בכנס ירושלים, שנערך השבוע בחסות העיתון 'בשבע', הוקדש אחד המושבים לנושא הבוער כיום במדינת ישראל: "תכנית ההתנתקות מהלך לגיטימי או טרנספר של יהודים?" את המושב ניהל ראש עיריית אריאל, רון נחמן, שלאחר גיחוך קל על עצם המושג 'התנתקות' הציג את הדוברת הראשונה, כשהוא משבח אותה ואת חבריה מ'שלום עכשיו' על כך ש"הם היו איתנו על כל הגבעות".
חברת הכנסת פרופ' יולי תמיר: "כאשר בוחנים את תהליכי השנה האחרונה, רואים שלצערנו הפלשתינים הצליחו להשיג הישג טריטוריאלי במהלך רווי דמים. הישג זה החזיר את הקו הירוק כמושג רלוונטי לדיון הציבורי, לשמחתי. בנוסף, גילינו שהניסיון למהלך חד-צדדי מוכיח שהוא בלתי אפשרי, וכל מהלך כזה יהפוך אותנו למדינת חסות של ארה"ב.
"תכנית טאבה, שהיוותה גרסה אחרת של הסכמי קמפ דייויד, נחשבה למפת השמאל שבשמאל, וסיפחה לישראל רק 8% משטחי יו"ש. מפת ההתנתקות דומה לטאבה, בשינוי אחד היא לא כוללת את ה'אצבע' של אריאל ועמנואל. מפה זו מוכיחה שישראל מבינה שלא תוכל להקים חיץ בינה לבין הפלשתינים שיהיה שונה ממפת טאבה.
"תוואי הגדר הולך ומתקרב לקו הירוק. בשלוש השנים האחרונות נחלו הפלשתינים הישג גדול: הם הביאו את ישראל לקבל את הגזרה שלא תהיה גדר מזרחית, להעביר את הגבול קרוב לקו הירוק תוך ויתור על אריאל, ולהוציא אותנו חד-צדדית מעזה. הלקח הנובע מכך הוא, כאמור, שישראל לא יכולה לספח שטחים באופן חד צדדי.
"ישראל הלכה שולל אחרי דברי בוש, שגינה את ערפאת לאחר אסון התאומים וקרא שלא לדבר איתו. המסקנה המוטעית שלנו היתה שנוכל לבצע צעד חד-צדדי. צריך להבין שאצל בוש, ערפאת והצעדים שלנו הם שני דברים נפרדים. ארה"ב לא תוכל להסכים לסיפוח חד-צדדי, המפר את הכללים הבינלאומיים. אין לה עניין ליצור תקדים כזה. איך ייראה העולם אם כל מדינה תעשה שינויי גבול חד צדדיים?
"לכן, לדעתי, לי ולכם יש אינטרס משותף: פתרון הסכסוך ושמירה על אזורים רוויי מתנחלים. הדרך היחידה להגיע לכך היא בהסכם. העולם יקבל הסכם, ואם לא ידרוש מאתנו לסגת לקו הירוק, בלי שום תמורה. ההתנתקות היא מהלך מסוכן שלא נותן לנו כלום. הברירה היא או שקונדוליסה רייס תכתיב לנו מה לעשות, או שנפעל בעצמנו, על ידי הידברות".
להתנתק משרון
חברת הכנסת מטעם הליכוד, גילה גמליאל: "העם נתן מנדט לשרון, והוא מקבל תכנית שאפילו יולי תמיר מתנגדת לה. במשך כל השנים מאז הסכם אוסלו, לא היה מנהיג ימני אחד שדבק בעקרונות שלשמם הוא נבחר. תכנית מדינית מעין זו היינו שומעים רק ממרצ, ולא העלינו בדעתנו שהיא תצא מפי אדם שהוביל את ההתיישבות הנפלאה ביו"ש.
"מטרתי היא לנתק את שרון מתכנית ההתנתקות, ואני מאמינה שנצליח. זה התחיל בתופעת 'המורדים' בליכוד, כפי שהגדירה התקשורת, והיום מדובר במרבית חברי הליכוד שלא מסכימים להתחפש לשמאל. ההתנתקות היא ללא ספק טרנספר ליהודים, ואם היינו מדברים כך על ערבים היינו נחשבים גזענים, פושעים נגד האנושות.
"המהלך הזה הוא לחלוטין לא לגיטימי. הוא סותר את עקרונות הליכוד ואין לו גיבוי בכנסת ובממשלה. העם בישראל, למרות הסקרים, מבולבל סביב הסוגיה ולא מבין מה יקבל בתמורה. את כל השאלות הללו הפניתי לראש הממשלה, והזכרתי לו את דבריו מהעבר הלא רחוק בנוגע למנהיגות שהתעייפה. מה גורם לשרון לשנות את עמדתו בצורה כה קיצונית? הוא טוען שוואקום מדיני יגרור אותנו למהלכים דוגמת הסכם ז'נבה.
"הייתי מצפה ממנו שיחשוף את החוזק שלו ויוביל מהלכים בעד התיישבות ונגד טרור, כפי שעשה באומץ במשך שנים רבות. אבל אני בכל זאת רגועה: אין לו רוב בכנסת ובממשלה להעברת המהלך, וחברי הליכוד אמרו לו זאת חד-משמעית: אנחנו לא נצביע איתו להעביר את המהלכים שלו". דבריה של גמליאל התקבלו במחיאות כפיים סוערות בקהל.
תכנית נטולת היגיון
חבר הכנסת מטעם האיחוד הלאומי, פרופ' אריה אלדד: "אני טוען שלא רק תכנית שרון אינה לגיטימית. גם שרון עצמו כראש ממשלה אינו לגיטימי. כאשר הוא נבחר לפני שנה, הוא התחייב ליישום מפת הדרכים. המפה התרסקה, ושרון, במקום לחזור בו, אימץ את האידיאולוגיה של השמאל, אך ללא הלוגיקה הפנימית שבה. הוא מדלג ישירות לשלב ג' במפת הדרכים, ללא שלבים א' וב' שדורשים תמורה מהפלשתינים.
"שרון ובוש מציגים מצג שווא, כאילו ההתנתקות היא המשך של מפת הדרכים. שרון פועל בניגוד לקווי היסוד של הממשלה, הכוללים את מפת הדרכים, שכן התכנית שלו מנוגדת למפה. לדעתי, יש לו רוב בכנסת לתכנית, אך הוא צריך לעקוף את הממשלה. לכן הוא יחזור עם עובדה מוגמרת מבוש ויעביר את התכנית בממשלה. שרון איננו לגיטימי, שכן נבחר על מנדט של מפת הדרכים ומלחמה בטרור, וכעת הוא נכנע לטרור וגם חותר לתכנית הפוכה.
"לגבי הלגיטימיות של התכנית: אפילו ביילין יכול לטעון ללוגיקה של 'תן וקח' בהסכם ז'נבה. אצל שרון יש רק 'תן'. הוא לא יוכל לבוא בטענות לאף אחד כשהתכנית תתרסק, כי אף אחד לא מבטיח לא כלום. הכל מוצג כמהלך בטחוני של ישראל שרוצה להגן על עצמה. בחדרים סגורים, גם בארה"ב, מוצגת השאלה 'האם שרון השתגע?' חושבים שיש כאן איזושהי מלכודת. בהדרגה מתברר שאין כאן שום מלכודת זו פשוט תכנית מטורפת נטולת הגיון, ואי אפשר לצפות להגיון בדבר מטורף. העם עייף, ולכן המנהיג יכול להרשות לעצמו להציג תכנית שהיא אטרקטיבית לזמן קצר. הוא ישכנע את העם במשאל עם ויביא את החורבן.
"גם אם שרון יודח מחר בבוקר, הנזק העצום כבר נגרם. כאשר הוא קורא לעם 'כובש', קורא להשמיד יישובים, כשזה מגיע משרון זה משמיט את כל הבסיס המוסרי של הציונות. במהלך זה בא הקץ על הציונות החילונית. מי שבעיניו ישראל היא מכשיר גיאופוליטי ליישום הציונות, אומר למעשה שכל בניין הציונות המדינית פשט את הרגל. אחרי שרון תישאר לעם ישראל רק היהדות, שתאמר שארץ ישראל היא ערך בפני עצמו, ולא מכשיר.
"שרון גם נכנע לטרור. ברור שאלמלא הטרור הוא לא היה מציע את התכנית. הוא מציג אותה כ'שיפור עמדות לאחור', לטובת ההגנה של ישראל, אבל צבא נסוג רק כשהוא מובס. שרון מרגיש שנוצח בקרב. הוא רואה את המציאות, ואומר: 'הפסדנו, צריך לסגת'.
"כנגד זה, אני רוצה להציג לכם שקף שהראה לנו הרמטכ"ל: משורטט כאן גרף של הפיגועים בישראל בחתך רבעוני. ניתן לראות שהפיגועים הגיעו לשיא בפסח לפני שנתיים, בפיגוע במלון פארק. מאז 'חומת מגן' רואים מגמת ירידה מתמשכת. גדר ההפרדה לא השפיעה במאום על עקומת הטרור. כלומר: הטרור מובס, אבל אין קבלת החלטות שתשלים את המהלך. שרון נסוג דווקא עכשיו, למרות שניתן לנצח את הטרור, ובלי הגדר. שרון אומר: 'המדינה זה אני, ואם אני נופל כולם יפלו יחד איתי. ההתיישבות היא הצעצוע שלי, ומותר לי להחריב אותו'.
באופן פרדוקסלי, תכנית הטרנספר ליהודים תכשיר קונספט זה גם ביחס לערבים. כל הח"כים הערביים והשמאלניים שיתמכו בתכנית יידעו שהם נותנים לגיטימציה גם לטרנספר של ערבים, ואולי זה יקרה. עוד לא הכל אבוד. ניתן לעצור את התכנית, אך את הנזק הבלתי הפיך שרון כבר גרם. גם אם יבנה עוד מאות יישובים אני איתו גמרתי!"
לבקש פתרון מארה"ב
ד"ר אלון ליאל, לשעבר בכיר במשרד החוץ: "אני גמרתי עם שרון מזמן, ואני שמח שכך. אני עוד זוכר אותו שובת רעב, ושומע אותו עכשיו מדבר על מדינה פלשתינית. לנו בשמאל אין משבר אמון עם שרון אף פעם לא האמנו לו.
"לגבי התכנית: אין סיכוי קל שבקלים שהעולם יקבל את עמדת רוב הציבור הישראלי. אין סיכוי להגיע להסכם עם הפלשתינים, בלי תכתיב מלמעלה". ליאל משווה זאת להסכם תורכיה קפריסין שמתבצע בתקופה זו, שלפיה מפונים תורכים מאדמת קפריסין, והוא מתבצע בגלל שהוא תכתיב מבחוץ.
"אנחנו צריכים קודם כל לקבל את הדיאגנוזה הזו למחלה שלנו. הרופא למחלה הזו הוא רק הבית הלבן. רק מי שמנהל את העולם יכול לסיים את הסכסוך. האפשרויות הן: או שאיננו רוצים שלום, מה שנכון כעת לגבי רוב הישראלים, אבל אם כן צריך לדרוש מנשיא ארה"ב שייתן לנו תכנית שעליה נוכל לערוך אחר-כך מקצה שיפורים. צריך לנצל את התקופה שבה ארה"ב היא המעצמה הצבאית של העולם, והיא תעזור לנו. כאשר הודו או סין יגיעו למעמד הזה, כבר לא יהיה לנו ממי לבקש".
פשע לאומי בוטה
דובר היישוב היהודי בחברון, נועם ארנון: "לפני הכל צריך להבין עם מי אנחנו מתעסקים. מנהיגי הימין לאורך כל השנים שיקרו לנו מרגע שעלו לשלטון, זהו ימין שקר. אני רואה בתכנית שרון שתי סכנות: האחת היא העצמת הטרור מאז הסכמי אוסלו עלה הטרור מדרגה. הוא קובע את סדר היום הבינלאומי ומסכן כל מדינה בעולם. אוסלו העניק לטרור כוח, כסף ועוצמה שלא היתה לא בעבר, והעולם מתמודד היום עם התוצאות.
"בריחה מחבל עזה תעצים את המגמה הזו עשרת מונים. אין לנו מושג לאיזה אסון זה יביא את העולם. זהו מתן בסיס ושטח לטרור הקיצוני. אנחנו יצרנו את המפלצת הזאת, שמאיימת על העולם כולו. התכנית תהפוך את הטרור לסופה שהעולם לא יוכל לעמוד נגדה. הסכנה השנייה היא לקיומנו כמדינה יהודית: כשממשלה מתנפלת על אזרחיה ויישוביה ועוקרת אותם באכזריות, זהו הרס עצמי שהמדינה לא תוכל לעמוד בו. ההרס המוסרי והאנושי הזה מהווה סכנה למדינה כמדינה יהודית.
"מול סכנה כזו צריך קודם כל לקום ולומר: 'איננו מקבלים כיהודים את המהלך, ונילחם בו כיהודים'. אבל גם כישראלים, מול החוק הקיים, התהליך הזה איננו חוקי, הוא פשע. אני מצטט מדברי המשפטן משה נגבי לגבי הזכויות המשפטיות של מתיישבי יש"ע: 'המצב היום שונה. יש חוקי יסוד, וזכות הקניין מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מה שלא היה עדיין בתקופת ימית. פגיעה בזכות הקניין דורשת חקיקה ברוב של 63 ח"כים, וסעיף ויתור על זכות זו איננו חוקי'.
"גם אם יחקק חוק נגדי, עדיין הוא כפוף לבג"ץ וניתן לעתור נגדו. כלומר, התהליך הזה הוא פשע לאומי על-פי החוק הקיים. כשראש הממשלה מטיל על עובדי מדינה לתכנן את התכנית, הוא מכריח אותם לבצע פשע נגד המדינה בכספי המדינה. ראש הממשלה מורד בחוק, וזו המציאות שאיתה עלינו להתמודד.
"לגבי הגישות שהציג אלון ליאל: אלו גישות קולוניאליסטיות. אם אתה משווה את מעמדם של יהודים במולדתם ההיסטורית, במקומות כמו שכם, חברון ובית אל, למעמד התורכים בקפריסין, אתה מקבל את הגישה של אלה שטענו בזמנו נגד הציונות שהיא תנועה קולוניאליסטית. אינך יכול לגזור גזרה שווה אנו יהודים ששבנו הביתה, ואף תכנית מטורפת לא תוציא אותנו מכאן".
למחוק את העקירה מהלקסיקון הפוליטי
בחריפות רבה ביותר התבטא הדובר האחרון בפאנל, עו"ד אליקים העצני: "נועם ארנון הביא הוכחה משפטית. אני אומר שגם בלעדיה, גם אם העם יחליט ברוב, והכנסת תצביע בעד המהלך הזה עדיין יהיה פגיעה בדמוקרטיה. צריך להוציא את הנושא מהתחום הדמוקרטי. שום מכשיר דמוקרטי לא יכול להוציא אותי מביתי, כמו שאיננו יכול לקבוע שאפשר להרוג אותי, או להכריח אותי לאכול בשר חזיר, כי אלו דברים שכורתים את העץ כולו.
"יש דברים שאי אפשר להחליט עליהם אפילו ברוב, כי הם מחוץ לדמוקרטיה, והיא אוסרת זאת. הדמוקרטיה איננה דיקטטורה נוטפת דם של הרוב. מכריחים חיילים לבצע פוגרום להוציא אנשים, לגרור אותם, להרוס להם את הבית, להוציא עצמות מבתי הקברות. צריך למחוק מהלקסיקון הפוליטי את עצם האפשרות של עקירת אנשים ממקומם.
"אבל צריך כוח מאחורי האידיאולוגיה הזו. הפרה של כל צו, פקודה או חוק לעקור אותנו ממקומנו היא מצווה, ובית משפט בישראל עתיד לקבוע שאנו קיימנו את החוק בכך שנמנע זאת בהמונים, בכל הכוח אך ללא אלימות. החיילים שיסרבו פקודה יקיימו את הדמוקרטיה. אנחנו מקיימים את הדמוקרטיה ושלטון החוק בכך שנצביע על הדגל השחור המתנופף מעל פקודת עקירה בלתי חוקית בעליל".
זה לא טרנספר, זה שינוי גבול
בסיום סבב הנאומים של חברי הפאנל התקיים רב שיח עם הקהל. כצפוי, הופנו רוב השאלות ליולי תמיר. תמיר נאלצה גם לספוג את השאלות שכוונו לאלון ליאל, שהקדים רפואה למכה ויצא מוקדם יותר. אחת השאלות נגעה בלב העניין, והיא הוצגה על ידי חגי בן ארצי, תושב בית אל: "בדור האחרון קבע השמאל שטרנספר לערבים הוא פעולה לא מוסרית, שתגרום לפילוג המדינה והצבא. טענתם שסירוב פקודה הוא מעל הדמוקרטיה. האם את מוכנה להגן על עמדה שתאמר שטרנספר ליהודים זו פעולה מוסרית וצודקת, שצריך להגן עליה ואסור לסרב לה?"
יולי תמיר השיבה: "אני לא קוראת לזה טרנספר. יש לנו ויכוח סמנטי. למדינה מותר להחליט על קו הגבול שלה, וזה יכול להשאיר אזרחים מסוימים מחוץ לקו הגבול שנקבע, אך עדיין זו החלטה לגיטימית. מדינה גם יכולה לדרוש מאזרחים לשנות את מקום מושבם. החלטה כזו יכולה להתקבל באופן חוקי ודמוקרטי.
"למדינה מותר לעשות לאזרחיה דברים שקשים להם. היא לא יכולה לשלול אזרחות ולא להוציא את אזרחיה בכוח מחוץ לגבולותיה המדיניים ללא הסכמתם. ההבחנה היא האם מזיזים אותך אל מחוץ לגבול, או שקבעו קו גבול ואתה נשארת בחוץ שזה מותר. הדיון אינו על טרנספר ליהודים, אלא על שינוי גבולות המדינה והמשתמע מכך". הקהל לא ממש השתכנע, אך נראה שגם תמיר לא הושפעה ממנו.
חברת הכנסת פרופ' יולי תמיר: "כאשר בוחנים את תהליכי השנה האחרונה, רואים שלצערנו הפלשתינים הצליחו להשיג הישג טריטוריאלי במהלך רווי דמים. הישג זה החזיר את הקו הירוק כמושג רלוונטי לדיון הציבורי, לשמחתי. בנוסף, גילינו שהניסיון למהלך חד-צדדי מוכיח שהוא בלתי אפשרי, וכל מהלך כזה יהפוך אותנו למדינת חסות של ארה"ב.
"תכנית טאבה, שהיוותה גרסה אחרת של הסכמי קמפ דייויד, נחשבה למפת השמאל שבשמאל, וסיפחה לישראל רק 8% משטחי יו"ש. מפת ההתנתקות דומה לטאבה, בשינוי אחד היא לא כוללת את ה'אצבע' של אריאל ועמנואל. מפה זו מוכיחה שישראל מבינה שלא תוכל להקים חיץ בינה לבין הפלשתינים שיהיה שונה ממפת טאבה.
"תוואי הגדר הולך ומתקרב לקו הירוק. בשלוש השנים האחרונות נחלו הפלשתינים הישג גדול: הם הביאו את ישראל לקבל את הגזרה שלא תהיה גדר מזרחית, להעביר את הגבול קרוב לקו הירוק תוך ויתור על אריאל, ולהוציא אותנו חד-צדדית מעזה. הלקח הנובע מכך הוא, כאמור, שישראל לא יכולה לספח שטחים באופן חד צדדי.
"ישראל הלכה שולל אחרי דברי בוש, שגינה את ערפאת לאחר אסון התאומים וקרא שלא לדבר איתו. המסקנה המוטעית שלנו היתה שנוכל לבצע צעד חד-צדדי. צריך להבין שאצל בוש, ערפאת והצעדים שלנו הם שני דברים נפרדים. ארה"ב לא תוכל להסכים לסיפוח חד-צדדי, המפר את הכללים הבינלאומיים. אין לה עניין ליצור תקדים כזה. איך ייראה העולם אם כל מדינה תעשה שינויי גבול חד צדדיים?
"לכן, לדעתי, לי ולכם יש אינטרס משותף: פתרון הסכסוך ושמירה על אזורים רוויי מתנחלים. הדרך היחידה להגיע לכך היא בהסכם. העולם יקבל הסכם, ואם לא ידרוש מאתנו לסגת לקו הירוק, בלי שום תמורה. ההתנתקות היא מהלך מסוכן שלא נותן לנו כלום. הברירה היא או שקונדוליסה רייס תכתיב לנו מה לעשות, או שנפעל בעצמנו, על ידי הידברות".
להתנתק משרון
חברת הכנסת מטעם הליכוד, גילה גמליאל: "העם נתן מנדט לשרון, והוא מקבל תכנית שאפילו יולי תמיר מתנגדת לה. במשך כל השנים מאז הסכם אוסלו, לא היה מנהיג ימני אחד שדבק בעקרונות שלשמם הוא נבחר. תכנית מדינית מעין זו היינו שומעים רק ממרצ, ולא העלינו בדעתנו שהיא תצא מפי אדם שהוביל את ההתיישבות הנפלאה ביו"ש.
"מטרתי היא לנתק את שרון מתכנית ההתנתקות, ואני מאמינה שנצליח. זה התחיל בתופעת 'המורדים' בליכוד, כפי שהגדירה התקשורת, והיום מדובר במרבית חברי הליכוד שלא מסכימים להתחפש לשמאל. ההתנתקות היא ללא ספק טרנספר ליהודים, ואם היינו מדברים כך על ערבים היינו נחשבים גזענים, פושעים נגד האנושות.
"המהלך הזה הוא לחלוטין לא לגיטימי. הוא סותר את עקרונות הליכוד ואין לו גיבוי בכנסת ובממשלה. העם בישראל, למרות הסקרים, מבולבל סביב הסוגיה ולא מבין מה יקבל בתמורה. את כל השאלות הללו הפניתי לראש הממשלה, והזכרתי לו את דבריו מהעבר הלא רחוק בנוגע למנהיגות שהתעייפה. מה גורם לשרון לשנות את עמדתו בצורה כה קיצונית? הוא טוען שוואקום מדיני יגרור אותנו למהלכים דוגמת הסכם ז'נבה.
"הייתי מצפה ממנו שיחשוף את החוזק שלו ויוביל מהלכים בעד התיישבות ונגד טרור, כפי שעשה באומץ במשך שנים רבות. אבל אני בכל זאת רגועה: אין לו רוב בכנסת ובממשלה להעברת המהלך, וחברי הליכוד אמרו לו זאת חד-משמעית: אנחנו לא נצביע איתו להעביר את המהלכים שלו". דבריה של גמליאל התקבלו במחיאות כפיים סוערות בקהל.
תכנית נטולת היגיון
חבר הכנסת מטעם האיחוד הלאומי, פרופ' אריה אלדד: "אני טוען שלא רק תכנית שרון אינה לגיטימית. גם שרון עצמו כראש ממשלה אינו לגיטימי. כאשר הוא נבחר לפני שנה, הוא התחייב ליישום מפת הדרכים. המפה התרסקה, ושרון, במקום לחזור בו, אימץ את האידיאולוגיה של השמאל, אך ללא הלוגיקה הפנימית שבה. הוא מדלג ישירות לשלב ג' במפת הדרכים, ללא שלבים א' וב' שדורשים תמורה מהפלשתינים.
"שרון ובוש מציגים מצג שווא, כאילו ההתנתקות היא המשך של מפת הדרכים. שרון פועל בניגוד לקווי היסוד של הממשלה, הכוללים את מפת הדרכים, שכן התכנית שלו מנוגדת למפה. לדעתי, יש לו רוב בכנסת לתכנית, אך הוא צריך לעקוף את הממשלה. לכן הוא יחזור עם עובדה מוגמרת מבוש ויעביר את התכנית בממשלה. שרון איננו לגיטימי, שכן נבחר על מנדט של מפת הדרכים ומלחמה בטרור, וכעת הוא נכנע לטרור וגם חותר לתכנית הפוכה.
"לגבי הלגיטימיות של התכנית: אפילו ביילין יכול לטעון ללוגיקה של 'תן וקח' בהסכם ז'נבה. אצל שרון יש רק 'תן'. הוא לא יוכל לבוא בטענות לאף אחד כשהתכנית תתרסק, כי אף אחד לא מבטיח לא כלום. הכל מוצג כמהלך בטחוני של ישראל שרוצה להגן על עצמה. בחדרים סגורים, גם בארה"ב, מוצגת השאלה 'האם שרון השתגע?' חושבים שיש כאן איזושהי מלכודת. בהדרגה מתברר שאין כאן שום מלכודת זו פשוט תכנית מטורפת נטולת הגיון, ואי אפשר לצפות להגיון בדבר מטורף. העם עייף, ולכן המנהיג יכול להרשות לעצמו להציג תכנית שהיא אטרקטיבית לזמן קצר. הוא ישכנע את העם במשאל עם ויביא את החורבן.
"גם אם שרון יודח מחר בבוקר, הנזק העצום כבר נגרם. כאשר הוא קורא לעם 'כובש', קורא להשמיד יישובים, כשזה מגיע משרון זה משמיט את כל הבסיס המוסרי של הציונות. במהלך זה בא הקץ על הציונות החילונית. מי שבעיניו ישראל היא מכשיר גיאופוליטי ליישום הציונות, אומר למעשה שכל בניין הציונות המדינית פשט את הרגל. אחרי שרון תישאר לעם ישראל רק היהדות, שתאמר שארץ ישראל היא ערך בפני עצמו, ולא מכשיר.
"שרון גם נכנע לטרור. ברור שאלמלא הטרור הוא לא היה מציע את התכנית. הוא מציג אותה כ'שיפור עמדות לאחור', לטובת ההגנה של ישראל, אבל צבא נסוג רק כשהוא מובס. שרון מרגיש שנוצח בקרב. הוא רואה את המציאות, ואומר: 'הפסדנו, צריך לסגת'.
"כנגד זה, אני רוצה להציג לכם שקף שהראה לנו הרמטכ"ל: משורטט כאן גרף של הפיגועים בישראל בחתך רבעוני. ניתן לראות שהפיגועים הגיעו לשיא בפסח לפני שנתיים, בפיגוע במלון פארק. מאז 'חומת מגן' רואים מגמת ירידה מתמשכת. גדר ההפרדה לא השפיעה במאום על עקומת הטרור. כלומר: הטרור מובס, אבל אין קבלת החלטות שתשלים את המהלך. שרון נסוג דווקא עכשיו, למרות שניתן לנצח את הטרור, ובלי הגדר. שרון אומר: 'המדינה זה אני, ואם אני נופל כולם יפלו יחד איתי. ההתיישבות היא הצעצוע שלי, ומותר לי להחריב אותו'.
באופן פרדוקסלי, תכנית הטרנספר ליהודים תכשיר קונספט זה גם ביחס לערבים. כל הח"כים הערביים והשמאלניים שיתמכו בתכנית יידעו שהם נותנים לגיטימציה גם לטרנספר של ערבים, ואולי זה יקרה. עוד לא הכל אבוד. ניתן לעצור את התכנית, אך את הנזק הבלתי הפיך שרון כבר גרם. גם אם יבנה עוד מאות יישובים אני איתו גמרתי!"
לבקש פתרון מארה"ב
ד"ר אלון ליאל, לשעבר בכיר במשרד החוץ: "אני גמרתי עם שרון מזמן, ואני שמח שכך. אני עוד זוכר אותו שובת רעב, ושומע אותו עכשיו מדבר על מדינה פלשתינית. לנו בשמאל אין משבר אמון עם שרון אף פעם לא האמנו לו.
"לגבי התכנית: אין סיכוי קל שבקלים שהעולם יקבל את עמדת רוב הציבור הישראלי. אין סיכוי להגיע להסכם עם הפלשתינים, בלי תכתיב מלמעלה". ליאל משווה זאת להסכם תורכיה קפריסין שמתבצע בתקופה זו, שלפיה מפונים תורכים מאדמת קפריסין, והוא מתבצע בגלל שהוא תכתיב מבחוץ.
"אנחנו צריכים קודם כל לקבל את הדיאגנוזה הזו למחלה שלנו. הרופא למחלה הזו הוא רק הבית הלבן. רק מי שמנהל את העולם יכול לסיים את הסכסוך. האפשרויות הן: או שאיננו רוצים שלום, מה שנכון כעת לגבי רוב הישראלים, אבל אם כן צריך לדרוש מנשיא ארה"ב שייתן לנו תכנית שעליה נוכל לערוך אחר-כך מקצה שיפורים. צריך לנצל את התקופה שבה ארה"ב היא המעצמה הצבאית של העולם, והיא תעזור לנו. כאשר הודו או סין יגיעו למעמד הזה, כבר לא יהיה לנו ממי לבקש".
פשע לאומי בוטה
דובר היישוב היהודי בחברון, נועם ארנון: "לפני הכל צריך להבין עם מי אנחנו מתעסקים. מנהיגי הימין לאורך כל השנים שיקרו לנו מרגע שעלו לשלטון, זהו ימין שקר. אני רואה בתכנית שרון שתי סכנות: האחת היא העצמת הטרור מאז הסכמי אוסלו עלה הטרור מדרגה. הוא קובע את סדר היום הבינלאומי ומסכן כל מדינה בעולם. אוסלו העניק לטרור כוח, כסף ועוצמה שלא היתה לא בעבר, והעולם מתמודד היום עם התוצאות.
"בריחה מחבל עזה תעצים את המגמה הזו עשרת מונים. אין לנו מושג לאיזה אסון זה יביא את העולם. זהו מתן בסיס ושטח לטרור הקיצוני. אנחנו יצרנו את המפלצת הזאת, שמאיימת על העולם כולו. התכנית תהפוך את הטרור לסופה שהעולם לא יוכל לעמוד נגדה. הסכנה השנייה היא לקיומנו כמדינה יהודית: כשממשלה מתנפלת על אזרחיה ויישוביה ועוקרת אותם באכזריות, זהו הרס עצמי שהמדינה לא תוכל לעמוד בו. ההרס המוסרי והאנושי הזה מהווה סכנה למדינה כמדינה יהודית.
"מול סכנה כזו צריך קודם כל לקום ולומר: 'איננו מקבלים כיהודים את המהלך, ונילחם בו כיהודים'. אבל גם כישראלים, מול החוק הקיים, התהליך הזה איננו חוקי, הוא פשע. אני מצטט מדברי המשפטן משה נגבי לגבי הזכויות המשפטיות של מתיישבי יש"ע: 'המצב היום שונה. יש חוקי יסוד, וזכות הקניין מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מה שלא היה עדיין בתקופת ימית. פגיעה בזכות הקניין דורשת חקיקה ברוב של 63 ח"כים, וסעיף ויתור על זכות זו איננו חוקי'.
"גם אם יחקק חוק נגדי, עדיין הוא כפוף לבג"ץ וניתן לעתור נגדו. כלומר, התהליך הזה הוא פשע לאומי על-פי החוק הקיים. כשראש הממשלה מטיל על עובדי מדינה לתכנן את התכנית, הוא מכריח אותם לבצע פשע נגד המדינה בכספי המדינה. ראש הממשלה מורד בחוק, וזו המציאות שאיתה עלינו להתמודד.
"לגבי הגישות שהציג אלון ליאל: אלו גישות קולוניאליסטיות. אם אתה משווה את מעמדם של יהודים במולדתם ההיסטורית, במקומות כמו שכם, חברון ובית אל, למעמד התורכים בקפריסין, אתה מקבל את הגישה של אלה שטענו בזמנו נגד הציונות שהיא תנועה קולוניאליסטית. אינך יכול לגזור גזרה שווה אנו יהודים ששבנו הביתה, ואף תכנית מטורפת לא תוציא אותנו מכאן".
למחוק את העקירה מהלקסיקון הפוליטי
בחריפות רבה ביותר התבטא הדובר האחרון בפאנל, עו"ד אליקים העצני: "נועם ארנון הביא הוכחה משפטית. אני אומר שגם בלעדיה, גם אם העם יחליט ברוב, והכנסת תצביע בעד המהלך הזה עדיין יהיה פגיעה בדמוקרטיה. צריך להוציא את הנושא מהתחום הדמוקרטי. שום מכשיר דמוקרטי לא יכול להוציא אותי מביתי, כמו שאיננו יכול לקבוע שאפשר להרוג אותי, או להכריח אותי לאכול בשר חזיר, כי אלו דברים שכורתים את העץ כולו.
"יש דברים שאי אפשר להחליט עליהם אפילו ברוב, כי הם מחוץ לדמוקרטיה, והיא אוסרת זאת. הדמוקרטיה איננה דיקטטורה נוטפת דם של הרוב. מכריחים חיילים לבצע פוגרום להוציא אנשים, לגרור אותם, להרוס להם את הבית, להוציא עצמות מבתי הקברות. צריך למחוק מהלקסיקון הפוליטי את עצם האפשרות של עקירת אנשים ממקומם.
"אבל צריך כוח מאחורי האידיאולוגיה הזו. הפרה של כל צו, פקודה או חוק לעקור אותנו ממקומנו היא מצווה, ובית משפט בישראל עתיד לקבוע שאנו קיימנו את החוק בכך שנמנע זאת בהמונים, בכל הכוח אך ללא אלימות. החיילים שיסרבו פקודה יקיימו את הדמוקרטיה. אנחנו מקיימים את הדמוקרטיה ושלטון החוק בכך שנצביע על הדגל השחור המתנופף מעל פקודת עקירה בלתי חוקית בעליל".
זה לא טרנספר, זה שינוי גבול
בסיום סבב הנאומים של חברי הפאנל התקיים רב שיח עם הקהל. כצפוי, הופנו רוב השאלות ליולי תמיר. תמיר נאלצה גם לספוג את השאלות שכוונו לאלון ליאל, שהקדים רפואה למכה ויצא מוקדם יותר. אחת השאלות נגעה בלב העניין, והיא הוצגה על ידי חגי בן ארצי, תושב בית אל: "בדור האחרון קבע השמאל שטרנספר לערבים הוא פעולה לא מוסרית, שתגרום לפילוג המדינה והצבא. טענתם שסירוב פקודה הוא מעל הדמוקרטיה. האם את מוכנה להגן על עמדה שתאמר שטרנספר ליהודים זו פעולה מוסרית וצודקת, שצריך להגן עליה ואסור לסרב לה?"
יולי תמיר השיבה: "אני לא קוראת לזה טרנספר. יש לנו ויכוח סמנטי. למדינה מותר להחליט על קו הגבול שלה, וזה יכול להשאיר אזרחים מסוימים מחוץ לקו הגבול שנקבע, אך עדיין זו החלטה לגיטימית. מדינה גם יכולה לדרוש מאזרחים לשנות את מקום מושבם. החלטה כזו יכולה להתקבל באופן חוקי ודמוקרטי.
"למדינה מותר לעשות לאזרחיה דברים שקשים להם. היא לא יכולה לשלול אזרחות ולא להוציא את אזרחיה בכוח מחוץ לגבולותיה המדיניים ללא הסכמתם. ההבחנה היא האם מזיזים אותך אל מחוץ לגבול, או שקבעו קו גבול ואתה נשארת בחוץ שזה מותר. הדיון אינו על טרנספר ליהודים, אלא על שינוי גבולות המדינה והמשתמע מכך". הקהל לא ממש השתכנע, אך נראה שגם תמיר לא הושפעה ממנו.