המצרים ישמרו עלינו?
(בעקבות 'משענת הקנה המצרי', גיליון 95)
ההצעה המתגבשת להכניס את המצרים לרצועת עזה כשומר הסדר שם מסוכנת במיוחד:
א. מצרים עוינת לנו מאז ומתמיד, והיא זו שסיפקה לפלסטינים חומרי נפץ, ואפילו נשק אנטי-טנקי. האם מישהו באמת מאמין שהם ישמרו עלינו מפני מזימות הפלשתינים?
ב. ב. בהסכם השלום, שנחתם עם מצרים נקבע במפורש שחצי האי סיני יהיה מנוטרל מכל נשק כבד וכוחות צבא. אם המצרים יהפכו לשוטר של רצועת עזה הם יזקקו לשיריוניות ואולי אפילו לטנקים. וכך, במו ידינו אנו פותחים לפניהם את סיני להכנסת נשק כבד, ומכשירים לפניהם את הדרך למלחמה נוספת נגדנו! והפעם, קו ההתחלה שלהם יהיה בשערי אשקלון, מה שלא ישאיר לנו שום עומק הגנה.
ג. למה לא נלמד מגבול הצפון, שם הוזמן האו"ם לשמור לנו על הגבול. חיילי האו"ם שיתפו פעולה עם החיזבאללה, וסייעו בחטיפת חיילינו ורציחתם. אין ספק, כי הפלשתינים ברצועה יזכו ליתר סימפטיה מצד המצרים, שבוודאי לא ימנעו מהם לפעול נגדנו. אנחנו, לעומת זאת, נהיה מנועים מלהיכנס לרצועה לצורך תגובה או הענשה.
החלמאות של מנהיגינו מסכנת את המדינה. חייבים להסביר ולשכנע את חברי הכנסת ומעצבי דעת הקהל בסיכונים העצומים של התוכנית. שלא יוכלו אחר כך לומר: לא ידענו.
יורם שיאון, ירושלים
להתנתק מערבי ישראל
אביגדור ליברמן יצא בקריאה לניתוק ערבי ישראל. הצעה זו מקובלת על רוב העם, אולם התקשורת ואנשי השמאל רואים בה הסתה נגד הערבים, והם יעשו הכל כדי שהצעתו של ליברמן לא תעלה לסדר היום הציבורי. לדעתי כדאי ללמוד מהשמאל שיצא בקמפיין מתוקשר היטב כנגד יישובי גוש קטיף.
באותו אופן ניתן להעלות את ניתוק ערבי ישראל לסדר היום. בסך הכל מה שנדרש הוא העברה לרשות הפלשתינית. זה ישפר את מאזן הדמוגרפי, יצמצם את מספר הפיגועים ואפילו יתרום מבחינה כלכלית בכך שיחסוך בתשלומי הביטוח הלאומי.
בנוסף תהווה היוזמה משקל נגד לניתוק מגוש קטיף, וכך יוסת הדיון מהעקירה ליוזמה החדשה.
חדד גבי, נתיבות
של מי הפרס?
ראש הממשלה הפלשתיני אבו עלא, קרא לפלשתינים לקבל הנסיגה שמתכננת ישראל מרצועת עזה, והגדיר אותה "הזדמנות היסטורית שאין להחמיץ".
מוזר מאוד: כשראש ממשלת ישראל מר אריאל שרון ניסה לשכנע את מתפקדי הליכוד בעד תוכנית ההתנתקות, הוא אמר שמי שיצביע נגד נותן פרס לפלשתינים. זאת מכיוון שהם בעצם מעוניינים שלא תהיה התנתקות.
אני דווקא מאמין במקרה זה לראש הממשלה הפלשתיני.
מנחם פרידמן, קרית מלאכי
מספיק להסתגר
החלטת בג"ץ המתירה מכירת בשר חזיר באזורים חילוניים צריכה להטריד כל מי שצביון ישראל כמדינה יהודית יקר ללבו.
הפסיקה האירה את אחת הבעיות המחריפות בחברה שלנו - הסקטוריאליות: לדתיים יש אזורים שלהם, לחילונים יש אזורים משלהם, וגם לעולים. באיזו זכות מתערב סקטור אחד בנעשה באזורו של סקטור אחר?
תפישה כזו שומטת את הקרקע תחת כל רעיון המדינה היהודית. ואכן טענות דומות נשמעות גם בנושאים אחרים באזורים דתיים השבת נשמרת ולא נמכר חמץ, מדוע למנוע מאנשים שאינם דתיים לקיים אורח חיים ככל שיחפצו?
ישנן פנים רבות לשאלת ההתחברות וההתנתקות מסביבה שאינה שומרת מצוות. אנשי תורה רבים בחרו לקבוע את ביתם באזורים בהם יוכלו להיטיב ולחנך את ילדיהם כשסביבם שכנים שומרי תורה ומצוות. רבים חיים ביש"ע, ביישובים שבהם דתיים בלבד, מתוך חיבת ארץ ישראל. אין בדעתי לבטל דברים אלו חלילה, אולם האחריות למצב שבו באזורים רבים לא חי אף דתי לרפואה, מוטלת גם עלינו.
באזורים שלמים בארץ גדלים בני נוער שלא פגשו מעולם ביהודים שומרי תורה במציאות, אלא רק דרך בתקשורת (ואין צורך להכביר מילים בנושא). כשאנו מונעים מרבבות יהודים להכיר מציאות של חיי תורה מלאים על כל גוניהם, מדוע אנו מצפים שצביון המדינה כיהודית יהיה דבר שבנפשם?
אין ספק שהתמונה מורכבת בהרבה, אולם זוהי חתיכה בפאזל. עלינו לבדוק את חלקנו במצב הקשה שהגענו אליו, ולבדוק היטב מה באפשרותנו לעשות על מנת לשנות אותו.
תרצה קלמן, לוד
עיתונות צהובה מציאות אפורה
תחשבו על כך: על מה בעצם אנחנו קוראים בעיתונים ורואים בטלוויזיה? בעיקר על חייהם של האנשים העשירים והמצליחים ביותר במדינה.
אנו קוראים אודות הצלחתם בעסקים, על הישגיהם בפוליטיקה ובתרבות באופן שגורם לנו לדמיין כאילו גם אנו חלק מאותה קבוצה. אנחנו לא.
כשהקופסה הכחולה נכבית שבים רוב האנשים למציאות השגרתית ולא מבינים למה כל כך אפור להם.
רוני שחר, פתח תקוה
צימוקים לשבת:
מפד"ל 2004 במקורות:
"שמח זבולון" כי "אל ימשלו בי אז איתם"
עמוס מלכא תוקף את עמוס גלעד. ולהפך.
"אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים".
משה טאו, רחובות
(בעקבות 'משענת הקנה המצרי', גיליון 95)
ההצעה המתגבשת להכניס את המצרים לרצועת עזה כשומר הסדר שם מסוכנת במיוחד:
א. מצרים עוינת לנו מאז ומתמיד, והיא זו שסיפקה לפלסטינים חומרי נפץ, ואפילו נשק אנטי-טנקי. האם מישהו באמת מאמין שהם ישמרו עלינו מפני מזימות הפלשתינים?
ב. ב. בהסכם השלום, שנחתם עם מצרים נקבע במפורש שחצי האי סיני יהיה מנוטרל מכל נשק כבד וכוחות צבא. אם המצרים יהפכו לשוטר של רצועת עזה הם יזקקו לשיריוניות ואולי אפילו לטנקים. וכך, במו ידינו אנו פותחים לפניהם את סיני להכנסת נשק כבד, ומכשירים לפניהם את הדרך למלחמה נוספת נגדנו! והפעם, קו ההתחלה שלהם יהיה בשערי אשקלון, מה שלא ישאיר לנו שום עומק הגנה.
ג. למה לא נלמד מגבול הצפון, שם הוזמן האו"ם לשמור לנו על הגבול. חיילי האו"ם שיתפו פעולה עם החיזבאללה, וסייעו בחטיפת חיילינו ורציחתם. אין ספק, כי הפלשתינים ברצועה יזכו ליתר סימפטיה מצד המצרים, שבוודאי לא ימנעו מהם לפעול נגדנו. אנחנו, לעומת זאת, נהיה מנועים מלהיכנס לרצועה לצורך תגובה או הענשה.
החלמאות של מנהיגינו מסכנת את המדינה. חייבים להסביר ולשכנע את חברי הכנסת ומעצבי דעת הקהל בסיכונים העצומים של התוכנית. שלא יוכלו אחר כך לומר: לא ידענו.
יורם שיאון, ירושלים
להתנתק מערבי ישראל
אביגדור ליברמן יצא בקריאה לניתוק ערבי ישראל. הצעה זו מקובלת על רוב העם, אולם התקשורת ואנשי השמאל רואים בה הסתה נגד הערבים, והם יעשו הכל כדי שהצעתו של ליברמן לא תעלה לסדר היום הציבורי. לדעתי כדאי ללמוד מהשמאל שיצא בקמפיין מתוקשר היטב כנגד יישובי גוש קטיף.
באותו אופן ניתן להעלות את ניתוק ערבי ישראל לסדר היום. בסך הכל מה שנדרש הוא העברה לרשות הפלשתינית. זה ישפר את מאזן הדמוגרפי, יצמצם את מספר הפיגועים ואפילו יתרום מבחינה כלכלית בכך שיחסוך בתשלומי הביטוח הלאומי.
בנוסף תהווה היוזמה משקל נגד לניתוק מגוש קטיף, וכך יוסת הדיון מהעקירה ליוזמה החדשה.
חדד גבי, נתיבות
של מי הפרס?
ראש הממשלה הפלשתיני אבו עלא, קרא לפלשתינים לקבל הנסיגה שמתכננת ישראל מרצועת עזה, והגדיר אותה "הזדמנות היסטורית שאין להחמיץ".
מוזר מאוד: כשראש ממשלת ישראל מר אריאל שרון ניסה לשכנע את מתפקדי הליכוד בעד תוכנית ההתנתקות, הוא אמר שמי שיצביע נגד נותן פרס לפלשתינים. זאת מכיוון שהם בעצם מעוניינים שלא תהיה התנתקות.
אני דווקא מאמין במקרה זה לראש הממשלה הפלשתיני.
מנחם פרידמן, קרית מלאכי
מספיק להסתגר
החלטת בג"ץ המתירה מכירת בשר חזיר באזורים חילוניים צריכה להטריד כל מי שצביון ישראל כמדינה יהודית יקר ללבו.
הפסיקה האירה את אחת הבעיות המחריפות בחברה שלנו - הסקטוריאליות: לדתיים יש אזורים שלהם, לחילונים יש אזורים משלהם, וגם לעולים. באיזו זכות מתערב סקטור אחד בנעשה באזורו של סקטור אחר?
תפישה כזו שומטת את הקרקע תחת כל רעיון המדינה היהודית. ואכן טענות דומות נשמעות גם בנושאים אחרים באזורים דתיים השבת נשמרת ולא נמכר חמץ, מדוע למנוע מאנשים שאינם דתיים לקיים אורח חיים ככל שיחפצו?
ישנן פנים רבות לשאלת ההתחברות וההתנתקות מסביבה שאינה שומרת מצוות. אנשי תורה רבים בחרו לקבוע את ביתם באזורים בהם יוכלו להיטיב ולחנך את ילדיהם כשסביבם שכנים שומרי תורה ומצוות. רבים חיים ביש"ע, ביישובים שבהם דתיים בלבד, מתוך חיבת ארץ ישראל. אין בדעתי לבטל דברים אלו חלילה, אולם האחריות למצב שבו באזורים רבים לא חי אף דתי לרפואה, מוטלת גם עלינו.
באזורים שלמים בארץ גדלים בני נוער שלא פגשו מעולם ביהודים שומרי תורה במציאות, אלא רק דרך בתקשורת (ואין צורך להכביר מילים בנושא). כשאנו מונעים מרבבות יהודים להכיר מציאות של חיי תורה מלאים על כל גוניהם, מדוע אנו מצפים שצביון המדינה כיהודית יהיה דבר שבנפשם?
אין ספק שהתמונה מורכבת בהרבה, אולם זוהי חתיכה בפאזל. עלינו לבדוק את חלקנו במצב הקשה שהגענו אליו, ולבדוק היטב מה באפשרותנו לעשות על מנת לשנות אותו.
תרצה קלמן, לוד
עיתונות צהובה מציאות אפורה
תחשבו על כך: על מה בעצם אנחנו קוראים בעיתונים ורואים בטלוויזיה? בעיקר על חייהם של האנשים העשירים והמצליחים ביותר במדינה.
אנו קוראים אודות הצלחתם בעסקים, על הישגיהם בפוליטיקה ובתרבות באופן שגורם לנו לדמיין כאילו גם אנו חלק מאותה קבוצה. אנחנו לא.
כשהקופסה הכחולה נכבית שבים רוב האנשים למציאות השגרתית ולא מבינים למה כל כך אפור להם.
רוני שחר, פתח תקוה
צימוקים לשבת:
מפד"ל 2004 במקורות:
"שמח זבולון" כי "אל ימשלו בי אז איתם"
עמוס מלכא תוקף את עמוס גלעד. ולהפך.
"אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים".
משה טאו, רחובות