בתום ערב מורט עצבים בכנסת הוצג שוב נתניהו כערמומי ופתלתל. נכון, נתניהו הוא לא בדיוק סרגל, הוא לא עוזי לנדאו. אבל הפתלתל האמיתי הוא אריאל שרון, שגם השבוע נקט בתרגיל מלוכלך, עוקף דמוקרטיה.
ההחלטה שהתקבלה השבוע בכנסת לא יכולה לשמש מקור לגיטימציה לשרון לעקירת יישובים, אבל זה לא הפריע לו להכריז מראש שהצעדים הבאים של תוכניתו לא יובאו עוד לאישור הכנסת. החלטות העקירה יתקבלו בעתיד בממשלה. שם יש לשרון רוב אוטומטי, וכשאין לו הוא יוצר אותו באמצעות פיטורין.
בכל העולם חושבים שהכנסת החליטה אתמול על נסיגה מעזה ועקירת יישובי גוש קטיף. אפילו חלק מחברי הכנסת סבורים שעל כך הצביעו. שטויות. הכנסת אישרה את החלטת הממשלה על תוכנית ההתנתקות המתוקנת, שאומרת בפירוש: אין בהחלטה זו כדי לעקור יישובים. החלטה על עקירת יישובים לא התקבלה בממשלה, כי אם היתה מתקבלת לא היתה ממשלה.
אילו הובאה הצעת עקירת יישובים להצבעה בכנסת, היו השרים המתנגדים חופשיים להצביע נגדה, ועוד כמה מח"כי הליכוד היו מצטרפים אליהם. אם ראש הממשלה ותומכיו בכנסת ובתקשורת אומרים לכם שהכנסת אישרה לעקור את יישובי גוש קטיף, הם עובדים עליכם בעיניים.
לעצור את חוק הפינוי
תרגיל ההונאה הבא של שרון מכונה חוק פינוי-פיצוי. שרון ואנשיו מציגים את החוק הזה כאילו שכל עניינו לפצות את מגורשי גוש קטיף וצפון השומרון. גם מתנגדי הנסיגה יתמכו בחוק הזה, מתעתעים דוברי ראש הממשלה. הרי גם הם לא רוצים להשאיר את העקורים חסרי כל.
ומה האמת? האמת היא ששמו האמיתי של חוק פינוי-פיצוי הוא "החוק ליישום ההתנתקות". החוק הזה אינו מעניק פיצויים, הוא מגביל אותם. הרי לא יעלה על הדעת שלא יהיו פיצויים. החוק נועד לקבוע את הפיצוי באופן חד-צדדי, ללא הידברות עם הנפגעים, כדי שהדרישות שלהם לא יעברו סף מסוים. גרוע מזאת: החוק מכיל גם עונשים דרקוניים למי שיתנגדו לפינוי.
והגרוע מכל: החוק הזה הוא מקור הלגיטימציה לפינוי. בלעדיו אסור לפנות, כי זה נוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. זו המלכודת שטומנים שרון ואנשיו: במסווה של דאגה למתיישבים הם מגניבים אל תוך החקיקה את ההחלטה על העקירה, שעד כה לא אושרה בכנסת וספק אם ניתן ליישמה ללא החלטת כנסת.
כדי להציל את התיישבות יש להיאבק בחוק הזה בכל דרך ולמנוע את קבלתו. ואגב, תושבי גוש קטיף אינם רוצים בצדק לעסוק בגובה הפיצויים, אבל מישהו צריך לומר זאת במקומם: בניגוד לדברי אנשיו של טומי לפיד שהכינו את טיוטת החוק, הפיצויים המוצעים רחוקים מלהיות נדיבים.
ב. מיכאל מסית
העיתונאי ב. מיכאל, ככלב השב על קיאו, חוזר כבר כמה שנים על טענה שיסודה בסילוף או בבורות. לרגל יום השנה לרצח רבין, ראש השנה להסתה נגד הימין והדתיים, הגיע הזמן לחשוף את ערוותו.
ביום שישי האחרון הוא שוב כתב שמאות רבנים, חברי "איחוד הרבנים למען ארץ ישראל", הוציאו דין רודף על רבין כבר ב-11 בנובמבר 1993. לדעתו של ב. (אגב, ב' זה לא שם של שב"כניק?) הרבנים לא קיבלו את ההחלטה הנפשעת בבית דין חשאי, אלא העזו לחתם על דין רודף לרבין בגילוי דעת שנמסר לפרסום בתקשורת.
באותו גילוי דעת נאמר כי מי שמתרשל ואינו מונע את ביצוע הסכמי אוסלו עובר על הלאו של "לא תעמוד על דם רעך". ואיך זה קשור לדין רודף? תקשיבו למיכאל: "זהו, לאלה שאינם מצויים בעגה ההלכתית, דין רודף. מפורש. כך בדיוק מוציאים דין רודף... שנתיים לאחר הנפקת דין הרודף הזה נמצא כנראה מי שהבין אותו כדבעי, ופעל".
לידיעתו של ב. מיכאל, שכנראה מתמצא בעגה ההלכתית הרבה פחות ממה שהוא מתיימר: הפסוק "לא תעמוד על דם רעך" מדבר על החובה להציל את מי שנמצא בסכנה. למשל מי שטובע בנהר. הוא אינו משמש מקור לדין רודף, ובוודאי שלא זוהי הוראתו העיקרית. כשמישהו כותב סתם "לא תעמוד על דם רעך", הוא מתכוון לחובה להציל נפשות, הא ותו לא. ובאותו גילוי דעת, הכוונה היא שמוטל על הח"כים להצביע נגד, על הציבור למחות ולהפגין, ולעשות כל דבר לגיטימי כדי לעצור את הסכמי אוסלו. שום דבר על רצח. לא מאמין? הרי גם הרב עובדיה, במוצ"ש האחרון, כשנימק מדוע אין היתר להימנע ויש חובה להצביע נגד ההתנתקות, אמר שמי שנמנע עובר על "לא תעמוד על דם רעך". אז מה, גם הרב עובדיה הוציא דין רודף?
להאשים אדם בהסתה לרצח ללא יסוד, גם זו הסתה. בבורותו וברצונו להפגין את ידיעותיו ביהדות, ב. מיכאל מאשים מאות רבנים בהסתה לרצח, כלומר מסית נגד מאות רבנים.
ד"ש ממפא"י
עינב גלילי היא הבחורה הכי שווה בטלוויזיה. כך לפחות מאמינים עורכי מוסף 'סופשבוע' של מעריב, שהקדישו לה את כתבת השער שלהם ביום ו' האחרון. בימים אחרים הייתי עובר לכתבה הבאה. אחרי הכל, צפייה בטלוויזיה זו פעולה שהנוכחות שלה בחיי שואפת לאפס, וכוכבי טלוויזיה הם לא בדיוק כוס היי"ש שלי. אך מכיוון שרק שבוע קודם לכן נקראתי עם שחר אל התכנית 'רשת על הבוקר' בהנחייתה של אותה שדרנית (ביחד עם אודי סגל), הסתקרנתי להכיר קצת יותר את הגברת שבאולפנה התארחתי.
אז ככה: עינב גלילי היא נכדתו של ישראל גלילי, מבכירי מפא"י המיתולוגית. ילידת קיבוץ נען, בת לאצולה השלטונית. אולי בגלל זה היא מעידה על עצמה שתמיד חשה שהעולם פרוש למרגלותיה עם כל האפשרויות, ושמגיעים לה חיים מצוינים. אולי בגלל זה היא אפילו לא מתאמצת להסתיר שהשתמטה משירות בצה"ל באמצעות נישואין פיקטיביים. גם כתבת מעריב, מיכל קפרא, לא עושה מזה עניין.
ליום הולדתה השלושים היא קיבלה מתנה מקורית מחברתה השדרנית מיכל ניב: הופעה של חשפן, שתוארה על ידי ניב בשידור חי מאולפני רדיו תל-אביב. על כך אומרת גלילי: "זו היתה אחת ממתנות יום ההולדת הכי מקסימות שקיבלתי בחיי".
אז עינב גלילי אוהבת מופעי חשפנות. ומה היא שונאת? מתנחלים, איך לא. קצת בעיה כשמדובר במי שבתפקידה כמנחת תוכנית אקטואליה אמורה לראיין במקצועיות ובהגינות את נציגי כל קצוות הקשת הפוליטית והחברתית. אבל אווירת המפגש החברי בין שתי נשות תקשורת שגרות במרחק שלושה בתים זו מזו בתל-אביב מנטרלת את מנגנוני הזהירות ומשחררת את חרצובות הלשון של המרואיינת. וכך, הגברת המשכילה שאו-טו-טו מסיימת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית משחררת לכתבת 'מעריב' את האמירה המפלילה הבאה: "היכולת שלי לראיין מתנחלים כבדים היא מאוד מוגבלת. אני יכולה לשבת מולם ולשנוא, ועם הזמן זה רק מחמיר". גם גילויי האמפתיה לתושבי גוש קטיף עושים לה רע: "אני לא יכולה לסבול את זה שכל דיון מתחיל בפסקה המלנכולית על גורלם המר של האנשים שצריך לעקור". וכדי להוסיף למפגן האטימות גם קצת בורות, עינב גלילי קובעת שרוב החממות בגוש קטיף עומדות ריקות. כנראה קשה לקיבוצניקית להאמין שמתנחלים באמת מגדלים ירקות.
ולמה היא משווה את האסון שממיטות עלינו ההתנחלויות? ניחשתם נכון, לשואה. מה יש, אסור להשוות לשואה? מה היא, נדיה מטר?
בשבועות האחרונים העיתונים לא מפסיקים לנוד למר גורלן של זכייניות ערוץ 2, רשת קשת וטלעד. המסכנים הללו, שמחזיקים במונופול על שידורי טלוויזיה מסחריים שאינם תלויים בכבלים ולוויין, ייגשו בקרוב למכרז שיותיר לפחות אחת מבין שלוש הזכייניות מחוץ למשחק. כדי לזכות במכרז, הזכייניות נאלצות להוריד מלוח המשדרים שלהן תוכניות זבל עתירות רייטינג, ואף לצרף לשורותיהן יועצים בעלי רקע ביהדות, רחמנא ליצלן. כל זאת בתקווה לצלוח נתיב ייסורים של ריצוי ועדת מכרזים אשר כמה מחבריה, אבוי, הם דתיים או מסורתיים.
אבל לפי ההתבטאויות שמרשה לעצמה עינב מרשת על הבוקר, לא נראה שאנשי ערוץ 2 כל כך מפחדים ממוטי שקלאר, המנכ"ל המתנחל של ערוץ 2. לחילופין, אולי השנאה הגלויה שלה למתנחלים 'כבדים' מכוונת רק כלפי אנשים כמוני, בעלי זקן וציציות, ואינה חלה על מתנחל בעל הופעה עדכנית כמו שקלאר, שבהצהרותיו התקשורתיות האחרונות עוקף את ר' יואל בן-נון משמאל.
ולפני שאפרד לזמן רב מדמותה של עינב גלילי (שהרי לאולפני 'רשת על הבוקר כבר לא יזמינו אותי אחרי הקטע הזה), קבלו את תגובתה לשאיפתו של יגאל עמיר להביא ילד לעולם: "הייתי רוצחת אותו, הייתי הורגת אותו ואת זרעו". מעניין מה חושבים במועצה לשלום הילד על מנחת טלוויזיה פופולארית שמפנטזת על רצח תינוקות. טוב לפחות לדעת שלמרות שהיא עומדת להינשא בשנייה, היא לא חושבת על ילדים משלה. מבחינתה, הריון זה הסוף של "חיים נהדרים שהושמדו באבחת ביוץ אחת". מחשבה על ילדים "זה כמעט אבל על החיים שהיו". בגיל 35 הגברת לא רוצה ילדים, וטוב שכך.
ההחלטה שהתקבלה השבוע בכנסת לא יכולה לשמש מקור לגיטימציה לשרון לעקירת יישובים, אבל זה לא הפריע לו להכריז מראש שהצעדים הבאים של תוכניתו לא יובאו עוד לאישור הכנסת. החלטות העקירה יתקבלו בעתיד בממשלה. שם יש לשרון רוב אוטומטי, וכשאין לו הוא יוצר אותו באמצעות פיטורין.
בכל העולם חושבים שהכנסת החליטה אתמול על נסיגה מעזה ועקירת יישובי גוש קטיף. אפילו חלק מחברי הכנסת סבורים שעל כך הצביעו. שטויות. הכנסת אישרה את החלטת הממשלה על תוכנית ההתנתקות המתוקנת, שאומרת בפירוש: אין בהחלטה זו כדי לעקור יישובים. החלטה על עקירת יישובים לא התקבלה בממשלה, כי אם היתה מתקבלת לא היתה ממשלה.
אילו הובאה הצעת עקירת יישובים להצבעה בכנסת, היו השרים המתנגדים חופשיים להצביע נגדה, ועוד כמה מח"כי הליכוד היו מצטרפים אליהם. אם ראש הממשלה ותומכיו בכנסת ובתקשורת אומרים לכם שהכנסת אישרה לעקור את יישובי גוש קטיף, הם עובדים עליכם בעיניים.
לעצור את חוק הפינוי
תרגיל ההונאה הבא של שרון מכונה חוק פינוי-פיצוי. שרון ואנשיו מציגים את החוק הזה כאילו שכל עניינו לפצות את מגורשי גוש קטיף וצפון השומרון. גם מתנגדי הנסיגה יתמכו בחוק הזה, מתעתעים דוברי ראש הממשלה. הרי גם הם לא רוצים להשאיר את העקורים חסרי כל.
ומה האמת? האמת היא ששמו האמיתי של חוק פינוי-פיצוי הוא "החוק ליישום ההתנתקות". החוק הזה אינו מעניק פיצויים, הוא מגביל אותם. הרי לא יעלה על הדעת שלא יהיו פיצויים. החוק נועד לקבוע את הפיצוי באופן חד-צדדי, ללא הידברות עם הנפגעים, כדי שהדרישות שלהם לא יעברו סף מסוים. גרוע מזאת: החוק מכיל גם עונשים דרקוניים למי שיתנגדו לפינוי.
והגרוע מכל: החוק הזה הוא מקור הלגיטימציה לפינוי. בלעדיו אסור לפנות, כי זה נוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. זו המלכודת שטומנים שרון ואנשיו: במסווה של דאגה למתיישבים הם מגניבים אל תוך החקיקה את ההחלטה על העקירה, שעד כה לא אושרה בכנסת וספק אם ניתן ליישמה ללא החלטת כנסת.
כדי להציל את התיישבות יש להיאבק בחוק הזה בכל דרך ולמנוע את קבלתו. ואגב, תושבי גוש קטיף אינם רוצים בצדק לעסוק בגובה הפיצויים, אבל מישהו צריך לומר זאת במקומם: בניגוד לדברי אנשיו של טומי לפיד שהכינו את טיוטת החוק, הפיצויים המוצעים רחוקים מלהיות נדיבים.
ב. מיכאל מסית
העיתונאי ב. מיכאל, ככלב השב על קיאו, חוזר כבר כמה שנים על טענה שיסודה בסילוף או בבורות. לרגל יום השנה לרצח רבין, ראש השנה להסתה נגד הימין והדתיים, הגיע הזמן לחשוף את ערוותו.
ביום שישי האחרון הוא שוב כתב שמאות רבנים, חברי "איחוד הרבנים למען ארץ ישראל", הוציאו דין רודף על רבין כבר ב-11 בנובמבר 1993. לדעתו של ב. (אגב, ב' זה לא שם של שב"כניק?) הרבנים לא קיבלו את ההחלטה הנפשעת בבית דין חשאי, אלא העזו לחתם על דין רודף לרבין בגילוי דעת שנמסר לפרסום בתקשורת.
באותו גילוי דעת נאמר כי מי שמתרשל ואינו מונע את ביצוע הסכמי אוסלו עובר על הלאו של "לא תעמוד על דם רעך". ואיך זה קשור לדין רודף? תקשיבו למיכאל: "זהו, לאלה שאינם מצויים בעגה ההלכתית, דין רודף. מפורש. כך בדיוק מוציאים דין רודף... שנתיים לאחר הנפקת דין הרודף הזה נמצא כנראה מי שהבין אותו כדבעי, ופעל".
לידיעתו של ב. מיכאל, שכנראה מתמצא בעגה ההלכתית הרבה פחות ממה שהוא מתיימר: הפסוק "לא תעמוד על דם רעך" מדבר על החובה להציל את מי שנמצא בסכנה. למשל מי שטובע בנהר. הוא אינו משמש מקור לדין רודף, ובוודאי שלא זוהי הוראתו העיקרית. כשמישהו כותב סתם "לא תעמוד על דם רעך", הוא מתכוון לחובה להציל נפשות, הא ותו לא. ובאותו גילוי דעת, הכוונה היא שמוטל על הח"כים להצביע נגד, על הציבור למחות ולהפגין, ולעשות כל דבר לגיטימי כדי לעצור את הסכמי אוסלו. שום דבר על רצח. לא מאמין? הרי גם הרב עובדיה, במוצ"ש האחרון, כשנימק מדוע אין היתר להימנע ויש חובה להצביע נגד ההתנתקות, אמר שמי שנמנע עובר על "לא תעמוד על דם רעך". אז מה, גם הרב עובדיה הוציא דין רודף?
להאשים אדם בהסתה לרצח ללא יסוד, גם זו הסתה. בבורותו וברצונו להפגין את ידיעותיו ביהדות, ב. מיכאל מאשים מאות רבנים בהסתה לרצח, כלומר מסית נגד מאות רבנים.
ד"ש ממפא"י
עינב גלילי היא הבחורה הכי שווה בטלוויזיה. כך לפחות מאמינים עורכי מוסף 'סופשבוע' של מעריב, שהקדישו לה את כתבת השער שלהם ביום ו' האחרון. בימים אחרים הייתי עובר לכתבה הבאה. אחרי הכל, צפייה בטלוויזיה זו פעולה שהנוכחות שלה בחיי שואפת לאפס, וכוכבי טלוויזיה הם לא בדיוק כוס היי"ש שלי. אך מכיוון שרק שבוע קודם לכן נקראתי עם שחר אל התכנית 'רשת על הבוקר' בהנחייתה של אותה שדרנית (ביחד עם אודי סגל), הסתקרנתי להכיר קצת יותר את הגברת שבאולפנה התארחתי.
אז ככה: עינב גלילי היא נכדתו של ישראל גלילי, מבכירי מפא"י המיתולוגית. ילידת קיבוץ נען, בת לאצולה השלטונית. אולי בגלל זה היא מעידה על עצמה שתמיד חשה שהעולם פרוש למרגלותיה עם כל האפשרויות, ושמגיעים לה חיים מצוינים. אולי בגלל זה היא אפילו לא מתאמצת להסתיר שהשתמטה משירות בצה"ל באמצעות נישואין פיקטיביים. גם כתבת מעריב, מיכל קפרא, לא עושה מזה עניין.
ליום הולדתה השלושים היא קיבלה מתנה מקורית מחברתה השדרנית מיכל ניב: הופעה של חשפן, שתוארה על ידי ניב בשידור חי מאולפני רדיו תל-אביב. על כך אומרת גלילי: "זו היתה אחת ממתנות יום ההולדת הכי מקסימות שקיבלתי בחיי".
אז עינב גלילי אוהבת מופעי חשפנות. ומה היא שונאת? מתנחלים, איך לא. קצת בעיה כשמדובר במי שבתפקידה כמנחת תוכנית אקטואליה אמורה לראיין במקצועיות ובהגינות את נציגי כל קצוות הקשת הפוליטית והחברתית. אבל אווירת המפגש החברי בין שתי נשות תקשורת שגרות במרחק שלושה בתים זו מזו בתל-אביב מנטרלת את מנגנוני הזהירות ומשחררת את חרצובות הלשון של המרואיינת. וכך, הגברת המשכילה שאו-טו-טו מסיימת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית משחררת לכתבת 'מעריב' את האמירה המפלילה הבאה: "היכולת שלי לראיין מתנחלים כבדים היא מאוד מוגבלת. אני יכולה לשבת מולם ולשנוא, ועם הזמן זה רק מחמיר". גם גילויי האמפתיה לתושבי גוש קטיף עושים לה רע: "אני לא יכולה לסבול את זה שכל דיון מתחיל בפסקה המלנכולית על גורלם המר של האנשים שצריך לעקור". וכדי להוסיף למפגן האטימות גם קצת בורות, עינב גלילי קובעת שרוב החממות בגוש קטיף עומדות ריקות. כנראה קשה לקיבוצניקית להאמין שמתנחלים באמת מגדלים ירקות.
ולמה היא משווה את האסון שממיטות עלינו ההתנחלויות? ניחשתם נכון, לשואה. מה יש, אסור להשוות לשואה? מה היא, נדיה מטר?
בשבועות האחרונים העיתונים לא מפסיקים לנוד למר גורלן של זכייניות ערוץ 2, רשת קשת וטלעד. המסכנים הללו, שמחזיקים במונופול על שידורי טלוויזיה מסחריים שאינם תלויים בכבלים ולוויין, ייגשו בקרוב למכרז שיותיר לפחות אחת מבין שלוש הזכייניות מחוץ למשחק. כדי לזכות במכרז, הזכייניות נאלצות להוריד מלוח המשדרים שלהן תוכניות זבל עתירות רייטינג, ואף לצרף לשורותיהן יועצים בעלי רקע ביהדות, רחמנא ליצלן. כל זאת בתקווה לצלוח נתיב ייסורים של ריצוי ועדת מכרזים אשר כמה מחבריה, אבוי, הם דתיים או מסורתיים.
אבל לפי ההתבטאויות שמרשה לעצמה עינב מרשת על הבוקר, לא נראה שאנשי ערוץ 2 כל כך מפחדים ממוטי שקלאר, המנכ"ל המתנחל של ערוץ 2. לחילופין, אולי השנאה הגלויה שלה למתנחלים 'כבדים' מכוונת רק כלפי אנשים כמוני, בעלי זקן וציציות, ואינה חלה על מתנחל בעל הופעה עדכנית כמו שקלאר, שבהצהרותיו התקשורתיות האחרונות עוקף את ר' יואל בן-נון משמאל.
ולפני שאפרד לזמן רב מדמותה של עינב גלילי (שהרי לאולפני 'רשת על הבוקר כבר לא יזמינו אותי אחרי הקטע הזה), קבלו את תגובתה לשאיפתו של יגאל עמיר להביא ילד לעולם: "הייתי רוצחת אותו, הייתי הורגת אותו ואת זרעו". מעניין מה חושבים במועצה לשלום הילד על מנחת טלוויזיה פופולארית שמפנטזת על רצח תינוקות. טוב לפחות לדעת שלמרות שהיא עומדת להינשא בשנייה, היא לא חושבת על ילדים משלה. מבחינתה, הריון זה הסוף של "חיים נהדרים שהושמדו באבחת ביוץ אחת". מחשבה על ילדים "זה כמעט אבל על החיים שהיו". בגיל 35 הגברת לא רוצה ילדים, וטוב שכך.