בחול-המועד סוכות זכה אחד המבקרים להיות האיש החצי מיליון שנכנס לשערי 'מיני ישראל', פארק המיניאטורות, שנפתח בלטרון לפני כשנה. עבור מנכ"ל האתר, עירן גזית, היתה זו הפוגה קטנה שהיתה בה הרבה קורת רוח.
בשנת 1986 הסתובב לו גזית בחופשת שחרור מרובעת למדי ברחבי אירופה. ואז הוא הגיע למדורודאם - עיר המיניאטורות שבהאג. באותו ביקור העז הישראלי הצעיר והחצוף להכריז: "אני הולך להקים בישראל דבר דומה לזה".
בפועל עברו למעלה מ-15 שנה עד שנפתחו שעריו של 'מיני ישראל', לא לפני שהמשקיעים שפכו 100 מיליון ש"ח כדי שיזכו לגזור את סרט הפתיחה.
כוח יוני עוקף את הוואקף
350 מודלים שב'מיני ישראל' משתרעים על 35 דונמים. אבל כשיוני שפירא, סמנכ"ל הפארק, מונה את יתרונות המקום אל מול הקולגות ברחבי תבל הוא מציין נתון שאין לו, לדבריו, אח ורע בעולם - הטופוגראפיה. בעוד שכל הפארקים האחרים נבנו על מישור אחד, בפארק הישראלי הקפידו שירושלים תהיה בנקודה גבוהה יותר אל מול מצדה; שאם נרצה לקפוץ ממלון דן בתל-אביב לגנים הבהאיים בחיפה נאלץ לעשות את הדרך במעלה הגבעה ושגם בתוך ירושלים המצודה תהיה גבוהה יותר מהכותל. מצד שני קשה לומר שהמבקר במקום יכול להתחבר לאותנטיות של גבולות הארץ. מי שמנסה ללמד את ילדיו לצייר את מפת ישראל המוכרת: גזרה מתרחבת המציינת את רצועת החוף במערב; עין כחולה קטנה מצד ימין ליד טבריה, וטחול מלוח ליד עין גדי 'מיני ישראל' הוא לא ממש המקום האידיאלי לשיעור מעין זה. גבולות הפארק עוצבו בצורת מגן דוד, כאשר כל משולש מייצג אזור גיאוגרפי אחר במדינה: הנגב, ירושלים, הגליל, חיפה, שפלת החוף ותל-אביב.
שפירא מספר על שלושה שלבים מרכזיים שקודמים להצבת המודל בשטח: חריצת הדין מי יוצג ומי לא יוצג; לימוד המודל מכל זוויותיו; ובניית המודל.
"בעיקרון", מעיד שפירא, "אנו רואים באתר הזה את חלון הראווה של המדינה ומשום כך חשוב לנו לתת ביטוי לכל גוון, צליל או מראה שיש בחברה הישראלית". הצהרה ממלכתית, אין מה לומר, אלא שלאחר סיור מקיף במקום נוכחנו שלא תמיד היה לה כיסוי גם בשטח, על כך בהמשך.
שלב לימוד המודל כולל תצלומי אוויר וצילומים של האתר מכיוונים. "שתבין, חשוב לנו להגיע עד לשלב המדף שבחדר וצורת המנורה התלויה בתקרה". אבל לא תמיד זכו התחקירנים לשיתוף פעולה לבבי, מצד מי שהיה אמור לפתוח להם את הדלתות. כך היה גם סיפור התיעוד בהר הבית. שפירא מגולל את עלילות התיחמון לו נדרשו התחקירנים, ושפירא ביניהם, כדי לשכנע את הוואקף להיכנס למקום ולצלם. "הצגנו את עצמנו כתיירים בריטיים שעורכים תערוכה על מקומות קדושים בהולילנד", מספר שפירא.
ושלב הביצוע מחייב אמנים להתעסק עם דמויות אדם או חלונות או ספרים בגודל של מילימטרים ספורים. אבל זה לא הכל: המודלים ממוקמים מתחת כיפת השמים, מה שאומר שכל המוצגים חייבים לעמוד בפני פגעי מזג האוויר ופגעי הזמן. אתגר מקצועי לא פשוט לאנשי הביצוע.
ביקורו הראשון של הסאטמר בכותל
להבדיל ממיצבים אחרים, הגיוון בפארק נרחב ביותר: לרגע אתה ניצב לרגלי הר הבית ושומע את קולות המואזין ובתוך דקה וחצי, מבלי שאתה נדרש לכושר קרבי כשל ויקי כנפו ומבלי לגמוע אפילו לא 350 מטר, וכבר אתה שומע את צלילי כדורי הפינג-פונג בחוף ימה של תל-אביב וצעקות המציל: "גברת, את עם התיק האדום לזוז שמאלה!"
זזתם שמאלה? הגעתם לאיצטדיון טדי. ברוכים הבאים למשחק הבית של בית"ר ירושלים. שחקנים מקומיים מכדררים כדור מאחד לשני ובסוף, איך לא, מבקיעים שער. וכל זאת רק כדי לראות את בובות הקהל ביציעים קמות על רגליהן במחזוריות ומבצעות 'גל' של תשואות. אבל אל דאגה, מנהלי המקום שומרים גם הפעם על ממלכתיות מאוזנת ומיד יעלה בידי הקבוצה השנייה להבקיע שער מנגד, ובאה לציון שריקת סיום המשחק.
אמרנו ממלכתיות מאוזנת? או, בוודאי, אבל רק כשמדובר במאבק האיתנים שבין הצהובים לאדומים. בשטחים אחרים לא תמיד מצאנו את הרגישות הזו.
למשל חוסר הפרופורציה בין אתרי דת יהודיים אל מול אתרי דת נוצריים ומוסלמיים. שפירא מודה בעובדה. ביושר לב הוא מוסיף שמן לשאלה, ומדווח לי שהוא נתקל רבות בתמיהה זו. "התשובה לכך היא פשוטה: מבני הדת של הנוצרים וגם של המוסלמים מרהיבים מבחינה ארכיטקטונית, ואילו אצלנו מבני הדת הם מקדש מעט". ולמרות זאת מתוודה שפירא שחסרה לו ישיבה גדולה, תרתי משמע, בקומפלקס, ומבחינתו העניין הוא זמני לחלוטין. אם יורשה לי להמר סיכוייה של ישיבת 'מרכז הרב' גבוהים יותר משל ישיבות אחרות. אולי מפאת העובדה שאביו של יוני שפירא הוא בן דודו של הרב אברהם שפירא, לשעבר הרב הראשי וכיום ראש ישיבת 'מרכז הרב'.
היבט אחר, של רגישות לקויה באיזון המוצגים, נעוץ בעובדה שבמקום ישנו קומפלקס ענק של מודל קיבוץ, אבל קברניטי המקום לא מצאו עדיין צורך להציב לצידו גם מודל של התנחלות.
בעיה נוספת: המחיר. מקום שמתיימר להיות חלון הראווה של המדינה דורש 49 ש"ח ממבוגר ו- 39 ש"ח מכל ילד.
ולמרות הכל, ולמרות המחיר הלא זול, בביקורי באתר (עוד לפני חוה"מ) נדחקתי בין המוני המבקרים ובתוכם חרדים רבים. אגב כך היתה לשפירא אנקדוטה צבעונית לספר לי: יום אחד בא אליו חסיד סאטמר צעיר ובקול נרגש שאל אותו אם כך באמת נראה הכותל. שפירא לא ירד לסוף דעתו: "אתה, חסיד חרדי, שואל אותי, אדם חילוני, איך נראה הכותל?!"
"בוודאי", ענה לו החסיד, "אצלנו בסאטמר לא מבקרים בכותל, כיוון שהוא נכבש ע"י הצבא הציוני "
מזל ששפירא לא סיפר לו שגם אדמת קיבוץ נחשון עליה הוקם 'מיני ישראל' נכבשה ע"י הציונים ב-48'. הקליינט היה בורח לו באמצע הביקור.
בשנת 1986 הסתובב לו גזית בחופשת שחרור מרובעת למדי ברחבי אירופה. ואז הוא הגיע למדורודאם - עיר המיניאטורות שבהאג. באותו ביקור העז הישראלי הצעיר והחצוף להכריז: "אני הולך להקים בישראל דבר דומה לזה".
בפועל עברו למעלה מ-15 שנה עד שנפתחו שעריו של 'מיני ישראל', לא לפני שהמשקיעים שפכו 100 מיליון ש"ח כדי שיזכו לגזור את סרט הפתיחה.
כוח יוני עוקף את הוואקף
350 מודלים שב'מיני ישראל' משתרעים על 35 דונמים. אבל כשיוני שפירא, סמנכ"ל הפארק, מונה את יתרונות המקום אל מול הקולגות ברחבי תבל הוא מציין נתון שאין לו, לדבריו, אח ורע בעולם - הטופוגראפיה. בעוד שכל הפארקים האחרים נבנו על מישור אחד, בפארק הישראלי הקפידו שירושלים תהיה בנקודה גבוהה יותר אל מול מצדה; שאם נרצה לקפוץ ממלון דן בתל-אביב לגנים הבהאיים בחיפה נאלץ לעשות את הדרך במעלה הגבעה ושגם בתוך ירושלים המצודה תהיה גבוהה יותר מהכותל. מצד שני קשה לומר שהמבקר במקום יכול להתחבר לאותנטיות של גבולות הארץ. מי שמנסה ללמד את ילדיו לצייר את מפת ישראל המוכרת: גזרה מתרחבת המציינת את רצועת החוף במערב; עין כחולה קטנה מצד ימין ליד טבריה, וטחול מלוח ליד עין גדי 'מיני ישראל' הוא לא ממש המקום האידיאלי לשיעור מעין זה. גבולות הפארק עוצבו בצורת מגן דוד, כאשר כל משולש מייצג אזור גיאוגרפי אחר במדינה: הנגב, ירושלים, הגליל, חיפה, שפלת החוף ותל-אביב.
שפירא מספר על שלושה שלבים מרכזיים שקודמים להצבת המודל בשטח: חריצת הדין מי יוצג ומי לא יוצג; לימוד המודל מכל זוויותיו; ובניית המודל.
"בעיקרון", מעיד שפירא, "אנו רואים באתר הזה את חלון הראווה של המדינה ומשום כך חשוב לנו לתת ביטוי לכל גוון, צליל או מראה שיש בחברה הישראלית". הצהרה ממלכתית, אין מה לומר, אלא שלאחר סיור מקיף במקום נוכחנו שלא תמיד היה לה כיסוי גם בשטח, על כך בהמשך.
שלב לימוד המודל כולל תצלומי אוויר וצילומים של האתר מכיוונים. "שתבין, חשוב לנו להגיע עד לשלב המדף שבחדר וצורת המנורה התלויה בתקרה". אבל לא תמיד זכו התחקירנים לשיתוף פעולה לבבי, מצד מי שהיה אמור לפתוח להם את הדלתות. כך היה גם סיפור התיעוד בהר הבית. שפירא מגולל את עלילות התיחמון לו נדרשו התחקירנים, ושפירא ביניהם, כדי לשכנע את הוואקף להיכנס למקום ולצלם. "הצגנו את עצמנו כתיירים בריטיים שעורכים תערוכה על מקומות קדושים בהולילנד", מספר שפירא.
ושלב הביצוע מחייב אמנים להתעסק עם דמויות אדם או חלונות או ספרים בגודל של מילימטרים ספורים. אבל זה לא הכל: המודלים ממוקמים מתחת כיפת השמים, מה שאומר שכל המוצגים חייבים לעמוד בפני פגעי מזג האוויר ופגעי הזמן. אתגר מקצועי לא פשוט לאנשי הביצוע.
ביקורו הראשון של הסאטמר בכותל
להבדיל ממיצבים אחרים, הגיוון בפארק נרחב ביותר: לרגע אתה ניצב לרגלי הר הבית ושומע את קולות המואזין ובתוך דקה וחצי, מבלי שאתה נדרש לכושר קרבי כשל ויקי כנפו ומבלי לגמוע אפילו לא 350 מטר, וכבר אתה שומע את צלילי כדורי הפינג-פונג בחוף ימה של תל-אביב וצעקות המציל: "גברת, את עם התיק האדום לזוז שמאלה!"
זזתם שמאלה? הגעתם לאיצטדיון טדי. ברוכים הבאים למשחק הבית של בית"ר ירושלים. שחקנים מקומיים מכדררים כדור מאחד לשני ובסוף, איך לא, מבקיעים שער. וכל זאת רק כדי לראות את בובות הקהל ביציעים קמות על רגליהן במחזוריות ומבצעות 'גל' של תשואות. אבל אל דאגה, מנהלי המקום שומרים גם הפעם על ממלכתיות מאוזנת ומיד יעלה בידי הקבוצה השנייה להבקיע שער מנגד, ובאה לציון שריקת סיום המשחק.
אמרנו ממלכתיות מאוזנת? או, בוודאי, אבל רק כשמדובר במאבק האיתנים שבין הצהובים לאדומים. בשטחים אחרים לא תמיד מצאנו את הרגישות הזו.
למשל חוסר הפרופורציה בין אתרי דת יהודיים אל מול אתרי דת נוצריים ומוסלמיים. שפירא מודה בעובדה. ביושר לב הוא מוסיף שמן לשאלה, ומדווח לי שהוא נתקל רבות בתמיהה זו. "התשובה לכך היא פשוטה: מבני הדת של הנוצרים וגם של המוסלמים מרהיבים מבחינה ארכיטקטונית, ואילו אצלנו מבני הדת הם מקדש מעט". ולמרות זאת מתוודה שפירא שחסרה לו ישיבה גדולה, תרתי משמע, בקומפלקס, ומבחינתו העניין הוא זמני לחלוטין. אם יורשה לי להמר סיכוייה של ישיבת 'מרכז הרב' גבוהים יותר משל ישיבות אחרות. אולי מפאת העובדה שאביו של יוני שפירא הוא בן דודו של הרב אברהם שפירא, לשעבר הרב הראשי וכיום ראש ישיבת 'מרכז הרב'.
היבט אחר, של רגישות לקויה באיזון המוצגים, נעוץ בעובדה שבמקום ישנו קומפלקס ענק של מודל קיבוץ, אבל קברניטי המקום לא מצאו עדיין צורך להציב לצידו גם מודל של התנחלות.
בעיה נוספת: המחיר. מקום שמתיימר להיות חלון הראווה של המדינה דורש 49 ש"ח ממבוגר ו- 39 ש"ח מכל ילד.
ולמרות הכל, ולמרות המחיר הלא זול, בביקורי באתר (עוד לפני חוה"מ) נדחקתי בין המוני המבקרים ובתוכם חרדים רבים. אגב כך היתה לשפירא אנקדוטה צבעונית לספר לי: יום אחד בא אליו חסיד סאטמר צעיר ובקול נרגש שאל אותו אם כך באמת נראה הכותל. שפירא לא ירד לסוף דעתו: "אתה, חסיד חרדי, שואל אותי, אדם חילוני, איך נראה הכותל?!"
"בוודאי", ענה לו החסיד, "אצלנו בסאטמר לא מבקרים בכותל, כיוון שהוא נכבש ע"י הצבא הציוני "
מזל ששפירא לא סיפר לו שגם אדמת קיבוץ נחשון עליה הוקם 'מיני ישראל' נכבשה ע"י הציונים ב-48'. הקליינט היה בורח לו באמצע הביקור.