הגשם הראשון כבר שטף את מודעות הרחוב שנשאו את דיוקנאות המועמדים לראשות הרשויות המקומיות. גם בערים ובמועצות שבהן לא נפלה ההכרעה בסיבוב הראשון, כבר ברור לכל מי הם הזוכים ומי נותרו מאחור. ראשי המפלגות מפיקים לקחים. חלקם מונים בחיוך את הישגיהם וניגשים לקבל נתח מן העוגה השלטונית, ואחרים מלקקים את פצעיהם ומחשבים את הימים עד למערכת הבחירות הבאה.
גם מקומם של המועמדים והרשימות הדתיות לא נפקד מן הריטואל הזה. אחוזי ההצבעה הנמוכים במיוחד, שמיטיבים עם קבוצות מיעוט, היה אמור להוכיח את עצמו עבור המגזר. החלטנו ללכת בעקבות הטענה המוכרת כי כוחם האלקטורלי של הדתיים גדול יותר ממספר הכיסאות שהם תופסים במועצות, וקירבנו את זכוכית המגדלת אל אחת הערים בה אחוז התושבים הדתיים נע סביב ה-35 (ואם מישהו יכול להגדיר מי הוא דתי, שיקום). בדקנו מה קרה ברחובות ביום הבחירות, וגם במהלך מערכת הבחירות, מספר שבועות לפני כן.
זהו סיפור על מספר מפלגות ועל כמה מועמדים, אך בזעיר אנפין, זהו סיפורה של הפוליטיקה של הדתיים ומפלגותיהם, הרציונל שמניע אותם, שאיפותיהם ודרכי התנהלותם.
ראש עיר דתי זה אפשרי
ברחובות מימשו 40 אחוזים מתוך 83 אלף בעלי זכות בחירה את זכותם הדמוקרטית להשפיע. 53 אחוזים מתוכם בחרו בראש העיר המכהן, איש ליכוד שיש לו גם זיקה מסוימת למסורת (ביקורים בבית כנסת הגדול בלילות שבת), 29.8 אחוז בחרו בחנניה ויינברגר, חבר מועצה דתי, עצמאי, ו-10 אחוזים תמכו בשמואל פישר, משוחרר טרי משירות של שנים במשטרה, גם הוא חובש כיפה. הנותרים הצביעו עבור רות ברודי.
במהלך התקופה שלפני הבחירות, ראש העיר פורר לא התעניין במיוחד במתמודדים מולו. הוא לא הופיע לפאנלים שנערכו בהשתתפותם, וטען כי שלושתם יחד לא יזכו בעשרה אחוזים. בין אם האמירה היוותה טקטיקה או אמת שהוא האמין בה, המציאות הראתה אחרת. בסיכומו של יום, פורר לא הוריד ולו תמונה אחת מקירות לשכת ראש העיר. הוא זכה בקדנציה נוספת.
מי שינסה לחבר את האחוזים שקיבלו שני המתמודדים הדתיים לראשות העיר יבחין כי הקולות שקיבלו השניים יחד מגיעים כמעט לכדי 40 אחוזים. מה שמוכיח כי הסברה שברחובות יכול לכהן ראש עיר דתי אינה מופרכת, ובייחוד כששני המועמדים לא הסתמכו על הקול הדתי בלבד.
פישר: "כבר מזמן עברנו את השלב הזה שאדם דתי לא יכול להיות ראש עיר. אם אתה לא מזוהה בעיני הציבור כחרדי, אין לך בעיה. כל חיי שירתי בצבא ובמשטרה, שהם לא ארגונים חרדיים בלשון המעטה. הסיסמה שלי היתה 'חיה ותן לחיות' והם קיבלו אותי כמו שאני".
ויינברגר הגדיל לעשות, ולטענת אחת הרשימות הדתיות, כשהוצע לו לרוץ לראשות העיר בראש חזית דתית מאוחדת (אם כי, לאור הדברים שיובאו בהמשך, יש לתהות עד כמה היוזמה היתה רצינית) הוא סירב, כדי שלא להיות מזוהה רק עם הדתיים. "אני לא מבטא רק את הקול הפוליטי הדתי, ואין לי אינטרס סקטוריאלי", הוא אומר.
"פורר מקפח את הדתיים"
שני האישים לא התחברו זה עם זה מסיבות ביורוקרטיות ואחרות, אבל הנימוק לכך שאת רחובות לא מנהל היום אדם דתי מורכב הרבה יותר. ויינברגר, דמות אופוזיציונית המוכרת מאוד בפוליטיקה המקומית, החל את דרכו כאיש מפד"ל: "משה אונא, מיכאל חזני ואני קבענו יחד את חוקת המפד"ל, וב-78' פרשתי מן המפלגה על רקע הסתייגויות ששלחתי על אי ניהול בחירות. יש לי דעות עצמאיות לא מהיום".
ויינברגר לא הלך עם המפלגה ממנה פרש לפני שנים, ולדברי פעילים במטה שלו, בקשתו מהמפד"ל לחתום על הסכם עודפים נתקלה בסירוב (במפד"ל מכחישים). כך קרה שויינברגר חתם על הסכם עודפים עם שינוי.
מבחינת המפלגות הדתיות מעשה זה היה בגדר הנפת סדין אדום מול עיניו של שור זועם, וויינברגר נאלץ להפנות את כל כוחו לשכנוע מתפללי בתי הכנסת כי מדובר בהסכם טכני בלבד. "אני לא השתניתי ושינוי לא התגיירה", הוא פרסם על גבי מודעות רחוב. "הנני אדם שומר תורה ומצוות קלה כבחמורה... אני חולק כבוד לחולקים על החלטתי בנושא. גם אם טעיתי (אולי), זכרו את פועלי והישגיי הרבים במשך 5 השנים האחרונות..."
אם על גבי מודעות הרחוב ויינברגר העלה את טעותו בספק, הרי שלאחר הבחירות הוא מודה בכך בפה מלא: "טעיתי. לא פירשתי נכון את הסכם העודפים עם שינוי, למרות שאני חושב ששינוי ברחובות מתונה יותר מבערים אחרות, ואני זוקף זאת לזכותי. הציבור לא קיבל את פרשנותי להסכם העודפים עם שינוי, וחברים רבים מן הציבור החרדי והדתי לאומי לא הצביעו עבורי".
הוא מאוכזב מראשי המפלגות הדתיות, שאחת מהן פרסמה מודעה מפורשת לתמוך במתחרהו, פורר. "אף אחד לא חולק על כך שהייתי הכי פעיל במועצת העיר. כולם שיבחו אותי כמועמד לראשות העיר, אבל המפלגות הדתיות, שדואגות לכיסא ולכסף שלהן, ניהלו משא ומתן עם פורר והבטיחו לתמוך בו. הן לא הגנו על האינטרסים של המגזר אלא על עצמם. אין אחד שקיפח את הדתיים כמו פורר. הוא מספק להם פרקי חזנות והם מתמוגגים מנחת".
אין תמיכה
לא כל אדם יכול להיות ראש עיר טוב, ותוספת כיפה אינה ערובה לתפקוד ראוי ולכושר מנהיגות, אולם ראשי המפלגות הדתיות לא נימקו את חוסר תמיכתן במועמד הדתי המרכזי בכך שהוא אינו ראוי. גם בין מילותיו של מי שניסה לרמוז לכך התגנבו סיבות נוספות לחוסר התמיכה.
אבנר אקוע, ראש רשימת שס"ג המורכבת מש"ס ויהדות התורה, אשר הפיצה את המודעה בה נכתב ש"על דעת הרבנים" (שאגב אינם חתומים על המודעה) יש לתמוך בפורר, מדבר בצורה מפתיעה בישרותה על הנימוקים לאי התמיכה של מפלגתו בויינברגר: "אני לא ראיתי אותו כנציג הציבור הדתי, אלא הממלכתי. שנית, ראש המועצה הדתית הציע לו לעמוד בראש חזית דתית, אבל הוא לא רצה את המטריה הדתית. חוץ מזה, הוא עשה הסכם עודפים עם שינוי, ואני לא יכול להכשיר את המפלגה שנגדנו. רביעית, אנחנו חיים על הקרקע. ראיתי שהנטייה של הציבור היא לבחור בשוקי (פורר), והמפלגות הדתיות הלכו איתו. אני לא יכול לשבת בצד ולא לעשות דבר".
גם חבר הכנסת לשעבר מטעם ש"ס, רחמים מלול, שעמד בראש סיעת עוצמה, אינו מסתיר את הסיבה שבעטיה מפלגתו תמכה דווקא בפורר: "באופן עקרוני הלכנו עם פורר ולא עם ויינברגר, שהרשימה שלו לא היתה דתית באופן מובהק".
אבל ברשימה של ויינברגר לפחות הראש הוא דתי, אצל פורר גם זה לא.
"רוב הסקרים הראו שפורר יינצח".
אולי אם הייתם מתאחדים סביב ויינברגר הוא היה מנצח?
"אני עצמי חשבתי להציב את מועמדותי לראשות העיר, אבל ראיתי שלא כל הדתיים תומכים בי. לא היינו יכולים להתאחד סביב ויינברגר, כי לא כל הדתיים היו תומכים בו".
האינטרסים של מי?
מנחם קליין, ראש רשימת המפד"ל בעיר, הוא "חבר של חנניה כבר 30 שנה", ועם זאת המפלגה לא תמכה במועמדותו: "אם היינו תומכים בו הוא היה לוקח לנו קולות", מסביר קליין, אך לאחר מכן מסביר כי בעצם "השיקול שלא לתמוך בו היה ענייני".
לא הפסדתם הזדמנות להריץ ראש עיר דתי ולהצליח?
"אין תגובה", משיב קליין. הוא אינו רוצה לפגוע בחברו משכבר הימים, ומוסיף כי "שוקי פורר הוא ראש עיר שטוב לכולם".
האם זה אומר שויינברגר לא היה ראש עיר טוב לו היה נבחר?
"אין תגובה. אבל אני חושב שהעיר לא הפסידה".
היחיד שסיפק תשובה נאותה לחוסר תמיכתו בויינברגר, אם כי הוא לא אמר לבוחריו במי לתמוך ("היו לי בוחרים שתמכו בזה ואחרים שתמכו בזה, ולא רציתי להפסיד קולות") הוא שמעון קהלני, ראש רשימת יחד, שהריצה דתיים וחילוניים. "חשוב שיהיה איש אופוזיציה בכל רשות מקומית, אבל העשייה לא מתמצית בכתיבת מכתבים ובהעברת ביקורת. חנניה הוכיח את עצמו עד היום רק בפן של העברת ביקורת, שזה חשוב, אבל לא בקטע של העשייה".
מי שכן פעל במלוא העוצמה למען בחירתו של ויינברגר היו דווקא פעילי ליכוד מקומיים, שהעדיפו אותו על פני פורר למרות שהאחרון הוא איש ליכוד. "פורר מעולם לא הרחיק את עצמו מהדברים השליליים בליכוד", מסביר אחד הפעילים. "כששרון התמודד מול נתניהו והסוגיה היתה מדינה פלשתינאית, פורר הלך לכינוס של שרון, וזו בעיה. אי אפשר להיאחז בחברותך בליכוד אם אתה לא מקיים את חובותיך במניעת הקמת מדינה פלשתינית, זה דבר שמנוגד לחוקת התנועה".
אפשר לא לפעול עם אחד, אך מדוע לקדם את המתחרה?
"יש עניין של יושר. אין עוררין על כך שחנניה הוא אדם שהתחביב שלו זה לסדר עניינים עבור רחובות, והוא ראוי לתמיכתו של כל אדם הגון שרוצה את טובת רחובות. אין כאן עניין של בחירה. המחלה של הפוליטיקאים בישראל זה שהם מדברים ולא עושים. חנניה עושה, ולכן עזרנו לו".
הרבה דתיים בהרבה מפלגות
אם כן, ראש עיר דתי לא נבחר, אך הרשימות הדתיות בעיר רחוקות מלהיות מודאגות. ברחובות נשבר המיתוס של תת-הייצוג. בהנחה שהמועצה אמורה לשקף את הכוחות בעיר, הצליח להם. בעיר שבה 35 אחוזים מתושביה הם דתיים, יותר משליש מן הכיסאות במועצה יהיו חבושים בחובשי כיפה.
בקדנציה הקודמת ישבו במועצת העיר רחובות 6 דתיים מתוך 23 חברים. בקדנציה הנוכחית התכווץ מספר המושבים ל-21, ושמונה מחבריה מוגדרים דתיים. רשימת שס"ג זכתה ב-3 מושבים, המפד"ל ב-2, עוצמה בראשות מלול במושב אחד, וקהלני ברשימת 'יחד' במושב אחד. גם ויינברגר יישב אחר כבוד במועצה, וכך, עם קצת מאמץ וסיוע של עוד שני חברי מועצה, יהיה אפשר גם להתפלל מנחה לפני הישיבות.
אקוע, ראש רשימת שס"ג שקיבלה 3 מנדטים, מכנה את ההישג של מפלגתו "הצלחה בלבד". "הצלחה בגדול זה לקחת 6-5 מנדטים. ציפינו ל-4-3 מנדטים, אבל אחד החברים התפלג מאיתנו ולקח מנדט".
לאקוע יש הסבר פשוט מאוד לעליית כוחם של הדתיים: "מעבר לעשייה, אחוז הבחירה היה נמוך. הגוש הדתי והציוני דתי באו יותר לקלפי והחילוניים פחות, כך אני מאמין".
למה לא הלכתם, כל הדתיים, בחזית אחת?
"רציתי לעשות חזית דתית רחבה והיו מספר הסכמים. בסוף, חצי שעה לפני מועד הגשת הרשימות המפד"ל נסוגה. הם התעקשו על מקום ראשון ורביעי".
מבחינה רעיונית זה נראה לך נכון להתפצל כך?
"אם עם ישראל היה מאוחד, הכל היה נראה אחרת", אומר אקוע בהשלמה.
אבל 'עם ישראל', או לפחות מי שמגדיר עצמו כדתי בעם הזה, לא צועד יחד בדרך-כלל, והתוצאות ברחובות מהוות לקח מעניין עבור ראשי הרשימות.
"הפיצול היה לטובה" אומר רחמים מלול, 'המנדט האבוד' של סיעת שס"ג. מלול דווקא רצה לרוץ עמם לבחירות, אולם בהוראת ראשי ש"ס הוא נזרק החוצה. "שאריות ממחנה דרעי", הוא מנמק. לדעתו של מלול, הציבור הדתי התחזק בעקבות אחוזי הצבעה נמוכים, וגם משום שבחמש השנים האחרונות, מאז התנהלו הבחירות הקודמות, היה גידול באוכלוסייה הדתית בעיר.
הכל למען הקול
חבר מועצה נוסף שפרש והקים מפלגה עצמאית הוא שמעון קהלני, שבקדנציה הקודמת נמנה עם רשימתו של פורר, חץ. קהלני, אדם דתי שהשתייך למפלגה לאו דווקא דתית, הקים רשימה משלו וזכה במנדט אחד. לדבריו, חץ לא מימשה את המצע שהציגה לפני הבחירות הקודמות, בעיקר בנושא החינוך. "המפלגה שלנו פנתה יותר לשכונות, הלכה על הקטע החברתי והכילה נציגים דתיים וחילוניים. הקו הדתי הוביל בתוך המפלגה, כי בשכונות שפנו אליהן רוב הציבור הוא דתי או מסורתי".
איך אתה מסביר את העלייה בכוחן של המפלגות הדתיות?
"הפיצול בכוחות הביא לעלייה הזו, וההסכם של ויינברגר עם שינוי חיזק את המפד"ל. אני מקווה שיהיה עכשיו שיתוף פעולה של הנבחרים הדתיים, כדי לעצור את הסחף בסטטוס קוו בעיר בנושא השבת, למרות שריאלית זה לא נראה לי, כי המטרות של המפלגות האלה לאו דווקא משותפות".
קהלני, כאמור, היה רוצה לראות שיתוף פעולה. עמיתו מנחם קליין, שעומד בראש רשימת המפד"ל, אינו מעוניין בשיתוף כזה אפילו בתום הבחירות: "פורר הוא ראש עיר טוב, ולא צריך ללכת כאיש אחד ולהפעיל עליו לחץ. עצם הנוכחות של מספר גבוה של דתיים במועצה מהווה משקל גדול לטובת הדתיים.
"מעבר לכך, אני לא מוצא מכנה משותף בין המפלגות. כולם הצהירו שהם בעד השמירה על הסטטוס קוו, וכך נעשה. כל אחד יקבל את התפקיד שלו ו'איש לאחיו יאמר חזק'. אם נלך כל מפלגה בנפרד לא נהווה איום, וגם נקבל חלק גדול יותר מהעוגה".
מדוע לכתחילה לא הלכתם כחזית אחת?
"בדיעבד הרווחנו שלא הלכנו בחזית אחת, כי כך זכינו בהרבה קולות. אם היינו הולכים בחזית אחת, חנניה היה מתחזק".
יש הטוענים שהמפד"ל 'שמה רגל' לחזית דתית שהייתה אמורה להתגבש.
"האידיאל הוא שהציבור הציוני-דתי יעמוד בפני עצמו, יראה את כוחו האמיתי וילך בראש מורם. יש חשבונות פוליטיים. כשרצו לעשות חזית לא רצו לתת למפד"ל כוח כמו לש"ס, אבל עכשיו התברר שהציבור שלנו שווה מבחינה אלקטוראלית לפחות כמו ש"ס".
במועצת עיריית רחובות יישבו 8 נציגים דתיים מ-5 רשימות נפרדות. לדעתו של קליין, הפיצול הרב הוא מקומי ותלוי במערכת בחירות, ואינו מעיד על התנהלותה של היהדות הדתית בכל הארץ.
מצד אחד, ייתכן שזו תופעה רחובותית. 23 חברי המועצה החדשים יגיעו מ-12 רשימות שונות. מפלגתו של ראש העיר עצמו מונה 3 חברים בלבד (ועל זה אמר ויינברגר האופוזיציונר: "הקואליציה תתפורר מהר מאוד").
אך מן הצד השני, התעלמותם הגורפת של ראשי הציבור הדתי מן התפיסה היהודית של אחדות וקירוב עלולה ללמד גם על תחלואה עמוקה יותר בקרב הנהגת הציבור, המעידה על כך שהחישובים הפוליטיים רומסים הכל. אפילו את האידיאולוגיה של הציבור שאתה מייצג.
ofralax@walla.co.il
גם מקומם של המועמדים והרשימות הדתיות לא נפקד מן הריטואל הזה. אחוזי ההצבעה הנמוכים במיוחד, שמיטיבים עם קבוצות מיעוט, היה אמור להוכיח את עצמו עבור המגזר. החלטנו ללכת בעקבות הטענה המוכרת כי כוחם האלקטורלי של הדתיים גדול יותר ממספר הכיסאות שהם תופסים במועצות, וקירבנו את זכוכית המגדלת אל אחת הערים בה אחוז התושבים הדתיים נע סביב ה-35 (ואם מישהו יכול להגדיר מי הוא דתי, שיקום). בדקנו מה קרה ברחובות ביום הבחירות, וגם במהלך מערכת הבחירות, מספר שבועות לפני כן.
זהו סיפור על מספר מפלגות ועל כמה מועמדים, אך בזעיר אנפין, זהו סיפורה של הפוליטיקה של הדתיים ומפלגותיהם, הרציונל שמניע אותם, שאיפותיהם ודרכי התנהלותם.
ראש עיר דתי זה אפשרי
ברחובות מימשו 40 אחוזים מתוך 83 אלף בעלי זכות בחירה את זכותם הדמוקרטית להשפיע. 53 אחוזים מתוכם בחרו בראש העיר המכהן, איש ליכוד שיש לו גם זיקה מסוימת למסורת (ביקורים בבית כנסת הגדול בלילות שבת), 29.8 אחוז בחרו בחנניה ויינברגר, חבר מועצה דתי, עצמאי, ו-10 אחוזים תמכו בשמואל פישר, משוחרר טרי משירות של שנים במשטרה, גם הוא חובש כיפה. הנותרים הצביעו עבור רות ברודי.
במהלך התקופה שלפני הבחירות, ראש העיר פורר לא התעניין במיוחד במתמודדים מולו. הוא לא הופיע לפאנלים שנערכו בהשתתפותם, וטען כי שלושתם יחד לא יזכו בעשרה אחוזים. בין אם האמירה היוותה טקטיקה או אמת שהוא האמין בה, המציאות הראתה אחרת. בסיכומו של יום, פורר לא הוריד ולו תמונה אחת מקירות לשכת ראש העיר. הוא זכה בקדנציה נוספת.
מי שינסה לחבר את האחוזים שקיבלו שני המתמודדים הדתיים לראשות העיר יבחין כי הקולות שקיבלו השניים יחד מגיעים כמעט לכדי 40 אחוזים. מה שמוכיח כי הסברה שברחובות יכול לכהן ראש עיר דתי אינה מופרכת, ובייחוד כששני המועמדים לא הסתמכו על הקול הדתי בלבד.
פישר: "כבר מזמן עברנו את השלב הזה שאדם דתי לא יכול להיות ראש עיר. אם אתה לא מזוהה בעיני הציבור כחרדי, אין לך בעיה. כל חיי שירתי בצבא ובמשטרה, שהם לא ארגונים חרדיים בלשון המעטה. הסיסמה שלי היתה 'חיה ותן לחיות' והם קיבלו אותי כמו שאני".
ויינברגר הגדיל לעשות, ולטענת אחת הרשימות הדתיות, כשהוצע לו לרוץ לראשות העיר בראש חזית דתית מאוחדת (אם כי, לאור הדברים שיובאו בהמשך, יש לתהות עד כמה היוזמה היתה רצינית) הוא סירב, כדי שלא להיות מזוהה רק עם הדתיים. "אני לא מבטא רק את הקול הפוליטי הדתי, ואין לי אינטרס סקטוריאלי", הוא אומר.
"פורר מקפח את הדתיים"
שני האישים לא התחברו זה עם זה מסיבות ביורוקרטיות ואחרות, אבל הנימוק לכך שאת רחובות לא מנהל היום אדם דתי מורכב הרבה יותר. ויינברגר, דמות אופוזיציונית המוכרת מאוד בפוליטיקה המקומית, החל את דרכו כאיש מפד"ל: "משה אונא, מיכאל חזני ואני קבענו יחד את חוקת המפד"ל, וב-78' פרשתי מן המפלגה על רקע הסתייגויות ששלחתי על אי ניהול בחירות. יש לי דעות עצמאיות לא מהיום".
ויינברגר לא הלך עם המפלגה ממנה פרש לפני שנים, ולדברי פעילים במטה שלו, בקשתו מהמפד"ל לחתום על הסכם עודפים נתקלה בסירוב (במפד"ל מכחישים). כך קרה שויינברגר חתם על הסכם עודפים עם שינוי.
מבחינת המפלגות הדתיות מעשה זה היה בגדר הנפת סדין אדום מול עיניו של שור זועם, וויינברגר נאלץ להפנות את כל כוחו לשכנוע מתפללי בתי הכנסת כי מדובר בהסכם טכני בלבד. "אני לא השתניתי ושינוי לא התגיירה", הוא פרסם על גבי מודעות רחוב. "הנני אדם שומר תורה ומצוות קלה כבחמורה... אני חולק כבוד לחולקים על החלטתי בנושא. גם אם טעיתי (אולי), זכרו את פועלי והישגיי הרבים במשך 5 השנים האחרונות..."
אם על גבי מודעות הרחוב ויינברגר העלה את טעותו בספק, הרי שלאחר הבחירות הוא מודה בכך בפה מלא: "טעיתי. לא פירשתי נכון את הסכם העודפים עם שינוי, למרות שאני חושב ששינוי ברחובות מתונה יותר מבערים אחרות, ואני זוקף זאת לזכותי. הציבור לא קיבל את פרשנותי להסכם העודפים עם שינוי, וחברים רבים מן הציבור החרדי והדתי לאומי לא הצביעו עבורי".
הוא מאוכזב מראשי המפלגות הדתיות, שאחת מהן פרסמה מודעה מפורשת לתמוך במתחרהו, פורר. "אף אחד לא חולק על כך שהייתי הכי פעיל במועצת העיר. כולם שיבחו אותי כמועמד לראשות העיר, אבל המפלגות הדתיות, שדואגות לכיסא ולכסף שלהן, ניהלו משא ומתן עם פורר והבטיחו לתמוך בו. הן לא הגנו על האינטרסים של המגזר אלא על עצמם. אין אחד שקיפח את הדתיים כמו פורר. הוא מספק להם פרקי חזנות והם מתמוגגים מנחת".
אין תמיכה
לא כל אדם יכול להיות ראש עיר טוב, ותוספת כיפה אינה ערובה לתפקוד ראוי ולכושר מנהיגות, אולם ראשי המפלגות הדתיות לא נימקו את חוסר תמיכתן במועמד הדתי המרכזי בכך שהוא אינו ראוי. גם בין מילותיו של מי שניסה לרמוז לכך התגנבו סיבות נוספות לחוסר התמיכה.
אבנר אקוע, ראש רשימת שס"ג המורכבת מש"ס ויהדות התורה, אשר הפיצה את המודעה בה נכתב ש"על דעת הרבנים" (שאגב אינם חתומים על המודעה) יש לתמוך בפורר, מדבר בצורה מפתיעה בישרותה על הנימוקים לאי התמיכה של מפלגתו בויינברגר: "אני לא ראיתי אותו כנציג הציבור הדתי, אלא הממלכתי. שנית, ראש המועצה הדתית הציע לו לעמוד בראש חזית דתית, אבל הוא לא רצה את המטריה הדתית. חוץ מזה, הוא עשה הסכם עודפים עם שינוי, ואני לא יכול להכשיר את המפלגה שנגדנו. רביעית, אנחנו חיים על הקרקע. ראיתי שהנטייה של הציבור היא לבחור בשוקי (פורר), והמפלגות הדתיות הלכו איתו. אני לא יכול לשבת בצד ולא לעשות דבר".
גם חבר הכנסת לשעבר מטעם ש"ס, רחמים מלול, שעמד בראש סיעת עוצמה, אינו מסתיר את הסיבה שבעטיה מפלגתו תמכה דווקא בפורר: "באופן עקרוני הלכנו עם פורר ולא עם ויינברגר, שהרשימה שלו לא היתה דתית באופן מובהק".
אבל ברשימה של ויינברגר לפחות הראש הוא דתי, אצל פורר גם זה לא.
"רוב הסקרים הראו שפורר יינצח".
אולי אם הייתם מתאחדים סביב ויינברגר הוא היה מנצח?
"אני עצמי חשבתי להציב את מועמדותי לראשות העיר, אבל ראיתי שלא כל הדתיים תומכים בי. לא היינו יכולים להתאחד סביב ויינברגר, כי לא כל הדתיים היו תומכים בו".
האינטרסים של מי?
מנחם קליין, ראש רשימת המפד"ל בעיר, הוא "חבר של חנניה כבר 30 שנה", ועם זאת המפלגה לא תמכה במועמדותו: "אם היינו תומכים בו הוא היה לוקח לנו קולות", מסביר קליין, אך לאחר מכן מסביר כי בעצם "השיקול שלא לתמוך בו היה ענייני".
לא הפסדתם הזדמנות להריץ ראש עיר דתי ולהצליח?
"אין תגובה", משיב קליין. הוא אינו רוצה לפגוע בחברו משכבר הימים, ומוסיף כי "שוקי פורר הוא ראש עיר שטוב לכולם".
האם זה אומר שויינברגר לא היה ראש עיר טוב לו היה נבחר?
"אין תגובה. אבל אני חושב שהעיר לא הפסידה".
היחיד שסיפק תשובה נאותה לחוסר תמיכתו בויינברגר, אם כי הוא לא אמר לבוחריו במי לתמוך ("היו לי בוחרים שתמכו בזה ואחרים שתמכו בזה, ולא רציתי להפסיד קולות") הוא שמעון קהלני, ראש רשימת יחד, שהריצה דתיים וחילוניים. "חשוב שיהיה איש אופוזיציה בכל רשות מקומית, אבל העשייה לא מתמצית בכתיבת מכתבים ובהעברת ביקורת. חנניה הוכיח את עצמו עד היום רק בפן של העברת ביקורת, שזה חשוב, אבל לא בקטע של העשייה".
מי שכן פעל במלוא העוצמה למען בחירתו של ויינברגר היו דווקא פעילי ליכוד מקומיים, שהעדיפו אותו על פני פורר למרות שהאחרון הוא איש ליכוד. "פורר מעולם לא הרחיק את עצמו מהדברים השליליים בליכוד", מסביר אחד הפעילים. "כששרון התמודד מול נתניהו והסוגיה היתה מדינה פלשתינאית, פורר הלך לכינוס של שרון, וזו בעיה. אי אפשר להיאחז בחברותך בליכוד אם אתה לא מקיים את חובותיך במניעת הקמת מדינה פלשתינית, זה דבר שמנוגד לחוקת התנועה".
אפשר לא לפעול עם אחד, אך מדוע לקדם את המתחרה?
"יש עניין של יושר. אין עוררין על כך שחנניה הוא אדם שהתחביב שלו זה לסדר עניינים עבור רחובות, והוא ראוי לתמיכתו של כל אדם הגון שרוצה את טובת רחובות. אין כאן עניין של בחירה. המחלה של הפוליטיקאים בישראל זה שהם מדברים ולא עושים. חנניה עושה, ולכן עזרנו לו".
הרבה דתיים בהרבה מפלגות
אם כן, ראש עיר דתי לא נבחר, אך הרשימות הדתיות בעיר רחוקות מלהיות מודאגות. ברחובות נשבר המיתוס של תת-הייצוג. בהנחה שהמועצה אמורה לשקף את הכוחות בעיר, הצליח להם. בעיר שבה 35 אחוזים מתושביה הם דתיים, יותר משליש מן הכיסאות במועצה יהיו חבושים בחובשי כיפה.
בקדנציה הקודמת ישבו במועצת העיר רחובות 6 דתיים מתוך 23 חברים. בקדנציה הנוכחית התכווץ מספר המושבים ל-21, ושמונה מחבריה מוגדרים דתיים. רשימת שס"ג זכתה ב-3 מושבים, המפד"ל ב-2, עוצמה בראשות מלול במושב אחד, וקהלני ברשימת 'יחד' במושב אחד. גם ויינברגר יישב אחר כבוד במועצה, וכך, עם קצת מאמץ וסיוע של עוד שני חברי מועצה, יהיה אפשר גם להתפלל מנחה לפני הישיבות.
אקוע, ראש רשימת שס"ג שקיבלה 3 מנדטים, מכנה את ההישג של מפלגתו "הצלחה בלבד". "הצלחה בגדול זה לקחת 6-5 מנדטים. ציפינו ל-4-3 מנדטים, אבל אחד החברים התפלג מאיתנו ולקח מנדט".
לאקוע יש הסבר פשוט מאוד לעליית כוחם של הדתיים: "מעבר לעשייה, אחוז הבחירה היה נמוך. הגוש הדתי והציוני דתי באו יותר לקלפי והחילוניים פחות, כך אני מאמין".
למה לא הלכתם, כל הדתיים, בחזית אחת?
"רציתי לעשות חזית דתית רחבה והיו מספר הסכמים. בסוף, חצי שעה לפני מועד הגשת הרשימות המפד"ל נסוגה. הם התעקשו על מקום ראשון ורביעי".
מבחינה רעיונית זה נראה לך נכון להתפצל כך?
"אם עם ישראל היה מאוחד, הכל היה נראה אחרת", אומר אקוע בהשלמה.
אבל 'עם ישראל', או לפחות מי שמגדיר עצמו כדתי בעם הזה, לא צועד יחד בדרך-כלל, והתוצאות ברחובות מהוות לקח מעניין עבור ראשי הרשימות.
"הפיצול היה לטובה" אומר רחמים מלול, 'המנדט האבוד' של סיעת שס"ג. מלול דווקא רצה לרוץ עמם לבחירות, אולם בהוראת ראשי ש"ס הוא נזרק החוצה. "שאריות ממחנה דרעי", הוא מנמק. לדעתו של מלול, הציבור הדתי התחזק בעקבות אחוזי הצבעה נמוכים, וגם משום שבחמש השנים האחרונות, מאז התנהלו הבחירות הקודמות, היה גידול באוכלוסייה הדתית בעיר.
הכל למען הקול
חבר מועצה נוסף שפרש והקים מפלגה עצמאית הוא שמעון קהלני, שבקדנציה הקודמת נמנה עם רשימתו של פורר, חץ. קהלני, אדם דתי שהשתייך למפלגה לאו דווקא דתית, הקים רשימה משלו וזכה במנדט אחד. לדבריו, חץ לא מימשה את המצע שהציגה לפני הבחירות הקודמות, בעיקר בנושא החינוך. "המפלגה שלנו פנתה יותר לשכונות, הלכה על הקטע החברתי והכילה נציגים דתיים וחילוניים. הקו הדתי הוביל בתוך המפלגה, כי בשכונות שפנו אליהן רוב הציבור הוא דתי או מסורתי".
איך אתה מסביר את העלייה בכוחן של המפלגות הדתיות?
"הפיצול בכוחות הביא לעלייה הזו, וההסכם של ויינברגר עם שינוי חיזק את המפד"ל. אני מקווה שיהיה עכשיו שיתוף פעולה של הנבחרים הדתיים, כדי לעצור את הסחף בסטטוס קוו בעיר בנושא השבת, למרות שריאלית זה לא נראה לי, כי המטרות של המפלגות האלה לאו דווקא משותפות".
קהלני, כאמור, היה רוצה לראות שיתוף פעולה. עמיתו מנחם קליין, שעומד בראש רשימת המפד"ל, אינו מעוניין בשיתוף כזה אפילו בתום הבחירות: "פורר הוא ראש עיר טוב, ולא צריך ללכת כאיש אחד ולהפעיל עליו לחץ. עצם הנוכחות של מספר גבוה של דתיים במועצה מהווה משקל גדול לטובת הדתיים.
"מעבר לכך, אני לא מוצא מכנה משותף בין המפלגות. כולם הצהירו שהם בעד השמירה על הסטטוס קוו, וכך נעשה. כל אחד יקבל את התפקיד שלו ו'איש לאחיו יאמר חזק'. אם נלך כל מפלגה בנפרד לא נהווה איום, וגם נקבל חלק גדול יותר מהעוגה".
מדוע לכתחילה לא הלכתם כחזית אחת?
"בדיעבד הרווחנו שלא הלכנו בחזית אחת, כי כך זכינו בהרבה קולות. אם היינו הולכים בחזית אחת, חנניה היה מתחזק".
יש הטוענים שהמפד"ל 'שמה רגל' לחזית דתית שהייתה אמורה להתגבש.
"האידיאל הוא שהציבור הציוני-דתי יעמוד בפני עצמו, יראה את כוחו האמיתי וילך בראש מורם. יש חשבונות פוליטיים. כשרצו לעשות חזית לא רצו לתת למפד"ל כוח כמו לש"ס, אבל עכשיו התברר שהציבור שלנו שווה מבחינה אלקטוראלית לפחות כמו ש"ס".
במועצת עיריית רחובות יישבו 8 נציגים דתיים מ-5 רשימות נפרדות. לדעתו של קליין, הפיצול הרב הוא מקומי ותלוי במערכת בחירות, ואינו מעיד על התנהלותה של היהדות הדתית בכל הארץ.
מצד אחד, ייתכן שזו תופעה רחובותית. 23 חברי המועצה החדשים יגיעו מ-12 רשימות שונות. מפלגתו של ראש העיר עצמו מונה 3 חברים בלבד (ועל זה אמר ויינברגר האופוזיציונר: "הקואליציה תתפורר מהר מאוד").
אך מן הצד השני, התעלמותם הגורפת של ראשי הציבור הדתי מן התפיסה היהודית של אחדות וקירוב עלולה ללמד גם על תחלואה עמוקה יותר בקרב הנהגת הציבור, המעידה על כך שהחישובים הפוליטיים רומסים הכל. אפילו את האידיאולוגיה של הציבור שאתה מייצג.
ofralax@walla.co.il