סגירת בתי-ספר קטנים, קבלת תלמידים על בסיס אזורי, סגירת מכוני ההוראה בישיבות והכפפת בתי ספר ממ"ד לפיקוח חילוני הן רק חלק מהבעיות המאיימות על החינוך הממ"ד
תקתוקי המצלמות נדמו זה מכבר, וגם הנאומים החגיגיים נשכחו מלב. דו"ח הביניים של ועדת דברת שהוגש ברוב תקשורת לשרת החינוך ולממשלה נכנס לסדרת עיבודים שיבדקו איך מיישמים אותו בפועל. מסקנותיו הסופיות של הדו"ח יוגשו למשרד החינוך בעוד כמה חודשים, ואז יידעו כולם אם תיגזר עליו גניזה, כמו רבים לפניו, או שהוא יזכה לצאת לפועל.
דו"ח הוועדה חולל מהומות עוד בטרם פורסם. מה לא אמרו עליו? שהוא כלכלי בעיקרו, שהוא לא יצמצם את הפערים, שהרוויזיה העיקרית שביקשו חברי הוועדה לחולל היפוך הפירמידה והענקת חשיבות מרבית לחינוך בגיל הרך לא תצא לפועל בגלל בעיות תקציב, ושהדו"ח הארוך והמפורט אינו כולל בתוכו הצעה מעשית אחת להשבת הערכים שהחברה השילה מעליה בשנים האחרונות.
אנשי מערכת החינוך הממלכתית-דתית המתינו בסבלנות לראות מה ייצא תחת ידם של מחברי הדו"ח, והתוצאות לא נעמו להם כלל. אמנם כל שינוי במערכת קיימת מביא עמו תהיות וחששות, אולם אנשי המערכת הציונות הדתית מדברים על הרבה מעבר לכך. המחמירים שבהם מזהירים כי מדובר במכת מוות למערכת החינוך הממלכתית-דתית כולה.
באופן טבעי פנינו לראש המנהל לחינוך דתי, הרב שמעון אדלר, שימסור את תגובתו. אך משרד החינוך לא אפשר לקיים את הראיון. הסתפקנו אפוא באנשי מערכת אחרים שהתראיינו בעילום שמם, בד"ר מתי דגן, ראש מנהל לחינוך דתי לשעבר, ובגד דיעי, סמזכ"ל הסתדרות המורים.
כולם מברכים על הרצון לשנות, אך טוענים כי דו"ח דברת הוא רע לממ"דים.
הממ"ד נופל בין הכיסאות
נדמה כי מאז ומעולם פסח החינוך הממ"ד על שני הסעיפים. הניסיון שלו להיות ממלכתי ודתי גרם לכך שיצטרך להיאבק בממסד, שנטה ללכת אחר הרוב. הדגשים והמקצועות הנוספים, מספר השעות הרב, האופי והצרכים הייחודיים לא תמיד ישרו בעיני המערכת הכללית. המפקחים ואנשי המנהל לחינוך דתי לא שימשו רק כמפקחים אלא גם כשגרירי השטח בפני המערכת.
במהלך השנים הושגו הבנות רבות, אך רבים לא הסתפקו בכך ובתי ספר פרטיים במגזר הזה הפכו לעובדה קיימת. אנשי המערכת הממ"ד, שבחרו להישאר ולהיאבק מבפנים, עושים זאת מתוך אידיאל, אך טוענים כי ועדת דברת מבקשת ללכד את השורות ומתעלמת מן הייחודיות של הממ"ד. הם חוששים שההמלצות יביאו לנסיגה בכל תחום אפשרי.
הנקודה הראשונה שעליה מצביע ד"ר מתי דגן היא ההמלצה על הקמת מנהלות חינוך אזוריות. ועדת דברת מבקשת לחולל מהפך במבנה משרד החינוך ולהקים בכל רשות מקומית או קבוצה של רשויות מקומיות (בכפוף למספר התלמידים הלומדים בהן) מנהלות חינוך אזוריות. על כל מח"א כזו תוטל האחריות על בתי הספר והגנים שבתחומיה, תוך פיקוח על הנעשה בהם מבחינת נהלים, תכנים, תקציבים, משאבי אנוש ועוד.
מטרת המנהלה היא צמצום הכפילויות בכוח אדם ובפיקוח, הקמת מבנה הירארכי ברור שיקל על עובדי ההוראה וכמובן חיסכון בעלויות. דגן מתריע כי עם ביטול גופי הפיקוח הארציים יבוא הקץ גם על המנגנון המטפל בחינוך הממ"ד. במבנה המתוכנן, הוא אומר, אין מקום לפיקוח מסוג כזה:
"ככל הנראה יוקמו למעלה מ-70 מנהלות אזוריות. החילונים לא יראו הצדקה בהעסקת אדם דתי במשרה מלאה בכל מנהלה, ואני מבין אותם, כך לא יהיה מי שיבין את הצרכים של החינוך הדתי, ואיש גם לא ייאבק למענו בעת חלוקת המשאבים. מניסיון העבר אנחנו יודעים שאם לא היו מחמ"דים, בתי ספר דתיים רבים היו נסגרים".
לדבריו של דגן יש סימוכין: מנכ"לית משרד החינוך, רונית תירוש, הודתה באחת ההזדמנויות כי אין שום ערובה שבכל מח"א יהיה מישהו בכיר מהחינוך המלכתי-דתי שיהיה מעורב בשמירה על האינטרסים של ציבורו.
האיחוד חונק
הבעיה מחריפה כאשר מביטים פנימה, לתוך המבנה של המח"אות. מנהלות החינוך האזוריות, לפי חזונה של ועדת דברת, אמורות לקיים זיקה עמוקה עם ראשי הרשויות המקומיות ולפעול באחריותן. במקומות אחרים יוקם המנהל על-ידי משרד החינוך, בשיתוף עם הרשויות המקומיות.
דגן טוען שהדתיים כמיעוט מפוזר אינם מחזיקים די כוח ברשויות המקומיות. גם הפוליטיקאים הדתיים שמגיעים לעמדות פוליטיות נכבדות אינם תמיד אנשים שאפשר לסמוך עליהם כי ידאגו לחינוך נאות ותורני לילדים. במקרה שאנשי מנהלות החינוך האזוריות ימונו על-פי מפתח פוליטי עלולה להיות "הפקרות של החינוך", כלשונו.
רות אוטולונגי, מרכזת ועדת דברת, מנסה להרגיע ואומרת כי המח"א ייבנו מתוך איזון בין החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. מי שיקים את המנהלות יהיה משרד החינוך, ובראש כל מח"א תעמוד מועצה ציבורית. משרד החינוך ידאג גם לתקנים בתוך המנהלות, ולכן הזיקה לפוליטיקה המקומית לא תהיה חזקה כמתואר.
טענה חריפה אחרת נוגעת להאחדה ולסטנדרטיזציה של המערכת. "אנחנו לא כמו כולם", טוענים בתוקף במערכת החינוך הדתית ומדברים על כמה המלצות של ועדת דברת המתעלמות, לדבריהם, מן הצרכים הייחודיים של הממ"ד.
המלצה אחרת מדברת על איחוד בתי ספר. לפי ועדת דברת, מספר התלמידים בבית ספר יסודי אמור לנוע בין 250 ל-600 בכל מוסד, ובבית ספר על-יסודיים בין 400 ל-1000. המטרה היא לחסוך במשאבים מחד גיסא, ומנגד למנוע מצב שבו התלמיד הולך לאיבוד בתוך ים הלומדים.
ההמלצה הזו היתה הגיונית, אלמלא היתה בה התעלמות מהעובדה כי חלק גדול מתלמידי בתי הספר הממ"ד מגיעים מבתים מסורתיים. אלה הולכים לבית הספר הדתי כי הוא הקרוב ביותר לביתם. אם יאוחדו בתי ספר דתיים, תלמידים אלו לא ירחיקו לבית הספר הדתי אלא יחפשו את בית הספר הקרוב למקום מגוריהם, גם אם הוא ממלכתי. בדרך זו, אומרים במערכת החינוך הדתית, יפסיד הממ"ד המוני תלמידים וגם את השפעתו על ציבור גדול. בעיה הנוספת היא בתי ספר קטנים ביש"ע או במושבים דתיים, שעלולים גם הם להיסגר.
שיעור תורה רק חצי שנה
"גם אני מתגוררת ביישוב קטן", משיבה אוטולונגי על הטענות הללו, "וילדי היישוב יצטרכו לנסוע לבית ספר ביישוב אחר. זה חוסך הרבה עלויות. אם יהיה יישוב מבודד כנראה ישאירו את בית הספר הקטן על כנו, אבל הרעיון הוא לחסוך".
אוטולונגי לא מבינה מאיפה מגיעה תחושת הקיפוח. גזרת האחדת בתי הספר אינה מבחינה בין מגזרים: היא תחול על ערבים ויהודים כאחד. אגב, נטל מימון ההסעות ייפול על המדינה ולא על ההורים.
המלצה אחרת של ועדת דברת נוגעת למקצועות הלימוד. חברי הוועדה הסכימו גם כאן פה אחד (כל ההמלצות הוכרעו ברוב כזה) כי יש לצמצם את מספר המקצועות הנלמדים בו זמנית ל-6 בבית הספר היסודי ו-9 בעל יסודי. בחינוך הממ"ד מגיעים מהר מאוד לשישה מקצועות: תורה, נביאים, תושב"ע, הלכה, פרשת שבוע ומחשבת ישראל בלי למנות את החשבון והאנגלית, הלשון וההיסטוריה. "מה יהיה?" שואלים בדאגה אנשי המערכת, "איפה תעבור חרב הקיצוצים, ואלו מקצועות קודש לא יזכו תלמידינו ללמוד?"
אוטולונגי משיבה: "הרעיון הוא לא להכביד על הילדים בעומס של מקצועות שנלמדים בו זמנית. אם אתה מתרכז יותר, אתה מטמיע יותר. אני אתן דוגמה סתמית: אם יש נביאים ותורה, אפשר למשל ללמוד חצי שנה את זה וחצי שנה את זה, כדי שהילדים יבינו את החומר יותר לעומק. שום דבר לא יהיה בכפייה", מבהירה אוטולונגי. "הכל יהיה מתוך הידברות. אני חושבת שלמערכת החינוך הממ"ד צריך להיות עניין להצטרף למאמץ להעניק חינוך טוב יותר לכולם".
סוגיות רבות כאן נמצאות עדיין בהידברות ובבדיקה, ובכל זאת קשה להתעלם מן הנקודות שמעלים אנשי הממ"ד כלפי המלצות הוועדה. שאלותיהם גם מציפות את התהייה כיצד הוגש דו"ח כזה אחרי דיונים מפרכים של חודשים ארוכים, ובכל זאת הוא מפגין התעלמות גורפת כל-כך מצרכיו ומהרגליו של מגזר משמעותי במערכת.
הישיבות והאולפנות בסכנה
אלפי תלמידים ותלמידות בני הציונות הדתית מתחנכים היום בישיבות ואולפנות. החינוך הדתי העל-יסודי מתבסס במידה מרובה על עמידה במבחנים ותנאי קבלה, על תשלומי הורים עבור התגבור התורני והחינוכי ועל תחרות בין המוסדות. אנשי ועדת דברת, שמבקשים לחזק את החינוך הציבורי, כתבו רשימת המלצות שיש להן השפעה מרחיקת לכת על האולפנות והישיבות. חלקן עשויות לגרום ליותר סדר במוסדות הללו, וחלק אחר עלול להביא לסגירתם.
הוועדה ממליצה על שקיפות: ראש ישיבה או אולפנה חייבים לקבוע קריטריונים ברורים לקבלת תלמידים למוסד שלהם. משנקבעו הקריטריונים, תהיה חובה לעמוד בהם. הטענות על נטייה גזענית זו או אחרת או על קבלת תלמיד משום שאחיו למד במוסד לפניו לא יישמעו יותר במסדרונות הישיבות.
המלצה אחרת של הוועדה נוגעת למנהלות החינוך האזוריות. תלמיד יוכל לבחור את מוסד הלימוד שלו רק בתוך המנהלה שלו. לאולפנית בתל אביב לא יגיעו יותר בנות מהרצליה, ולישיבת בני עקיבא ברעננה לא יגיעו יותר בנים מכוכב יאיר. הרעיון של בחירה חינוכית למרות המרחק הגיאוגרפי יופסק.
על כל אלה, תשלומי ההורים יוגבלו מאוד. מוסד לא יוכל לדרוש מן ההורים תשלומים מעל סכום מסוים. בית ספר שלא יעמוד בכל הקריטריונים האלה, קובעת הוועדה, יזכה לתקצוב זעום ביותר ממשרד החינוך, ואולי לא יזכה כלל למימון.
אכן, מקופלת כאן הבטחה לחינוך שוויוני יותר, אך מצד שני הכללים האלו שומטים את הקרקע שעליה נבנו במשך שנים האולפנות והישיבות.
סוף עידן המכללות להוראה
מקצוע ההוראה עבר מזמן להיות מקצוע נשי. מורים גברים אפשר למצוא בחינוך רק פה ושם... ובחינוך הדתי. כאן קיימים מקצועות השמורים לגברים, כגון גמרא, רב בית ספר ועוד, וקיים מקום למורים גברים גם בשל החינוך הנפרד.
בתהליך שארך מספר שנים קיבלו מכוני ההוראה שליד הישיבות הגבוהות אפשרות להעניק תואר B.Ed, תואר ראשון של מכללות לחינוך, וכך יכלו בחורים תורניים הרואים בהוראה שליחות ללמוד הוראה תוך כדי לימוד תורה, באווירה וברוח המתאימה להם.
אבל מוסדות להכשרת עובדי הוראה לא קמו רק ליד הישיבות. מכללות המכשירות מורים צצו בשנים האחרונות בכל אתר ופינה, מביאות עמן הכשרה מעשית יסודית בשטח אך גם מורידות את סף הקבלה, ובעקבות כך את רמת כוח האדם הבא בשעריהן. הטענה היא לא רק על החומר האנושי אלא גם על יוקר השיטה. הכשרת מורים היא דבר יקר, ורק חלק מן הבוגרים פונה בסופו של דבר לעסוק במקצוע.
המכללות המכשירות עובדי הוראה דתיים נהנות בדרך כלל מיתרון ברמת הסטודנטים, בגלל תחושת השליחות של המחנכים, אולם גם בציבור זה, טוענים אנשי ועדת דברת וזוכים להסכמת אנשי המכללות הדתיות קיימת כפילות מיותרת. "יש יותר מדי מכללות בחינוך הכללי, והמצב עוד יותר גרוע במכללות של החינוך הממלכתי דתי", אומר הרב פליקס, עד לא מזמן ראש מכללת ´אורות´ באלקנה.
במשך חודשים עקבו אנשי המכללות בדאגה אחרי צעדיה של ועדת דברת. הם חששו שהוועדה תמליץ לסגור את כל המכללות, שאולי כל הכשרת המורים תועבר לאוניברסיטאות ועוד. בסופו של עניין החליטה הועדה: "הכשרת מורים תתקיים, לאחר תקופת מעבר, רק במוסדות המוכרים על-ידי המועצה להשכלה גבוהה ומורשים להעניק תואר B.A. או B.Sc. ותעודת הוראה... מספר המכללות יצומצם משמעותית, והמכללות הנותרות יעברו שדרוג למכללות אקדמיות מלאות".
גם כאן שבה ועולה הבעיה של הציבור הציוני דתי כמיעוט מפוזר. סגירת רוב המכללות הדתיות, אומר לנו גורם במערכת, תביא לכך שמי שמבקשת להיות מורה תיאלץ לנסוע מרחקים ארוכים או שתוותר ותלמד במכללה או באוניברסיטה שאינם דתיים. כך ילכו לאיבוד הדגשים התורניים והחינוכיים הייחודיים שקיימים היום בהכשרת המורה הדתית, מה שישפיע מאוחר יותר על ההוראה בבתי הספר עצמם.
בתוך המציאות הזו, למכוני ההוראה שליד הישיבות הוצא צו סגירה גורף. זה, טוען הגורם, "יחסל את הבסיס ליצירת מורים גברים איכותיים לחינוך תורני בישיבות תיכוניות ואולפנות, כמו גם בכל מוסד שרוצה לשפר את החינוך התורני".
מתכונת השבוע המקוצץ
ועדת דברת נתנה את לבה גם לסוגיית יום הלימודים הארוך, והחליטה שמבחינות רבות כדאי להשאיר את התלמידים במסגרת בית הספר עד השעה ארבע. אלא שאם מושכים את השמיכה לכיוון הראש אצבעות הרגליים מבצבצות, וכך קורה גם כאן. יום הלימודים הארוך, שאותו מתכוונים להחיל על ילדים מגיל הגן ועד סוף התיכון, גורר מעבר לחמישה ימי לימוד בשבוע.
גם כאן מביע דגן חשש מפני ההחלטה. הוא מזכיר כי בימי התלמוד היו מתקיימים הלימודים גם בשבת: "לתלמידים שבאים מבתים חלשים יהיה קשה מאוד להתמודד עם יום חופשי נוסף. העובדה שבשבת אין להם מסגרת היא כבר קשה להתמודדות".
דגן מציין עוד כי ברוב האזורים החלשים כבר הנהיג משרד החינוך את יום הלימודים הארוך, ולכן מבחינת האוכלוסייה החלשה אין בשורה בהחלטה הזו, אלא רק סוג של הרעת תנאים. האוכלוסייה המבוססת יותר תשלח ודאי את ילדיה לחוגים ומוזיאונים בימי שישי, והילדים שיד הוריהם אינה משגת יסתובבו במקומות לא סימפטיים.
גורמים אחרים במערכת הביעו התנגדות ערכית: יום שישי הוא יום ההכנה לשבת, לא סתם יום של סופשבוע. גורמים אלו הוסיפו כי הפעלת בתי הספר חמישה ימים בשבוע בלבד תבריח תלמידים רבים אל מערכת החינוך של ש"ס, שתמשיך לפעול במתכונת הישנה.
אבל יש כאלה שלא צריכים להעלות ספקולציות. בבית הספר ´עשה חיל´ באפרת, למשל, לומדים 720 בנים ובנות חמישה ימים בשבוע כבר כמה שנים.
כשאמנון רובינשטיין (חבר בוועדת דברת) היה שר החינוך, הוא הציע לבית הספר להצטרף לניסוי, ההנהלה ערכה משאל בין המורים וההורים וקיבלה את הסכמתם להשתתף. הניסוי באפרת יצא לדרך. התנאי של רובינשטיין היה שבית ספר שמצטרף לניסוי יעמוד בחמישה ימי לימוד במשך 3 שנים. ב´עשה חיל´ כמעט לא הרגישו איך חלפו תשע שנים.
שרה ירון, סגנית המנהלת, ממליצה על המתכונת הזו בכל פה: "רוב ההורים באפרת עובדים עד שעות אחר-הצהרים, ובית הספר נותן פתרון לילדיהם. כולם מרוצים מכך שבימי שישי לא צריך להעיר את הילדים מוקדם, שהם נמצאים בבית, מעבירים את היום בלי לחץ ואפילו מבלים". באפרת נוצר שיתוף פעולה מלא עם המתנ"ס שמפעיל חוגים בימי שישי, וילדים יכולים לקבל תעסוקה והעשרה גם ביום הזה.
אבל אפילו ירון אינה יכולה לצייר את המצב כאידילי לגמרי. המורים, היא אומרת, מתלוננים על יום העבודה הארוך. קשה להם למצוא מסגרת לילדיהם למשך שעות הצהרים, דבר שבדרך כלל אינו קורה במקצוע ההוראה.
ראוי לציין כי אפרת היא יישוב שתושביו הם ברמה סוציו-אקונומית בינונית ומעלה. ההורים אינם נאלצים לעבוד בעבודה נוספת בימי שישי, ומי שעובד אז יכול לשלוח את הילד למסגרת משלימה. ומה יהיה אם תיושם התכנית באזורים חלשים? ירון מסבירה כי אם לא יימצא פתרון עבור ימי שישי לילדים מאזורים חלשים במימון משרד החינוך, כגון מועדוניות וצהרונים שמופעלים כיום, הדבר יהווה בעיה.
סכנת פליטה
דו"ח ועדת דברת נילוש ומעובד בימים אלו מול גורמים שונים: הסתדרות המורים, גורמים בציונות הדתית ועוד. מטרת מחברי הדו"ח היא להוציא אותו אל הפועל עם כמה שפחות רעידות אדמה מסביב.
אנשי מערכת הממ"ד יעקבו בחודשים הקרובים כיצד ייפול דבר, והם מקווים שלפחות חלק מהערותיהם, שהובאו כאן על קצה המזלג, יילקחו בחשבון. "אחרת", הם אומרים, "70 אחוזים מן התלמידים שלנו ימצאו את עצמם מחוץ למערכת הזאת".
ofralax@walla.co.il
עיקרי ההמלצות
דו"ח מסקנות הביניים של ועדת דברת משתרע על פני עשרות רבות של עמודים. הוא מפרט את צורת העבודה ואת חזונם של מחברי הדו"ח, מנתח את מצב החינוך בארץ, מסיק מסקנות ומביא המלצות.
בפרק ´עיקרי ההמלצות´ מוזכרות למעלה מ-40 המלצות, שחלקן נושאות ´מטעני נפץ´ קטנים. להלן תמצית העיקרים:
הפרק הראשון עוסק בהמשכיות של מסלולי הלמידה: יבוטלו חטיבות הביניים המשולבות ביסודיים או בתיכונים, יושם דגש מרכזי על חינוך בגיל הרך וייקבעו סטנדרטים לימודיים וערכיים פנימיים וחיצוניים שעל פיהם יוכל כל מוסד לבחון את עצמו. יצומצמו מספר מקצועות הלימוד ותהיה יותר אחידות בתכנים.
ההמלצות בפרק השני מדברות על העברת כובד המשקל אל בתי הספר והגנים, החל ביום לימודים ארוך ובשנת לימודים מלאה מגיל 3 ועד לכיתה י"ב וכלה בהעברת סמכויות תקציביות ופדגוגיות למנהלים ולאשכולות הגנים. ניהול המוסדות יצטרך להיות בדרך המכוונת לתוצאות (גם חינוכיות ומשמעתיות), והמנהל יוכל לבחור את עובדיו.
ועדת דברת מבקשת לערוך מהפך במבנה מערכת החינוך. היא מציעה לרוקן את משרד החינוך מפיקוח קונקרטי על מוסדות לימוד ולהשאיר את המשרד, פחות או יותר, כמתווה מדיניות ומפקח-על. תחתיו יוקמו מנהלות חינוך אזוריות שלכל אחת מהן תהיה זיקה לראשי הרשויות הנבחרים. היא תהיה המפקחת ותקיים קשר ישיר עם בתי הספר ועם המנהלים בכל מקום. תוקם רשות ארצית למדידה והערכה.
התקצוב של מוסדות החינוך, לפי כותבי הדו"ח, יהיה אחיד, לפי תלמיד, כאשר תלמידים מאוכלוסיות חלשות יקבלו יותר. לא יהיה שינוי ממגזר למגזר (שלא על בסיס סוציו-אקונומי). מרב תקציב החינוך יגיע ישירות לבתי הספר ולגנים והמנהלים ישלטו בו. רק כ-10 אחוזים ממנו יגיע למנגנון החינוך (המנהלות האזוריות וכו´).
בתי ספר קטנים יאוחדו ואחרים יוגדלו. לתשלומי ההורים יהיה גג, וקבלת תלמיד לבית ספר לא תותנה ביכולת הכלכלית של הוריו. רק בית ספר או גן שעומד בכל הקריטריונים שפורטו יקבל את מלוא התקציב המגיע לו. תקציב של בית ספר או גן שיחרגו מן הכללים יופחת באופן משמעותי ואולי אף יבוטל.
מורים עם רישיון
מקורם של חולאים רבים במערכת החינוך, כך נטען לא פעם, הוא במעמדו הנמוך של המורה. אם לפני 20 שנה תלמיד נזוף היה משתדל להסתיר מהוריו את הפתק ששלח המורה הביתה, היום המצב שונה בתכלית. רוב התלמידים יודעים שיקבלו גיבוי מלא מצד הוריהם, שיכתבו מכתב תשובה נוזף לא פחות במורה וישיב מלחמה שערה.
מזה זמן דובר על הצורך בהעלאת מעמדו של המורה, בהרמת קרנו של המקצוע ובהפיכתו למקצוע
שנבחר מתוך מגוון אפשרויות ולא מתוך חוסר ברירה. לכוח אדם איכותי יותר יכולה להיות השפעה לא רק על איכות ההוראה אלא גם על מעמד המורה בחברה, שיביא לכיבודו גם מצד ההורים.
ועדת דברת נתנה את דעתה על הסוגיה הזו, ותחת הכותרת "שיפור משמעותי במקצוע המורה ובמעמדו" היא טוענת שיש להעלות את הדרישות המוצבות בפני המורה, ובמקביל לתגמל אותו באופן הולם.
המלצות הוועדה מדברות על הרחבת משרת המורה ל-40 שעות שבועיות, מתוכן 28-23 פרונטליות והשאר יוקדשו לעבודה פרטנית עם תלמידים, לפגישות עם ההורים, להשתלמויות בית ספריות וכדומה. במקביל קיימת מגמה לצמצם עד כמה שאפשר את העובדים במשרה חלקית בהוראה. הדרישה האחרונה תגרור אחריה פיטורים של אלפי מורים.
הכשרת המורים תהיה ארוכה יותר ותכלול תואר ראשון, תעודת הוראה, שנת התמחות וגם שימו לב מבחן רישוי. במקביל מבטיחה הועדה למורים שכר בר תחרות עם אקדמאים אחרים בשירות המדינה ומבטיחה מסלולי קידום שיביאו תגמול על התקדמות מקצועית והישגים.
אנשי ועדת דברת, שרוצים להזרים דם חדש למערכת, ממליצים גם להעלות את שכרו של המורה המתחיל, להוריד את מרכזיותו של מרכיב הוותק בשכר ולהביא אותו לשיא אחרי 10 או 15 שנות הוראה.
חיזוק מעמדו של המורה, יש לזכור, יכול להיבלם בחריקה מול ההמלצה הבאה של מחברי הדו"ח, והיא חיזוק מעמדו של המנהל. ועדת דברת מעניקה למנהל זכות לפטר בכל שנה אחוז מסוים מן הצוות החינוכי של בית הספר. גד דיעי, סמזכ"ל הסתדרות המורים, טוען שמדובר ב-5% אחוזים מכל צוות מורים בבית ספר. חישוב מהיר שלו (3,650 מוסדות לימוד שבהם מלמדים בממוצע 60 מורים) מעלה כי למעלה מ-10,000 מורים יכולים למצוא את עצמם בכל שנה בלי עבודה. כששאל דיעי את חברי ועדת דברת מה יעשו המורים המפוטרים, נענה כי הם ייאלצו לחפש עבודה בבתי ספר אחרים. "ואם הם לא ימצאו?" הוסיף ושאל. "אז הם ימצאו את עצמם מחוץ למערכת".
כוח נוסף שניתן למנהל ולא היה בידו קודם לכן הוא הסמכות לחתום על חוזה אישי עם אחוז קטן מן המורים, כך שיעבדו תמורת שכר גבוה יותר מאשר של שאר המורים. דיעי מתרעם גם על כך: "את יודעת איזו אווירה תהיה בחדר מורים של בית ספר כזה?"
אבל גם היום יש למנהל סמכויות להעניק לקרובים אליו חינוך או ריכוז מקצוע מטלות ששוות כסף.
"נכון, אבל ריכוז מקצוע הוא זמני, הוא יכול להיות רק לשנה, וכך גם חינוך. כאן מדובר בשכר בסיסי גבוה יותר מראש".
אז מה צפוי בשנה הבאה למורה ציפי או למורה שרי? את מי בעצם יפטרו וכמה יקבלו האנשים שיישארו במערכת? ומתי כל הדברים האלה יתממשו? גם כאן עתידים אנשי הסתדרות המורים להיכנס למרתון של דיונים עם חברי ועדת דברת ולהגיע לעמק השווה.
הסתדרות המורים אינה מודאגת מן הצורך לפטר מורים; רבים מהם יפרשו בשמחה אם רק יינתנו להם תנאי פרישה טובים. עם זאת, ההסתדרות תעמוד על הרגליים האחוריות בנקודות של גובה השכר, היכולת לפטר את המורה וחמישה ימי לימוד בשבוע, והיא גם תתנגד להצעה שהמורים יועסקו על-ידי הרשות המקומית, באמצעות מנהלות החינוך האזוריות. "ברשויות לא מקבלים משכורות", טוען דיעי. "אנחנו לא רוצים להיות חלק מזה".
תקתוקי המצלמות נדמו זה מכבר, וגם הנאומים החגיגיים נשכחו מלב. דו"ח הביניים של ועדת דברת שהוגש ברוב תקשורת לשרת החינוך ולממשלה נכנס לסדרת עיבודים שיבדקו איך מיישמים אותו בפועל. מסקנותיו הסופיות של הדו"ח יוגשו למשרד החינוך בעוד כמה חודשים, ואז יידעו כולם אם תיגזר עליו גניזה, כמו רבים לפניו, או שהוא יזכה לצאת לפועל.
דו"ח הוועדה חולל מהומות עוד בטרם פורסם. מה לא אמרו עליו? שהוא כלכלי בעיקרו, שהוא לא יצמצם את הפערים, שהרוויזיה העיקרית שביקשו חברי הוועדה לחולל היפוך הפירמידה והענקת חשיבות מרבית לחינוך בגיל הרך לא תצא לפועל בגלל בעיות תקציב, ושהדו"ח הארוך והמפורט אינו כולל בתוכו הצעה מעשית אחת להשבת הערכים שהחברה השילה מעליה בשנים האחרונות.
אנשי מערכת החינוך הממלכתית-דתית המתינו בסבלנות לראות מה ייצא תחת ידם של מחברי הדו"ח, והתוצאות לא נעמו להם כלל. אמנם כל שינוי במערכת קיימת מביא עמו תהיות וחששות, אולם אנשי המערכת הציונות הדתית מדברים על הרבה מעבר לכך. המחמירים שבהם מזהירים כי מדובר במכת מוות למערכת החינוך הממלכתית-דתית כולה.
באופן טבעי פנינו לראש המנהל לחינוך דתי, הרב שמעון אדלר, שימסור את תגובתו. אך משרד החינוך לא אפשר לקיים את הראיון. הסתפקנו אפוא באנשי מערכת אחרים שהתראיינו בעילום שמם, בד"ר מתי דגן, ראש מנהל לחינוך דתי לשעבר, ובגד דיעי, סמזכ"ל הסתדרות המורים.
כולם מברכים על הרצון לשנות, אך טוענים כי דו"ח דברת הוא רע לממ"דים.
הממ"ד נופל בין הכיסאות
נדמה כי מאז ומעולם פסח החינוך הממ"ד על שני הסעיפים. הניסיון שלו להיות ממלכתי ודתי גרם לכך שיצטרך להיאבק בממסד, שנטה ללכת אחר הרוב. הדגשים והמקצועות הנוספים, מספר השעות הרב, האופי והצרכים הייחודיים לא תמיד ישרו בעיני המערכת הכללית. המפקחים ואנשי המנהל לחינוך דתי לא שימשו רק כמפקחים אלא גם כשגרירי השטח בפני המערכת.
במהלך השנים הושגו הבנות רבות, אך רבים לא הסתפקו בכך ובתי ספר פרטיים במגזר הזה הפכו לעובדה קיימת. אנשי המערכת הממ"ד, שבחרו להישאר ולהיאבק מבפנים, עושים זאת מתוך אידיאל, אך טוענים כי ועדת דברת מבקשת ללכד את השורות ומתעלמת מן הייחודיות של הממ"ד. הם חוששים שההמלצות יביאו לנסיגה בכל תחום אפשרי.
הנקודה הראשונה שעליה מצביע ד"ר מתי דגן היא ההמלצה על הקמת מנהלות חינוך אזוריות. ועדת דברת מבקשת לחולל מהפך במבנה משרד החינוך ולהקים בכל רשות מקומית או קבוצה של רשויות מקומיות (בכפוף למספר התלמידים הלומדים בהן) מנהלות חינוך אזוריות. על כל מח"א כזו תוטל האחריות על בתי הספר והגנים שבתחומיה, תוך פיקוח על הנעשה בהם מבחינת נהלים, תכנים, תקציבים, משאבי אנוש ועוד.
מטרת המנהלה היא צמצום הכפילויות בכוח אדם ובפיקוח, הקמת מבנה הירארכי ברור שיקל על עובדי ההוראה וכמובן חיסכון בעלויות. דגן מתריע כי עם ביטול גופי הפיקוח הארציים יבוא הקץ גם על המנגנון המטפל בחינוך הממ"ד. במבנה המתוכנן, הוא אומר, אין מקום לפיקוח מסוג כזה:
"ככל הנראה יוקמו למעלה מ-70 מנהלות אזוריות. החילונים לא יראו הצדקה בהעסקת אדם דתי במשרה מלאה בכל מנהלה, ואני מבין אותם, כך לא יהיה מי שיבין את הצרכים של החינוך הדתי, ואיש גם לא ייאבק למענו בעת חלוקת המשאבים. מניסיון העבר אנחנו יודעים שאם לא היו מחמ"דים, בתי ספר דתיים רבים היו נסגרים".
לדבריו של דגן יש סימוכין: מנכ"לית משרד החינוך, רונית תירוש, הודתה באחת ההזדמנויות כי אין שום ערובה שבכל מח"א יהיה מישהו בכיר מהחינוך המלכתי-דתי שיהיה מעורב בשמירה על האינטרסים של ציבורו.
האיחוד חונק
הבעיה מחריפה כאשר מביטים פנימה, לתוך המבנה של המח"אות. מנהלות החינוך האזוריות, לפי חזונה של ועדת דברת, אמורות לקיים זיקה עמוקה עם ראשי הרשויות המקומיות ולפעול באחריותן. במקומות אחרים יוקם המנהל על-ידי משרד החינוך, בשיתוף עם הרשויות המקומיות.
דגן טוען שהדתיים כמיעוט מפוזר אינם מחזיקים די כוח ברשויות המקומיות. גם הפוליטיקאים הדתיים שמגיעים לעמדות פוליטיות נכבדות אינם תמיד אנשים שאפשר לסמוך עליהם כי ידאגו לחינוך נאות ותורני לילדים. במקרה שאנשי מנהלות החינוך האזוריות ימונו על-פי מפתח פוליטי עלולה להיות "הפקרות של החינוך", כלשונו.
רות אוטולונגי, מרכזת ועדת דברת, מנסה להרגיע ואומרת כי המח"א ייבנו מתוך איזון בין החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. מי שיקים את המנהלות יהיה משרד החינוך, ובראש כל מח"א תעמוד מועצה ציבורית. משרד החינוך ידאג גם לתקנים בתוך המנהלות, ולכן הזיקה לפוליטיקה המקומית לא תהיה חזקה כמתואר.
טענה חריפה אחרת נוגעת להאחדה ולסטנדרטיזציה של המערכת. "אנחנו לא כמו כולם", טוענים בתוקף במערכת החינוך הדתית ומדברים על כמה המלצות של ועדת דברת המתעלמות, לדבריהם, מן הצרכים הייחודיים של הממ"ד.
המלצה אחרת מדברת על איחוד בתי ספר. לפי ועדת דברת, מספר התלמידים בבית ספר יסודי אמור לנוע בין 250 ל-600 בכל מוסד, ובבית ספר על-יסודיים בין 400 ל-1000. המטרה היא לחסוך במשאבים מחד גיסא, ומנגד למנוע מצב שבו התלמיד הולך לאיבוד בתוך ים הלומדים.
ההמלצה הזו היתה הגיונית, אלמלא היתה בה התעלמות מהעובדה כי חלק גדול מתלמידי בתי הספר הממ"ד מגיעים מבתים מסורתיים. אלה הולכים לבית הספר הדתי כי הוא הקרוב ביותר לביתם. אם יאוחדו בתי ספר דתיים, תלמידים אלו לא ירחיקו לבית הספר הדתי אלא יחפשו את בית הספר הקרוב למקום מגוריהם, גם אם הוא ממלכתי. בדרך זו, אומרים במערכת החינוך הדתית, יפסיד הממ"ד המוני תלמידים וגם את השפעתו על ציבור גדול. בעיה הנוספת היא בתי ספר קטנים ביש"ע או במושבים דתיים, שעלולים גם הם להיסגר.
שיעור תורה רק חצי שנה
"גם אני מתגוררת ביישוב קטן", משיבה אוטולונגי על הטענות הללו, "וילדי היישוב יצטרכו לנסוע לבית ספר ביישוב אחר. זה חוסך הרבה עלויות. אם יהיה יישוב מבודד כנראה ישאירו את בית הספר הקטן על כנו, אבל הרעיון הוא לחסוך".
אוטולונגי לא מבינה מאיפה מגיעה תחושת הקיפוח. גזרת האחדת בתי הספר אינה מבחינה בין מגזרים: היא תחול על ערבים ויהודים כאחד. אגב, נטל מימון ההסעות ייפול על המדינה ולא על ההורים.
המלצה אחרת של ועדת דברת נוגעת למקצועות הלימוד. חברי הוועדה הסכימו גם כאן פה אחד (כל ההמלצות הוכרעו ברוב כזה) כי יש לצמצם את מספר המקצועות הנלמדים בו זמנית ל-6 בבית הספר היסודי ו-9 בעל יסודי. בחינוך הממ"ד מגיעים מהר מאוד לשישה מקצועות: תורה, נביאים, תושב"ע, הלכה, פרשת שבוע ומחשבת ישראל בלי למנות את החשבון והאנגלית, הלשון וההיסטוריה. "מה יהיה?" שואלים בדאגה אנשי המערכת, "איפה תעבור חרב הקיצוצים, ואלו מקצועות קודש לא יזכו תלמידינו ללמוד?"
אוטולונגי משיבה: "הרעיון הוא לא להכביד על הילדים בעומס של מקצועות שנלמדים בו זמנית. אם אתה מתרכז יותר, אתה מטמיע יותר. אני אתן דוגמה סתמית: אם יש נביאים ותורה, אפשר למשל ללמוד חצי שנה את זה וחצי שנה את זה, כדי שהילדים יבינו את החומר יותר לעומק. שום דבר לא יהיה בכפייה", מבהירה אוטולונגי. "הכל יהיה מתוך הידברות. אני חושבת שלמערכת החינוך הממ"ד צריך להיות עניין להצטרף למאמץ להעניק חינוך טוב יותר לכולם".
סוגיות רבות כאן נמצאות עדיין בהידברות ובבדיקה, ובכל זאת קשה להתעלם מן הנקודות שמעלים אנשי הממ"ד כלפי המלצות הוועדה. שאלותיהם גם מציפות את התהייה כיצד הוגש דו"ח כזה אחרי דיונים מפרכים של חודשים ארוכים, ובכל זאת הוא מפגין התעלמות גורפת כל-כך מצרכיו ומהרגליו של מגזר משמעותי במערכת.
הישיבות והאולפנות בסכנה
אלפי תלמידים ותלמידות בני הציונות הדתית מתחנכים היום בישיבות ואולפנות. החינוך הדתי העל-יסודי מתבסס במידה מרובה על עמידה במבחנים ותנאי קבלה, על תשלומי הורים עבור התגבור התורני והחינוכי ועל תחרות בין המוסדות. אנשי ועדת דברת, שמבקשים לחזק את החינוך הציבורי, כתבו רשימת המלצות שיש להן השפעה מרחיקת לכת על האולפנות והישיבות. חלקן עשויות לגרום ליותר סדר במוסדות הללו, וחלק אחר עלול להביא לסגירתם.
הוועדה ממליצה על שקיפות: ראש ישיבה או אולפנה חייבים לקבוע קריטריונים ברורים לקבלת תלמידים למוסד שלהם. משנקבעו הקריטריונים, תהיה חובה לעמוד בהם. הטענות על נטייה גזענית זו או אחרת או על קבלת תלמיד משום שאחיו למד במוסד לפניו לא יישמעו יותר במסדרונות הישיבות.
המלצה אחרת של הוועדה נוגעת למנהלות החינוך האזוריות. תלמיד יוכל לבחור את מוסד הלימוד שלו רק בתוך המנהלה שלו. לאולפנית בתל אביב לא יגיעו יותר בנות מהרצליה, ולישיבת בני עקיבא ברעננה לא יגיעו יותר בנים מכוכב יאיר. הרעיון של בחירה חינוכית למרות המרחק הגיאוגרפי יופסק.
על כל אלה, תשלומי ההורים יוגבלו מאוד. מוסד לא יוכל לדרוש מן ההורים תשלומים מעל סכום מסוים. בית ספר שלא יעמוד בכל הקריטריונים האלה, קובעת הוועדה, יזכה לתקצוב זעום ביותר ממשרד החינוך, ואולי לא יזכה כלל למימון.
אכן, מקופלת כאן הבטחה לחינוך שוויוני יותר, אך מצד שני הכללים האלו שומטים את הקרקע שעליה נבנו במשך שנים האולפנות והישיבות.
סוף עידן המכללות להוראה
מקצוע ההוראה עבר מזמן להיות מקצוע נשי. מורים גברים אפשר למצוא בחינוך רק פה ושם... ובחינוך הדתי. כאן קיימים מקצועות השמורים לגברים, כגון גמרא, רב בית ספר ועוד, וקיים מקום למורים גברים גם בשל החינוך הנפרד.
בתהליך שארך מספר שנים קיבלו מכוני ההוראה שליד הישיבות הגבוהות אפשרות להעניק תואר B.Ed, תואר ראשון של מכללות לחינוך, וכך יכלו בחורים תורניים הרואים בהוראה שליחות ללמוד הוראה תוך כדי לימוד תורה, באווירה וברוח המתאימה להם.
אבל מוסדות להכשרת עובדי הוראה לא קמו רק ליד הישיבות. מכללות המכשירות מורים צצו בשנים האחרונות בכל אתר ופינה, מביאות עמן הכשרה מעשית יסודית בשטח אך גם מורידות את סף הקבלה, ובעקבות כך את רמת כוח האדם הבא בשעריהן. הטענה היא לא רק על החומר האנושי אלא גם על יוקר השיטה. הכשרת מורים היא דבר יקר, ורק חלק מן הבוגרים פונה בסופו של דבר לעסוק במקצוע.
המכללות המכשירות עובדי הוראה דתיים נהנות בדרך כלל מיתרון ברמת הסטודנטים, בגלל תחושת השליחות של המחנכים, אולם גם בציבור זה, טוענים אנשי ועדת דברת וזוכים להסכמת אנשי המכללות הדתיות קיימת כפילות מיותרת. "יש יותר מדי מכללות בחינוך הכללי, והמצב עוד יותר גרוע במכללות של החינוך הממלכתי דתי", אומר הרב פליקס, עד לא מזמן ראש מכללת ´אורות´ באלקנה.
במשך חודשים עקבו אנשי המכללות בדאגה אחרי צעדיה של ועדת דברת. הם חששו שהוועדה תמליץ לסגור את כל המכללות, שאולי כל הכשרת המורים תועבר לאוניברסיטאות ועוד. בסופו של עניין החליטה הועדה: "הכשרת מורים תתקיים, לאחר תקופת מעבר, רק במוסדות המוכרים על-ידי המועצה להשכלה גבוהה ומורשים להעניק תואר B.A. או B.Sc. ותעודת הוראה... מספר המכללות יצומצם משמעותית, והמכללות הנותרות יעברו שדרוג למכללות אקדמיות מלאות".
גם כאן שבה ועולה הבעיה של הציבור הציוני דתי כמיעוט מפוזר. סגירת רוב המכללות הדתיות, אומר לנו גורם במערכת, תביא לכך שמי שמבקשת להיות מורה תיאלץ לנסוע מרחקים ארוכים או שתוותר ותלמד במכללה או באוניברסיטה שאינם דתיים. כך ילכו לאיבוד הדגשים התורניים והחינוכיים הייחודיים שקיימים היום בהכשרת המורה הדתית, מה שישפיע מאוחר יותר על ההוראה בבתי הספר עצמם.
בתוך המציאות הזו, למכוני ההוראה שליד הישיבות הוצא צו סגירה גורף. זה, טוען הגורם, "יחסל את הבסיס ליצירת מורים גברים איכותיים לחינוך תורני בישיבות תיכוניות ואולפנות, כמו גם בכל מוסד שרוצה לשפר את החינוך התורני".
מתכונת השבוע המקוצץ
ועדת דברת נתנה את לבה גם לסוגיית יום הלימודים הארוך, והחליטה שמבחינות רבות כדאי להשאיר את התלמידים במסגרת בית הספר עד השעה ארבע. אלא שאם מושכים את השמיכה לכיוון הראש אצבעות הרגליים מבצבצות, וכך קורה גם כאן. יום הלימודים הארוך, שאותו מתכוונים להחיל על ילדים מגיל הגן ועד סוף התיכון, גורר מעבר לחמישה ימי לימוד בשבוע.
גם כאן מביע דגן חשש מפני ההחלטה. הוא מזכיר כי בימי התלמוד היו מתקיימים הלימודים גם בשבת: "לתלמידים שבאים מבתים חלשים יהיה קשה מאוד להתמודד עם יום חופשי נוסף. העובדה שבשבת אין להם מסגרת היא כבר קשה להתמודדות".
דגן מציין עוד כי ברוב האזורים החלשים כבר הנהיג משרד החינוך את יום הלימודים הארוך, ולכן מבחינת האוכלוסייה החלשה אין בשורה בהחלטה הזו, אלא רק סוג של הרעת תנאים. האוכלוסייה המבוססת יותר תשלח ודאי את ילדיה לחוגים ומוזיאונים בימי שישי, והילדים שיד הוריהם אינה משגת יסתובבו במקומות לא סימפטיים.
גורמים אחרים במערכת הביעו התנגדות ערכית: יום שישי הוא יום ההכנה לשבת, לא סתם יום של סופשבוע. גורמים אלו הוסיפו כי הפעלת בתי הספר חמישה ימים בשבוע בלבד תבריח תלמידים רבים אל מערכת החינוך של ש"ס, שתמשיך לפעול במתכונת הישנה.
אבל יש כאלה שלא צריכים להעלות ספקולציות. בבית הספר ´עשה חיל´ באפרת, למשל, לומדים 720 בנים ובנות חמישה ימים בשבוע כבר כמה שנים.
כשאמנון רובינשטיין (חבר בוועדת דברת) היה שר החינוך, הוא הציע לבית הספר להצטרף לניסוי, ההנהלה ערכה משאל בין המורים וההורים וקיבלה את הסכמתם להשתתף. הניסוי באפרת יצא לדרך. התנאי של רובינשטיין היה שבית ספר שמצטרף לניסוי יעמוד בחמישה ימי לימוד במשך 3 שנים. ב´עשה חיל´ כמעט לא הרגישו איך חלפו תשע שנים.
שרה ירון, סגנית המנהלת, ממליצה על המתכונת הזו בכל פה: "רוב ההורים באפרת עובדים עד שעות אחר-הצהרים, ובית הספר נותן פתרון לילדיהם. כולם מרוצים מכך שבימי שישי לא צריך להעיר את הילדים מוקדם, שהם נמצאים בבית, מעבירים את היום בלי לחץ ואפילו מבלים". באפרת נוצר שיתוף פעולה מלא עם המתנ"ס שמפעיל חוגים בימי שישי, וילדים יכולים לקבל תעסוקה והעשרה גם ביום הזה.
אבל אפילו ירון אינה יכולה לצייר את המצב כאידילי לגמרי. המורים, היא אומרת, מתלוננים על יום העבודה הארוך. קשה להם למצוא מסגרת לילדיהם למשך שעות הצהרים, דבר שבדרך כלל אינו קורה במקצוע ההוראה.
ראוי לציין כי אפרת היא יישוב שתושביו הם ברמה סוציו-אקונומית בינונית ומעלה. ההורים אינם נאלצים לעבוד בעבודה נוספת בימי שישי, ומי שעובד אז יכול לשלוח את הילד למסגרת משלימה. ומה יהיה אם תיושם התכנית באזורים חלשים? ירון מסבירה כי אם לא יימצא פתרון עבור ימי שישי לילדים מאזורים חלשים במימון משרד החינוך, כגון מועדוניות וצהרונים שמופעלים כיום, הדבר יהווה בעיה.
סכנת פליטה
דו"ח ועדת דברת נילוש ומעובד בימים אלו מול גורמים שונים: הסתדרות המורים, גורמים בציונות הדתית ועוד. מטרת מחברי הדו"ח היא להוציא אותו אל הפועל עם כמה שפחות רעידות אדמה מסביב.
אנשי מערכת הממ"ד יעקבו בחודשים הקרובים כיצד ייפול דבר, והם מקווים שלפחות חלק מהערותיהם, שהובאו כאן על קצה המזלג, יילקחו בחשבון. "אחרת", הם אומרים, "70 אחוזים מן התלמידים שלנו ימצאו את עצמם מחוץ למערכת הזאת".
ofralax@walla.co.il
עיקרי ההמלצות
דו"ח מסקנות הביניים של ועדת דברת משתרע על פני עשרות רבות של עמודים. הוא מפרט את צורת העבודה ואת חזונם של מחברי הדו"ח, מנתח את מצב החינוך בארץ, מסיק מסקנות ומביא המלצות.
בפרק ´עיקרי ההמלצות´ מוזכרות למעלה מ-40 המלצות, שחלקן נושאות ´מטעני נפץ´ קטנים. להלן תמצית העיקרים:
הפרק הראשון עוסק בהמשכיות של מסלולי הלמידה: יבוטלו חטיבות הביניים המשולבות ביסודיים או בתיכונים, יושם דגש מרכזי על חינוך בגיל הרך וייקבעו סטנדרטים לימודיים וערכיים פנימיים וחיצוניים שעל פיהם יוכל כל מוסד לבחון את עצמו. יצומצמו מספר מקצועות הלימוד ותהיה יותר אחידות בתכנים.
ההמלצות בפרק השני מדברות על העברת כובד המשקל אל בתי הספר והגנים, החל ביום לימודים ארוך ובשנת לימודים מלאה מגיל 3 ועד לכיתה י"ב וכלה בהעברת סמכויות תקציביות ופדגוגיות למנהלים ולאשכולות הגנים. ניהול המוסדות יצטרך להיות בדרך המכוונת לתוצאות (גם חינוכיות ומשמעתיות), והמנהל יוכל לבחור את עובדיו.
ועדת דברת מבקשת לערוך מהפך במבנה מערכת החינוך. היא מציעה לרוקן את משרד החינוך מפיקוח קונקרטי על מוסדות לימוד ולהשאיר את המשרד, פחות או יותר, כמתווה מדיניות ומפקח-על. תחתיו יוקמו מנהלות חינוך אזוריות שלכל אחת מהן תהיה זיקה לראשי הרשויות הנבחרים. היא תהיה המפקחת ותקיים קשר ישיר עם בתי הספר ועם המנהלים בכל מקום. תוקם רשות ארצית למדידה והערכה.
התקצוב של מוסדות החינוך, לפי כותבי הדו"ח, יהיה אחיד, לפי תלמיד, כאשר תלמידים מאוכלוסיות חלשות יקבלו יותר. לא יהיה שינוי ממגזר למגזר (שלא על בסיס סוציו-אקונומי). מרב תקציב החינוך יגיע ישירות לבתי הספר ולגנים והמנהלים ישלטו בו. רק כ-10 אחוזים ממנו יגיע למנגנון החינוך (המנהלות האזוריות וכו´).
בתי ספר קטנים יאוחדו ואחרים יוגדלו. לתשלומי ההורים יהיה גג, וקבלת תלמיד לבית ספר לא תותנה ביכולת הכלכלית של הוריו. רק בית ספר או גן שעומד בכל הקריטריונים שפורטו יקבל את מלוא התקציב המגיע לו. תקציב של בית ספר או גן שיחרגו מן הכללים יופחת באופן משמעותי ואולי אף יבוטל.
מורים עם רישיון
מקורם של חולאים רבים במערכת החינוך, כך נטען לא פעם, הוא במעמדו הנמוך של המורה. אם לפני 20 שנה תלמיד נזוף היה משתדל להסתיר מהוריו את הפתק ששלח המורה הביתה, היום המצב שונה בתכלית. רוב התלמידים יודעים שיקבלו גיבוי מלא מצד הוריהם, שיכתבו מכתב תשובה נוזף לא פחות במורה וישיב מלחמה שערה.
מזה זמן דובר על הצורך בהעלאת מעמדו של המורה, בהרמת קרנו של המקצוע ובהפיכתו למקצוע
שנבחר מתוך מגוון אפשרויות ולא מתוך חוסר ברירה. לכוח אדם איכותי יותר יכולה להיות השפעה לא רק על איכות ההוראה אלא גם על מעמד המורה בחברה, שיביא לכיבודו גם מצד ההורים.
ועדת דברת נתנה את דעתה על הסוגיה הזו, ותחת הכותרת "שיפור משמעותי במקצוע המורה ובמעמדו" היא טוענת שיש להעלות את הדרישות המוצבות בפני המורה, ובמקביל לתגמל אותו באופן הולם.
המלצות הוועדה מדברות על הרחבת משרת המורה ל-40 שעות שבועיות, מתוכן 28-23 פרונטליות והשאר יוקדשו לעבודה פרטנית עם תלמידים, לפגישות עם ההורים, להשתלמויות בית ספריות וכדומה. במקביל קיימת מגמה לצמצם עד כמה שאפשר את העובדים במשרה חלקית בהוראה. הדרישה האחרונה תגרור אחריה פיטורים של אלפי מורים.
הכשרת המורים תהיה ארוכה יותר ותכלול תואר ראשון, תעודת הוראה, שנת התמחות וגם שימו לב מבחן רישוי. במקביל מבטיחה הועדה למורים שכר בר תחרות עם אקדמאים אחרים בשירות המדינה ומבטיחה מסלולי קידום שיביאו תגמול על התקדמות מקצועית והישגים.
אנשי ועדת דברת, שרוצים להזרים דם חדש למערכת, ממליצים גם להעלות את שכרו של המורה המתחיל, להוריד את מרכזיותו של מרכיב הוותק בשכר ולהביא אותו לשיא אחרי 10 או 15 שנות הוראה.
חיזוק מעמדו של המורה, יש לזכור, יכול להיבלם בחריקה מול ההמלצה הבאה של מחברי הדו"ח, והיא חיזוק מעמדו של המנהל. ועדת דברת מעניקה למנהל זכות לפטר בכל שנה אחוז מסוים מן הצוות החינוכי של בית הספר. גד דיעי, סמזכ"ל הסתדרות המורים, טוען שמדובר ב-5% אחוזים מכל צוות מורים בבית ספר. חישוב מהיר שלו (3,650 מוסדות לימוד שבהם מלמדים בממוצע 60 מורים) מעלה כי למעלה מ-10,000 מורים יכולים למצוא את עצמם בכל שנה בלי עבודה. כששאל דיעי את חברי ועדת דברת מה יעשו המורים המפוטרים, נענה כי הם ייאלצו לחפש עבודה בבתי ספר אחרים. "ואם הם לא ימצאו?" הוסיף ושאל. "אז הם ימצאו את עצמם מחוץ למערכת".
כוח נוסף שניתן למנהל ולא היה בידו קודם לכן הוא הסמכות לחתום על חוזה אישי עם אחוז קטן מן המורים, כך שיעבדו תמורת שכר גבוה יותר מאשר של שאר המורים. דיעי מתרעם גם על כך: "את יודעת איזו אווירה תהיה בחדר מורים של בית ספר כזה?"
אבל גם היום יש למנהל סמכויות להעניק לקרובים אליו חינוך או ריכוז מקצוע מטלות ששוות כסף.
"נכון, אבל ריכוז מקצוע הוא זמני, הוא יכול להיות רק לשנה, וכך גם חינוך. כאן מדובר בשכר בסיסי גבוה יותר מראש".
אז מה צפוי בשנה הבאה למורה ציפי או למורה שרי? את מי בעצם יפטרו וכמה יקבלו האנשים שיישארו במערכת? ומתי כל הדברים האלה יתממשו? גם כאן עתידים אנשי הסתדרות המורים להיכנס למרתון של דיונים עם חברי ועדת דברת ולהגיע לעמק השווה.
הסתדרות המורים אינה מודאגת מן הצורך לפטר מורים; רבים מהם יפרשו בשמחה אם רק יינתנו להם תנאי פרישה טובים. עם זאת, ההסתדרות תעמוד על הרגליים האחוריות בנקודות של גובה השכר, היכולת לפטר את המורה וחמישה ימי לימוד בשבוע, והיא גם תתנגד להצעה שהמורים יועסקו על-ידי הרשות המקומית, באמצעות מנהלות החינוך האזוריות. "ברשויות לא מקבלים משכורות", טוען דיעי. "אנחנו לא רוצים להיות חלק מזה".