עכשיו תורכם
מדגם לא מדעי שדגמתי העלה שחלק גדול ממאזיני ערוץ 7 די נדהם לשמוע על החלטת הערוץ להשבית את שידוריו מיד אחרי הכרעת הדין בבית המשפט. רבים וטובים חשבו לתומם, שאפשר להמשיך לשדר כרגיל על אף מה שקרה. הרי בית המשפט לא פסק שצריך לסגור אתכם, אמרו לנו.
לכאורה זה נכון. בית המשפט לא פסק שצריך לסגור. באופן רשמי מתייחסת פסיקתו רק לתקופה שבין 1995 ל-1998, אבל יש לה השלכות חד משמעיות לגבי העתיד. אם עד היום קיווינו שמערכת המשפט מקבלת את פרשנותנו לגבי מתכונת השידורים של הערוץ, עכשיו כבר ברור שהיא לא מקבלת. המשך השידורים מאנייתנו הישנה והטובה יהיה מעשה של התגרות בוטה במערכת המשפט, וערוץ 7, חרף דימויו האנרכיסטי בעיני מגזרים מסוימים, יימנע ממנו. לא נצפצף על בית המשפט.
מעבר לכך, הפסקת השידורים שלנו נועדה לשדר למנהיגי המחנה הלאומי, אלה שבמשך 16 שנים השתמשו בשרותינו הטובים, שהפעם הם יצטרכו לשכב על הגדר. אם הם באמת זקוקים לתחנת שידור פרו ישראלית, ולעניות דעתי כולנו זקוקים, אנא ישנסו מתניים וישנו סוף סוף את החקיקה בשוק הרדיו. לצערנו לא נוכל עוד לשרת אותם מהים, מחדרי החקירות ביבשה, ממתקני העינויים. עכשיו תורם.
ואגב, לא רק המנהיגים צריכים לפעול. האחריות הכבדה לשחרור שוק התקשורת הישראלי מעול ההומוגניות השערורייתית שלו, תלויה על כתפיהם של כל מאזין ומאזינה. אתם, שהיטתם לנו תמיד אוזן, מוזמנים עכשיו להטות כתף. שרון, אולמרט, הנגבי ושות' לא יילחמו למען פלורליזם תקשורתי אם אתם לא תשכנעו אותם, שערוץ 7 חסר לכם. מהיום ועד להודעה חדשה ערוץ 7 מאזין לכם.
אנשי הדממה
בקריירה העיתונאית הלא מפוארת שלי רשומות חמש שנות כתיבה ביומון השמאלני 'חדשות', בבעלות שוקן. פרסמתי בו דעות וכתבות ובסך הכל די נהניתי. כששאלו אותי תמיד אם אני עלה תאנה, השבתי שאני לא עלה אלא קוריוז. בשנת 92' עברתי לכתוב ב'מעריב', וכעבור כמה חודשים נסגר 'חדשות', בעיקר מחוסר צרכנים (כמובן, בלי שום קשר לעזיבתי). עובדיו המוכשרים פוטרו בן לילה ונפוצו לכל רוח.
על אף שסגירת העיתון וגורל עובדיו נגעו מאוד ללבי, עמדתי אז נדהם מול עוצמת ההספדים. כהני תקשורת ומעצבי דעת קהל דיברו על המוות הלא פתאומי של העיתון השובב במונחים של אסון תרבותי. רובם ככולם שמרו השבוע על דממת אלחוט מוחלט לנוכח חיסולו של ערוץ 7, תחנת רדיו שדווקא היו לה הרבה מאוד צרכנים, אבל כל-כך מעט סניגורים במועדוני התקשורת.
בזכות נשים צדקניות
מנואלה דבירי, אם שכולה מארגון ארבע אמהות, באה להשתתף ביום שלישי באבלה הכבד של אחת המשפחות ששכלו את יקיריהן בפיגוע בעין יברוד. היא אמרה שם לאב השכול ולכתב הערוץ הראשון שמוכרחים לעשות משהו. היה ברור שהיא מתכוונת לתנועת מחאה חדשה נוסח ארבע אמהות, שתפעל לנסיגה חד צדדית מיש"ע בסגנון הנסיגה מלבנון. למרבה הצער, הכתב לא ביקש ממנה להתייחס לידיעה לפיה הפיגוע בעין יברוד בוצע בסיוע החיזבאללה או לפחות בהשראת סגנון הפעולה של אותו ארגון.
עד לנסיגה מלבנון זרקו בכפר העשיר הזה אבנים בלבד על יהודים. פעם אחת ויחידה, ב-1980, זרקו גם רימון יד ישן, שלא התפוצץ. אבל מאז הנסיגה יורים שם אש חיה. שבעה יהודים נרצחו כבר בידי מחבלים שהגיחו מהכפר או השתמשו בנתיביו כדרך מילוט. לבנון רדפה אחרינו עד פאתי רמאללה. .
סיכול חוקי
ההמלצה המדהימה של השר פריצקי, שישראל תתנצל על מות חפים מפשע בהפצצותיה השבוע בעזה, היא לא רק מופרכת מבחינה מוסרית אלא בעיקר תלושה מחוקי המלחמה הבינלאומיים. במסמך תגובה מרתק לעצומת הטיייסים הסרבנים, שחיבר דווקא כירורג מחדרה, ד"ר משה רוזנבלט, הוא מוכיח שאמנת ז'נבה תומכת בגירסת דן חלוץ ולא בגרסת פריצקי.
האמנה הזאת, שנוסחה אחרי מלחמת העולם השניה, מחייבת כל צד במלחמה לחבוש מדים ולבנות בסיסים מחוץ לאזורים מאוכלסים, כדי שאויבו יוכל להבדיל בין חייל לבין אזרח. האמנה גם מבהירה מה קורה כאשר אחד הצדדים מצפצף על החוק הבינלאומי ומנהל קרבות בחסות אוכלוסיה אזרחית כשהוא לבוש בגדים אזרחיים. סעיף 28 קובע מפורשות שבמקרה כזה לא תינתן חסינות לשטח שבו מסתתרים אותם לוחמים פחדנים. סעיף 29 באמנה אף קובע שאם ייפגעו אזרחים במצב כזה, לא תיפול אשמת מותם על הצד התוקף אלא על הצד שהשתמש בהם כמחסה.
המלצה מתבקשת: במקביל להפצת טיוטת הסכם ז'נבה של השמאל כדאי שהימין יתחיל להפיץ את אמנת ז'נבה.
הפתעה
יו"ר ועד העובדים בביטוח הלאומי המליץ השבוע לאזרחים נפגעי עיצומים לא לדחות בעיות בוערות עד סוף השביתה. האיש הסביר שדלתות הסניפים אמנם נעולות בפני הקהל, ואין גם מענה לפניות טלפוניות, אבל מי שישלח מכתב או פאקס יטופל בהקדם חרף השביתה. ובכלל, כך אמר, תמיד עדיף לכתוב לנו מכתב מאשר לבוא לסניף ולעמוד בתור.
היושב-ראש צודק. לפני שבועות אחדים שיגרתי פאקס בשעת לילה מאוחרת לסניף הביטוח הלאומי בירושלים. כעבור יממה וחצי פתחתי את תיבת הדואר שלי ונדהמתי למצוא שם תשובה. שיתוף פעולה מהיר בין פקידי הביטוח הלאומי לעובדי רשות הדואר הניב תוצאה שטרפה בבת אחת את המוניטין הביורוקרטי של שני הגופים האלה. יש תקווה.
מדגם לא מדעי שדגמתי העלה שחלק גדול ממאזיני ערוץ 7 די נדהם לשמוע על החלטת הערוץ להשבית את שידוריו מיד אחרי הכרעת הדין בבית המשפט. רבים וטובים חשבו לתומם, שאפשר להמשיך לשדר כרגיל על אף מה שקרה. הרי בית המשפט לא פסק שצריך לסגור אתכם, אמרו לנו.
לכאורה זה נכון. בית המשפט לא פסק שצריך לסגור. באופן רשמי מתייחסת פסיקתו רק לתקופה שבין 1995 ל-1998, אבל יש לה השלכות חד משמעיות לגבי העתיד. אם עד היום קיווינו שמערכת המשפט מקבלת את פרשנותנו לגבי מתכונת השידורים של הערוץ, עכשיו כבר ברור שהיא לא מקבלת. המשך השידורים מאנייתנו הישנה והטובה יהיה מעשה של התגרות בוטה במערכת המשפט, וערוץ 7, חרף דימויו האנרכיסטי בעיני מגזרים מסוימים, יימנע ממנו. לא נצפצף על בית המשפט.
מעבר לכך, הפסקת השידורים שלנו נועדה לשדר למנהיגי המחנה הלאומי, אלה שבמשך 16 שנים השתמשו בשרותינו הטובים, שהפעם הם יצטרכו לשכב על הגדר. אם הם באמת זקוקים לתחנת שידור פרו ישראלית, ולעניות דעתי כולנו זקוקים, אנא ישנסו מתניים וישנו סוף סוף את החקיקה בשוק הרדיו. לצערנו לא נוכל עוד לשרת אותם מהים, מחדרי החקירות ביבשה, ממתקני העינויים. עכשיו תורם.
ואגב, לא רק המנהיגים צריכים לפעול. האחריות הכבדה לשחרור שוק התקשורת הישראלי מעול ההומוגניות השערורייתית שלו, תלויה על כתפיהם של כל מאזין ומאזינה. אתם, שהיטתם לנו תמיד אוזן, מוזמנים עכשיו להטות כתף. שרון, אולמרט, הנגבי ושות' לא יילחמו למען פלורליזם תקשורתי אם אתם לא תשכנעו אותם, שערוץ 7 חסר לכם. מהיום ועד להודעה חדשה ערוץ 7 מאזין לכם.
אנשי הדממה
בקריירה העיתונאית הלא מפוארת שלי רשומות חמש שנות כתיבה ביומון השמאלני 'חדשות', בבעלות שוקן. פרסמתי בו דעות וכתבות ובסך הכל די נהניתי. כששאלו אותי תמיד אם אני עלה תאנה, השבתי שאני לא עלה אלא קוריוז. בשנת 92' עברתי לכתוב ב'מעריב', וכעבור כמה חודשים נסגר 'חדשות', בעיקר מחוסר צרכנים (כמובן, בלי שום קשר לעזיבתי). עובדיו המוכשרים פוטרו בן לילה ונפוצו לכל רוח.
על אף שסגירת העיתון וגורל עובדיו נגעו מאוד ללבי, עמדתי אז נדהם מול עוצמת ההספדים. כהני תקשורת ומעצבי דעת קהל דיברו על המוות הלא פתאומי של העיתון השובב במונחים של אסון תרבותי. רובם ככולם שמרו השבוע על דממת אלחוט מוחלט לנוכח חיסולו של ערוץ 7, תחנת רדיו שדווקא היו לה הרבה מאוד צרכנים, אבל כל-כך מעט סניגורים במועדוני התקשורת.
בזכות נשים צדקניות
מנואלה דבירי, אם שכולה מארגון ארבע אמהות, באה להשתתף ביום שלישי באבלה הכבד של אחת המשפחות ששכלו את יקיריהן בפיגוע בעין יברוד. היא אמרה שם לאב השכול ולכתב הערוץ הראשון שמוכרחים לעשות משהו. היה ברור שהיא מתכוונת לתנועת מחאה חדשה נוסח ארבע אמהות, שתפעל לנסיגה חד צדדית מיש"ע בסגנון הנסיגה מלבנון. למרבה הצער, הכתב לא ביקש ממנה להתייחס לידיעה לפיה הפיגוע בעין יברוד בוצע בסיוע החיזבאללה או לפחות בהשראת סגנון הפעולה של אותו ארגון.
עד לנסיגה מלבנון זרקו בכפר העשיר הזה אבנים בלבד על יהודים. פעם אחת ויחידה, ב-1980, זרקו גם רימון יד ישן, שלא התפוצץ. אבל מאז הנסיגה יורים שם אש חיה. שבעה יהודים נרצחו כבר בידי מחבלים שהגיחו מהכפר או השתמשו בנתיביו כדרך מילוט. לבנון רדפה אחרינו עד פאתי רמאללה. .
סיכול חוקי
ההמלצה המדהימה של השר פריצקי, שישראל תתנצל על מות חפים מפשע בהפצצותיה השבוע בעזה, היא לא רק מופרכת מבחינה מוסרית אלא בעיקר תלושה מחוקי המלחמה הבינלאומיים. במסמך תגובה מרתק לעצומת הטיייסים הסרבנים, שחיבר דווקא כירורג מחדרה, ד"ר משה רוזנבלט, הוא מוכיח שאמנת ז'נבה תומכת בגירסת דן חלוץ ולא בגרסת פריצקי.
האמנה הזאת, שנוסחה אחרי מלחמת העולם השניה, מחייבת כל צד במלחמה לחבוש מדים ולבנות בסיסים מחוץ לאזורים מאוכלסים, כדי שאויבו יוכל להבדיל בין חייל לבין אזרח. האמנה גם מבהירה מה קורה כאשר אחד הצדדים מצפצף על החוק הבינלאומי ומנהל קרבות בחסות אוכלוסיה אזרחית כשהוא לבוש בגדים אזרחיים. סעיף 28 קובע מפורשות שבמקרה כזה לא תינתן חסינות לשטח שבו מסתתרים אותם לוחמים פחדנים. סעיף 29 באמנה אף קובע שאם ייפגעו אזרחים במצב כזה, לא תיפול אשמת מותם על הצד התוקף אלא על הצד שהשתמש בהם כמחסה.
המלצה מתבקשת: במקביל להפצת טיוטת הסכם ז'נבה של השמאל כדאי שהימין יתחיל להפיץ את אמנת ז'נבה.
הפתעה
יו"ר ועד העובדים בביטוח הלאומי המליץ השבוע לאזרחים נפגעי עיצומים לא לדחות בעיות בוערות עד סוף השביתה. האיש הסביר שדלתות הסניפים אמנם נעולות בפני הקהל, ואין גם מענה לפניות טלפוניות, אבל מי שישלח מכתב או פאקס יטופל בהקדם חרף השביתה. ובכלל, כך אמר, תמיד עדיף לכתוב לנו מכתב מאשר לבוא לסניף ולעמוד בתור.
היושב-ראש צודק. לפני שבועות אחדים שיגרתי פאקס בשעת לילה מאוחרת לסניף הביטוח הלאומי בירושלים. כעבור יממה וחצי פתחתי את תיבת הדואר שלי ונדהמתי למצוא שם תשובה. שיתוף פעולה מהיר בין פקידי הביטוח הלאומי לעובדי רשות הדואר הניב תוצאה שטרפה בבת אחת את המוניטין הביורוקרטי של שני הגופים האלה. יש תקווה.