לתת קרדיט גם לשליחים
(בתגובה לכתבה "עולים על הקרקע", גיליון 47)
בכתבתו של אהרן גרנביץ' יש כמה אי-דיוקים ולמרות שאינם נוגעים בעיקר, כדאי להעמיד דברים על דיוקם.
חלק מהמתיישבים ב"נופי נחמיה" התחנכו במסגרת ה"אורתודוקס יוניון" (OU ארה"ב-ישראל הפועלת בחרקוב, אוקראינה) וליציי-שעלבים, שהיא הישיבה התיכונית שם. הם עלו ארצה כדתיים והשתלבו במוסדות מתאימים ובאופן טבעי המשיכו דרכם לישיבות הסדר ושנת שירות. כל זאת כהמשך לחינוך אותו קיבלו בחרקוב.
רובם נימולו בתנאים מיוחדים עוד בחרקוב ובאותו מעמד בחרו לעצמם שם עברי בעזרת השליחים מישראל, הפועלים שם למעלה משתיים-עשרה שנה. גם לבנות הוצע לשנות את שמן ואכן, חלקן נקראו כבר שם בשם עברי.
מהכתבה משתמע, כי רק בישראל גילו עולים אילו את יהדותם ואין זה כך. מאמצים רבים נעשו עוד בחרקוב כדי לקשור את הילדים היהודים למורשתם ולטעת בהם גאווה לאומית. ואכן, יש תוצאות רבים מהם עולים ארצה והופכים לאזרחים נאמנים, הממלאים את חובתם לישראל בשירותם למען המדינה ובהקמה ואיכלוס של ישובים חדשים במולדת.
מרים כספי, שעלבים
לא להפחיד את העם
(בתגובה לכותרת השער, גיליון 47)
נדהמתי מהכותרת של עיתונכם "הכי בטוח שיש"?
הלאוייבי ה' לעזור? העיתונכם ככל הגויים? יש בכותרת הזו להפיל ליבם של ישראל "ולשתף" פעולה עם מגמת הרוצחים המתועבים להדיר רגליהם של ישראל מכל מקום ומקום לקיים בנו המקרא:" חדלו ארחות חדלו והולכי נתיבות ילכו אורחות עקלקלות". עיתון אמוני זה אמור לחזק את ליבם של ישראל ולהעצים אחיזתם בכל אתר ואתר, ולא לפגוע במורל העם להפחידו ולפגוע המפעל הכלכלי של כביש חוצה ישראל שזו פגיעה בממונם של ישראל.
משה סויסה, צפת
קטן גם עליהן
(בתגובה ל"קטן עליה", גיליון 47)
אנו מעריכים מאוד את ד"ר חנה קטן ופעולותיה, הן במאמריה השונים, והן בעבודתה בכלל ובישוב נצרים בפרט.
אולם, עמדתה הנחרצת נגד לימודי רפואה לבנות (כאמור בכותרת : "היא בהחלט לא ממליצה"), אותה היא מביעה גם בבמות נוספות, איננה מוצדקת ואף גורמת עוול לבנות אשר פנו או שוקלות לפנות למסלול זה.
נכון, מקצוע הרפואה קשה ותובעני, אך עם זאת, יש בו אידיאל גדול ושליחות וכן אתגר ועניין רב.
בעזרת קביעת סדר עדיפויות נכון, סביבה תומכת (הבעל/ ההורים וכד'), ונכונות לויתורים בתחומים שונים (כולל ויתור על פעילויות שונות מעבר לנדרש מעצם לימודי הרפואה), ניתן לשלב בין אמהות מלאה לעיסוק ברפואה.
אגב, ישנם תחומים רבים ברפואה אשר ההתמחות בהם קלה וקצרה יותר מאשר ברפואת נשים.
לבנות החושבות על כך צריך לומר: האם זה קל? לא! האם זה אפשרי? בהחלט כן!
אשר גליק, רחובות
שהמכון ימשיך להאיר
(בתגובה ל"אין כסף לתשובה הולמת", גיליון 47)
התאכזבתי מתגובתם הפושרת של שרי המפד"ל וראשיה לקיצוץ האכזרי בתקציבי מכון מאיר. נדמה שנותני הטון הן דווקא הסיעות האנטי-דתיות בממשלה שהאינטרס שלהן ברור צימצום מספר החוזרים בתשובה ואילו אנשי שלומנו מגמגמים.
אסור לנו לשתוק ולהתעלם חובתנו לדרוש מהנציגים שלנו בממשלה להלחם על הצלת המכון גם אם הדבר כרוך במשבר ממשלתי. מוסד כה חשוב, בו מתייחסים לכל אדם כאל נר שצריך להדליקו, אסור שיפגע!
יעקב גרינברג, ירושלים
המה רוצחים ואנו מפנים
בפרעות הרצחניות, שפרעו בנו הערבים בשנים 1939-1936, שמשום מה מכונים "מאורעות", נקט הישוב דאז בסיסמה: "המה שרפו, או המה הרסו ואנו נבנה". כך נבנו הישובים מעלה החמישה, לזכר חמישה יהודים שנרצחו באותו אזור ע"י ערבים. משמר השלושה, שעל יד יבניאל, לזכר שלושה שנטבחו בשנת 1948, בנסעם בטנדר על מנת לאבטח את הדרכים. קרית שמונה לזכר טרומפלדור ושבעה חבריו ועוד.
ואילו כיום, הערבים ממשיכים לרצוח בנו, ואנו, במקום להקים ישוב בכל מקום בו נרצחו יהודים, מכנים אותו "מאחז" ונחפזים לפנותו.
המשורר נתן אלתרמן, בשירו "זמר הפלוגות", מבהיר גישה זו: "אין עם אשר נסוג מחפירות חייו". חבל שכיום, נסוגים אנו מחפירות חיינו.
משה בודק, חיפה
בלגים נוטפי צביעות
לאחרונה פורסם בתקשורת על קמפיין חצוף שנערך בבלגיה, הקורא לצרכנים בארץ זו לא לקנות "תפוזים נוטפי דם" מישראל. מסע הפרסום קורא לאזרחים להחרים את תוצרת ישראלאומנם, הכרזה הנ"ל הופקה על ידי אירגון פרטי, שמאלני קיצוני, אך אין ספק כי היא משקפת את הצביעות וההתחסדות המאפיינות את הבלגים. אל לנו לשכוח גם את התעקשותם להעמיד לדין את ראש הממשלה על "פישעי סברה ושתילה". ממדינה קולוניאליסטית אכזרית, שטבחה מיליונים בקונגו בתחילת המאה ה-20, אפשר היה לצפות לקצת יותר צניעות.
דני ישראלי, רמת-גן
(בתגובה לכתבה "עולים על הקרקע", גיליון 47)
בכתבתו של אהרן גרנביץ' יש כמה אי-דיוקים ולמרות שאינם נוגעים בעיקר, כדאי להעמיד דברים על דיוקם.
חלק מהמתיישבים ב"נופי נחמיה" התחנכו במסגרת ה"אורתודוקס יוניון" (OU ארה"ב-ישראל הפועלת בחרקוב, אוקראינה) וליציי-שעלבים, שהיא הישיבה התיכונית שם. הם עלו ארצה כדתיים והשתלבו במוסדות מתאימים ובאופן טבעי המשיכו דרכם לישיבות הסדר ושנת שירות. כל זאת כהמשך לחינוך אותו קיבלו בחרקוב.
רובם נימולו בתנאים מיוחדים עוד בחרקוב ובאותו מעמד בחרו לעצמם שם עברי בעזרת השליחים מישראל, הפועלים שם למעלה משתיים-עשרה שנה. גם לבנות הוצע לשנות את שמן ואכן, חלקן נקראו כבר שם בשם עברי.
מהכתבה משתמע, כי רק בישראל גילו עולים אילו את יהדותם ואין זה כך. מאמצים רבים נעשו עוד בחרקוב כדי לקשור את הילדים היהודים למורשתם ולטעת בהם גאווה לאומית. ואכן, יש תוצאות רבים מהם עולים ארצה והופכים לאזרחים נאמנים, הממלאים את חובתם לישראל בשירותם למען המדינה ובהקמה ואיכלוס של ישובים חדשים במולדת.
מרים כספי, שעלבים
לא להפחיד את העם
(בתגובה לכותרת השער, גיליון 47)
נדהמתי מהכותרת של עיתונכם "הכי בטוח שיש"?
הלאוייבי ה' לעזור? העיתונכם ככל הגויים? יש בכותרת הזו להפיל ליבם של ישראל "ולשתף" פעולה עם מגמת הרוצחים המתועבים להדיר רגליהם של ישראל מכל מקום ומקום לקיים בנו המקרא:" חדלו ארחות חדלו והולכי נתיבות ילכו אורחות עקלקלות". עיתון אמוני זה אמור לחזק את ליבם של ישראל ולהעצים אחיזתם בכל אתר ואתר, ולא לפגוע במורל העם להפחידו ולפגוע המפעל הכלכלי של כביש חוצה ישראל שזו פגיעה בממונם של ישראל.
משה סויסה, צפת
קטן גם עליהן
(בתגובה ל"קטן עליה", גיליון 47)
אנו מעריכים מאוד את ד"ר חנה קטן ופעולותיה, הן במאמריה השונים, והן בעבודתה בכלל ובישוב נצרים בפרט.
אולם, עמדתה הנחרצת נגד לימודי רפואה לבנות (כאמור בכותרת : "היא בהחלט לא ממליצה"), אותה היא מביעה גם בבמות נוספות, איננה מוצדקת ואף גורמת עוול לבנות אשר פנו או שוקלות לפנות למסלול זה.
נכון, מקצוע הרפואה קשה ותובעני, אך עם זאת, יש בו אידיאל גדול ושליחות וכן אתגר ועניין רב.
בעזרת קביעת סדר עדיפויות נכון, סביבה תומכת (הבעל/ ההורים וכד'), ונכונות לויתורים בתחומים שונים (כולל ויתור על פעילויות שונות מעבר לנדרש מעצם לימודי הרפואה), ניתן לשלב בין אמהות מלאה לעיסוק ברפואה.
אגב, ישנם תחומים רבים ברפואה אשר ההתמחות בהם קלה וקצרה יותר מאשר ברפואת נשים.
לבנות החושבות על כך צריך לומר: האם זה קל? לא! האם זה אפשרי? בהחלט כן!
אשר גליק, רחובות
שהמכון ימשיך להאיר
(בתגובה ל"אין כסף לתשובה הולמת", גיליון 47)
התאכזבתי מתגובתם הפושרת של שרי המפד"ל וראשיה לקיצוץ האכזרי בתקציבי מכון מאיר. נדמה שנותני הטון הן דווקא הסיעות האנטי-דתיות בממשלה שהאינטרס שלהן ברור צימצום מספר החוזרים בתשובה ואילו אנשי שלומנו מגמגמים.
אסור לנו לשתוק ולהתעלם חובתנו לדרוש מהנציגים שלנו בממשלה להלחם על הצלת המכון גם אם הדבר כרוך במשבר ממשלתי. מוסד כה חשוב, בו מתייחסים לכל אדם כאל נר שצריך להדליקו, אסור שיפגע!
יעקב גרינברג, ירושלים
המה רוצחים ואנו מפנים
בפרעות הרצחניות, שפרעו בנו הערבים בשנים 1939-1936, שמשום מה מכונים "מאורעות", נקט הישוב דאז בסיסמה: "המה שרפו, או המה הרסו ואנו נבנה". כך נבנו הישובים מעלה החמישה, לזכר חמישה יהודים שנרצחו באותו אזור ע"י ערבים. משמר השלושה, שעל יד יבניאל, לזכר שלושה שנטבחו בשנת 1948, בנסעם בטנדר על מנת לאבטח את הדרכים. קרית שמונה לזכר טרומפלדור ושבעה חבריו ועוד.
ואילו כיום, הערבים ממשיכים לרצוח בנו, ואנו, במקום להקים ישוב בכל מקום בו נרצחו יהודים, מכנים אותו "מאחז" ונחפזים לפנותו.
המשורר נתן אלתרמן, בשירו "זמר הפלוגות", מבהיר גישה זו: "אין עם אשר נסוג מחפירות חייו". חבל שכיום, נסוגים אנו מחפירות חיינו.
משה בודק, חיפה
בלגים נוטפי צביעות
לאחרונה פורסם בתקשורת על קמפיין חצוף שנערך בבלגיה, הקורא לצרכנים בארץ זו לא לקנות "תפוזים נוטפי דם" מישראל. מסע הפרסום קורא לאזרחים להחרים את תוצרת ישראלאומנם, הכרזה הנ"ל הופקה על ידי אירגון פרטי, שמאלני קיצוני, אך אין ספק כי היא משקפת את הצביעות וההתחסדות המאפיינות את הבלגים. אל לנו לשכוח גם את התעקשותם להעמיד לדין את ראש הממשלה על "פישעי סברה ושתילה". ממדינה קולוניאליסטית אכזרית, שטבחה מיליונים בקונגו בתחילת המאה ה-20, אפשר היה לצפות לקצת יותר צניעות.
דני ישראלי, רמת-גן