כאילו היה זה טבע שאינו בר-כיבוש, שוב מוצאת עצמה המפד"ל בעיצומה של סערה עסקנית, קטנונית. מריבות בצמרת, הדלפות, השמצות, תדרוכי מקורבים, כינויים והצבעות חשאיות. אלה הם רק מקצת המוצרים שסיפקו את המרקחת התורנית אשר נולדה כמה פרדוכסלי ביזמה לתיקון תדמיתה התככנית של המפלגה הדתית לאומית.
שני תהליכים מקבילים, פנים-מפד"ליים, האחד מהותי וחיובי ביסודו והשני יצרי ואישי, הם שהתפרצו בישיבת המרכז הסוערת ביום ראשון. המגמה האחת, שאותה הובילו בשיתוף פעולה יוצא דופן חברי הכנסת והשרים, היתה עריכת מתיחת פנים למפד"ל. המגמה השנייה והמכוערת, פרי פעילות אקטיבית של אחדים מחברי המרכז והסכמתם השקטה של חברי הכנסת ו'חמישים אחוז מהשרים' נועדה ללמד לקח ואף 'לעשות זובור' למנהיג, אפי איתם.
בסיום הערב מצאה עצמה התכנית להתחדשות נרמסת תחת הנטיות הנקמניות. גם איתם לא טמן את ידו בצלחת, והפיל על המרכז ועל אורלב את האחריות לכישלון. במילים אחרות, לא היה זה כישלון לאיתם ולא ניצחון לאורלב, אלא עוד מכה שהנחיתה המפד"ל על עצמה.
תכנית התחייה למפד"ל
עקרונותיה של תכנית ההתחדשות שהוגשה למרכז גובשו בדיונים ממושכים של סיעת המפד"ל, בהסכמה מלאה. בסיעה הוחלט על שני צעדים עיקריים: עריכת מפקד חברים והכנסת מספר שינויים בתקנון המפלגה ובחוקתה. עריכת המפקד צריכה היתה להיעשות מזמן על פי החוקה כבר לפני 5 שנים. עם בחירת איתם לכהונת יו"ר המפלגה, לפני 20 חודשים, הוא הודיע כי קיום מפקד חדש הוא אחת המטרות המידיות שהוא רואה לנגד עיניו. רק כעת הונחה ההצעה מעשית.
על עריכת המפקד לא היתה מחלוקת, והוא אכן עבר במרכז בקלות. לא כך היו הדברים כשהונח בפני מרכז המפד"ל המרכיב השני ברפורמה: שלושה סעיפים עיקריים נכללו ברפורמה, ומשמעות שלושתם היתה החלשה מכוחם של חברי המרכז. כאן כבר הבהיר המרכז שאין בכוונתו לשמוט ולו מעט מן ההשפעה שיש בידיו כיום.
כהונת המרכז הנוכחי של המפד"ל ארוכה אפילו יותר מהכהונה הרשמית של הרבנים הראשיים המרכז לא הוחלף כבר 11 שנה. כשנבחר, הסכם אוסלו עוד לא בא לעולם ורבין רק החל את כהונתו השנייה. בראש המפד"ל עמד אז זבולון המר ז"ל, וזבולון אורלב היה מקורבו לא יותר מפעיל מפלגתי ידוע. אפי איתם היה אז בעיצומו של שירות צבאי רב תהודה.
בקיצור, חתיכת היסטוריה חלפה מאז. הרפורמה הונחה אפוא בפני המרכז המפלגתי הוותיק בישראל. הסעיף הראשון הציע להגדיל את מספר חברי המרכז מ-1000 ל-1500, כלומר להקטין מכוחו היחסי של כל חבר. הסעיף השני הציע לשריין לצעירים 10 אחוזים מכלל חברי המרכז, משמע להקטין את סיכויי הבחירה של החברים הוותיקים. הסעיף השלישי והטעון מכל הפקיע מידי המרכז את המנדט לבחור את יושב ראש התנועה, והעביר אותו לכלל המתפקדים דהיינו פריימריס, רעיון שנוא מבחינת חברי המרכז, שכבר נדחה על ידם בעבר.
מנסים לשמור על טונים נמוכים
עם תכנית ההתחדשות הזו, ולא רק איתה, באה הנהגת המפד"ל לישיבת המרכז. על בימת הכבוד ובאולם שלנגדה שרו רוחות מחלוקת רעות שנשבו באוויר כבר בימים הקודמים. את ראשיתה של המריבה הנוכחית קשה לסמן: אנשי איתם טוענים כי עוד בשעה שאורלב דיבר בזכות הרפורמה בתוך ישיבת הסיעה, פעלו בחוץ אנשיו למסמס אותה. אנשי אורלב מציגים גרסה אחרת: מקור המתיחות לדעתם הוא בביקורת של איתם באוזני עיתונאים שאורלב חותר תחתיו.
איתם קבל שאורלב פועל לעריכת הצבעה חשאית במרכז, שתכשיל את הרפורמה, כלומר תפגע ביוקרתו של איתם. אורלב הכחיש והשיב שדווקא סייע לתכנית החדשה. ואולם, בשל הפגיעה שפגע בו איתם, הוא מושך את חתימתו מן התכנית. עד ישיבת המרכז עוד שמרו השניים איכשהו על טונים נמוכים.
ביום שני השבוע כבר הפך הדיון לאישי: "אני לא מוכן להיות פראייר", אמר אורלב ביום שלמחרת. "יש גבול לכמות ההאשמות שאפשר לספוג". איתם מצדו משיב ואומר: "אורלב קיבל רגליים קרות ומשך עצמו מן היזמה כי היא פגעה באינטרס הפוליטי שלו. במרכז הזה הוא מוכר ויש לו כוח. הוא מפחד מפריימריס, ובגלל זה המציא איזה סיפור כאילו הוא נפגע. הוא הכשיל את המהלך כי פגע באינטרס האישי שלו". ועוד אומר איתם: "אם אורלב היה תומך בתכנית, היא היתה עוברת במרכז". לפחות בעניין ההיפותטי הזה קשה לקבוע אם הצדק עם איתם.
יושב ראש מרכז המפד"ל, שמריה בן-צור, ואישים נוספים במפלגה, תולים בעיקר במרכז את כישלון הרפורמה. "המרכז", אומר בן-צור, "היה טעון ברגשות רבים, לאו דווקא בהקשר של איתם ואורלב. רעיון הפריימריס לא מקובל על המרכז".
מרכז מנוון
בן-צור איננו מסתיר את התנגדותו שלו לפריימריס, ולפחות אחדים מחברי המרכז סבורים שניצל את מעמדו לקידום העמדה זו בכך שאישר את קיומה של ההצבעה החשאית, למורת רוחם של איתם ושל הרב יצחק לוי. בן-צור טוען שכל צעדיו נעשו בהוראת היועץ המשפטי.
גורם בכיר אחר במפלגה מפנה אף הוא את עיקר האשם למרכז: "זה המרכז שעשה זובור לאיתם. אורלב כלפי חוץ שמר על ניטרליות, אף כי לא הצטער על ההתפתחויות, וכמוהו גם חברי הכנסת שרצו לראות במפלת היו"ר. אבל הרצון של חברי המרכז לפגוע באיתם היה כל-כך חזק, בבחינת 'גם לי גם לך לא יהיה', כלומר אפילו אם ההחלטה פוגעת בהם עצמם, העיקר שאיתם יפסיד. ההליכה להצבעה חשאית שעליה החליט המרכז היא אינדיקציה לכך שהם רצו להילחם בו".
גם איתם אינו חוסך במילים כלפי מרכז המפלגה, שאותו כינה "ועד עובדים. אני בא לפתוח את השער. אם המפד"ל חפצת חיים, היא צריכה לפתוח את הדלת. יש במרכז אנשים טובים, אבל זה מרכז שסוגר דלת בפני שינויים".
ומה משיב אורלב? אורלב מגן על המרכז. "המרכז הזה בחר את איתם פה אחד לראשות המפלגה בהמלצת הרב לוי ובהמלצתי, וקיבל שבחים על כך. המרכז הזה בחר רשימה לכנסת שבה יש שלושה שמות חדשים, סלומיאנסקי, פינקלשטיין ואיתם, וקיבל על כך שבחים. אי אפשר פתאום לומר שהמרכז לא טוב". בתגובה להאשמת איתם כי משיכת שמו של אורלב ממסמך הרפורמה היא שהביאה לנפילתה במרכז, אומר אורלב: "זה מצג שווא". אנשי שר הרווחה אומרים אף הם כי "הוא לא הפעיל איש ולא עשה שום צעד במטרה לטרפד את הרפורמה".
ומי האבא של הכישלון הזה?
ויש גם מלחמת ספינים בין הצדדים, שבמסגרתה מתאמץ כל אחד להציג את יריבו כמי ששקוע בלכלוכי הפוליטיקה וכמי שהפר את האחדות המפלגתית. איתם אומר: "עד עכשיו הכל היה שקט ורגוע. היו לנו הצלחות בבחירות לכנסת וברשויות המקומיות, עד שאורלב הפר סיכומים". ואורלב מתגונן: "לא ערערתי על מעמד היו"ר ולא הודעתי שאני טוען לכתר. עמלתי קשה לבחירתו והוא מקבל את כל הסיוע".
דובריהם של השניים זהירים עוד פחות: אצל איתם אומרים ש"אורלב יודע שפומבית אסור לו להצטייר כמי שמכשיל רפורמות, ולכן עשה את המקסימום שהוא יכול נגד התכנית בלי לעורר רעש. אנשי לשכתו הם שהובילו את ההצבעה החשאית על הרפורמה. אם ההצבעה היתה גלויה המרכז היה תומך".
אנשי אורלב לעומתם מסכימים שלו היתה ההצבעה גלויה הרפורמה היתה עוברת, אבל מסיבות אחרות: "הוא חשב שבהצבעה גלויה יוכל להטיל את אימתו על חברי המרכז בשיטות כוחניות, אבל היה ברור מראש שההצעה לפריימריס לא תעבור במרכז כפי שכבר היה בעבר. אורלב הזהיר אותו שכך יהיה, אך הוא התעקש על הצבעה גלויה. רק כשהבין שלא תהיה הצבעה גלויה, שהרפורמה לא תעבור ושהוא עומד להיכשל, הכין לעצמו אליבי, 'אורלב הפיל את המהלך', בשעה שהכישלון הוא של היו"ר".
תוטל האשמה על מי שתוטל, הרפורמה החיונית כל-כך למפד"ל נדחתה ברוב גדול של חברי המרכז. ועם זאת, לא בטוח שדחייתה מבשרת על מותה. אדרבה, חרף ההתכתשות בצמרת חבריה מאוחדים בתקווה שמעז ייצא מתוק. היו"ר איתם אומר כי יביא את ההצעות שנפלו למרכז החדש לכשייבחר, לאחר המפקד. הוא קורא לצעירי הציונות הדתית להצטרף למפלגתו.
גם זבולון אורלב מבקש להתרכז בהחלטה שהמרכז כן קיבל, והיא עריכת המפקד: "אני סייעתי להחלטה שקיבל המרכז בעד עריכת המפקד, שהיא ההחלטה החשובה ביותר בשנים האחרונות, וזו התוצאה המשמעותית של הישיבה".
חיים פלק, יו"ר הדור הצעיר במפד"ל, מסכם את ישיבת המרכז ואומר: "משמעויות ההחלטות הן קריאה למי מהציונות הדתית שישב עד כה על הגדר להצטרף כעת ולהוביל את השינוי במרכז הבא. אם המסר הזה יופנם, המפסיד של אתמול יהיה המנצח של מחר".
למה נטש יצחק?
את ישיבת המרכז נטש בעיצומה סגן שר הדתות, הרב יצחק לוי. מעל הבימה הסביר בנחרצות שאי אפשר להסתפק ברשימה החתומה של חברי המרכז המבקשים הצבעה חשאית על הרפורמה, משום שייתכן שהחותמים עזבו את האולם לפני ההצבעות. הוא תבע לערוך הצבעה מחודשת בשאלה אם ההצבעות על הרפורמה יהיו גלויות או חשאיות.
יתרה מכך, לוי טען שיש לקיים הצבעה מקדימה על כל אחד מסעיפי הרפורמה הצבעה שתקבע אם על אותו סעיף ברפורמה תיערך הצבעה גלויה או סמויה. דרישתו של לוי נדחתה בידי יו"ר הישיבה, שמריהו בן-צור. לוי מחה, וכאמור יצא בזעם צעד יוצא דופן של האיש שידוע במתינות הליכותיו.
אפילו על נטישתו הרועמת של לוי נטוש ויכוח: האם לוי הוא איש של איתם, או שעזב דווקא משום שהוא מצדיק את אורלב? אנשיו של איתם מגייסים את לוי לצידם. לוי כמו איתם, הם אומרים, התקומם נגד ההצבעות הסמויות שמנציחות את כוחו של המרכז הקיים. הוא עזב את הישיבה משום שהיה ברור שהמרכז דוחה את הרפורמות ואת ההתחדשות. "דבר איתו", הם מאיצים בי.
אך יש מי שמסביר את צעדו של לוי בדיוק להיפך: גורם יודע דבר במפד"ל אומר כי הדבר האחרון שהרב לוי רוצה, כמו אורלב וכמו יתר חברי הכנסת, הוא החלפת המרכז הקיים. "המרכז הזה בוחר פעם אחר פעם את אותה רשימת ח"כים פחות או יותר. מדוע שחברי הכנסת ירצו להחליפו במרכז חדש וצעיר, שבו אינם מוכרים? לוי עזב כדי ליצור מומנטום נגד הרפורמה".
ומה אומר הרב לוי עצמו? "זה לא קשור לא לזה ולא לזה. עזבתי כי יו"ר המרכז לא נהג כשורה כשאישר את ההצבעות החשאיות".
שני תהליכים מקבילים, פנים-מפד"ליים, האחד מהותי וחיובי ביסודו והשני יצרי ואישי, הם שהתפרצו בישיבת המרכז הסוערת ביום ראשון. המגמה האחת, שאותה הובילו בשיתוף פעולה יוצא דופן חברי הכנסת והשרים, היתה עריכת מתיחת פנים למפד"ל. המגמה השנייה והמכוערת, פרי פעילות אקטיבית של אחדים מחברי המרכז והסכמתם השקטה של חברי הכנסת ו'חמישים אחוז מהשרים' נועדה ללמד לקח ואף 'לעשות זובור' למנהיג, אפי איתם.
בסיום הערב מצאה עצמה התכנית להתחדשות נרמסת תחת הנטיות הנקמניות. גם איתם לא טמן את ידו בצלחת, והפיל על המרכז ועל אורלב את האחריות לכישלון. במילים אחרות, לא היה זה כישלון לאיתם ולא ניצחון לאורלב, אלא עוד מכה שהנחיתה המפד"ל על עצמה.
תכנית התחייה למפד"ל
עקרונותיה של תכנית ההתחדשות שהוגשה למרכז גובשו בדיונים ממושכים של סיעת המפד"ל, בהסכמה מלאה. בסיעה הוחלט על שני צעדים עיקריים: עריכת מפקד חברים והכנסת מספר שינויים בתקנון המפלגה ובחוקתה. עריכת המפקד צריכה היתה להיעשות מזמן על פי החוקה כבר לפני 5 שנים. עם בחירת איתם לכהונת יו"ר המפלגה, לפני 20 חודשים, הוא הודיע כי קיום מפקד חדש הוא אחת המטרות המידיות שהוא רואה לנגד עיניו. רק כעת הונחה ההצעה מעשית.
על עריכת המפקד לא היתה מחלוקת, והוא אכן עבר במרכז בקלות. לא כך היו הדברים כשהונח בפני מרכז המפד"ל המרכיב השני ברפורמה: שלושה סעיפים עיקריים נכללו ברפורמה, ומשמעות שלושתם היתה החלשה מכוחם של חברי המרכז. כאן כבר הבהיר המרכז שאין בכוונתו לשמוט ולו מעט מן ההשפעה שיש בידיו כיום.
כהונת המרכז הנוכחי של המפד"ל ארוכה אפילו יותר מהכהונה הרשמית של הרבנים הראשיים המרכז לא הוחלף כבר 11 שנה. כשנבחר, הסכם אוסלו עוד לא בא לעולם ורבין רק החל את כהונתו השנייה. בראש המפד"ל עמד אז זבולון המר ז"ל, וזבולון אורלב היה מקורבו לא יותר מפעיל מפלגתי ידוע. אפי איתם היה אז בעיצומו של שירות צבאי רב תהודה.
בקיצור, חתיכת היסטוריה חלפה מאז. הרפורמה הונחה אפוא בפני המרכז המפלגתי הוותיק בישראל. הסעיף הראשון הציע להגדיל את מספר חברי המרכז מ-1000 ל-1500, כלומר להקטין מכוחו היחסי של כל חבר. הסעיף השני הציע לשריין לצעירים 10 אחוזים מכלל חברי המרכז, משמע להקטין את סיכויי הבחירה של החברים הוותיקים. הסעיף השלישי והטעון מכל הפקיע מידי המרכז את המנדט לבחור את יושב ראש התנועה, והעביר אותו לכלל המתפקדים דהיינו פריימריס, רעיון שנוא מבחינת חברי המרכז, שכבר נדחה על ידם בעבר.
מנסים לשמור על טונים נמוכים
עם תכנית ההתחדשות הזו, ולא רק איתה, באה הנהגת המפד"ל לישיבת המרכז. על בימת הכבוד ובאולם שלנגדה שרו רוחות מחלוקת רעות שנשבו באוויר כבר בימים הקודמים. את ראשיתה של המריבה הנוכחית קשה לסמן: אנשי איתם טוענים כי עוד בשעה שאורלב דיבר בזכות הרפורמה בתוך ישיבת הסיעה, פעלו בחוץ אנשיו למסמס אותה. אנשי אורלב מציגים גרסה אחרת: מקור המתיחות לדעתם הוא בביקורת של איתם באוזני עיתונאים שאורלב חותר תחתיו.
איתם קבל שאורלב פועל לעריכת הצבעה חשאית במרכז, שתכשיל את הרפורמה, כלומר תפגע ביוקרתו של איתם. אורלב הכחיש והשיב שדווקא סייע לתכנית החדשה. ואולם, בשל הפגיעה שפגע בו איתם, הוא מושך את חתימתו מן התכנית. עד ישיבת המרכז עוד שמרו השניים איכשהו על טונים נמוכים.
ביום שני השבוע כבר הפך הדיון לאישי: "אני לא מוכן להיות פראייר", אמר אורלב ביום שלמחרת. "יש גבול לכמות ההאשמות שאפשר לספוג". איתם מצדו משיב ואומר: "אורלב קיבל רגליים קרות ומשך עצמו מן היזמה כי היא פגעה באינטרס הפוליטי שלו. במרכז הזה הוא מוכר ויש לו כוח. הוא מפחד מפריימריס, ובגלל זה המציא איזה סיפור כאילו הוא נפגע. הוא הכשיל את המהלך כי פגע באינטרס האישי שלו". ועוד אומר איתם: "אם אורלב היה תומך בתכנית, היא היתה עוברת במרכז". לפחות בעניין ההיפותטי הזה קשה לקבוע אם הצדק עם איתם.
יושב ראש מרכז המפד"ל, שמריה בן-צור, ואישים נוספים במפלגה, תולים בעיקר במרכז את כישלון הרפורמה. "המרכז", אומר בן-צור, "היה טעון ברגשות רבים, לאו דווקא בהקשר של איתם ואורלב. רעיון הפריימריס לא מקובל על המרכז".
מרכז מנוון
בן-צור איננו מסתיר את התנגדותו שלו לפריימריס, ולפחות אחדים מחברי המרכז סבורים שניצל את מעמדו לקידום העמדה זו בכך שאישר את קיומה של ההצבעה החשאית, למורת רוחם של איתם ושל הרב יצחק לוי. בן-צור טוען שכל צעדיו נעשו בהוראת היועץ המשפטי.
גורם בכיר אחר במפלגה מפנה אף הוא את עיקר האשם למרכז: "זה המרכז שעשה זובור לאיתם. אורלב כלפי חוץ שמר על ניטרליות, אף כי לא הצטער על ההתפתחויות, וכמוהו גם חברי הכנסת שרצו לראות במפלת היו"ר. אבל הרצון של חברי המרכז לפגוע באיתם היה כל-כך חזק, בבחינת 'גם לי גם לך לא יהיה', כלומר אפילו אם ההחלטה פוגעת בהם עצמם, העיקר שאיתם יפסיד. ההליכה להצבעה חשאית שעליה החליט המרכז היא אינדיקציה לכך שהם רצו להילחם בו".
גם איתם אינו חוסך במילים כלפי מרכז המפלגה, שאותו כינה "ועד עובדים. אני בא לפתוח את השער. אם המפד"ל חפצת חיים, היא צריכה לפתוח את הדלת. יש במרכז אנשים טובים, אבל זה מרכז שסוגר דלת בפני שינויים".
ומה משיב אורלב? אורלב מגן על המרכז. "המרכז הזה בחר את איתם פה אחד לראשות המפלגה בהמלצת הרב לוי ובהמלצתי, וקיבל שבחים על כך. המרכז הזה בחר רשימה לכנסת שבה יש שלושה שמות חדשים, סלומיאנסקי, פינקלשטיין ואיתם, וקיבל על כך שבחים. אי אפשר פתאום לומר שהמרכז לא טוב". בתגובה להאשמת איתם כי משיכת שמו של אורלב ממסמך הרפורמה היא שהביאה לנפילתה במרכז, אומר אורלב: "זה מצג שווא". אנשי שר הרווחה אומרים אף הם כי "הוא לא הפעיל איש ולא עשה שום צעד במטרה לטרפד את הרפורמה".
ומי האבא של הכישלון הזה?
ויש גם מלחמת ספינים בין הצדדים, שבמסגרתה מתאמץ כל אחד להציג את יריבו כמי ששקוע בלכלוכי הפוליטיקה וכמי שהפר את האחדות המפלגתית. איתם אומר: "עד עכשיו הכל היה שקט ורגוע. היו לנו הצלחות בבחירות לכנסת וברשויות המקומיות, עד שאורלב הפר סיכומים". ואורלב מתגונן: "לא ערערתי על מעמד היו"ר ולא הודעתי שאני טוען לכתר. עמלתי קשה לבחירתו והוא מקבל את כל הסיוע".
דובריהם של השניים זהירים עוד פחות: אצל איתם אומרים ש"אורלב יודע שפומבית אסור לו להצטייר כמי שמכשיל רפורמות, ולכן עשה את המקסימום שהוא יכול נגד התכנית בלי לעורר רעש. אנשי לשכתו הם שהובילו את ההצבעה החשאית על הרפורמה. אם ההצבעה היתה גלויה המרכז היה תומך".
אנשי אורלב לעומתם מסכימים שלו היתה ההצבעה גלויה הרפורמה היתה עוברת, אבל מסיבות אחרות: "הוא חשב שבהצבעה גלויה יוכל להטיל את אימתו על חברי המרכז בשיטות כוחניות, אבל היה ברור מראש שההצעה לפריימריס לא תעבור במרכז כפי שכבר היה בעבר. אורלב הזהיר אותו שכך יהיה, אך הוא התעקש על הצבעה גלויה. רק כשהבין שלא תהיה הצבעה גלויה, שהרפורמה לא תעבור ושהוא עומד להיכשל, הכין לעצמו אליבי, 'אורלב הפיל את המהלך', בשעה שהכישלון הוא של היו"ר".
תוטל האשמה על מי שתוטל, הרפורמה החיונית כל-כך למפד"ל נדחתה ברוב גדול של חברי המרכז. ועם זאת, לא בטוח שדחייתה מבשרת על מותה. אדרבה, חרף ההתכתשות בצמרת חבריה מאוחדים בתקווה שמעז ייצא מתוק. היו"ר איתם אומר כי יביא את ההצעות שנפלו למרכז החדש לכשייבחר, לאחר המפקד. הוא קורא לצעירי הציונות הדתית להצטרף למפלגתו.
גם זבולון אורלב מבקש להתרכז בהחלטה שהמרכז כן קיבל, והיא עריכת המפקד: "אני סייעתי להחלטה שקיבל המרכז בעד עריכת המפקד, שהיא ההחלטה החשובה ביותר בשנים האחרונות, וזו התוצאה המשמעותית של הישיבה".
חיים פלק, יו"ר הדור הצעיר במפד"ל, מסכם את ישיבת המרכז ואומר: "משמעויות ההחלטות הן קריאה למי מהציונות הדתית שישב עד כה על הגדר להצטרף כעת ולהוביל את השינוי במרכז הבא. אם המסר הזה יופנם, המפסיד של אתמול יהיה המנצח של מחר".
למה נטש יצחק?
את ישיבת המרכז נטש בעיצומה סגן שר הדתות, הרב יצחק לוי. מעל הבימה הסביר בנחרצות שאי אפשר להסתפק ברשימה החתומה של חברי המרכז המבקשים הצבעה חשאית על הרפורמה, משום שייתכן שהחותמים עזבו את האולם לפני ההצבעות. הוא תבע לערוך הצבעה מחודשת בשאלה אם ההצבעות על הרפורמה יהיו גלויות או חשאיות.
יתרה מכך, לוי טען שיש לקיים הצבעה מקדימה על כל אחד מסעיפי הרפורמה הצבעה שתקבע אם על אותו סעיף ברפורמה תיערך הצבעה גלויה או סמויה. דרישתו של לוי נדחתה בידי יו"ר הישיבה, שמריהו בן-צור. לוי מחה, וכאמור יצא בזעם צעד יוצא דופן של האיש שידוע במתינות הליכותיו.
אפילו על נטישתו הרועמת של לוי נטוש ויכוח: האם לוי הוא איש של איתם, או שעזב דווקא משום שהוא מצדיק את אורלב? אנשיו של איתם מגייסים את לוי לצידם. לוי כמו איתם, הם אומרים, התקומם נגד ההצבעות הסמויות שמנציחות את כוחו של המרכז הקיים. הוא עזב את הישיבה משום שהיה ברור שהמרכז דוחה את הרפורמות ואת ההתחדשות. "דבר איתו", הם מאיצים בי.
אך יש מי שמסביר את צעדו של לוי בדיוק להיפך: גורם יודע דבר במפד"ל אומר כי הדבר האחרון שהרב לוי רוצה, כמו אורלב וכמו יתר חברי הכנסת, הוא החלפת המרכז הקיים. "המרכז הזה בוחר פעם אחר פעם את אותה רשימת ח"כים פחות או יותר. מדוע שחברי הכנסת ירצו להחליפו במרכז חדש וצעיר, שבו אינם מוכרים? לוי עזב כדי ליצור מומנטום נגד הרפורמה".
ומה אומר הרב לוי עצמו? "זה לא קשור לא לזה ולא לזה. עזבתי כי יו"ר המרכז לא נהג כשורה כשאישר את ההצבעות החשאיות".