אז איך בעצם הגענו להאג? כדאי להתעכב לרגע על השאלה הזו. נכון, הקהילה הבינלאומית נגדנו. פסיקת השופטים צפויה מראש להיות לרעת ישראל, ובכלל, כל עניינו של בית המשפט הזה הוא לתפוס קצת כותרות עולמיות על חשבון מדינת היהודים. הכל נכון. אבל מה גרם לכך שנגיע להאג? האו"ם? תשובה חלקית. אמנם הארגון העוין הזה הוא ששיגר את ישראל לבית הדין, אך זו לא היתה נקודת ההתחלה, אלא שלב באמצע הדרך. אז היכן היתה ההתחלה?
שלוש שנים נלחמת ישראל בטרור. מבחינה בינלאומית היא מפסידה נקודות על כל פעולה צבאית, על כל חיסול ממוקד, על הרס בתי מחבלים ועל הצבת מחסומים. מה לא ספגנו? ביקורות, האשמות, חרפות ונאצות, בעיקר, אגב, ממדינות שמצפונן מגרד כבר 60 שנה. לא נעים אבל גם לא נורא. הרי כשקמה המדינה כבר אמרו פה ש"לא חשוב מה יאמרו הגויים אלא מה יעשו היהודים".
אך לא רק באירופה מתחו ביקורת על ישראל. גם ה'נאורים' מבית, כלומר אלה שלוקחים ללב את מה שאומרים בחו"ל, זינקו ממקומם כל אימת שצה"ל פגע בטרוריסטים. הם, שמבינים משהו בדיפלומטיה בינלאומית, הזהירו אותנו חזור והזהר שבעקבות החיסולים ישראל תמצא את עצמה מבודדת ומובלת אל ספסלי בית הדין.
ולא רק המדינה, הילכו עלינו אימים, גם חיילים ומפקדיהם, הטייסים והמסתערבים כל אלה שממש הורגים מחבלים, יואשמו בפשעי מלחמה. בשם המוסר המזויף הזה אפילו קמו להן קבוצות שסירבו להרוג טרוריסטים (החבר'ה שלא רצו לקלקל להם את הטיול לחו"ל). מובן שלפעולות דרסטיות יותר נגד הטרור התנגד השמאל הישראלי במרצ. הסוף יהיה שישראל תוגדר כמדינת אפרטהייד, איימו עלינו זהבה גלאון וכפיליה.
באין מלחמה רצינית בטרור, הגו בשמאל זה שעינו פוזלת תמיד להלכי הרוח בעולם הגדול את רעיון גדר ההפרדה. בניית גדר היא אקט מוסרי, הם הסבירו בלהט. גדר תתקבל יפה בעולם. גדר לא הורגת ולא מחסלת. היא לא פוגעת באזרחים ולא הורסת בתים. מדובר במגננה נטו. גדר אפשר להסביר בחו"ל בלי להתנצל ובלי לגמגם.
אז נבנתה גדר. נשפכו מיליארדים. נקצרו הרים ונאטמו בקעות. זה כואב אולי לאמא אדמה, אבל העיקר זה ייראה טוב באירופה.
סוף הסיפור ידוע. הגדר, דווקא היא, נראתה רע מאוד באירופה. ישראל אכן הובלה אל דוכן הנאשמים בהאג, וספגה את אחת ההשפלות הדיפלומטיות הגדולות בתולדותיה. זה לא קרה בגלל החיסולים, לא כתוצאה מהכניסות לערים, לא בשל הרס הבתים ואפילו לא בגלל ההתנחלויות.
ישראל מצאה עצמה בהאג רק בגלל גדר ההפרדה. הגדר חוללה תסבוכת משפטית ופארסה בינלאומית יותר מ'37 שנות כיבוש'. את התרחיש הזה לא צפה איש מהדוחפים למען הגדר. הלקח ברור: בפעם הבאה שמומחה מטעם עצמו יהלך עליכם אימים בשם הקהילה הבינלאומית, לטפו לו את הלחי ברוך והגישו לו כוס מים עם וואליום. יחסים בן-לאומיים, כך מתברר, הם לא בדיוק התחום שלו.
שלוש שנים נלחמת ישראל בטרור. מבחינה בינלאומית היא מפסידה נקודות על כל פעולה צבאית, על כל חיסול ממוקד, על הרס בתי מחבלים ועל הצבת מחסומים. מה לא ספגנו? ביקורות, האשמות, חרפות ונאצות, בעיקר, אגב, ממדינות שמצפונן מגרד כבר 60 שנה. לא נעים אבל גם לא נורא. הרי כשקמה המדינה כבר אמרו פה ש"לא חשוב מה יאמרו הגויים אלא מה יעשו היהודים".
אך לא רק באירופה מתחו ביקורת על ישראל. גם ה'נאורים' מבית, כלומר אלה שלוקחים ללב את מה שאומרים בחו"ל, זינקו ממקומם כל אימת שצה"ל פגע בטרוריסטים. הם, שמבינים משהו בדיפלומטיה בינלאומית, הזהירו אותנו חזור והזהר שבעקבות החיסולים ישראל תמצא את עצמה מבודדת ומובלת אל ספסלי בית הדין.
ולא רק המדינה, הילכו עלינו אימים, גם חיילים ומפקדיהם, הטייסים והמסתערבים כל אלה שממש הורגים מחבלים, יואשמו בפשעי מלחמה. בשם המוסר המזויף הזה אפילו קמו להן קבוצות שסירבו להרוג טרוריסטים (החבר'ה שלא רצו לקלקל להם את הטיול לחו"ל). מובן שלפעולות דרסטיות יותר נגד הטרור התנגד השמאל הישראלי במרצ. הסוף יהיה שישראל תוגדר כמדינת אפרטהייד, איימו עלינו זהבה גלאון וכפיליה.
באין מלחמה רצינית בטרור, הגו בשמאל זה שעינו פוזלת תמיד להלכי הרוח בעולם הגדול את רעיון גדר ההפרדה. בניית גדר היא אקט מוסרי, הם הסבירו בלהט. גדר תתקבל יפה בעולם. גדר לא הורגת ולא מחסלת. היא לא פוגעת באזרחים ולא הורסת בתים. מדובר במגננה נטו. גדר אפשר להסביר בחו"ל בלי להתנצל ובלי לגמגם.
אז נבנתה גדר. נשפכו מיליארדים. נקצרו הרים ונאטמו בקעות. זה כואב אולי לאמא אדמה, אבל העיקר זה ייראה טוב באירופה.
סוף הסיפור ידוע. הגדר, דווקא היא, נראתה רע מאוד באירופה. ישראל אכן הובלה אל דוכן הנאשמים בהאג, וספגה את אחת ההשפלות הדיפלומטיות הגדולות בתולדותיה. זה לא קרה בגלל החיסולים, לא כתוצאה מהכניסות לערים, לא בשל הרס הבתים ואפילו לא בגלל ההתנחלויות.
ישראל מצאה עצמה בהאג רק בגלל גדר ההפרדה. הגדר חוללה תסבוכת משפטית ופארסה בינלאומית יותר מ'37 שנות כיבוש'. את התרחיש הזה לא צפה איש מהדוחפים למען הגדר. הלקח ברור: בפעם הבאה שמומחה מטעם עצמו יהלך עליכם אימים בשם הקהילה הבינלאומית, לטפו לו את הלחי ברוך והגישו לו כוס מים עם וואליום. יחסים בן-לאומיים, כך מתברר, הם לא בדיוק התחום שלו.