת ששרון התחייב לא לנהל משא ומתן כל עוד נמשך הטרור, "ואסור לו לזוז מההתחייבות שהוא נתן לציבור".
למרכז הליכוד אין דרך פורמלית להכריח את שרון לקיים את מצע הליכוד והחלטות המרכז. חברי המרכז יכולים לכל היותר לזעוק. אבל כשכלי התקשורת מתגייסים לטובת שרון, גם לזעקה הזו קשה להישמע, ומה שנותר לאנשי הליכוד המתנגדים זה למחות נגד האיש שטען לפני הסכם וואי שמסירת שישה אחוזים וחצי משטחי יש"ע מסכנת את ביטחון ישראל.
כדי שהמאבק יהיה אפקטיבי צריך שמישהו יוביל אותו; בוועידת הליכוד השבוע היה נדמה שלצד כל המחאות חסר מישהו שיוכל לאיים על שרון מהבחינה הפוליטית. חסר אותו מנהיג שמסוגל לחטוף את המיקרופון מעל הבמה ולזעוק "מי בעד חיסול הטרור?". אבל בליכוד של היום אין מי שיוביל. קולם של השרים נדם.
"אני מאוכזב מההימנעות של ארבעת השרים", אומר נוף, "אבל הגרוע ביותר הוא אהוד אולמרט. הוא דמגוג אמיתי". פייגלין מצטרף לדברים: "אנו רואים את זה בחומרה ביחוד אלה שהבטיחו לנו לפני הבחירות והפרו את הבטחתם". פייגלין מסרב לנקוב בשמות, הוא רק מבטיח כמאמר הפתגם המפורסם "ירמו אותנו רק פעם אחת". לעומתם מסביר חזן את שתיקת השרים כמשהו זמני: "השרים בוחנים עכשיו את העניין, הם נותנים צ'אנס לראש הממשלה בגלל שהוא התחייב בפני האמריקאים. אבל הם לא ישתקו ברגע שימשך התהליך".
מחפשים מנהיגות (יהודית?!)
ללא מנהיג מהשורה הראשונה שירים את הכפפה ויצא חזיתית נגד שרון, ממשיכים המתנגדים לפעול באופן עצמאי. יחיאל חזן מארגן בימים אלו חזית פרלמנטרית. הוא מבהיר שיצביע נגד מפת הדרכים אם הדבר יגיע לכנסת, ואף מבטיח "אם יפונו מאחזים מאוישים אני אתנגד בגופי, במידה שאדע על כך מראש". נוף מציע לצאת במסע הסברה, כיוון שהציבור עייף ולא מבין את הסכנות.
ופייגלין מבטיח להמשיך בדרך שבה החל. "היום אין אלטרנטיבה לשרון בתוך הליכוד", הוא אומר. "מנהיגות יהודית בונה אלטרנטיבה. אנחנו יוצרים כוח שלישי בליכוד". פייגלין מסביר שהכוח הזה הוא לא שרון ולא נתניהו. בוועידה אפשר היה לראות מה כוחו בתוך הליכוד. הוא גם בטוח שאילו ההצבעה בממשלה הייתה אחרי המרכז, היו לפחות עוד שלושה שרים שהיו מצביעים נגד. הוא לא חושש משרון: "אני מוכן להמר שעד הקיץ הבא שרון לא יהיה ראש הממשלה". והוא גם יודע שמדובר בדרך ארוכה. "צריך לבנות הרבה זמן עד שנראה תוצאות. לשמאל זה לקח 30 שנה עד שראש הליכוד אימץ את הסיסמאות שלהם".
אבל למרות ששרון מצפצף על המרכז, עדיין יש מה לעשות כדי לעצור אותו. אין גם דרך פורמלית להכריח את שרון לקיים את מצע הליכוד. הדרך של המתנגדים, החל ממנהיגות יהודית וכלה בוותיקי התנועה, לא מגובשת, אבל כולם מדברים על פעולות מחאה.
שרון ציפה להגיע למגרש הביתי שלו, ובמקום זה הוא נקלע למשחק חוץ קשה מאוד. הקהל, מסתבר, לא מתכנן הנחות. כששרון קם לנאום התחדשו שריקות הבוז ביתר שאת, עד כדי כך שאפילו הג'ינגל של הליכוד, "הליכוד זה נכון" (כן, זה מלפני 11 שנה, כאילו במדינה ובליכוד לא השתנה דבר), לא הצליח להסות את המקהלה הרועשת.
נאומו של שרון לא כוון כלפי חברי המרכז, שברעש ממילא לא היו מסוגלים לשמוע מילה. הוא שודר בערוץ 2 וכוון כלפי קהל הצופים בבית. ככל שהתקדם הנאום, ושרון ממשיך להתעלם מהמרכז, הקהל הפך להיות תקיף יותר. בתחילה נשמעות קריאות "כישלון כישלון", אח"כ גם "אריק לך הביתה".
שרון התעלם מהקהל, כאילו הוא מדבר מעל לראשם. דווקא עכשיו, אחרי שהגיע לכס ראש הממשלה, במרכז הליכוד אריק כבר לא מלך ישראל.
המארגנים, אנשי ראש הממשלה, הצליחו למנוע הצבעה בעניין מפת הדרכים וקיימו במקום הצבעה חשאית על סעיף טכני בעניין הבחירות המוניציפליות. אך גם בהצבעה זו הצביעו חברי המרכז במחאה נגד שרון, והצעת ראש הממשלה נדחתה ברוב של 70% לעומת 30%.
לא אוהבים ויתורים כואבים
"ראשית, המרכז כמרכז לא מוכן לקבל מדינה פלשתינאית", מסביר עקיבא נוף את אירועי המרכז. "שנית, המרכז לא מוכן לקבל שראש הממשלה עושה דברים בניגוד לדעתו. זו לא תנועה של איש אחד אלא תנועה עם מסורת רבת שנים, והמהפך הפתאומי הזה נראה לאנשים כמו חטיפה". נוף עצמו הביע את מחאתו בדרך מקורית: הוא הניף מטרייה שחורה "כדי להזכיר לשרון את צ'מברליין", ראש ממשלת בריטניה שלפני מלחמת העולם השנייה חתם הסכם עם היטלר שהוא חשב להסכם שלום, והתברר ככניעה לכוח הנאצי שסיפח אליו את צ'כוסלובקיה.
"זה לא עניין של מה בכך, לקרוע חלקים מארץ ישראל", מסביר ח"כ יחיאל חזן. "מפת הדרכים היא המסמך המסוכן ביותר שהוצג בישראל אי פעם", אומר השר עוזי לנדאו, "אין סיכוי שזה יביא שלום".
ללנדאו עצמו אין ביקורת על שרון האיש: "הוא לא הסתיר את דעתו עוד לפני הבחירות, הוא אמר בפירוש מה הוא מתכוון לעשות". ללנדאו אין הסבר למהפך שחל בעמדת שרון. מקורביו מספרים כי לאחר אישור מפת הדרכים הוא אף שקל להתפטר מהממשלה, אלא שלבסוף החליט להישאר בפנים לעת עתה.
לעומתם, עוזי כהן, סגן ראש עיריית רעננה, לא מבין על מה המהומה. "הייתה פחות או יותר ועידה מאוזנת", הוא אומר. "השריקות היו רק במחאה על דברי שרון, בעיקר כשהוא הזכיר את הויתורים הכואבים. שרון לא צפצף על המרכז והמרכז לא צפצף על שרון". הוא גם בטוח ששרון לא ילך נגד עמדת רוב חברי המרכז ולא יקדם את מפת הדרכים אם לא יאשרו לו. "הצד השני ממילא יפר את ההסכם", הוא אומר.
שרון לא יזוז מהמצע
בבוקר שאחרי ממהרים כל חברי חזית ההתנגדות למפת הדרכים בליכוד להבהיר שאין מדובר בקומץ של חברי יש"ע ומנהיגות יהודית. "כ-1000 חברי מרכז הגיעו לישיבה", אומר השר עוזי לנדאו, "ובכל זאת הייתה נוכחות מובהקת של מתנגדי מפת הדרכים". "הדבר אמנם אורגן על ידי נאמני ארץ ישראל, אבל אליהם הצטרפו רבים אחרים מהתנועה", אומר חזן. גם משה פייגלין מסכים עם ההנחה, אבל לא בטוח ששרון חושש מהמרכז הזה. הוא אמנם מחויב למצע הליכוד, ששולל באופן נחרץ מדינה פלשתינאית, אלא שאפילו ח"כ יחיאל חזן, נציג יש"ע בליכוד סבור ש"ראש הממשלה יכול לפעול נגד רוח תנועת הליכוד מעצם העובדה שהוא הצהיר זאת לפני מערכת הבחירות". הוא מבהיר עם זאת ששרון התחייב לא לנהל משא ומתן כל עוד נמשך הטרור, "ואסור לו לזוז מההתחייבות שהוא נתן לציבור".
למרכז הליכוד אין דרך פורמלית להכריח את שרון לקיים את מצע הליכוד והחלטות המרכז. חברי המרכז יכולים לכל היותר לזעוק. אבל כשכלי התקשורת מתגייסים לטובת שרון, גם לזעקה הזו קשה להישמע, ומה שנותר לאנשי הליכוד המתנגדים זה למחות נגד האיש שטען לפני הסכם וואי שמסירת שישה אחוזים וחצי משטחי יש"ע מסכנת את ביטחון ישראל.
כדי שהמאבק יהיה אפקטיבי צריך שמישהו יוביל אותו; בוועידת הליכוד השבוע היה נדמה שלצד כל המחאות חסר מישהו שיוכל לאיים על שרון מהבחינה הפוליטית. חסר אותו מנהיג שמסוגל לחטוף את המיקרופון מעל הבמה ולזעוק "מי בעד חיסול הטרור?". אבל בליכוד של היום אין מי שיוביל. קולם של השרים נדם.
"אני מאוכזב מההימנעות של ארבעת השרים", אומר נוף, "אבל הגרוע ביותר הוא אהוד אולמרט. הוא דמגוג אמיתי". פייגלין מצטרף לדברים: "אנו רואים את זה בחומרה ביחוד אלה שהבטיחו לנו לפני הבחירות והפרו את הבטחתם". פייגלין מסרב לנקוב בשמות, הוא רק מבטיח כמאמר הפתגם המפורסם "ירמו אותנו רק פעם אחת". לעומתם מסביר חזן את שתיקת השרים כמשהו זמני: "השרים בוחנים עכשיו את העניין, הם נותנים צ'אנס לראש הממשלה בגלל שהוא התחייב בפני האמריקאים. אבל הם לא ישתקו ברגע שימשך התהליך".
מחפשים מנהיגות (יהודית?!)
ללא מנהיג מהשורה הראשונה שירים את הכפפה ויצא חזיתית נגד שרון, ממשיכים המתנגדים לפעול באופן עצמאי. יחיאל חזן מארגן בימים אלו חזית פרלמנטרית. הוא מבהיר שיצביע נגד מפת הדרכים אם הדבר יגיע לכנסת, ואף מבטיח "אם יפונו מאחזים מאוישים אני אתנגד בגופי, במידה שאדע על כך מראש". נוף מציע לצאת במסע הסברה, כיוון שהציבור עייף ולא מבין את הסכנות.
ופייגלין מבטיח להמשיך בדרך שבה החל. "היום אין אלטרנטיבה לשרון בתוך הליכוד", הוא אומר. "מנהיגות יהודית בונה אלטרנטיבה. אנחנו יוצרים כוח שלישי בליכוד". פייגלין מסביר שהכוח הזה הוא לא שרון ולא נתניהו. בוועידה אפשר היה לראות מה כוחו בתוך הליכוד. הוא גם בטוח שאילו ההצבעה בממשלה הייתה אחרי המרכז, היו לפחות עוד שלושה שרים שהיו מצביעים נגד. הוא לא חושש משרון: "אני מוכן להמר שעד הקיץ הבא שרון לא יהיה ראש הממשלה". והוא גם יודע שמדובר בדרך ארוכה. "צריך לבנות הרבה זמן עד שנראה תוצאות. לשמאל זה לקח 30 שנה עד שראש הליכוד אימץ את הסיסמאות שלהם".
אבל למרות ששרון מצפצף על המרכז, עדיין יש מה לעשות כדי לעצור אותו. אין גם דרך פורמלית להכריח את שרון לקיים את מצע הליכוד. הדרך של המתנגדים, החל ממנהיגות יהודית וכלה בוותיקי התנועה, לא מגובשת, אבל כולם מדברים על פעולות מחאה.