"חננו" עוזרת לכולם
(בתגובה למכתב למערכת מאת בועז פלדמן, גיליון 52)
ראשית, להצהרתך כי אתה איש ימין אין משמעות לענייננו, כי עמותת "חננו" אינה ולא תהיה תנועה פוליטית. "חננו" מסייעת לחיילים ואזרחים רבים (מכל גווני הקשת הפוליטית) שנקלעו לבעיות משפטיות שנובעות מהמצב הבטחוני.
לאיש אין ביטחון שכשהוא במילואים או בנו בסדיר, או אפילו כאזרח הוא לא יתקל במצב של "או בכלא או בקבר", יכנס למצב של לחץ- ויגיב.
אופיר אברהם, שאתה מביא אותו כדוגמא חיובית ראויה לסיוע - מקיים אתנו קשר יומיומי. גם הוא נקלע למצוקה שגרמה לו הפרקליטות באותה גישה של כפיות טובה והתנכרות בה היא מתייחסת אל חיילי מג"ב. כאילו לא היו חייליה ובניה, וכאילו לא הם אלה שסיפקו לנו הגנה מפני אויב.
הרי לא אתה, ולא "חננו" אינם בית משפט. אין זה תפקידנו להצדיק או להרשיע, לגנות או לשבח.
"חננו" הוקמה כדי לסייע לקבוצת אוכלוסיה שהיא אולי הנזקקת ביותר בציבור. ואין ספק שהם אינם האשמים היחידים במצב אליו נקלעו. כולנו אשמים בו.
אגב, יש עמותות רבות שמסייעות מלוות ומשקמות אסירים פליליים.
אתה לא חושב שגם לאנשים כאלה מגיעה עזרה?
שמואל מידד, עמותת חננו, חברון
זעזוע מיותר
(בתגובה לכתבה "האגודה לזכויות העובר", גיליון 52)
את הכתבה אודות אגודת אפרת פותחת עפרה לקס בתיאור הרצאה ששמעה בתיכון. גם אני השתתפתי בהרצאה מזעזעת כזו. לאחר מספר שנים עברתי הפלה טבעית שבמהלכה ולאחריה חזרו וליוו אותי תמונות הזוועה מאותה הרצאה. הפלה טבעית כזו היא סופם של כ- 30% מכלל התחלות ההריון. ספק אם בין שומעות ההרצאה, שהתקיימה באולפנא, היתה אחת שעתידה היתה להפיל מרצונה. אולם עשרות (!) משומעות ההרצאה עתידות היו לעבור הפלה טבעית. תלמידות אולפנא הן אולי קהל זמין, אך בהחלט לא קהל מתאים לפעילות הסברה הבנויה על זעזוע רגשי.
מ.כ. (השם המלא שמור במערכת), אלון שבות
בלי פילפל, בבקשה
(בתגובה לטורו של חגי סגל, גיליון 51)
מאמרו של חגי סגל עסק בהצגת דעותיהם של אחינו מהצד השני של הקשת הפוליטית עלינו המתנחלים, ומנגד את שתיקתנו והבלגתנו, כביכול. המאמר עורר אצלי כמה שאלות:
האם אנו אחים או אויבים? האם מטרתנו היא להגדיל את הפער ואת השנאה, או לצמצמם? והאם י"ז בתמוז הוא יום מתאים להרבות בשנאת חינם?
מה יצא לנו מזה שנשנא את השמאלנים? הגאולה תבוא כך יותר מהר? תיקון העולם יתקדם במשהו? לשבחו של העיתון יאמר שרוב הכתבות ענייניות וטובות, וציבור הקוראים יכול ליהנות. אך אם מטרת העיתון היא לכתוב כתבות אינטרסנטיות ימניות נגד השמאלנים, אז לא התקדמנו בכלום.
אנו צריכים לבנות את חיינו ואת תחומי ההתעניינות שלנו כך שנוכל לעבור שבת בלי רכילות. לצערי, תרבות המערב פשטה גם בנו, ועיתון נחשב ללא מעניין אם אין בו קצת 'פלפל'. אני מאחל לעיתון 'בשבע' עוד שנים רבות של פריחה ושגשוג, עם כתבות על טהרת החפץ חיים. שנזכה להרבות אהבת חינם בעם ישראל.
יהונתן שריד, נצרים
סמי מיכאל הפטריוט
הסופר סמי מיכאל הצהיר כי הוא תומך בסרבנים, והסרבנות היא אקט פטריוטי ישראלי.
הצהרה זו של מהווה שלב נוסף בקעקוע המשטר הדמוקרטי ובקריסתה הפנימית של ישראל.
אילו היה מי מהסרבנים נדרש לגרש ערבי מביתו, והיה טוען כי הוא מתקשה לבצע פעולה זו, היה אפשר להבין. אולם המגורשים בימים אלה מיהודה ושומרון הם דווקא היהודים. הסרבנים נדרשים רק להסכים כי זכותה של ממשלה נבחרת וריבונית לבצע את מדיניותה. לכן, התנגדותם של הסרבנים לשרת בשטחי יהודה ושומרון היא פעולה אנטי דמוקרטית ואנטי-חוקתית.
האם 'פסק ההלכה' של הסופר סמי מיכאל אינו הסתה להפרת החוק והמרדה נגד שלטון החוק? לא שמענו הפעם אזהרות נוקבות בתקשורת על 'פגיעה בשלטון החוק', על 'המרדה', על 'לקיחת החוק לידיים' ועל 'הסכנה לדמוקרטיה'. איפה הם עכשיו אבירי החוק והמשפט בשעה שהחוק מבוזה בראש חוצות? ואיפה שלטון החוק?
שמואל פישר, פתח תקוה
(בתגובה למכתב למערכת מאת בועז פלדמן, גיליון 52)
ראשית, להצהרתך כי אתה איש ימין אין משמעות לענייננו, כי עמותת "חננו" אינה ולא תהיה תנועה פוליטית. "חננו" מסייעת לחיילים ואזרחים רבים (מכל גווני הקשת הפוליטית) שנקלעו לבעיות משפטיות שנובעות מהמצב הבטחוני.
לאיש אין ביטחון שכשהוא במילואים או בנו בסדיר, או אפילו כאזרח הוא לא יתקל במצב של "או בכלא או בקבר", יכנס למצב של לחץ- ויגיב.
אופיר אברהם, שאתה מביא אותו כדוגמא חיובית ראויה לסיוע - מקיים אתנו קשר יומיומי. גם הוא נקלע למצוקה שגרמה לו הפרקליטות באותה גישה של כפיות טובה והתנכרות בה היא מתייחסת אל חיילי מג"ב. כאילו לא היו חייליה ובניה, וכאילו לא הם אלה שסיפקו לנו הגנה מפני אויב.
הרי לא אתה, ולא "חננו" אינם בית משפט. אין זה תפקידנו להצדיק או להרשיע, לגנות או לשבח.
"חננו" הוקמה כדי לסייע לקבוצת אוכלוסיה שהיא אולי הנזקקת ביותר בציבור. ואין ספק שהם אינם האשמים היחידים במצב אליו נקלעו. כולנו אשמים בו.
אגב, יש עמותות רבות שמסייעות מלוות ומשקמות אסירים פליליים.
אתה לא חושב שגם לאנשים כאלה מגיעה עזרה?
שמואל מידד, עמותת חננו, חברון
זעזוע מיותר
(בתגובה לכתבה "האגודה לזכויות העובר", גיליון 52)
את הכתבה אודות אגודת אפרת פותחת עפרה לקס בתיאור הרצאה ששמעה בתיכון. גם אני השתתפתי בהרצאה מזעזעת כזו. לאחר מספר שנים עברתי הפלה טבעית שבמהלכה ולאחריה חזרו וליוו אותי תמונות הזוועה מאותה הרצאה. הפלה טבעית כזו היא סופם של כ- 30% מכלל התחלות ההריון. ספק אם בין שומעות ההרצאה, שהתקיימה באולפנא, היתה אחת שעתידה היתה להפיל מרצונה. אולם עשרות (!) משומעות ההרצאה עתידות היו לעבור הפלה טבעית. תלמידות אולפנא הן אולי קהל זמין, אך בהחלט לא קהל מתאים לפעילות הסברה הבנויה על זעזוע רגשי.
מ.כ. (השם המלא שמור במערכת), אלון שבות
בלי פילפל, בבקשה
(בתגובה לטורו של חגי סגל, גיליון 51)
מאמרו של חגי סגל עסק בהצגת דעותיהם של אחינו מהצד השני של הקשת הפוליטית עלינו המתנחלים, ומנגד את שתיקתנו והבלגתנו, כביכול. המאמר עורר אצלי כמה שאלות:
האם אנו אחים או אויבים? האם מטרתנו היא להגדיל את הפער ואת השנאה, או לצמצמם? והאם י"ז בתמוז הוא יום מתאים להרבות בשנאת חינם?
מה יצא לנו מזה שנשנא את השמאלנים? הגאולה תבוא כך יותר מהר? תיקון העולם יתקדם במשהו? לשבחו של העיתון יאמר שרוב הכתבות ענייניות וטובות, וציבור הקוראים יכול ליהנות. אך אם מטרת העיתון היא לכתוב כתבות אינטרסנטיות ימניות נגד השמאלנים, אז לא התקדמנו בכלום.
אנו צריכים לבנות את חיינו ואת תחומי ההתעניינות שלנו כך שנוכל לעבור שבת בלי רכילות. לצערי, תרבות המערב פשטה גם בנו, ועיתון נחשב ללא מעניין אם אין בו קצת 'פלפל'. אני מאחל לעיתון 'בשבע' עוד שנים רבות של פריחה ושגשוג, עם כתבות על טהרת החפץ חיים. שנזכה להרבות אהבת חינם בעם ישראל.
יהונתן שריד, נצרים
סמי מיכאל הפטריוט
הסופר סמי מיכאל הצהיר כי הוא תומך בסרבנים, והסרבנות היא אקט פטריוטי ישראלי.
הצהרה זו של מהווה שלב נוסף בקעקוע המשטר הדמוקרטי ובקריסתה הפנימית של ישראל.
אילו היה מי מהסרבנים נדרש לגרש ערבי מביתו, והיה טוען כי הוא מתקשה לבצע פעולה זו, היה אפשר להבין. אולם המגורשים בימים אלה מיהודה ושומרון הם דווקא היהודים. הסרבנים נדרשים רק להסכים כי זכותה של ממשלה נבחרת וריבונית לבצע את מדיניותה. לכן, התנגדותם של הסרבנים לשרת בשטחי יהודה ושומרון היא פעולה אנטי דמוקרטית ואנטי-חוקתית.
האם 'פסק ההלכה' של הסופר סמי מיכאל אינו הסתה להפרת החוק והמרדה נגד שלטון החוק? לא שמענו הפעם אזהרות נוקבות בתקשורת על 'פגיעה בשלטון החוק', על 'המרדה', על 'לקיחת החוק לידיים' ועל 'הסכנה לדמוקרטיה'. איפה הם עכשיו אבירי החוק והמשפט בשעה שהחוק מבוזה בראש חוצות? ואיפה שלטון החוק?
שמואל פישר, פתח תקוה