זה התחיל מחצי משפט שנזרק על יד ראש הממשלה כבדרך אגב על "ויתורים כואבים", כנראה על תקן של בלון ניסוי לטובת מכוני הסקרים, המשיך בדברים שאמרו שר התמ"ס אהוד אולמרט ושרת החינוך לבנת ("אתמוך בהעתקה של מספר יישובים במסגרת צעדים חד-צדדיים") והגיע לשיאו בכנס הרצליה לפני שבוע, בנאומו המתוקשר של ראש הממשלה, שכלל הצגת תוכנית סמי-מעשית למימוש אותם ויתורים כואבים ולהתנתקות בין שני העמים.
שרון אמנם לא הצטייד, כפי שהוא אוהב לעשות בדרך כלל, במפות מפורטות, אולם ברור כי אם המהלך המתוכנן אכן יצא לפועל בחודשים הקרובים, יפונו במסגרתו לא רק קרוונים ריקים.
למרות הסקרים, שחלקם מגמתיים, המצביעים על תמיכה ציבורית בצעדי ההתנתקות גם בקרב בוחרי הליכוד, חברי כנסת לא מעטים, שרים וחברי מרכז הליכוד משקיפים בדאגה על הסחף הגובר שמאלה בעמדותיה של הממשלה בכלל והעומד בראשה בפרט.
בין שרי הליכוד המתנגדים למגמה המסתמנת ניתן למנות את עוזי לנדאו, נתן שרנסקי וישראל כץ, המביעים בעקביות עמדות נחרצות כנגד ויתורים חד צדדיים. גם שר האוצר, בנימין נתניהו, שהקפיד עד לאחרונה לעסוק בעיקר בנושאי משרדו, חרג ממנהגו והצהיר במהלך נאומו בכנס הרצליה כי "תמורת ויתורים צריכה להיות תמורה".
אולם ככל שניתן להעריך בשלב זה, ההתנגדות המסוכנת ביותר למהלכיהם של שרון ואולמרט עלולה להתגלות לא בקרב שרי הימין, ואפילו לא בקרב שרי הליכוד, אלא דווקא מתוך הבית: חברי המרכז וח"כי הליכוד, שמשפחת שרון נוטה להתייחס אליהם בזלזול. התסיסה הגוברת במרכז הביאה להתארגנותם של מספר גורמים שחברו יחד כדי להריץ יוזמות שימנעו סוג כזה של שבירת הגה לשמאל בעתיד.
"יש חוקה לליכוד. יש קו ומסורת, וראש הממשלה מחויב למצע הליכוד", כך אמר אלי קורנפלד, יו"ר סיעת 'דרכך דרכנו', לכתבנו שמעון כהן. להערכתו של קורנפלד, ועידת הליכוד שתתכנס בעוד כשבוע וחצי תתנגד למהלכי הפינוי המסתמנים: "כשיבואו אולמרט ולבנת בפני מרכז הליכוד עם מצע ללא כיסוי של הבוחרים, המרכז יבהיר להם שמי שמדבר בניגוד לעקרונות התנועה, מסיים את פעילותו בה. יש במרכז הליכוד תחושה כללית שהשליחים לא עושים את שליחותם. הם מדברים בשם עצמם בלבד, והמרכז לא יאפשר להם להמשיך בכך. הבכירים במפלגה חוששים מהמרכז, כי הם יודעים שיצטרכו לתת את הדין על פעולותיהם.
"מרכז הליכוד", טוען קורנפלד, "בנוי מאידיאולוגיה ולא מחלוקת ג'ובים. עומרי ואריק שרון ניסו לעצב מרכז אחר, שיהיה מותאם לתפיסות שלהם, אבל מהסיבה הזו לא הצליחו, ודווקא מחנה נתניהו הוא שהתחזק".
ערכי הליכוד חוזרים בתנופה
הפורום לשמירת ערכי הליכוד, המורכב מארבע סיעות במרכז המפלגה, הוא אחד הגורמים הפועלים לחישוקם של בכירי התנועה למצע המפלגה. אהרון מלצר, יושב ראש הפורום, מתעתד להביא בפני הכנס הצעה לשינוי בחוקת הליכוד. על פי ההצעה, רק מי שבחמש השנים שקדמו לבחירות לא הצביע בניגוד להחלטות מרכז הליכוד יהיה כשיר להיבחר מטעם התנועה לכנסת. בפורום לשמירת ערכי הליכוד רשומים כאלף חברים מתוך 2700 חברי מרכז הליכוד. הוא כולל את ותיקי התנועה, אנשי מנהיגות יהודית, צעירי הליכוד, חברי 'דרכך דרכנו' ועוד.
אך התסיסה, שמתחילה מקרב בוחרי הליכוד וממשיכה למרכז, אינה נעצרת שם, וממשיכה לטפס כלפי מעלה. בימים האחרונים החליטו שלושה חברי כנסת לגבש קבוצה של ח"כים מהליכוד שתתנגד למהלכי הפינוי. גלעד ארדן, יולי אדלשטיין ואהוד יתום, מובילי היוזמה, מסרבים לשבת בשקט בזמן שראש הממשלה מתעלם ממצע מפלגתו ומהחלטות המרכז.
יולי אדלשטיין: "המאמץ של הקבוצה שלנו נועד לשכנע את שאר חברי הכנסת של הליכוד להגיע לקבוצה מגובשת יותר. לאו דווקא על בסיס של תמיכה במועמד זה או אחר, אלא על בסיס אידיאולוגי. הקבוצה הזו תעביר מסר ברור לכל השרים וגם לראש הממשלה, שהם צריכים לשכנע בבית לפני שהם מביאים החלטות כאלה לכנסת ולממשלה".
גלעד ארדן: "חלק נכבד מחברי הסיעה רואים במדיניות שרון תפנית מסוכנת מקווי היסוד של הממשלה וממצע הליכוד. חשוב שנבהיר לראש הממשלה כי אם תתקבל החלטת פינוי, היחסים בין הממשלה לסיעה בכנסת ישתנו. אי אפשר לבקש מאיתנו לתפקד כחותמת גומי ולהצביע לחוקים בלי להתייחס לעמדות הליכוד. אנחנו מגבשים כוח של חברי כנסת שיצביע במקרה כזה על פי מצפונו. אין לנו כוונה להפיל את הממשלה", מרגיע ארדן את שוכני חוות השקמים, "למדנו את לקחי העבר".
מי בקבוצה?
"בין חברי הקבוצה המתגבשת נמצאים אהוד יתום, יולי אדלשטיין, גילה גמליאל, מיכאל רצון, גורולובסקי ועוד".
מה תעשו אם ראש הממשלה פשוט יתעלם מכם? תפרשו? תקבלו את הדין? תקדמו מועמד חלופי לראשות הממשלה?
אדלשטיין: "אנחנו לא נקדם מועמד אחר. ההתארגנות שלנו היא על בסיס ערכי ולא אישי. נבהיר לראש הממשלה שאם הוא בונה על כך שמפלגת העבודה תתמוך במהלכי הוויתורים שלו אחרי שאנשי המפד"ל והאיחוד הלאומי יפרשו, הוא צריך לקחת בחשבון גם את הקבוצה שלנו, שתתנגד ליוזמות כאלה ותסכן את הקואליציה. אני מדגיש אנחנו לא רוצים להפיל את הממשלה. אנחנו בסך הכל מבקשים משרי הליכוד וראש הממשלה לפעול לפי המצע של התנועה שלהם".
מה לדעתך הניע את אולמרט ושרון לצאת בהצהרות כאלה?
"אני חושב שאצל אולמרט מדובר במוטיבציה פוליטית. הוא מתחיל לנהל עכשיו את קרב הירושה, כל הפרשנים מאוחדים בדעה הזו. ראש הממשלה, לעומת זאת, כנראה מחפש דרך פעולה שתיתן תוצאות בטווח הקצר. אבל אנחנו יודעים שבטווח הארוך הוויתורים הללו רק יזיקו".
ח"כ אהוד יתום: "אני חושב שדברי ראש הממשלה נובעים מחוסר סבלנות וחוסר סיבולת. הוא מנסה להתחרות עם השמאל בוויתורים, ואת התחרות הזו מוכרחים להפסיד ומיד".
גלעד ארדן: "לדעתי, הדברים של אולמרט הם חלק מתכנית דו שלבית. תחילה מתכנן שר התמ"ס לשפר את מעמדו בסקרים באמצעות ההצהרות על נכונות לוויתורים, ואחר-כך הוא מקווה שזה יקרין גם לליכוד פנימה ויסייע לו במאבק הירושה".
הקווים האדומים של חברי הליכוד
מה האלטרנטיבה שאתם מציעים?
אדלשטיין: "אני חושב ששרון התחיל בפעולה נכונה לפני שנה וחצי, בכיוון של לחימה בטרור והפעלת לחץ בלתי פוסק על ערפאת וחבר מרעיו. חבל שהוא עושה תפנית כזו. ואני מדבר כאדם שהוא ממש לא כוחני או צמא דם, אבל ברור שכרגע שום פתרונות פלא לא יעזרו".
אהוד יתום מאמין שהמהלך שהוא וחבריו יוזמים יוביל להקמת גוש של 14 או 15 ח"כים בליכוד, שימנע מראש הממשלה להשיג רוב בכנסת אפילו אם מפלגת העבודה תתמוך בצעדיו. ח"כ יתום, כנראה בגלל עברו כבכיר בשב"כ, שומר על חשאיות כשהוא נשאל אם שרים בליכוד, דוגמת עוזי לנדאו, יתמכו אף הם בהתארגנות. "אני מדבר בשם עצמי", הוא אומר, "תשאל את עוזי לנדאו".
ח"כ אדלשטיין מנדב קצת יותר אינפורמציה: "בעלי התפקידים כמו השרים ויו"ר הכנסת לא יכולים מטבע הדברים להיות מזוהים עם יוזמות כאלה, אבל יש בהחלט שרים שתומכים בנו, ואני מעריך שבנוגע לשרים יהיו הפתעות גם לטובה אך גם לרעה. בכל מקרה נפעל כדי לנסות לשכנע את כולם, שרים וחברי כנסת, בצדקת המהלך.
הקו האדום שלהם הוא עקירת יישובים, אך נושא המאחזים נופל בשטח ההפקר.
ארדן: "אני באופן אישי מתנגד לפינוי המאחזים, כי פינוי כזה הוא פרס לטרור. אבל קשה יהיה לאחד קבוצה גדולה של חברי כנסת על בסיס של התנגדות לכך".
אהוד יתום: "מבחינתי, כל עקירה של יישוב חוקי, ואני מדגיש חוקי, היא קו אדום".
יולי אדלשטיין: "צריכים לפעול בשכל. יש מאחזים ויש מאחזים. מגרון למשל הוא יישוב של ממש עם 43 משפחות. לעומת זאת, אם מדובר באיזה קרוון מבודד שמישהו מיקם אותו פעם באיזו גבעה ומאז לא ישבו שם, וגם הצבא דורש לפנותו, אני לא חושב שיש טעם להתרכז במאבק דווקא שם".
בנושא גדר ההפרדה הסכימו יוזמי המהלך שלא להסכים. אהוד יתום, למשל, מתנגד נחרץ לגדר: "היא מפרידה בין יהודים ליהודים ובעצם מתירה את דמם של מי שיהיו מהצד המערבי שלה. היא מפרידה בין פלשתינים לפלשתינים ולמעשה בינינו לבין שאר העולם שמתנגד לה. כביטחוניסט אני אמנם מסכים שהגדר תקשה על הטרור, אך היא לא תמנע אותו. הטרור יודע לשנות את שיטותיו בהתאם למכשולים שמציבים לו".
גלעד ארדן לעומת זאת סבור שזהו קרב אבוד. "הגדר היא עובדה קיימת. חבל לבזבז זמן כדי לנסות לשנות את העבר, עדיף להציל את מה שאפשר. כרגע צריך לשנות את התוואי שלה, ולמשוך אותו ככל שניתן מזרחה. צריך להדגיש שהגדר תהיה ברת הזזה כשייחתם הסכם קבע. זה עניין של כמה ימי עבודה. אבל עד שיהיה הסכם, הגדר בכל זאת מקשה על חדירת מחבלים, וממילא 90 אחוזים מהציבור תומכים בה. הרי כבר רבנו עם האמריקנים, כבר חטפנו גינויים מהעולם, כבר קיזזו לנו את כספי הקמת הגדר מהערבויות, עדיף שננצל את היתרונות שלה.
ח"כ יתום, מה היית מציע לאריאל שרון לעשות?
"הייתי קורא לו לממש תכנית בת ארבע נקודות עיקריות: המשך לוחמה בטרור עד להכרעתו, ושלא יספרו לי שזה בלתי אפשרי. התורכים עשו זאת נגד המחתרת הכורדית. האמריקנים תפסו את סדאם ויש דוגמאות נוספות רבות; לבסס בחבלי ארץ ישראל השלמה את היישוב היהודי החוקי ולהרחיבו; לסלק את ההנהגה הפלשתינית: ערפאת ופליטי תוניס. מהם לא ייצא שום דבר טוב לא לנו ולא לפלשתינים; ולבצע מהלכים בשטח רק בהסכם. צעדים חד-צדדיים יביאו טרור. רק הסכם בין שני הצדדים שיעשו אנשי המחנה הלאומי יביא שלום.
אסור לממשלה להתנתק מבוחריה
חברי הכנסת מתואמים עם היוזמות לשינוי החוקה שיובאו בפני המרכז הקרוב?
גלעד ארדן: "אני מטיף לשינוי הזה בכל כנס כבר יותר משנתיים, עוד לפני שהייתי חבר כנסת. אני תמיד אומר שלמפלגה אין משמעות כל עוד אין סעיף בחוקה שמחייב את חברי הכנסת לפעול לפי החלטות המרכז".
עם זאת, מדגיש ארדן שלא מדובר בכל החלטות המרכז אלא רק באלה שעוסקות בנושאים קרדינליים. "הצעתי שמה שיוחלט במרכז בהשתתפות 30 אחוזים או יותר מהחברים (כאלף איש), מה שמעיד על כך שהנושא הוא מהותי, יחייב את חברי הכנסת. ומי שיפעל בניגוד להחלטות לא יוכל להתמודד על מקום בכנסת כנציג המפלגה.
"זה הרי לא הגיוני", מוסיף ארדן, "שמי שנבחר על ידי מפלגה בעלת מצע מסוים ישכח הכל ברגע שהוא יושב על הכורסה של המיניסטר. מי שסבור שצריך לשנות את עמדת הליכוד כי הנסיבות השתנו או כי יש לחץ חיצוני, מוזמן לנסות לשכנע את החברים בצדקת דרכו".
"מי שקובע את המדיניות", מוסיף יולי אדלשטיין, "הם אלה שבחרו את חברי הכנסת. לא יכול להיות שמי שנבחר יחליט שהוא עושה ככל העולה על רוחו. רוצה לשנות מדיניות? בבקשה. תעלה הצעה במרכז. בינתיים החלטת המרכז המתנגדת נחרצות למדינה פלשתינית היא המחייבת".
אהוד יתום מרחיק לכת אפילו יותר: "ממשלות בישראל חייבות לכבד את החלטותיהן של ממשלות קודמות. כך היה תמיד. וכיוון שכל יישוב שהוקם בזמנו הוקם על פי החלטת ממשלה, פינוי ופירוק של יישוב מהווה בעצם פגיעה בהחלטות של ממשלות קודמות. מי שרוצה לעשות זאת חייב ללכת אל העם כדי לקבל ממנו הרשאה לכך, במשאל עם או בבחירות".
לכאורה, החברים מהחווה לא צריכים להיות מודאגים יתר על המידה מיוזמה של שלושה חברי כנסת, שלשניים מהם (יתום וארדן) זו הכהונה הראשונה בפרלמנט. הסקרים והתקשורת מספקים לשרון ובניו רוח גבית להמשך המהלך, וגם האמריקנים והפלשתינים, למרות הרטינות, יסכימו לכל נסיגה וויתור, ודאי כאלה שלא דורשים מהצד השני דבר בתמורה.
אלא שלתוך הסיר המבעבע הזה צריך להוסיף עוד כמה משתנים מלבד המרכז ושרי הליכוד: חברי הכנסת של הימין מפד"ל והאיחוד הלאומי, אנשי יש"ע מתוגברים ברבבות אוהדים ובקריאות של הרבנים לתומכיהם להתייצב בכל מקום שיהיה על כוונת הפינוי, וגם הפכפכותה של דעת הקהל, שכזכור תמכה באופן מוחלט כמעט בבניית הגדר וכעת כבר לא כל-כך בטוחה.
סך כל הרכיבים בתבשיל, בתוספת יותר מקורטוב של חקירות משטרה, יכול בסופו של דבר להוביל דווקא לתוצאה שחבר הכנסת אהוד יתום הזכיר: הליכה אל העם.