נשיקה במקום חתימה
קציני השיווק של הבנות ז'נבה הצליחו להחליק השבוע את אחד הבלופים הגדולים שמאחורי ההבנות הללו: עניין החתימה. בניגוד לטענתם, שום פלשתיני לא חתם על המסמך שהם הפיצו לכל בית בישראל תחת הכותרת 'יוזמת ז'נבה'. יאסר עבד ראבו אולי הנהן בראשו לאות הסכמה, פארס כדורה השמיע מלים חמות, אבל אף אחד מהם לא שירבט את חתימתו על המסמך הנ"ל. פסק הזמן הארוך שבין גיבוש המסמך בירדן לבין הטקס בז'נבה נוצל לצורך טשטוש העובדה המביכה הזאת.
כשביילין ושות' שבו בסוכות מירדן, נרגשים ונפעמים, שאלתי את עמרם מצנע בערוץ 7 אם "חתמתם שם על איזשהו נייר או לא חתמתם, הנקודה הזאת לא ברורה עד עכשיו?!". מצנע ענה (והדברים מוקלטים): "תראה, החתימה עצמה, הפורמלית, תהיה בעוד מספר שבועות בז'נבה".
ביום שלישי השבוע, למחרת הנשף בז'נבה, הערתי את אחד מאנשי ביילין, תא"ל במיל' שלמה ברום, ושאלתי אותו למה לא היתה חתימה בשוויץ, הרי מצנע הבטיח לי אישית שתהיה. "אני לא יודע למה הוא הבטיח", נבוך ברום, "חתמנו כבר בירדן על מכתב הלוואי".
ובכן, אם עדיין לא זרקתם לפח את מסמך ז'נבה, ולא שרפתם אותו כמצוות רבני פיקוח-נפש, פיתחו אותו בבקשה בעמוד 12, וקיראו בעצמכם את מכתב הלוואי. בשורה התחתונה שלו כתוב בפירוש: "בכוונתנו להיפגש בז'נבה, בהקדם האפשרי, לטקס חתימה פומבי ולהשקתה הרשמית של יוזמה זו". כלומר, הם הבטיחו בכתב לכל אזרח בישראל שבז'נבה תהיה לא רק השקה, אלא גם חתימה פומבית.
בפועל היתה בז'נבה השקה, והיו גם המון נשיקות, אבל חתימה על ההבנות עצמן לא היתה בשום מקום. מכתב הלוואי שנחתם בירדן הוא בעל קשר משפטי רופף למדי להבנות עצמן. אם יוסי ביילין ועמרם מצנע היו קונים או מוכרים דירה באופן פרטי הם לא היו מגבשים הסכם מכירה מפורט, אבל חותמים בסוף רק על מכתב לוואי להסכם. סביר גם להניח שבאופן פרטי הם לא היו קונים שום דבר מערפאת.
צודקים לנצח
מתנחל בכיר בגוש קטיף הודה באוזני שבזמן האחרון יש לו הרהורי כפירה. לפעמים הוא אומר לעצמו, יאללה, בוא נפנה את היישובים, ונקים גדר הפרדה גבוהה, העיקר שאף אחד לא יוכל להאשים אותנו יותר בהכשלת השלום. אחר-כך, כשהגדר תקרוס ומאום אל פאחם יירו טילי קאסם על פרדס חנה, אולי השמאל יחליף סוף סוף דיסקט.
תשכח מזה, אמרתי לו. הלקח העיקרי מתהליך אוסלו הוא שהשמאלנים אף פעם לא טועים. בחיים לא. אפילו כשכל תקוותיהם מתנפצות לרסיסים, וכל חישוביהם מופרכים בעליל, הם נשארים דבקים בצדקתם. בלכסיקון שלהם אין ערך 'טעות' או 'חשבון נפש'. אם שמעון פרס היה מסוגל לארגן לעצמו מגה יום הולדת במלאת 10 שנים לאסון אוסלו, ושותפו יוסי ביילין נמצא עכשיו במלוא פריחתו, אז הם כבר לעולם לא יתנצלו, יהיה מה שיהיה. אחרי שגם הבנות ז'נבה יתפוצצו להם בפרצוף, הם יאשימו את עמותת רבני פיקוח נפש.
הזקן והשטחים
שנים רבות חלמו גם ותיקי תנועת חרות וניצולי המחתרות שיום אחד בן-גוריון יבקש מהם סליחה. סליחה על אלטלנה, סליחה על עלילת ארלוזורוב, על מה לא. בסוף הוא הלך לעולמו בלי לבקש סליחה, והנה השבוע דווקא הם ביקשו את סליחתו. אמנם לא במלים מפורשות, אבל כמעט בפה מלא. בעצרת הזכרון הממלכתית בשדה בוקר, במלאת 30 חורפים למותו, ציטט אהוד אולמרט נאום עתיק של הזקן על תכנית החלוקה, ציטוט שהיווה הודאה היסטורית של צאצאי תנועת החרות בצידקת מפא"י. המסר הכללי שלו אמר שעדיפה מדינה יהודית קטנה על פני ארץ ישראל גדולה עם בעיה דמוגרפית. שמעון פרס, שכמובן נכח שם אף הוא, רווה הרבה נחת.
אבל אם כבר מצטטים את ב"ג בהקשרים אקטואליים, חשוב לדעת שהוא גם השמיע לפעמים דעות שלא היו מביישות את מועצת יש"ע. בניגוד לליכודניקים, ב"ג משך ימינה ברבות השנים, ולא ההיפך. שנה וחצי לפני מותו אף הביע תמיכה במפעל ההתנחלויות והתנגדות לנסיגה.
התפנית הדרמטית, שהושכחה ונשכחה בינתיים, מצאה אז ביטוי בכותרת הראשית של 'הארץ': "בן גוריון שינה עמדתו לגבי החזרת השטחים" (16.8.72). בידיעה מתחת נכתב, ש"בעוד שבעבר טען מר בן גוריון כי יש להחזיר את כל השטחים, פרט לירושלים ורמת הגולן, תמורת שלום-אמת, הרי עתה נסוג מעמדתו זו. השינוי נובע מכך שבן גוריון משתכנע כי הערבים אינם רוצים בשלום-אמת ודוחים כל הצעה ממשית לחתום על הסכם. נוסף לכך נוכח בן-גוריון, כי בינתיים נעשו פעולות רבות וחיוביות בשטחים, כהקמת ישובים, מחנות ומערכות כבישים".
בהמשך הידיעה, שעליה היה חתום מיודענו זאב שיף, אפילו נאמר כי ב"ג כועס על גורמים המסתמכים עליו ומצטטים אותו כדי להצדיק את עמדתם הוותרנית: "בוויכוח על עתיד השטחים מצדד הוא בתפישתו של שר הבטחון משה דיין, ולא באלה התובעים להחזיר את מרבית השטחים המוחזקים". ובסיום הידיעה נכתב: "בהקדמה לספר על חברון כתב מר בן-גוריון, כי חברון היא אחות לירושלים. הוא הסביר כי הוא רואה את ירושלים וחברון חטיבה אחת".
האם גם הליכוד עדיין רואה את ירושלים וחברון כחטיבה אחת? את שני חלקי ירושלים?
תיאודורקיס בעברית
"אני לא יכול לסבול ילדים קטנים עם פיאות, שיש להם מורי והוא מלמד אותם להיות תימנים ולא ישראלים" (הגשש שייקה לוי, 'עיתון תל-אביב', 28.11.03).
קציני השיווק של הבנות ז'נבה הצליחו להחליק השבוע את אחד הבלופים הגדולים שמאחורי ההבנות הללו: עניין החתימה. בניגוד לטענתם, שום פלשתיני לא חתם על המסמך שהם הפיצו לכל בית בישראל תחת הכותרת 'יוזמת ז'נבה'. יאסר עבד ראבו אולי הנהן בראשו לאות הסכמה, פארס כדורה השמיע מלים חמות, אבל אף אחד מהם לא שירבט את חתימתו על המסמך הנ"ל. פסק הזמן הארוך שבין גיבוש המסמך בירדן לבין הטקס בז'נבה נוצל לצורך טשטוש העובדה המביכה הזאת.
כשביילין ושות' שבו בסוכות מירדן, נרגשים ונפעמים, שאלתי את עמרם מצנע בערוץ 7 אם "חתמתם שם על איזשהו נייר או לא חתמתם, הנקודה הזאת לא ברורה עד עכשיו?!". מצנע ענה (והדברים מוקלטים): "תראה, החתימה עצמה, הפורמלית, תהיה בעוד מספר שבועות בז'נבה".
ביום שלישי השבוע, למחרת הנשף בז'נבה, הערתי את אחד מאנשי ביילין, תא"ל במיל' שלמה ברום, ושאלתי אותו למה לא היתה חתימה בשוויץ, הרי מצנע הבטיח לי אישית שתהיה. "אני לא יודע למה הוא הבטיח", נבוך ברום, "חתמנו כבר בירדן על מכתב הלוואי".
ובכן, אם עדיין לא זרקתם לפח את מסמך ז'נבה, ולא שרפתם אותו כמצוות רבני פיקוח-נפש, פיתחו אותו בבקשה בעמוד 12, וקיראו בעצמכם את מכתב הלוואי. בשורה התחתונה שלו כתוב בפירוש: "בכוונתנו להיפגש בז'נבה, בהקדם האפשרי, לטקס חתימה פומבי ולהשקתה הרשמית של יוזמה זו". כלומר, הם הבטיחו בכתב לכל אזרח בישראל שבז'נבה תהיה לא רק השקה, אלא גם חתימה פומבית.
בפועל היתה בז'נבה השקה, והיו גם המון נשיקות, אבל חתימה על ההבנות עצמן לא היתה בשום מקום. מכתב הלוואי שנחתם בירדן הוא בעל קשר משפטי רופף למדי להבנות עצמן. אם יוסי ביילין ועמרם מצנע היו קונים או מוכרים דירה באופן פרטי הם לא היו מגבשים הסכם מכירה מפורט, אבל חותמים בסוף רק על מכתב לוואי להסכם. סביר גם להניח שבאופן פרטי הם לא היו קונים שום דבר מערפאת.
צודקים לנצח
מתנחל בכיר בגוש קטיף הודה באוזני שבזמן האחרון יש לו הרהורי כפירה. לפעמים הוא אומר לעצמו, יאללה, בוא נפנה את היישובים, ונקים גדר הפרדה גבוהה, העיקר שאף אחד לא יוכל להאשים אותנו יותר בהכשלת השלום. אחר-כך, כשהגדר תקרוס ומאום אל פאחם יירו טילי קאסם על פרדס חנה, אולי השמאל יחליף סוף סוף דיסקט.
תשכח מזה, אמרתי לו. הלקח העיקרי מתהליך אוסלו הוא שהשמאלנים אף פעם לא טועים. בחיים לא. אפילו כשכל תקוותיהם מתנפצות לרסיסים, וכל חישוביהם מופרכים בעליל, הם נשארים דבקים בצדקתם. בלכסיקון שלהם אין ערך 'טעות' או 'חשבון נפש'. אם שמעון פרס היה מסוגל לארגן לעצמו מגה יום הולדת במלאת 10 שנים לאסון אוסלו, ושותפו יוסי ביילין נמצא עכשיו במלוא פריחתו, אז הם כבר לעולם לא יתנצלו, יהיה מה שיהיה. אחרי שגם הבנות ז'נבה יתפוצצו להם בפרצוף, הם יאשימו את עמותת רבני פיקוח נפש.
הזקן והשטחים
שנים רבות חלמו גם ותיקי תנועת חרות וניצולי המחתרות שיום אחד בן-גוריון יבקש מהם סליחה. סליחה על אלטלנה, סליחה על עלילת ארלוזורוב, על מה לא. בסוף הוא הלך לעולמו בלי לבקש סליחה, והנה השבוע דווקא הם ביקשו את סליחתו. אמנם לא במלים מפורשות, אבל כמעט בפה מלא. בעצרת הזכרון הממלכתית בשדה בוקר, במלאת 30 חורפים למותו, ציטט אהוד אולמרט נאום עתיק של הזקן על תכנית החלוקה, ציטוט שהיווה הודאה היסטורית של צאצאי תנועת החרות בצידקת מפא"י. המסר הכללי שלו אמר שעדיפה מדינה יהודית קטנה על פני ארץ ישראל גדולה עם בעיה דמוגרפית. שמעון פרס, שכמובן נכח שם אף הוא, רווה הרבה נחת.
אבל אם כבר מצטטים את ב"ג בהקשרים אקטואליים, חשוב לדעת שהוא גם השמיע לפעמים דעות שלא היו מביישות את מועצת יש"ע. בניגוד לליכודניקים, ב"ג משך ימינה ברבות השנים, ולא ההיפך. שנה וחצי לפני מותו אף הביע תמיכה במפעל ההתנחלויות והתנגדות לנסיגה.
התפנית הדרמטית, שהושכחה ונשכחה בינתיים, מצאה אז ביטוי בכותרת הראשית של 'הארץ': "בן גוריון שינה עמדתו לגבי החזרת השטחים" (16.8.72). בידיעה מתחת נכתב, ש"בעוד שבעבר טען מר בן גוריון כי יש להחזיר את כל השטחים, פרט לירושלים ורמת הגולן, תמורת שלום-אמת, הרי עתה נסוג מעמדתו זו. השינוי נובע מכך שבן גוריון משתכנע כי הערבים אינם רוצים בשלום-אמת ודוחים כל הצעה ממשית לחתום על הסכם. נוסף לכך נוכח בן-גוריון, כי בינתיים נעשו פעולות רבות וחיוביות בשטחים, כהקמת ישובים, מחנות ומערכות כבישים".
בהמשך הידיעה, שעליה היה חתום מיודענו זאב שיף, אפילו נאמר כי ב"ג כועס על גורמים המסתמכים עליו ומצטטים אותו כדי להצדיק את עמדתם הוותרנית: "בוויכוח על עתיד השטחים מצדד הוא בתפישתו של שר הבטחון משה דיין, ולא באלה התובעים להחזיר את מרבית השטחים המוחזקים". ובסיום הידיעה נכתב: "בהקדמה לספר על חברון כתב מר בן-גוריון, כי חברון היא אחות לירושלים. הוא הסביר כי הוא רואה את ירושלים וחברון חטיבה אחת".
האם גם הליכוד עדיין רואה את ירושלים וחברון כחטיבה אחת? את שני חלקי ירושלים?
תיאודורקיס בעברית
"אני לא יכול לסבול ילדים קטנים עם פיאות, שיש להם מורי והוא מלמד אותם להיות תימנים ולא ישראלים" (הגשש שייקה לוי, 'עיתון תל-אביב', 28.11.03).