איך שאני מאוכזב.
כמה שרציתי לפתוח את סדרת הביקורות על הסרטים החדשים בפרגון דרמטי לשנה החדשה. רציתי לומר שהעתיד בתחום הסרטים השתפר, הצילום נעשה איכותי, התסריט ברמה, ואפילו הבימוי מעורר התרגשות. אלו בערך הקווים שתוכננו להפעם. לפיכך לקחתי את הסרט (הכפול) 'בן-ערובה' לצפייה. מחקתי את הדעות הקדומות ונתתי לווידאו לדבר.
איך לומר? בסרט הזה כבר היינו.
שנתחיל בצילום?
מצלמה צריכה כמה נתונים מינימאליים כדי שהיבול ממנה לא יהיה דומה לצילום החתונה שלכם. אם היא דיגיטאלית חשוב שהיא תהיה יציבה, ועדשת שלושה CCD, שהיא המפתח לתמונה עשירה בגוון ובפרטים. ואם זה אכן 3CCD, אז מה עם ה'ווייט באלנס' (איפוס הלבן בתמונה)? והתאורה? הצילום בסרט המדובר חיוור, לא יציב, נעדר פרטים חשובים ומשופע בצילומים ארוכים, וזה פשוט חבל.
התסריט?
לא נספר את העלילה כי אחרת לא תקנו, וזה לא פייר לגלות את הסוף. רק אציין שהתסריט כתוב כקלישאה ארוכה. אם מחפשים אמינות, וזאת בעצם האשליה שסרט אמור לספק, היא די צולעת. דוגמא קטנה: הסב חש ברע, מתקשר לנכדו והלה מזעיק אמבולנס. הרמקול משמיע כביכול כריזה בתחנת מד"א בבית שמש, והאמבולנס שמגיע אינו אמבולנס של מד"א כי אם אמבולנס של 'הצלה'. תאמרו שאני מתעסק בקטנות, הרי שני הגופים משתפים פעולה וסביר להניח שכשמתקבלת הודעה במד"א יוקפצו המתנדבים הכי קרובים, גם אם אלה החבר'ה על אמבולנס של 'הצלה'? נו נו. כשהסב מגיע לבית החולים, האמבולנס חונה בחשאיות במקום חשוך שאינו נראה כבית חולים. לא חבל? עוד קצת מאמץ וזה היה נראה טוב.
השחקנים?
כאן יש לי רק מילים טובות לומר. הצוות ליהק שחקנים טובים ובעיקר מגוונים. לא מדובר רק בשחקנים בוגרי חוגי משחק עם עבר תיאטרלי מוכח, אלא גם בחבר'ה תמימים שמצלמה טרם שזפתם, ויש בשילוב הזה חן רב.
'בן-ערובה' הוא סרט ארוך יחסית, כשעה וחצי. הוא יספק לכם בכל מקרה 90 דקות של שקט תעשייתי, כי הוא מצליח לשמור על מתח ועניין אצל הקטנים. הגדולים, אפעס, לא נותרו מרותקים עד הסוף 'המפתיע והדרמטי', כפי שניסחו מפיקי הסרט. אבל הילדים יגידו שאני מדבר שטויות, ואם הם קהל היעד לא מן הנמנע שהם צודקים.
הדברים האמורים לא באו לדכא את היוצרים, חלילה. בעבר הוכח שמילת ביקורת בונה מכל הלב עושה רק טוב לפרויקט.
שישה וחצי שלבים בסולם יעקב.
פינת משבית השמחה יוצאת לפגרה עד לאחר הימים הנוראים. אלול, אתם יודעים.
כמה שרציתי לפתוח את סדרת הביקורות על הסרטים החדשים בפרגון דרמטי לשנה החדשה. רציתי לומר שהעתיד בתחום הסרטים השתפר, הצילום נעשה איכותי, התסריט ברמה, ואפילו הבימוי מעורר התרגשות. אלו בערך הקווים שתוכננו להפעם. לפיכך לקחתי את הסרט (הכפול) 'בן-ערובה' לצפייה. מחקתי את הדעות הקדומות ונתתי לווידאו לדבר.
איך לומר? בסרט הזה כבר היינו.
שנתחיל בצילום?
מצלמה צריכה כמה נתונים מינימאליים כדי שהיבול ממנה לא יהיה דומה לצילום החתונה שלכם. אם היא דיגיטאלית חשוב שהיא תהיה יציבה, ועדשת שלושה CCD, שהיא המפתח לתמונה עשירה בגוון ובפרטים. ואם זה אכן 3CCD, אז מה עם ה'ווייט באלנס' (איפוס הלבן בתמונה)? והתאורה? הצילום בסרט המדובר חיוור, לא יציב, נעדר פרטים חשובים ומשופע בצילומים ארוכים, וזה פשוט חבל.
התסריט?
לא נספר את העלילה כי אחרת לא תקנו, וזה לא פייר לגלות את הסוף. רק אציין שהתסריט כתוב כקלישאה ארוכה. אם מחפשים אמינות, וזאת בעצם האשליה שסרט אמור לספק, היא די צולעת. דוגמא קטנה: הסב חש ברע, מתקשר לנכדו והלה מזעיק אמבולנס. הרמקול משמיע כביכול כריזה בתחנת מד"א בבית שמש, והאמבולנס שמגיע אינו אמבולנס של מד"א כי אם אמבולנס של 'הצלה'. תאמרו שאני מתעסק בקטנות, הרי שני הגופים משתפים פעולה וסביר להניח שכשמתקבלת הודעה במד"א יוקפצו המתנדבים הכי קרובים, גם אם אלה החבר'ה על אמבולנס של 'הצלה'? נו נו. כשהסב מגיע לבית החולים, האמבולנס חונה בחשאיות במקום חשוך שאינו נראה כבית חולים. לא חבל? עוד קצת מאמץ וזה היה נראה טוב.
השחקנים?
כאן יש לי רק מילים טובות לומר. הצוות ליהק שחקנים טובים ובעיקר מגוונים. לא מדובר רק בשחקנים בוגרי חוגי משחק עם עבר תיאטרלי מוכח, אלא גם בחבר'ה תמימים שמצלמה טרם שזפתם, ויש בשילוב הזה חן רב.
'בן-ערובה' הוא סרט ארוך יחסית, כשעה וחצי. הוא יספק לכם בכל מקרה 90 דקות של שקט תעשייתי, כי הוא מצליח לשמור על מתח ועניין אצל הקטנים. הגדולים, אפעס, לא נותרו מרותקים עד הסוף 'המפתיע והדרמטי', כפי שניסחו מפיקי הסרט. אבל הילדים יגידו שאני מדבר שטויות, ואם הם קהל היעד לא מן הנמנע שהם צודקים.
הדברים האמורים לא באו לדכא את היוצרים, חלילה. בעבר הוכח שמילת ביקורת בונה מכל הלב עושה רק טוב לפרויקט.
שישה וחצי שלבים בסולם יעקב.
פינת משבית השמחה יוצאת לפגרה עד לאחר הימים הנוראים. אלול, אתם יודעים.