אם יוענק אי-פעם תואר 'חסיד אומות עולם' לידידי ישראל במלחמה הזו, צ'רלס ג'ונסון ראוי למקום מכובד ברשימת המועמדים. ואם תימדד פעם תרומתם של אתרי אינטרנט למאמץ ההסברה הישראלי, סביר שהאתר של ג'ונסון יגיע למקום הראשון, הרבה לפני האתר של משרד החוץ הישראלי.
ג'ונסון אינו יהודי. הוא אמריקני ממוצא אנגלו-סאקסי שנולד בניו יורק, גדל בהוואי ומתגורר עתה בלוס אנג'לס. הוא קיבל חינוך קתולי אך חילוני, ואינו שייך ל'נוצרים הציוניים', שתמיכתם בישראל נובעת מאמונה משיחית. הוא אמריקני משכיל, מבריק, איש שבא מרקע ליברלי ואמנותי, ובכל זאת הוא נלחם למעננו בצורה שמעוררת כבוד ומחממת את הלב. האיש פשוט מאוד בעדנו, בגלל המלחמה, בגלל שאנחנו כאן, בגלל שהוא מי שהוא ובגלל שאנחנו מי שאנחנו.
השפעה דרך האינטרנט
מאחורי ג'ונסון קריירה ארוכה, מוצלחת ורב-תחומית. במשך הרבה שנים היה גיטריסט מקצועי שליווה אמני ג'אז ידועים בהופעות ובהקלטות. במקביל, החל משנות ה-80, קנה לעצמו שם כמתכנת מחשבים פורץ דרך ג'ונסון היה מראשוני המתכנתים של מחשבי חברת 'אטארי' וכיום הוא מנהל ביחד עם אחיו, מייקל, סטודיו מצליח לתכנות ועיצוב אתרי אינטרנט. הוא איש עסוק מאוד, שמצליח בכל זאת להקרין רוגע, ומוצא גם זמן לרכיבה ספורטיבית על אופניים. אך מאז שקרסו מגדלי התאומים בניו יורק מוקדש מיטב מרצו לעניין אחר לגמרי.
בתחילת שנת 2001 החליט צ'רלס ג'ונסון להתחיל 'בלוג' משלו. בלוג, בשפת האינטרנט, הוא קיצור של weblog, 'יומן רשת': מעין טור אישי מתמשך, סוג של יומן מקוון שבו אדם יכול לפרסם הגיגים, תמונות ודיווחים על המצב, על תחום התמחותו המקצועית, על תחביביו, על עצמו ועל מה שמתחשק לו. קסמו של מדיום הבלוג בכך שהוא מאפשר לכל אדם, בכל מקום בעולם, להיות פרשן ומדווח חדשות, בדרן, פובליציסט, פילוסוף או לשלב בין הדברים. אין השקעה כספית של ממש, אין עורכים שעומדים לך על הראש ואין צנזורה.
יש הרבה מאוד בלוגים בעולם המקוון, אך רק מעטים מצליחים למשוך אליהם קהל גדול באופן קבוע. הבלוג של ג'ונסון קרוי בשם המוזר Little Green Footballs 'כדורי פוטבול ירוקים קטנים' ובקיצור LGF, והוא מדורג היום במקום השישי ברשימת הבלוגים הפופולריים בעולם. ביום ממוצע נכנסים אל אתר LGF בין 10,000 ל-20,000 גולשי אינטרנט, אבל יש ימים שבהם מספר המבקרים עובר את ה-50,000.
מספר הגולשים אל האתר גדל מחודש לחודש, וברשימת הקוראים הקבועים התורמים לעתים גם תגובות לידיעות של ג'ונסון ישנה רשימה מכובדת של אנשי רוח ועיתונאים אמריקניים מובילים, בעיקר מהאגף השמרני-נצי.
כל זה קרה בשנתיים וחצי האחרונות. בתחילת דרכו עסק LGF בעיקר בענייני תכנות ועיצוב אתרים, עם קישור לידיעה חדשותית משעשעת פה ושם. ואז אירעו פיגועי ה-11 בספטמבר 2001. עולמו של ג'ונסון השתנה, והבלוג שלו הפך ל-warblog, בלוג מלחמה.
ג'ונסון מלקט ידיעות על אירועים בעיראק, בישראל ובשאר העולם, ומוסיף פרשנות המתובלת בהרבה הומור, כריזמה ויצירתיות. עם הזמן נוצרה סביבו קבוצה גדולה של אנשים המאזינים לקולו ושואבים ממנו השראה. בעולם התר אחרי מנהיגים, ג'ונסון הוא סוג של מנהיג.
מנפלאות התרבות הפלשתינית
ה'בלוגרים' השמאלניים שונאים אותו ורואים בו אויב מסוכן. הם מפיצים באינטרנט תמונות שלו עם שפם של היטלר ועורכים השוואות בין הערות אנטי-ערביות של גולשי LGF לבין אמירות של נאצים.
הוא, מצדו, הכין 'מצגת שקופיות' באינטרנט עם מאות תמונות של ילדים פלשתיניים החוגרים חגורות נפץ, אוחזים בנשק או משתתפים בתהלוכות לצד חמושים, תחת הכותרת "התעללות בילדים נוסח פלשתין". מי שרואה את התמונות האלה ברצף משתכנע מהר מאוד שהתרבות הפלשתינית היא תרבות חולה ומתועבת, חסרת תקנה.
הוא טבע את המונח 'car swarm' 'נחיל רכב' כדי לתאר את מה שקורה כאשר מסוק ישראלי מחסל מחבלים במכוניותיהם: התמונות שמביא ג'ונסון מסוכנויות הידיעות (תמונות שבדרך כלל לא מופיעות בתקשורת הישראלית, משום מה) מראות תמיד נחיל של פלשתינים אחוזי אמוק המסתערים
על מכונית שרופה ומוציאים ממנה במו ידיהם חלקי גופות, במעין טקס קבוע ומבעית.
את סוכנות הידיעות רויטרס הוא נוהג לכנות בשם 'אל-רויטרס', משום ההטיה הפרו-ערבית הברורה מאוד של דיווחיה. הוא גם עיצב פוטומונטאז' של דג מכוער במיוחד, בן דמותו של יאסר ערפאת, שהוא קורא לו עראפיש. מדי פעם, כאשר יאסר ערפאת משמיע עוד אמירה מגוחכת באנגלית הרצוצה שלו, ג'ונסון שם את הציטוט בפיו של הדג. האפקט משעשע.
ג'ונסון גם מעודד את פעילותם של לוחמי אינטרנט אחרים, כמו הקריקטוריסטים המצוינים קוקס ופורקום, שעבודותיהם קיבלו אצלו את הבמה הראשונה שלהם, ואהרון וייסבורד, המפעיל את אתר 'הגנה באינטרנט'. וייסבורד, יהודי אמריקני תושב מדינת אילינוי, דואג להוריד מהאינטרנט אתרי הסתה מוסלמיים בדרך כלל על-ידי פנייה אל בעלי השרתים שמארחים אותם, אשר ברוב המקרים אינם מודעים בכלל לתכנים של האתרים הללו.
עד היום הוריד וייסבורד מהרשת כ-420 אתרי ג'יהאד אתרי הסתה המפיצים תעמולה של ארגוני הטרור, מעודדים מוסלמים לבצע פעילות ג'יהאד ומכילים לעתים גם חומרי הדרכה על שיטות לחימה שונות. מדי יום כמעט מופיעה באתר 'הגנה באינטרנט' הודעה על אתר נוסף שהצליח לחסל. הוא וצ'ארלס ג'ונסון הם הדמויות השנואות ביותר על עולם האינטרנט הפרו-ג'יהאדי, ובלוחות ההודעות של האתרים המוסלמיים נערכים כל העת דיונים בדרכים אפשריות לפגוע בפעילותם.
הכבוד הערבי מנצח
אתה מאוד פרו-ישראלי. יש לך איזשהו קשר לישראל, דרך המשפחה או חברים?
"לא, לא ממש חוץ מזה שאחד החברים הוותיקים שלי, שהכרתי כשעברתי עם הורי להוואי, הוא יהודי. הייתי בישראל ב-1994. ניגנתי גיטרה בלהקת הליווי של אל ג'ארו (זמר ג'אז ידוע), והיתה לנו הופעה בתל אביב".
תוכל לומר לי מדוע בחרת את השם 'כדורי פוטבול ירוקים קטנים'?
"אוכל, אבל אז איאלץ להרוג אותך. מותר לי רק לגלות שזה קשור לאירוע בחיי שהתרחש בזמן שהייתי נער, ביפן".
התעניינת בפוליטיקה גם לפני אירועי 11 בספטמבר?
"כן, אבל כמעט ולא עסקתי בזה ב-LGF. 11/9 מיקד את תשומת הלב שלי, בין שאר הדברים".
לפני האסון ההוא היית טיפוס שמאלני, כמו שמצפים ממוזיקאים ארוכי שער?
"הייתי פחות או יותר מהמרכז שמאלה לפני 11/9. אבל אף פעם לא הייתי אחד משונאי-ארה"ב המשוגעים. כל חיי התעניינתי בהיסטוריה, וב-11/9 ידעתי מיד מי ומה אחראי לפיגוע. הייתי מודע להכרזת המלחמה של בן לאדן על ארה"ב, וברגע שהדלקתי את הטלוויזיה באותו בוקר וראיתי את מגדלי התאומים מתמוטטים, ידעתי שזה בן לאדן ואל-קאעידה.
"היום ההוא היה נקודת מפנה עבור אנשים רבים, וגם עבורי. בהתחלה, נטיותי השמאלניות-ליברליות גרמו לי לשאול 'מדוע הם שונאים אותנו?' ושאלות מהסוג הזה. השאלות האלה גרמו לי להתחיל לבדוק ברצינות את נושא הפנאטיות האסלאמית שהתפתחה באין מפריע במזרח התיכון.
"היום נראה לי שהשאלה הזו חסרת טעם. לא בגלל שיש משהו לא בסדר בעריכת בדק בית, אלא בגלל שהתשובה נמצאת אצל האסלאמיסטים ולא אצלנו. זה שנבין אותם לא יעזור לנו אלא במידה שזה יסייע לנו להכניע אותם".
מה זה 'להכניע'? להביא אותם למצב שהם מתחננים על נפשם?
"כן. הבעיה האמיתית היא שלארה"ב, ולמרבית העולם המתורבת, היתה נטייה לזלזל באסלאמיסטים כמי שנובחים אבל לא נושכים. לכן הם יכלו לפגוע בנו שוב ושוב בשנים שקדמו ל-9/11 בפיגועים נגד המשחתת 'קול', בשגרירויות שלנו באפריקה, בפיגוע הראשון במגדלי התאומים וכו' מבלי לשלם על כך את המחיר.
"מנטליות הכבוד-בושה הערבית-אסלאמית מפרשת התנהגות כזאת כחולשה ואכן היתה כאן חולשה. חולשתנו הזו בעיני הערבים היתה אחראית באופן ישיר לאירועי 11/9. הדרך היחידה לתקן את זה היא להפגין כוח גדול: וזה מה שעשה הנשיא בוש אחרי 9/11, כאשר ניתץ את שלטון הטאליבאן והפיל את סדאם חוסיין מכיסאו.
דמוקרטיה בין דיקטטורות
למדת משהו על ישראל והיהודים בשנים האחרונות שלא ידעתי לפני כן?
"כן. יותר מדי דברים בשביל שאוכל לתאר את זה בקלות. לפני שהתחלתי את הבלוג שלי הכרתי את הסיפור של העם היהודי בקווים כלליים בלבד, בעיקר מהספר והסרט 'אקסודוס' של ליאון יוריס, אני חייב להודות. מאז למדתי המון על תולדותיה של מדינת ישראל, ממקורות שונים. זה רק חיזק אותי בתחושתי שארה"ב צריכה להכיר בישראל כשותפה מלאה, כמו שמגיע לה, ושאנו נלחמים את אותה המלחמה.
איך היית מאפיין את ישראל, מעבר לעובדה שהיא דמוקרטיה בתוך ים של דיקטטורות?
"אני מודה שההיכרות שלי עם הפוליטיקה הפנימית בישראל היא שטחית. יש לכם חתיכת בלגאן מסובך של דעות שם, בכנסת. אבל הדבר החשוב ביותר הוא, אכן, שבישראל יש שלטון ייצוגי, וזה דבר ייחודי לחלוטין באזור. פגום, כן. מרובה תככים ומרידות, נכון. אבל זו דמוקרטיה, וזה חשוב יותר מכל דבר אחר".
אתה מופתע מכוחו של השמאל בישראל?
"במידה מסוימת כן. אבל אני חושב שזה מה שקורה בכל מדינה שמצליחה כלכלית. הקלות היחסית של החיים מובילה לאשליה שאם רק תהיה 'נחמד', הדבר יוביל לתוצאות טובות רק שזה מתרחש בתוך עולם שבו כוחניות עירומה היא התבנית הדומיננטית".
איך מצטיירת בעיניך החברה הישראלית? מיליטריסטית, פציפיסטית, שחצנית, מבוהלת, אמיצה, פחדנית...? מה לגבי שרון?
"רק שנייה, יש מתקפת 'טרולים' ב-LGF. אשוב מיד".
ג'ונסון מטפל בקבוצת גולשים עוינים 'טרולים' כפי שהם מכונים בשפת גולשי האינטרנט שהחלו לכתוב נאצות באתר שלו, וחוזר אחרי דקה.
"האמת יש בישראל קצת מכל אחת מהתכונות הללו. לגבי אריק שרון, בעולם יצא לו שם של נץ פראי, אבל אני חושב שזו תדמית מטעה. האמת היא שהוא פוליטיקאי הרבה יותר ערמומי מכפי שנדמה לאנשים. דרך אחת לאמוד את מידת האפקטיביות שלו היא מידת הדמוניזציה שעושים לו בעולם הערבי ובאירופה".
הימין בישראל סבור כיום ששרון עשה סיבוב פרסה ורוצה להחזיר את יש"ע מבלי לקבל דבר בתמורה. אתה חושב שהוא מבלף?
"קשה לומר. ייתכן שהוא מאמין שזה לא יקרה בסופו של דבר, שהפלשתינים יעשו שוב משהו שיהרוס את העסק, והוא מנהל משחק פוליטי כדי להרגיע את האירופאים".
ג'ונסון משתמש בביטוי Zeropeans משהו כמו 'אפסירופאים' ביטוי לבוז שרוחשים כיום בימין האמריקני ליבשת אירופה.
גם המפורסמים גולשים
הבלוג שלך מתמקד בישראל באופן אינטנסיבי למדי. מדוע?
"כי ישראל היא, במידה רבה מאוד, הקו הקדמי של המלחמה באסלאם הרדיקלי".
יש עוד הרבה בלוגי-מלחמה לא-יהודיים שמתמקדים בישראל באותה מידה?
"אני חושב, ולא מצליח לחשוב על דוגמה לבלוג כזה. ברור שיש אחרים שכותבים על ישראל, אבל אני לא מודע לכאלה שעושים את זה באותה מידה כמו LGF".
יש בקרב עשרות אלפי הקוראים שלך גם שמות ידועים?
"לא מעט דמויות פוליטיות, סופרים ובעלי טור יצרו איתי קשר, ואמרו לי שהם קוראים את LGF באופן קבוע. LGF הוזכר בטוריהם של מארק סטיין (שטוריו השנונים מופיעים בעשרות עיתונים בעולם, כולל הג'רוסלם פוסט), דיאנה ווסט (וושינגטון טיימס), מלני פיליפס (דיילי מייל) ורבים אחרים. סול סינגר מהג'רוסלם פוסט יצר עמי קשר לא מזמן ושלח לי את ספרו המצוין 'מול פני הג'יהאד'.
"גם מייקל לדין ודייויד פרום (דמויות רבות השפעה בחוג הניאו-שמרני בוושינגטון. פרום שימש במשך תקופה ככותב נאומיו של הנשיא בוש, ולזכותו נזקפת טביעת הביטוי 'ציר הרשע'], וכמוהם ג'ון פודהורץ מה'וושינגטון פוסט', שאת אתר האינטרנט שלו עיצבתי, הם קוראים שלי.
"ויקטור דייוויס הנסון (היסטוריון ואידיאולוג שמרני הנחשב לבעל השפעה גדולה על הבית הלבן) סיפר שהוא קורא את LGF בקביעות, וגם שדרי הרדיו הפופולריים מייקל מדבד, יו יוויט ודניס פראגר, שבתוכניתו אף התארחתי. דניאל פייפס (מנהל 'פורום המזרח התיכון' וממשתתפי 'כנס ירושלים') הוא קורא שלי, ונפגשתי איתו באופן אישי".
מהם הרגעים המיוחדים ביותר שחווית כבעל בלוג?
"הדבר הנהדר באמת הוא הקהילה שהתפתחה סביב LGF. כמו כל אתר פופולרי שמאפשר הערות של גולשים, גם אצלנו יש משוגעים וקיצוניים, אבל בסך הכל יש לנו קבוצה נפלאה של אנשים עם הרבה ידע וניסיון, כולל הרבה אנשי צבא בעבר ובהווה".
צבא ארה"ב?
"כן, וגם מהצבא הישראלי".
צוברים השפעה, לא רק ברשת
עולם הבלוגים 'הבלוגוספירה' כפי שהוא מכונה נחשב לגורם שיש לו השפעה על הפוליטיקה האמריקנית. זה נכון?
"היו כמה מקרים שבהם הבלוגוספירה השפיעה על התייחסות המדיה לסיפור עיתונאי. אבל העניין עם הפוליטיקה האמריקנית הוא שמדובר במפלצת עצומת מימדים. אני באמת לא חושב שיש לבלוגוספירה השפעה גדולה מאוד, בשלב זה. רוב הציבור האמריקני בטח חושב שבלוג זה משהו שמנגבים מהפנים עם ממחטת נייר. אבל אין ספק שההשפעה גדלה, והמועמדים לנשיאות מתחילים לראות את הפוטנציאל ולנסות לנצל אותו".
אתה מרבה לתקוף את סוכנויות איי-פי, רויטרס ושירות החדשות של מנוע 'גוגל'. היו לך הצלחות?
"כן 'חדשות גוגל' השתכנעו להסיר את אתרי 'אינדימדיה' (רשת אתרים שמאלנית-קיצונית שיש לה גם סניף ישראלי) מהאינדקס שלהם, אחרי ש-LGF ובלוגים אחרים התחילו לחשוף את האנטישמיות המטורפת שהפכה כה נפוצה בכל הסניפים של אינדימדיה. לגבי רויטרס ואיי-פי אין סיכוי לשנות אותם, זה קרב אבוד".
זו נראה כמו מלחמה של ממש, מה שאתה ואהרון וייסבורד מ'הגנה באינטרנט' עושים.
"היתה לנו פעם היתקלות רצינית עם היצורים המעוותים באוניברסיטת א-נג'אח בשכם, שאותה כיניתי 'אוניברסיטת המוות'. במשך תקופה שלחו לי משם מכתבי שנאה".
אתה בטח מקבל מכתבי שנאה כל שתי דקות. מה היה מיוחד בחוויה הזו?
"זה קרה אחרי שחשפתי את קשריה של א-נג'אח עם אוניברסיטת דנדי בסקוטלנד. קיבלתי מכתב מה'הנהלה' של א-נג'אח שדרש שאחזור בי ואתנצל. חלק מדואר השנאה שקיבלתי מהם היה מאיים ומעורר חלחלה, במיטב המסורת הפלשתינית הייחודית כל-כך".
חולשה מול האיום המתקרב
לא מזמן כתבת על המסע האיראני אל פצצת האטום: 'אני מרגיש כמי שניצב על פסי רכבת ומביט בקטר המתקרב בלי יכולת לזוז... בזמן שכל העולם משחק משחק מטופש של 'יש להם או אין להם". איך אתה מסביר את זה שאף אחד חוץ ממך לא כותב על הנושא הזה?
"מייקל לדין כותב על זה הרבה, אבל אתה צודק, המצב באמת איום ונורא, והתקשורת פשוט לא רוצה לסקר את הנושא משום מה. זה מאוד מתסכל, כי אם אנשים היו מבינים עד כמה האיום הזה חמור, הם היו חשים פחד מאוד גדול ובצדק".
עד כמה הפכנו רכים בגלל ה'פוליטיקלי קורקט' והפמיניזם? נדמה לי שאם ארבעה גברים בעלי מבנה גוף בינוני, חמושים בסכינים בלבד, היו מנסים בשנות ה-70 לחטוף מטוס עם עשרות גברים אמריקניים ולרצוח דיילת, מישהו כבר היה מזנק עליהם.
"יש מידה של אמת במה שאתה אומר. אבל צריך לזכור גם שעד לאותו אירוע, התקדים לחטיפות מטוסים לא כלל את ריסוקם לתוך בניינים. כאשר אנשים שיתפו פעולה עם חוטפיהם, היה להם סיכוי טוב להישאר בחיים. כל זה השתנה ב-11/9".
ג'ונסון אינו יהודי. הוא אמריקני ממוצא אנגלו-סאקסי שנולד בניו יורק, גדל בהוואי ומתגורר עתה בלוס אנג'לס. הוא קיבל חינוך קתולי אך חילוני, ואינו שייך ל'נוצרים הציוניים', שתמיכתם בישראל נובעת מאמונה משיחית. הוא אמריקני משכיל, מבריק, איש שבא מרקע ליברלי ואמנותי, ובכל זאת הוא נלחם למעננו בצורה שמעוררת כבוד ומחממת את הלב. האיש פשוט מאוד בעדנו, בגלל המלחמה, בגלל שאנחנו כאן, בגלל שהוא מי שהוא ובגלל שאנחנו מי שאנחנו.
השפעה דרך האינטרנט
מאחורי ג'ונסון קריירה ארוכה, מוצלחת ורב-תחומית. במשך הרבה שנים היה גיטריסט מקצועי שליווה אמני ג'אז ידועים בהופעות ובהקלטות. במקביל, החל משנות ה-80, קנה לעצמו שם כמתכנת מחשבים פורץ דרך ג'ונסון היה מראשוני המתכנתים של מחשבי חברת 'אטארי' וכיום הוא מנהל ביחד עם אחיו, מייקל, סטודיו מצליח לתכנות ועיצוב אתרי אינטרנט. הוא איש עסוק מאוד, שמצליח בכל זאת להקרין רוגע, ומוצא גם זמן לרכיבה ספורטיבית על אופניים. אך מאז שקרסו מגדלי התאומים בניו יורק מוקדש מיטב מרצו לעניין אחר לגמרי.
בתחילת שנת 2001 החליט צ'רלס ג'ונסון להתחיל 'בלוג' משלו. בלוג, בשפת האינטרנט, הוא קיצור של weblog, 'יומן רשת': מעין טור אישי מתמשך, סוג של יומן מקוון שבו אדם יכול לפרסם הגיגים, תמונות ודיווחים על המצב, על תחום התמחותו המקצועית, על תחביביו, על עצמו ועל מה שמתחשק לו. קסמו של מדיום הבלוג בכך שהוא מאפשר לכל אדם, בכל מקום בעולם, להיות פרשן ומדווח חדשות, בדרן, פובליציסט, פילוסוף או לשלב בין הדברים. אין השקעה כספית של ממש, אין עורכים שעומדים לך על הראש ואין צנזורה.
יש הרבה מאוד בלוגים בעולם המקוון, אך רק מעטים מצליחים למשוך אליהם קהל גדול באופן קבוע. הבלוג של ג'ונסון קרוי בשם המוזר Little Green Footballs 'כדורי פוטבול ירוקים קטנים' ובקיצור LGF, והוא מדורג היום במקום השישי ברשימת הבלוגים הפופולריים בעולם. ביום ממוצע נכנסים אל אתר LGF בין 10,000 ל-20,000 גולשי אינטרנט, אבל יש ימים שבהם מספר המבקרים עובר את ה-50,000.
מספר הגולשים אל האתר גדל מחודש לחודש, וברשימת הקוראים הקבועים התורמים לעתים גם תגובות לידיעות של ג'ונסון ישנה רשימה מכובדת של אנשי רוח ועיתונאים אמריקניים מובילים, בעיקר מהאגף השמרני-נצי.
כל זה קרה בשנתיים וחצי האחרונות. בתחילת דרכו עסק LGF בעיקר בענייני תכנות ועיצוב אתרים, עם קישור לידיעה חדשותית משעשעת פה ושם. ואז אירעו פיגועי ה-11 בספטמבר 2001. עולמו של ג'ונסון השתנה, והבלוג שלו הפך ל-warblog, בלוג מלחמה.
ג'ונסון מלקט ידיעות על אירועים בעיראק, בישראל ובשאר העולם, ומוסיף פרשנות המתובלת בהרבה הומור, כריזמה ויצירתיות. עם הזמן נוצרה סביבו קבוצה גדולה של אנשים המאזינים לקולו ושואבים ממנו השראה. בעולם התר אחרי מנהיגים, ג'ונסון הוא סוג של מנהיג.
מנפלאות התרבות הפלשתינית
ה'בלוגרים' השמאלניים שונאים אותו ורואים בו אויב מסוכן. הם מפיצים באינטרנט תמונות שלו עם שפם של היטלר ועורכים השוואות בין הערות אנטי-ערביות של גולשי LGF לבין אמירות של נאצים.
הוא, מצדו, הכין 'מצגת שקופיות' באינטרנט עם מאות תמונות של ילדים פלשתיניים החוגרים חגורות נפץ, אוחזים בנשק או משתתפים בתהלוכות לצד חמושים, תחת הכותרת "התעללות בילדים נוסח פלשתין". מי שרואה את התמונות האלה ברצף משתכנע מהר מאוד שהתרבות הפלשתינית היא תרבות חולה ומתועבת, חסרת תקנה.
הוא טבע את המונח 'car swarm' 'נחיל רכב' כדי לתאר את מה שקורה כאשר מסוק ישראלי מחסל מחבלים במכוניותיהם: התמונות שמביא ג'ונסון מסוכנויות הידיעות (תמונות שבדרך כלל לא מופיעות בתקשורת הישראלית, משום מה) מראות תמיד נחיל של פלשתינים אחוזי אמוק המסתערים
על מכונית שרופה ומוציאים ממנה במו ידיהם חלקי גופות, במעין טקס קבוע ומבעית.
את סוכנות הידיעות רויטרס הוא נוהג לכנות בשם 'אל-רויטרס', משום ההטיה הפרו-ערבית הברורה מאוד של דיווחיה. הוא גם עיצב פוטומונטאז' של דג מכוער במיוחד, בן דמותו של יאסר ערפאת, שהוא קורא לו עראפיש. מדי פעם, כאשר יאסר ערפאת משמיע עוד אמירה מגוחכת באנגלית הרצוצה שלו, ג'ונסון שם את הציטוט בפיו של הדג. האפקט משעשע.
ג'ונסון גם מעודד את פעילותם של לוחמי אינטרנט אחרים, כמו הקריקטוריסטים המצוינים קוקס ופורקום, שעבודותיהם קיבלו אצלו את הבמה הראשונה שלהם, ואהרון וייסבורד, המפעיל את אתר 'הגנה באינטרנט'. וייסבורד, יהודי אמריקני תושב מדינת אילינוי, דואג להוריד מהאינטרנט אתרי הסתה מוסלמיים בדרך כלל על-ידי פנייה אל בעלי השרתים שמארחים אותם, אשר ברוב המקרים אינם מודעים בכלל לתכנים של האתרים הללו.
עד היום הוריד וייסבורד מהרשת כ-420 אתרי ג'יהאד אתרי הסתה המפיצים תעמולה של ארגוני הטרור, מעודדים מוסלמים לבצע פעילות ג'יהאד ומכילים לעתים גם חומרי הדרכה על שיטות לחימה שונות. מדי יום כמעט מופיעה באתר 'הגנה באינטרנט' הודעה על אתר נוסף שהצליח לחסל. הוא וצ'ארלס ג'ונסון הם הדמויות השנואות ביותר על עולם האינטרנט הפרו-ג'יהאדי, ובלוחות ההודעות של האתרים המוסלמיים נערכים כל העת דיונים בדרכים אפשריות לפגוע בפעילותם.
הכבוד הערבי מנצח
אתה מאוד פרו-ישראלי. יש לך איזשהו קשר לישראל, דרך המשפחה או חברים?
"לא, לא ממש חוץ מזה שאחד החברים הוותיקים שלי, שהכרתי כשעברתי עם הורי להוואי, הוא יהודי. הייתי בישראל ב-1994. ניגנתי גיטרה בלהקת הליווי של אל ג'ארו (זמר ג'אז ידוע), והיתה לנו הופעה בתל אביב".
תוכל לומר לי מדוע בחרת את השם 'כדורי פוטבול ירוקים קטנים'?
"אוכל, אבל אז איאלץ להרוג אותך. מותר לי רק לגלות שזה קשור לאירוע בחיי שהתרחש בזמן שהייתי נער, ביפן".
התעניינת בפוליטיקה גם לפני אירועי 11 בספטמבר?
"כן, אבל כמעט ולא עסקתי בזה ב-LGF. 11/9 מיקד את תשומת הלב שלי, בין שאר הדברים".
לפני האסון ההוא היית טיפוס שמאלני, כמו שמצפים ממוזיקאים ארוכי שער?
"הייתי פחות או יותר מהמרכז שמאלה לפני 11/9. אבל אף פעם לא הייתי אחד משונאי-ארה"ב המשוגעים. כל חיי התעניינתי בהיסטוריה, וב-11/9 ידעתי מיד מי ומה אחראי לפיגוע. הייתי מודע להכרזת המלחמה של בן לאדן על ארה"ב, וברגע שהדלקתי את הטלוויזיה באותו בוקר וראיתי את מגדלי התאומים מתמוטטים, ידעתי שזה בן לאדן ואל-קאעידה.
"היום ההוא היה נקודת מפנה עבור אנשים רבים, וגם עבורי. בהתחלה, נטיותי השמאלניות-ליברליות גרמו לי לשאול 'מדוע הם שונאים אותנו?' ושאלות מהסוג הזה. השאלות האלה גרמו לי להתחיל לבדוק ברצינות את נושא הפנאטיות האסלאמית שהתפתחה באין מפריע במזרח התיכון.
"היום נראה לי שהשאלה הזו חסרת טעם. לא בגלל שיש משהו לא בסדר בעריכת בדק בית, אלא בגלל שהתשובה נמצאת אצל האסלאמיסטים ולא אצלנו. זה שנבין אותם לא יעזור לנו אלא במידה שזה יסייע לנו להכניע אותם".
מה זה 'להכניע'? להביא אותם למצב שהם מתחננים על נפשם?
"כן. הבעיה האמיתית היא שלארה"ב, ולמרבית העולם המתורבת, היתה נטייה לזלזל באסלאמיסטים כמי שנובחים אבל לא נושכים. לכן הם יכלו לפגוע בנו שוב ושוב בשנים שקדמו ל-9/11 בפיגועים נגד המשחתת 'קול', בשגרירויות שלנו באפריקה, בפיגוע הראשון במגדלי התאומים וכו' מבלי לשלם על כך את המחיר.
"מנטליות הכבוד-בושה הערבית-אסלאמית מפרשת התנהגות כזאת כחולשה ואכן היתה כאן חולשה. חולשתנו הזו בעיני הערבים היתה אחראית באופן ישיר לאירועי 11/9. הדרך היחידה לתקן את זה היא להפגין כוח גדול: וזה מה שעשה הנשיא בוש אחרי 9/11, כאשר ניתץ את שלטון הטאליבאן והפיל את סדאם חוסיין מכיסאו.
דמוקרטיה בין דיקטטורות
למדת משהו על ישראל והיהודים בשנים האחרונות שלא ידעתי לפני כן?
"כן. יותר מדי דברים בשביל שאוכל לתאר את זה בקלות. לפני שהתחלתי את הבלוג שלי הכרתי את הסיפור של העם היהודי בקווים כלליים בלבד, בעיקר מהספר והסרט 'אקסודוס' של ליאון יוריס, אני חייב להודות. מאז למדתי המון על תולדותיה של מדינת ישראל, ממקורות שונים. זה רק חיזק אותי בתחושתי שארה"ב צריכה להכיר בישראל כשותפה מלאה, כמו שמגיע לה, ושאנו נלחמים את אותה המלחמה.
איך היית מאפיין את ישראל, מעבר לעובדה שהיא דמוקרטיה בתוך ים של דיקטטורות?
"אני מודה שההיכרות שלי עם הפוליטיקה הפנימית בישראל היא שטחית. יש לכם חתיכת בלגאן מסובך של דעות שם, בכנסת. אבל הדבר החשוב ביותר הוא, אכן, שבישראל יש שלטון ייצוגי, וזה דבר ייחודי לחלוטין באזור. פגום, כן. מרובה תככים ומרידות, נכון. אבל זו דמוקרטיה, וזה חשוב יותר מכל דבר אחר".
אתה מופתע מכוחו של השמאל בישראל?
"במידה מסוימת כן. אבל אני חושב שזה מה שקורה בכל מדינה שמצליחה כלכלית. הקלות היחסית של החיים מובילה לאשליה שאם רק תהיה 'נחמד', הדבר יוביל לתוצאות טובות רק שזה מתרחש בתוך עולם שבו כוחניות עירומה היא התבנית הדומיננטית".
איך מצטיירת בעיניך החברה הישראלית? מיליטריסטית, פציפיסטית, שחצנית, מבוהלת, אמיצה, פחדנית...? מה לגבי שרון?
"רק שנייה, יש מתקפת 'טרולים' ב-LGF. אשוב מיד".
ג'ונסון מטפל בקבוצת גולשים עוינים 'טרולים' כפי שהם מכונים בשפת גולשי האינטרנט שהחלו לכתוב נאצות באתר שלו, וחוזר אחרי דקה.
"האמת יש בישראל קצת מכל אחת מהתכונות הללו. לגבי אריק שרון, בעולם יצא לו שם של נץ פראי, אבל אני חושב שזו תדמית מטעה. האמת היא שהוא פוליטיקאי הרבה יותר ערמומי מכפי שנדמה לאנשים. דרך אחת לאמוד את מידת האפקטיביות שלו היא מידת הדמוניזציה שעושים לו בעולם הערבי ובאירופה".
הימין בישראל סבור כיום ששרון עשה סיבוב פרסה ורוצה להחזיר את יש"ע מבלי לקבל דבר בתמורה. אתה חושב שהוא מבלף?
"קשה לומר. ייתכן שהוא מאמין שזה לא יקרה בסופו של דבר, שהפלשתינים יעשו שוב משהו שיהרוס את העסק, והוא מנהל משחק פוליטי כדי להרגיע את האירופאים".
ג'ונסון משתמש בביטוי Zeropeans משהו כמו 'אפסירופאים' ביטוי לבוז שרוחשים כיום בימין האמריקני ליבשת אירופה.
גם המפורסמים גולשים
הבלוג שלך מתמקד בישראל באופן אינטנסיבי למדי. מדוע?
"כי ישראל היא, במידה רבה מאוד, הקו הקדמי של המלחמה באסלאם הרדיקלי".
יש עוד הרבה בלוגי-מלחמה לא-יהודיים שמתמקדים בישראל באותה מידה?
"אני חושב, ולא מצליח לחשוב על דוגמה לבלוג כזה. ברור שיש אחרים שכותבים על ישראל, אבל אני לא מודע לכאלה שעושים את זה באותה מידה כמו LGF".
יש בקרב עשרות אלפי הקוראים שלך גם שמות ידועים?
"לא מעט דמויות פוליטיות, סופרים ובעלי טור יצרו איתי קשר, ואמרו לי שהם קוראים את LGF באופן קבוע. LGF הוזכר בטוריהם של מארק סטיין (שטוריו השנונים מופיעים בעשרות עיתונים בעולם, כולל הג'רוסלם פוסט), דיאנה ווסט (וושינגטון טיימס), מלני פיליפס (דיילי מייל) ורבים אחרים. סול סינגר מהג'רוסלם פוסט יצר עמי קשר לא מזמן ושלח לי את ספרו המצוין 'מול פני הג'יהאד'.
"גם מייקל לדין ודייויד פרום (דמויות רבות השפעה בחוג הניאו-שמרני בוושינגטון. פרום שימש במשך תקופה ככותב נאומיו של הנשיא בוש, ולזכותו נזקפת טביעת הביטוי 'ציר הרשע'], וכמוהם ג'ון פודהורץ מה'וושינגטון פוסט', שאת אתר האינטרנט שלו עיצבתי, הם קוראים שלי.
"ויקטור דייוויס הנסון (היסטוריון ואידיאולוג שמרני הנחשב לבעל השפעה גדולה על הבית הלבן) סיפר שהוא קורא את LGF בקביעות, וגם שדרי הרדיו הפופולריים מייקל מדבד, יו יוויט ודניס פראגר, שבתוכניתו אף התארחתי. דניאל פייפס (מנהל 'פורום המזרח התיכון' וממשתתפי 'כנס ירושלים') הוא קורא שלי, ונפגשתי איתו באופן אישי".
מהם הרגעים המיוחדים ביותר שחווית כבעל בלוג?
"הדבר הנהדר באמת הוא הקהילה שהתפתחה סביב LGF. כמו כל אתר פופולרי שמאפשר הערות של גולשים, גם אצלנו יש משוגעים וקיצוניים, אבל בסך הכל יש לנו קבוצה נפלאה של אנשים עם הרבה ידע וניסיון, כולל הרבה אנשי צבא בעבר ובהווה".
צבא ארה"ב?
"כן, וגם מהצבא הישראלי".
צוברים השפעה, לא רק ברשת
עולם הבלוגים 'הבלוגוספירה' כפי שהוא מכונה נחשב לגורם שיש לו השפעה על הפוליטיקה האמריקנית. זה נכון?
"היו כמה מקרים שבהם הבלוגוספירה השפיעה על התייחסות המדיה לסיפור עיתונאי. אבל העניין עם הפוליטיקה האמריקנית הוא שמדובר במפלצת עצומת מימדים. אני באמת לא חושב שיש לבלוגוספירה השפעה גדולה מאוד, בשלב זה. רוב הציבור האמריקני בטח חושב שבלוג זה משהו שמנגבים מהפנים עם ממחטת נייר. אבל אין ספק שההשפעה גדלה, והמועמדים לנשיאות מתחילים לראות את הפוטנציאל ולנסות לנצל אותו".
אתה מרבה לתקוף את סוכנויות איי-פי, רויטרס ושירות החדשות של מנוע 'גוגל'. היו לך הצלחות?
"כן 'חדשות גוגל' השתכנעו להסיר את אתרי 'אינדימדיה' (רשת אתרים שמאלנית-קיצונית שיש לה גם סניף ישראלי) מהאינדקס שלהם, אחרי ש-LGF ובלוגים אחרים התחילו לחשוף את האנטישמיות המטורפת שהפכה כה נפוצה בכל הסניפים של אינדימדיה. לגבי רויטרס ואיי-פי אין סיכוי לשנות אותם, זה קרב אבוד".
זו נראה כמו מלחמה של ממש, מה שאתה ואהרון וייסבורד מ'הגנה באינטרנט' עושים.
"היתה לנו פעם היתקלות רצינית עם היצורים המעוותים באוניברסיטת א-נג'אח בשכם, שאותה כיניתי 'אוניברסיטת המוות'. במשך תקופה שלחו לי משם מכתבי שנאה".
אתה בטח מקבל מכתבי שנאה כל שתי דקות. מה היה מיוחד בחוויה הזו?
"זה קרה אחרי שחשפתי את קשריה של א-נג'אח עם אוניברסיטת דנדי בסקוטלנד. קיבלתי מכתב מה'הנהלה' של א-נג'אח שדרש שאחזור בי ואתנצל. חלק מדואר השנאה שקיבלתי מהם היה מאיים ומעורר חלחלה, במיטב המסורת הפלשתינית הייחודית כל-כך".
חולשה מול האיום המתקרב
לא מזמן כתבת על המסע האיראני אל פצצת האטום: 'אני מרגיש כמי שניצב על פסי רכבת ומביט בקטר המתקרב בלי יכולת לזוז... בזמן שכל העולם משחק משחק מטופש של 'יש להם או אין להם". איך אתה מסביר את זה שאף אחד חוץ ממך לא כותב על הנושא הזה?
"מייקל לדין כותב על זה הרבה, אבל אתה צודק, המצב באמת איום ונורא, והתקשורת פשוט לא רוצה לסקר את הנושא משום מה. זה מאוד מתסכל, כי אם אנשים היו מבינים עד כמה האיום הזה חמור, הם היו חשים פחד מאוד גדול ובצדק".
עד כמה הפכנו רכים בגלל ה'פוליטיקלי קורקט' והפמיניזם? נדמה לי שאם ארבעה גברים בעלי מבנה גוף בינוני, חמושים בסכינים בלבד, היו מנסים בשנות ה-70 לחטוף מטוס עם עשרות גברים אמריקניים ולרצוח דיילת, מישהו כבר היה מזנק עליהם.
"יש מידה של אמת במה שאתה אומר. אבל צריך לזכור גם שעד לאותו אירוע, התקדים לחטיפות מטוסים לא כלל את ריסוקם לתוך בניינים. כאשר אנשים שיתפו פעולה עם חוטפיהם, היה להם סיכוי טוב להישאר בחיים. כל זה השתנה ב-11/9".