מפת הדרכים וגבולות אושוויץ
בזמן מלחמת העולם השנייה, נמנעה ארצות הברית מהפצצת והריסת מסילות הברזל שעליהם הובלו ברכבות מליוני יהודים למחנות השמדה.
מפציצים אמריקאים הגיע למרחק רב, עד פלואשטי שברומניה, עד צפון איטליה וערים גרמניות רבות.
הרס מסילות הברזל היה משימה קלה ביותר והיה יכול למנוע הובלה מאורגנת של יהודים לאושוויץ וטרבלינקה ולהציל ממוות מאות אלפי יהודים.
כעת, ארצות הברית מובילה אותנו ל"גבולות אושוויץ", כפי שהגדיר אבא אבן ז"ל, את גבולות 1967.
לא חשוב השם שמגדירה "מפת הדרכים": מדינת פלשתינית, חזרה לגבולות 1967, או כל שם אחר לגבולות מצומקים של מדינתנו!
"הסכם אוסלו" נתן לערבים בסיס גיאוגרפי ודמוגרפי לפיגועים במדינת ישראל.
"מפת הדרכים" נותנת לערבים בסיס גיאוגרפי ודמוגרפי להשמדת מדינת ישראל, לשלום נוסח מינכן ואושוויץ.
האימפריאליזם הערבי שכבש 22 ארצות ושטח פי 500 ממדינת ישראל, יקבל ב"מפת הדרכים" תנאים אופטימליים להשמדתנו.
ד"ר נתן כגן, ירושלים
מתי העיתוי כן מתאים?
לפני כ 25 שנה, לאחר עליית הליכוד לשלטון, נשלחה משלחת ארכיאולוגית אל עתיקות שילה. אנשי השמאל שהתנגדו למשלחת זו, טענו מיד כי "העיתוי אינו מתאים". מאז ועד היום אני מחכה וממתין שאנשי השמאל יודיעו כי הגיע המועד המתאים לחפירות בתל שילה.
לפני כשבוע ניסתה ישראל לחסל את רנטיסי, מראשי החמאס.
הביקורת האוטומטית של אנשי השמאל הייתה צפויה. "רנטיסי" הוא בן מוות", הם אומרים, "אולם העיתוי אינו מתאים".
רק לאחרונה, אחרי פסגת עקבה, שיחררה ממשלת שרון את אחמד ג'בארה שרצח 13 יהודים בכיכר ציון, וזאת בנוסף לשחרור סיטונאי של 300 מחבלים, שאפילו לא נדרשו להעמיד פנים כי ימנעו ממעשי רצח נוספים.
לאחר למעלה משנתיים של מעשי רצח והרג לא נמצא אפילו איש שמאל אחד שיטען כי אין זה העיתוי המתאים לשחרר מחבלים.
לאחר למעלה משנתיים של מעשי טרור כלפי מתנחלים לא נמצא איש שמאל אחד שיטען כי פינוי מאחזים "אינו בעיתוי מתאים" והוא מהווה עידוד ואישור לדרך הרצח והטרור.
מסתבר כי העיתוי אינו מתאים רק כשמדובר במעשים שאנשי השמאל מתנגדים להם. אבל הוא תמיד מתאים מאוד לשחרור מחבלים ורוצחים מכלאם.
שמואל פישר, פתח-תקוה
גם ב'תכלת' לא מקבלים דתיים
(בתגובה לראיון עם מוטי שקלאר, גיליון 45)
שוב עולה הנושא של תקשורת ודתיים, ומי אשם שהדתיים לא משתלבים בתקשורת. כבוגרת ביה"ס לקולנוע מעלה, אני רוצה לספר לכם שאפילו בערוץ 'תכלת' לא עומדים ומחכים לבוגרי 'מעלה', אז מה נלין על הערוצים הכלליים? אני אישית הגשתי בכמה דרכים שונות בקשות להשתלב בערוץ -
מכתבים, טלפונים, מכרים, חברים ועוד. חבר וחברה שלי, אף הם בוגרי מעלה, עשו כמוני וגם הם לא קיבלו שום תגובה. אני רוצה להבהיר - אין לי תלונה לאנשי ערוץ 'תכלת'. בדיוק כמו אחינו החילונים, גם הם בני אדם. וכל אחד רוצה להתקדם באופן אישי, לקבל משרה טובה, פרנסה טובה וגם להתפרסם (ולא רק לשם שמים). אותו איש תקשורת דתי, שמגיע למשרה טובה, יושב בנחת במקום שהוא יושב, מלקק את שפמו ולא בדיוק ממלא צלחות חלב לשאר חבריו, שמבקשים גם הזדמנות. זה בסדר גמור מבחינתי, כל אחד שידאג לעצמו, לג'וב שלו, למשכורת שלו ולפרסום שלו. זה גם מה שאני רוצה. רק בבקשה, מספיק עם המילים הגדולות על "שליחות", "תיקון" ו"לשם שמים".
תמר קירשנבוים, חשמונאים
קריאה נואשת למי?
(בתגובה לראיון עם מוטי שקלאר, גיליון 45)
קראתי בתדהמה את כתבתו של אריאל, תחת הכותרת, אחרי לטלויזיה.
איני יודע מהיכן שואב מר מוטי שקלאר מנכ"ל הרשות השניה "קריאה נואשת לציבור הדתי, להשתלב בכלי התקשורת".
מתוך ניסיון מר של קרובת משפחה, שסיימה תואר ראשון בתקשורת, וכן לימודי תעודה, אני יכול להעיד, שלמרות ששלחה עשרות מכתבים, עשתה טלפונים רבים והפעילה קשרים ומקורבים, כל פניותיה הושבו ריקם.
לצערי, נראה שהקריאה הנואשת עולה דווקא מקרב המועמדים הדתיים שאינם מצליחים למצוא מקום עבודה. מר מוטי שקלאר, התקשורת סגורה לחלוטין, האם תוכל להראות לנו היכן הפתח?
יעקב ברקאי, רעננה
להשתמש במילים הנכונות
דוברי השמאל יודעים כלל בסיסי בתקשורת: מלים יוצרות את התודעה. ישנן מלים עם קונוטציות חיוביות, מלים ניטראליות, ומלים עם קונוטציות שליליות. ולכן, כאשר מדובר על עקירת ישובים הם הכתיבו לנו מילון של מלים מכובסות, כגון "פינוי", "פירוק" וכד'. דוברינו נפלו לפח הזה ומשתפים פעולה עם הגרועים שביריבינו. עלינו לומר את האמת ולהשתמש אך ורק במלים כגון "עקירה", "הריסה" ו"גירוש". אסור, לדעתי, לתת למלים האלה לעבור גם בראיונות. אם דובר שלנו נשאל למשל "מה תעשה במקרה של פינוי?" עליו לענות "לא הבנתי את השאלה, האם את מתכוון לגירוש? האם אתה התכוון להריסה? אם כן, חזור על השאלה במובן האמיתי שלה".
חשוב שנזכור תמיד, כי לבחירת המילים השפעה גדולה על הלך המחשבה של כולנו - צרכני התקשורת.
דניאל קאסוטו, עפרה
בזמן מלחמת העולם השנייה, נמנעה ארצות הברית מהפצצת והריסת מסילות הברזל שעליהם הובלו ברכבות מליוני יהודים למחנות השמדה.
מפציצים אמריקאים הגיע למרחק רב, עד פלואשטי שברומניה, עד צפון איטליה וערים גרמניות רבות.
הרס מסילות הברזל היה משימה קלה ביותר והיה יכול למנוע הובלה מאורגנת של יהודים לאושוויץ וטרבלינקה ולהציל ממוות מאות אלפי יהודים.
כעת, ארצות הברית מובילה אותנו ל"גבולות אושוויץ", כפי שהגדיר אבא אבן ז"ל, את גבולות 1967.
לא חשוב השם שמגדירה "מפת הדרכים": מדינת פלשתינית, חזרה לגבולות 1967, או כל שם אחר לגבולות מצומקים של מדינתנו!
"הסכם אוסלו" נתן לערבים בסיס גיאוגרפי ודמוגרפי לפיגועים במדינת ישראל.
"מפת הדרכים" נותנת לערבים בסיס גיאוגרפי ודמוגרפי להשמדת מדינת ישראל, לשלום נוסח מינכן ואושוויץ.
האימפריאליזם הערבי שכבש 22 ארצות ושטח פי 500 ממדינת ישראל, יקבל ב"מפת הדרכים" תנאים אופטימליים להשמדתנו.
ד"ר נתן כגן, ירושלים
מתי העיתוי כן מתאים?
לפני כ 25 שנה, לאחר עליית הליכוד לשלטון, נשלחה משלחת ארכיאולוגית אל עתיקות שילה. אנשי השמאל שהתנגדו למשלחת זו, טענו מיד כי "העיתוי אינו מתאים". מאז ועד היום אני מחכה וממתין שאנשי השמאל יודיעו כי הגיע המועד המתאים לחפירות בתל שילה.
לפני כשבוע ניסתה ישראל לחסל את רנטיסי, מראשי החמאס.
הביקורת האוטומטית של אנשי השמאל הייתה צפויה. "רנטיסי" הוא בן מוות", הם אומרים, "אולם העיתוי אינו מתאים".
רק לאחרונה, אחרי פסגת עקבה, שיחררה ממשלת שרון את אחמד ג'בארה שרצח 13 יהודים בכיכר ציון, וזאת בנוסף לשחרור סיטונאי של 300 מחבלים, שאפילו לא נדרשו להעמיד פנים כי ימנעו ממעשי רצח נוספים.
לאחר למעלה משנתיים של מעשי רצח והרג לא נמצא אפילו איש שמאל אחד שיטען כי אין זה העיתוי המתאים לשחרר מחבלים.
לאחר למעלה משנתיים של מעשי טרור כלפי מתנחלים לא נמצא איש שמאל אחד שיטען כי פינוי מאחזים "אינו בעיתוי מתאים" והוא מהווה עידוד ואישור לדרך הרצח והטרור.
מסתבר כי העיתוי אינו מתאים רק כשמדובר במעשים שאנשי השמאל מתנגדים להם. אבל הוא תמיד מתאים מאוד לשחרור מחבלים ורוצחים מכלאם.
שמואל פישר, פתח-תקוה
גם ב'תכלת' לא מקבלים דתיים
(בתגובה לראיון עם מוטי שקלאר, גיליון 45)
שוב עולה הנושא של תקשורת ודתיים, ומי אשם שהדתיים לא משתלבים בתקשורת. כבוגרת ביה"ס לקולנוע מעלה, אני רוצה לספר לכם שאפילו בערוץ 'תכלת' לא עומדים ומחכים לבוגרי 'מעלה', אז מה נלין על הערוצים הכלליים? אני אישית הגשתי בכמה דרכים שונות בקשות להשתלב בערוץ -
מכתבים, טלפונים, מכרים, חברים ועוד. חבר וחברה שלי, אף הם בוגרי מעלה, עשו כמוני וגם הם לא קיבלו שום תגובה. אני רוצה להבהיר - אין לי תלונה לאנשי ערוץ 'תכלת'. בדיוק כמו אחינו החילונים, גם הם בני אדם. וכל אחד רוצה להתקדם באופן אישי, לקבל משרה טובה, פרנסה טובה וגם להתפרסם (ולא רק לשם שמים). אותו איש תקשורת דתי, שמגיע למשרה טובה, יושב בנחת במקום שהוא יושב, מלקק את שפמו ולא בדיוק ממלא צלחות חלב לשאר חבריו, שמבקשים גם הזדמנות. זה בסדר גמור מבחינתי, כל אחד שידאג לעצמו, לג'וב שלו, למשכורת שלו ולפרסום שלו. זה גם מה שאני רוצה. רק בבקשה, מספיק עם המילים הגדולות על "שליחות", "תיקון" ו"לשם שמים".
תמר קירשנבוים, חשמונאים
קריאה נואשת למי?
(בתגובה לראיון עם מוטי שקלאר, גיליון 45)
קראתי בתדהמה את כתבתו של אריאל, תחת הכותרת, אחרי לטלויזיה.
איני יודע מהיכן שואב מר מוטי שקלאר מנכ"ל הרשות השניה "קריאה נואשת לציבור הדתי, להשתלב בכלי התקשורת".
מתוך ניסיון מר של קרובת משפחה, שסיימה תואר ראשון בתקשורת, וכן לימודי תעודה, אני יכול להעיד, שלמרות ששלחה עשרות מכתבים, עשתה טלפונים רבים והפעילה קשרים ומקורבים, כל פניותיה הושבו ריקם.
לצערי, נראה שהקריאה הנואשת עולה דווקא מקרב המועמדים הדתיים שאינם מצליחים למצוא מקום עבודה. מר מוטי שקלאר, התקשורת סגורה לחלוטין, האם תוכל להראות לנו היכן הפתח?
יעקב ברקאי, רעננה
להשתמש במילים הנכונות
דוברי השמאל יודעים כלל בסיסי בתקשורת: מלים יוצרות את התודעה. ישנן מלים עם קונוטציות חיוביות, מלים ניטראליות, ומלים עם קונוטציות שליליות. ולכן, כאשר מדובר על עקירת ישובים הם הכתיבו לנו מילון של מלים מכובסות, כגון "פינוי", "פירוק" וכד'. דוברינו נפלו לפח הזה ומשתפים פעולה עם הגרועים שביריבינו. עלינו לומר את האמת ולהשתמש אך ורק במלים כגון "עקירה", "הריסה" ו"גירוש". אסור, לדעתי, לתת למלים האלה לעבור גם בראיונות. אם דובר שלנו נשאל למשל "מה תעשה במקרה של פינוי?" עליו לענות "לא הבנתי את השאלה, האם את מתכוון לגירוש? האם אתה התכוון להריסה? אם כן, חזור על השאלה במובן האמיתי שלה".
חשוב שנזכור תמיד, כי לבחירת המילים השפעה גדולה על הלך המחשבה של כולנו - צרכני התקשורת.
דניאל קאסוטו, עפרה