חילול שבת הוא חד פעמי; פגיעה בא"י היא לדורות
א. הנחה ראשונה: עקירת מאחז ויישוב על מנת למוסרו לנוכרים, זהו איסור תורה גמור וחמור מאוד מאוד.
יש בזה פגיעה ביסוד אמונתנו, ביסוד שאיפתו של עם ישראל לגאולה שלמה לכבוד שמו יתברך.
ב. דברי הנצי"ב אמורים על שעת קרב ממש, הדברים אינם אמורים לגבי פעולה שאינה מלחמתית. תמוה איך ניתן להביא משם ראיה.
ג.האם על פי דברי הנצי"ב הנ"ל יהיה מותר לחייל, על פי פקודה צבאית, גם לחלל שבת או לעבור על איסורי תורה אחרים, וכל זאת על מנת לשמור על המשמעת הצה"לית ?!
ד.במידה והתשובה לעיל תהיה: שבת זה עניין אחר - על שבת מותר להפר פקודה, נשאלת השאלה:
במה חמורה השבת מאיסור מסירת ארץ ישראל לנוכרים וכל אבזרייהו. אדרבה, הפגיעה בארץ ישראל היא מעשה לדורות, חילול שבת הוא חד פעמי.
ה, המחשבה שחייל צריך לוותר על אמונתו ועל עקרונותיו בשביל לשמור על פקודות הצבא היא טעות גדולה. הצבא אינו אוסף של רובוטים. בלי מוטיבציה, בלי מוסר, בלי אידיאלים, אין קיום לצבא. ואוי לו לצבא שמוותר על העקרונות הבסיסיים שלו. כמו כן זכותו של הפרט לשמור על ערכיו היא מיסודות הדמוקרטיה,
זכות זו אינה פוגעת בדמוקרטיה, אלא מחזקת אותה.
ו. הטענה שבגלל סירוב פקודה לא יוכלו חיילינו להתקדם בסולם הדרגות והתפקידים, תמוהה ביותר. האם מותר לעבור עבירות (להפקיר את א"י) כדי לקיים מצוות בעתיד (לנהל את הצבא ברוחנו). אין לטענה הזו בסיס הלכתי.
ז.חיילים שאינם דבקים בעקרונותיהם ומשמעת הצבא והמדינה עומדת אצלם מעל הכל, מה יועילו לנו כשיגיעו לתפקידים בכירים?!
א. הנחה ראשונה: עקירת מאחז ויישוב על מנת למוסרו לנוכרים, זהו איסור תורה גמור וחמור מאוד מאוד.
יש בזה פגיעה ביסוד אמונתנו, ביסוד שאיפתו של עם ישראל לגאולה שלמה לכבוד שמו יתברך.
ב. דברי הנצי"ב אמורים על שעת קרב ממש, הדברים אינם אמורים לגבי פעולה שאינה מלחמתית. תמוה איך ניתן להביא משם ראיה.
ג.האם על פי דברי הנצי"ב הנ"ל יהיה מותר לחייל, על פי פקודה צבאית, גם לחלל שבת או לעבור על איסורי תורה אחרים, וכל זאת על מנת לשמור על המשמעת הצה"לית ?!
ד.במידה והתשובה לעיל תהיה: שבת זה עניין אחר - על שבת מותר להפר פקודה, נשאלת השאלה:
במה חמורה השבת מאיסור מסירת ארץ ישראל לנוכרים וכל אבזרייהו. אדרבה, הפגיעה בארץ ישראל היא מעשה לדורות, חילול שבת הוא חד פעמי.
ה, המחשבה שחייל צריך לוותר על אמונתו ועל עקרונותיו בשביל לשמור על פקודות הצבא היא טעות גדולה. הצבא אינו אוסף של רובוטים. בלי מוטיבציה, בלי מוסר, בלי אידיאלים, אין קיום לצבא. ואוי לו לצבא שמוותר על העקרונות הבסיסיים שלו. כמו כן זכותו של הפרט לשמור על ערכיו היא מיסודות הדמוקרטיה,
זכות זו אינה פוגעת בדמוקרטיה, אלא מחזקת אותה.
ו. הטענה שבגלל סירוב פקודה לא יוכלו חיילינו להתקדם בסולם הדרגות והתפקידים, תמוהה ביותר. האם מותר לעבור עבירות (להפקיר את א"י) כדי לקיים מצוות בעתיד (לנהל את הצבא ברוחנו). אין לטענה הזו בסיס הלכתי.
ז.חיילים שאינם דבקים בעקרונותיהם ומשמעת הצבא והמדינה עומדת אצלם מעל הכל, מה יועילו לנו כשיגיעו לתפקידים בכירים?!