העיתונאים הזרים שהגיעו מגרמניה, אנגליה וארה"ב כמה ימים לפני השרשרת, הוכו בהלם. כשראו את מטה הפעולה של גוש קטיף, חשבו שמדובר במועדון נוער מקומי: הסתובבו שם בעיקר חבר'ה צעירים, שמסביבם שלטים וחומרי הסברה. לא משהו שיכול להוציא מהבית 200,000 אנשים ולהעמיד אותם בשורה לאורך קילומטרים ארוכים בשלהי יום קיץ.
בתום מבצע השרשרת הם נותרו ללא מילים. ולא רק הם: כל כלי התקשורת הישראליים ציינו לשבח במהדורות החדשות את המבצע ה"מאורגן היטב", לדבריהם, שטרם נראה כמותו בישראל. בעצם, כולם היו מרוצים: במטה גוש קטיף קיימת שביעות רצון רבתי, הן מבחינת מספר המשתתפים, הן מהפרגון היחסי של התקשורת והן משיתוף הפעולה הנדיר עם המשטרה. במטה מספרים על טלפונים נרגשים של שוטרים לאחר המבצע, שהתלהבו כמו ילדים קטנים מהאירוע. חלקם התגייסו לשמש כסדרנים במהלך השרשרת, הפנו אנשים למקומות החסרים וסייעו להניב את התוצאות המרהיבות.
מאות בני נוער הגיעו מכל רחבי הארץ והתפרשו לאורך ציר השרשרת כדי לסייע בארגון ובביצוע. הכל דפק כמו שעון שוויצרי עד לרגע השיא, בו השתלבו הידיים והאנשים שרו את 'התקווה', כשהם נרגשים עד דמעות.
בשעות שלפני השרשרת הגיעו חברי המשלחת מגוש קטיף לקבלות פנים חגיגיות אצל יו"ר הכנסת, ראש עיריית ירושלים ונשיא המדינה. במשלחת חברו ראש המועצה אבנר שמעוני, הרב האזורי יגאל קמינצקי, דוד חטואל ומשפחת צוויג ארבעה דורות בגוש קטיף. יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, הבטיח וקיים, להיות החוליה שסוגרת את השרשרת, בעזרת הגברים בכותל המערבי.
הנשיא אמנם קיבל את משלחת התושבים בביתו, אך הסתפק בהבעת תמיכה צנועה זו בלבד. אך בעוד קצב מסרב להביע התנגדות פומבית להתנתקות, לימדה אותו אמו הקשישה פרק בהלכות ציבור: היא אחזה ידיים בשרשרת שעברה בסמוך לקריית מלאכי. בקצה השני של השרשרת, מול בניין 'שערי צדק' הישן, עמדה מנהיגות מסוג אחר: הרב אברהם שפירא שליט"א, חוליה איתנה בחזית הרוחנית של המאבק.
סדר עם עוצמה
מפגן השרשרת האנושית היה מפגן מחאה שניפץ את כל המיתוסים התקשורתיים והביטחוניים באשר להסתה ופריעת חוק בחוגי הימין: לאורך כביש מס' 1 התאספו קבוצות גדולות של משפחות, בני נוער וקשישים. למרות אי הנוחות, הצטופפו כולם מאחורי מעקה הביטחון והשאירו את השוטרים מובטלים. אף רגל לא דרכה על הכביש, גם בכניסה לירושלים ובהמשך רחוב יפו.
עשרות הילדים הקטנים שהגיעו עם הוריהם הזהירו אחד את השני: "אסור לרדת מהמדרכה". בשעת המפגן שררה שלווה ברחובות המלאים עד אפס מקום, מצב רוח מרומם ואפס קריאות קיצוניות ומתלהמות. את הרעש עוררו הנהגים, שצפרו צפירות אהדה מתמשכות.
בכניסה לעיר הורכבה השרשרת מחוליות רב-גוניות שהרכיבו פסיפס עממי: נכי צה"ל, נפגעי טרור,
חברי מרכז ליכוד, יוצאי המחתרות, רבנים, עולים חדשים ובעיקר משפחות, ילדים ולא מעט קשישים. קבוצה גדולה של חברי מרכז הליכוד, כולל ראשי סניפים, ניצבה בשערי העיר. משם הם יצאו לוועידת הליכוד שכינס השר שלום נגד כניסת מפלגת העבודה לממשלה.
חסדאי אליעזר, ראש מועצת אלפי מנשה וחבר המרכז, אמר כי בשרשרת השתתפו כ-500 חברי מרכז. לגבי התרשמותו מהמפגן, אמר: "רבים היו סקפטיים באשר להצלחתו. אנו נמצאים בעונת המלפפונים מוסדות החינוך סגורים, אנשים בחופשה. בכל זאת הגיעו לכאן מאה אלף איש, עם ישראל במיטבו, שמחובר בקשר דם ואדם מגוש קטיף לבירת ישראל".
לגבי תכניות המאבק של חברי הליכוד, הוא אומר כי למד שכדי לקבל סיוע מהקב"ה, יש לעשות מעשה, "ואנחנו מבטיחים שנעשה הכל, בכל העוצמה, הן במישור הפוליטי והן במישור הציבורי, על מנת לעצור את התכנית. נופיע בכל כנס של סניף ליכוד ברחבי הארץ, ונעביר שם את המסר הזה".
והם לא היחידים: משה כהן וחבריו מהמטה הפוליטי של גוש קטיף נפגשים זה למעלה מחודש עם ח"כים מהליכוד התומכים בהתנתקות: "נפגשנו עם 30 ח"כים, ביניהם שטייניץ ואיתן. אנחנו מציבים בפניהם שאלות על התכנית שאין להם תשובות עליהן".
להיות חלק מהעם
קבוצה נוספת שעליה מאיימת סכנת הפינוי במידה לא פחותה הם מתיישבי צפון השומרון. גם הם פה, אך המאבק שלהם מושתת על עיקרון הצמיחה: מרים אדלר משא-נור מספרת כי עד סוף הקיץ יתגוררו בשא-נור 20 משפחות, וייפתח גן ילדים חדש. מוטי גנירם מחומש אומר כי הגרעין הדתי צפוי להתרחב ל-15 משפחות, מלבד 15 בחורים חדשים שמצטרפים לישיבה החקלאית במקום.
מתחת לשלט "אמהות החיילים, חוליה בשרשרת הישראלית" עומדת יעל סעדון מקרית משה. היא חלק מהתארגנות של הורי חיילים המשרתים בגוש קטיף, שמטרתם להביע תמיכה בחיילים המשרתים ברצועה. "אנחנו שולחים מכאן מסר של חיזוק לילדינו. העבודה שלהם חשובה, הם מגנים על עם ישראל, ואנחנו גאים בכך שהם משרתים בעזה, כי זהו המקום הנכון להיות בו".
ובאווירת הלוחמים הזאת, אני פוגשת לידה את קבוצת יוצאי המחתרות מארגון תג"ר, שהגיעו לפה באוטובוס מלא מגוש דן. הארגון עובד בשיתוף פעולה עם אנשי גוש קטיף ומסייע להם כספית ומורלית. בתום שירה קבוצתית של 'שתי גדות לירדן' אומר נחמן בן יאיר, לוחם האצ"ל וחבר בית"ר: "נלחמתי על המדינה הזו, שלא יחלקו אותה לחלקים עכשיו". אהרון אלפסי, בעל רקורד דומה, אומר כי המעשה הזה הוא בכייה לדורות, שמכרסם בכל שדרות העם.
צלילי שפה זרה נשמעים מאחוריהם, ואני מגיעה לקבוצת עולים מחבר העמים, שמקשיבים לאדם עטור זקן וחבוש כיפה העונה לשם הרב מיכאל שקולניק. הרב שקולניק מלמד באולפן גיור בקריית משה. הוא הביא לכאן עשרה מתלמידיו, במטרה "ללמד אותם להיות חלק מעם ישראל וארץ ישראל. לא יכולנו לשבת וללמוד בלי לחוש מה קורה בעם".
אחת התלמידות, אישה בשם לובה עמרני, אומרת בעברית רצוצה כי היא מתנגדת להתנתקות: "לא צריך לתת כלום לפלשתינים. מה שיש לישראל צריך להישאר שלנו. אם ניתן טיפה הם יקחו עוד. זה מסוכן". את ההזדהות שלה עם גוש קטיף היא מבטאת גם בקניות: היא מצהירה שבשוק היא קונה רק ירק גוש קטיף.
נציגות מכובדת של 150 חברים מקיבוץ שדה אליהו מצהירים תחת שלט ענק כי 'החברים משדה אליהו מתנגדים להתנתקות'. חנוך פלסר מסביר שסערת בשיא בקיבוץ גרמה ליותר 'ימינאי כורסה', כלשונו, לקום ולהגיע לשרשרת. "אנו מביעים בכך את הסתייגותנו מחבר שעשה טעות. עם זאת, אנשים יכולים ללמוד מאיתנו איך לנהל מחלוקת פנימית בצורה מכובדת וחברית".
אחרי שהכל הסתיים ואחיזת הידיים התרופפה, זרם נהר האדם לחזור איש איש למקומו. בתוכו צועד בהבעת אושר עילאית הזמר אהרן רזאל עם משפחתו. בתשובה לשאלה איך היה, הוא מספר בהתלהבות: "ראיתי פה דבר לא ייאמן. לא חשבתי שיהיה כל-כך מוצלח ומרגש. אין עיתוי מתאים יותר מתשעת הימים, כשמדברים על חורבן וירושלים שוממה. היום ראינו איך כל נבואות הנחמה התגשמו: ילדים משחקים ברחובות, זקנים יושבים בחוצות. החזקת הידיים שביטאה אחדות על רקע החורבן בשנאת חינם". רזאל בטוח שלשרשרת תהיה השפעה עצומה: "אין לי ספק שהדברים ישפיעו גם על העולם הזה וגם לגובה בירושלים של מעלה".
סיכום ביניים
במטה גוש קטיף לא יושבים על זרי הדפנה. ביום שאחרי כולם עדיין עסוקים, סוגרים ענייני פוסט-שרשרת. אחת הבעיות הכבדות היא כיסוי חובות המבצע: במטה הצטבר חוב של למעלה מחצי מיליון שקלים.
בישיבת הסיכום שנערכה ביום ראשון בערב טרם גובשה פעולת שיא נוספת. כרגע מתכוננים להמשיך במבצע 'פנים אל פנים', בשיתוף פעולה עם מאבקם של יישובי צפון השומרון. המטרה היא להמשיך בהסברה ולעקור מלב האנשים את התחושה כאילו הכל חתום וסגור.
גם פציעתם של ששת הילדים מטיל שנחת במתנ"ס בליל השרשרת לא האפילה על ההצלחה ועל המורל הגבוה שהביאה עמה לתושבי הגוש. הם אומרים כי הם למודי נסים ועירוב של שמחה ועצב בארבע השנים האחרונות.
הם בטוחים כי הסיעתא דשמיא שלוותה אותם עד היום, ובמבצע השרשרת בפרט, תלווה אותם גם במבצעים הבאים, עד לעקירתה המוחלטת של תכנית ההתנתקות.
בתום מבצע השרשרת הם נותרו ללא מילים. ולא רק הם: כל כלי התקשורת הישראליים ציינו לשבח במהדורות החדשות את המבצע ה"מאורגן היטב", לדבריהם, שטרם נראה כמותו בישראל. בעצם, כולם היו מרוצים: במטה גוש קטיף קיימת שביעות רצון רבתי, הן מבחינת מספר המשתתפים, הן מהפרגון היחסי של התקשורת והן משיתוף הפעולה הנדיר עם המשטרה. במטה מספרים על טלפונים נרגשים של שוטרים לאחר המבצע, שהתלהבו כמו ילדים קטנים מהאירוע. חלקם התגייסו לשמש כסדרנים במהלך השרשרת, הפנו אנשים למקומות החסרים וסייעו להניב את התוצאות המרהיבות.
מאות בני נוער הגיעו מכל רחבי הארץ והתפרשו לאורך ציר השרשרת כדי לסייע בארגון ובביצוע. הכל דפק כמו שעון שוויצרי עד לרגע השיא, בו השתלבו הידיים והאנשים שרו את 'התקווה', כשהם נרגשים עד דמעות.
בשעות שלפני השרשרת הגיעו חברי המשלחת מגוש קטיף לקבלות פנים חגיגיות אצל יו"ר הכנסת, ראש עיריית ירושלים ונשיא המדינה. במשלחת חברו ראש המועצה אבנר שמעוני, הרב האזורי יגאל קמינצקי, דוד חטואל ומשפחת צוויג ארבעה דורות בגוש קטיף. יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, הבטיח וקיים, להיות החוליה שסוגרת את השרשרת, בעזרת הגברים בכותל המערבי.
הנשיא אמנם קיבל את משלחת התושבים בביתו, אך הסתפק בהבעת תמיכה צנועה זו בלבד. אך בעוד קצב מסרב להביע התנגדות פומבית להתנתקות, לימדה אותו אמו הקשישה פרק בהלכות ציבור: היא אחזה ידיים בשרשרת שעברה בסמוך לקריית מלאכי. בקצה השני של השרשרת, מול בניין 'שערי צדק' הישן, עמדה מנהיגות מסוג אחר: הרב אברהם שפירא שליט"א, חוליה איתנה בחזית הרוחנית של המאבק.
סדר עם עוצמה
מפגן השרשרת האנושית היה מפגן מחאה שניפץ את כל המיתוסים התקשורתיים והביטחוניים באשר להסתה ופריעת חוק בחוגי הימין: לאורך כביש מס' 1 התאספו קבוצות גדולות של משפחות, בני נוער וקשישים. למרות אי הנוחות, הצטופפו כולם מאחורי מעקה הביטחון והשאירו את השוטרים מובטלים. אף רגל לא דרכה על הכביש, גם בכניסה לירושלים ובהמשך רחוב יפו.
עשרות הילדים הקטנים שהגיעו עם הוריהם הזהירו אחד את השני: "אסור לרדת מהמדרכה". בשעת המפגן שררה שלווה ברחובות המלאים עד אפס מקום, מצב רוח מרומם ואפס קריאות קיצוניות ומתלהמות. את הרעש עוררו הנהגים, שצפרו צפירות אהדה מתמשכות.
בכניסה לעיר הורכבה השרשרת מחוליות רב-גוניות שהרכיבו פסיפס עממי: נכי צה"ל, נפגעי טרור,
חברי מרכז ליכוד, יוצאי המחתרות, רבנים, עולים חדשים ובעיקר משפחות, ילדים ולא מעט קשישים. קבוצה גדולה של חברי מרכז הליכוד, כולל ראשי סניפים, ניצבה בשערי העיר. משם הם יצאו לוועידת הליכוד שכינס השר שלום נגד כניסת מפלגת העבודה לממשלה.
חסדאי אליעזר, ראש מועצת אלפי מנשה וחבר המרכז, אמר כי בשרשרת השתתפו כ-500 חברי מרכז. לגבי התרשמותו מהמפגן, אמר: "רבים היו סקפטיים באשר להצלחתו. אנו נמצאים בעונת המלפפונים מוסדות החינוך סגורים, אנשים בחופשה. בכל זאת הגיעו לכאן מאה אלף איש, עם ישראל במיטבו, שמחובר בקשר דם ואדם מגוש קטיף לבירת ישראל".
לגבי תכניות המאבק של חברי הליכוד, הוא אומר כי למד שכדי לקבל סיוע מהקב"ה, יש לעשות מעשה, "ואנחנו מבטיחים שנעשה הכל, בכל העוצמה, הן במישור הפוליטי והן במישור הציבורי, על מנת לעצור את התכנית. נופיע בכל כנס של סניף ליכוד ברחבי הארץ, ונעביר שם את המסר הזה".
והם לא היחידים: משה כהן וחבריו מהמטה הפוליטי של גוש קטיף נפגשים זה למעלה מחודש עם ח"כים מהליכוד התומכים בהתנתקות: "נפגשנו עם 30 ח"כים, ביניהם שטייניץ ואיתן. אנחנו מציבים בפניהם שאלות על התכנית שאין להם תשובות עליהן".
להיות חלק מהעם
קבוצה נוספת שעליה מאיימת סכנת הפינוי במידה לא פחותה הם מתיישבי צפון השומרון. גם הם פה, אך המאבק שלהם מושתת על עיקרון הצמיחה: מרים אדלר משא-נור מספרת כי עד סוף הקיץ יתגוררו בשא-נור 20 משפחות, וייפתח גן ילדים חדש. מוטי גנירם מחומש אומר כי הגרעין הדתי צפוי להתרחב ל-15 משפחות, מלבד 15 בחורים חדשים שמצטרפים לישיבה החקלאית במקום.
מתחת לשלט "אמהות החיילים, חוליה בשרשרת הישראלית" עומדת יעל סעדון מקרית משה. היא חלק מהתארגנות של הורי חיילים המשרתים בגוש קטיף, שמטרתם להביע תמיכה בחיילים המשרתים ברצועה. "אנחנו שולחים מכאן מסר של חיזוק לילדינו. העבודה שלהם חשובה, הם מגנים על עם ישראל, ואנחנו גאים בכך שהם משרתים בעזה, כי זהו המקום הנכון להיות בו".
ובאווירת הלוחמים הזאת, אני פוגשת לידה את קבוצת יוצאי המחתרות מארגון תג"ר, שהגיעו לפה באוטובוס מלא מגוש דן. הארגון עובד בשיתוף פעולה עם אנשי גוש קטיף ומסייע להם כספית ומורלית. בתום שירה קבוצתית של 'שתי גדות לירדן' אומר נחמן בן יאיר, לוחם האצ"ל וחבר בית"ר: "נלחמתי על המדינה הזו, שלא יחלקו אותה לחלקים עכשיו". אהרון אלפסי, בעל רקורד דומה, אומר כי המעשה הזה הוא בכייה לדורות, שמכרסם בכל שדרות העם.
צלילי שפה זרה נשמעים מאחוריהם, ואני מגיעה לקבוצת עולים מחבר העמים, שמקשיבים לאדם עטור זקן וחבוש כיפה העונה לשם הרב מיכאל שקולניק. הרב שקולניק מלמד באולפן גיור בקריית משה. הוא הביא לכאן עשרה מתלמידיו, במטרה "ללמד אותם להיות חלק מעם ישראל וארץ ישראל. לא יכולנו לשבת וללמוד בלי לחוש מה קורה בעם".
אחת התלמידות, אישה בשם לובה עמרני, אומרת בעברית רצוצה כי היא מתנגדת להתנתקות: "לא צריך לתת כלום לפלשתינים. מה שיש לישראל צריך להישאר שלנו. אם ניתן טיפה הם יקחו עוד. זה מסוכן". את ההזדהות שלה עם גוש קטיף היא מבטאת גם בקניות: היא מצהירה שבשוק היא קונה רק ירק גוש קטיף.
נציגות מכובדת של 150 חברים מקיבוץ שדה אליהו מצהירים תחת שלט ענק כי 'החברים משדה אליהו מתנגדים להתנתקות'. חנוך פלסר מסביר שסערת בשיא בקיבוץ גרמה ליותר 'ימינאי כורסה', כלשונו, לקום ולהגיע לשרשרת. "אנו מביעים בכך את הסתייגותנו מחבר שעשה טעות. עם זאת, אנשים יכולים ללמוד מאיתנו איך לנהל מחלוקת פנימית בצורה מכובדת וחברית".
אחרי שהכל הסתיים ואחיזת הידיים התרופפה, זרם נהר האדם לחזור איש איש למקומו. בתוכו צועד בהבעת אושר עילאית הזמר אהרן רזאל עם משפחתו. בתשובה לשאלה איך היה, הוא מספר בהתלהבות: "ראיתי פה דבר לא ייאמן. לא חשבתי שיהיה כל-כך מוצלח ומרגש. אין עיתוי מתאים יותר מתשעת הימים, כשמדברים על חורבן וירושלים שוממה. היום ראינו איך כל נבואות הנחמה התגשמו: ילדים משחקים ברחובות, זקנים יושבים בחוצות. החזקת הידיים שביטאה אחדות על רקע החורבן בשנאת חינם". רזאל בטוח שלשרשרת תהיה השפעה עצומה: "אין לי ספק שהדברים ישפיעו גם על העולם הזה וגם לגובה בירושלים של מעלה".
סיכום ביניים
במטה גוש קטיף לא יושבים על זרי הדפנה. ביום שאחרי כולם עדיין עסוקים, סוגרים ענייני פוסט-שרשרת. אחת הבעיות הכבדות היא כיסוי חובות המבצע: במטה הצטבר חוב של למעלה מחצי מיליון שקלים.
בישיבת הסיכום שנערכה ביום ראשון בערב טרם גובשה פעולת שיא נוספת. כרגע מתכוננים להמשיך במבצע 'פנים אל פנים', בשיתוף פעולה עם מאבקם של יישובי צפון השומרון. המטרה היא להמשיך בהסברה ולעקור מלב האנשים את התחושה כאילו הכל חתום וסגור.
גם פציעתם של ששת הילדים מטיל שנחת במתנ"ס בליל השרשרת לא האפילה על ההצלחה ועל המורל הגבוה שהביאה עמה לתושבי הגוש. הם אומרים כי הם למודי נסים ועירוב של שמחה ועצב בארבע השנים האחרונות.
הם בטוחים כי הסיעתא דשמיא שלוותה אותם עד היום, ובמבצע השרשרת בפרט, תלווה אותם גם במבצעים הבאים, עד לעקירתה המוחלטת של תכנית ההתנתקות.