בחירות עכשיו

בעוד שבוע וחצי יתקיימו בחירות חשובות למוסדות הליכוד. ההתמודדות המכרעת, על תפקיד יושב-ראש המרכז, תהיה בין עוזי לנדאו לצחי הנגבי. גורם בכיר במפלגת העבודה מגלה שכוססים שם צפורניים לקראת התוצאות: אם עוזי לנדאו ינצח, זה יהיה סימן ששרון חלש ואין לו כוח להרחיב את הממשלה. אם הנגבי ינצח, הכל פתוח.

בסביבת שרון, לעומת זאת, הפסיקו לכסוס צפורניים. הנחת העבודה היא שלא תהיה ממשלה עם העבודה. שלומי עוז, אורי שני ויעקב ברדוגו כבר שוקדים יחדיו במרץ ברמת-גן על הקמת מטה הפריימריס של שרון. נכון לעכשיו, סיכוייו מול נתניהו קטנים אפילו יותר מהסיכוי של הנגבי מול לנדאו.

הכל דיבורים

תת-אלוף שמואל זכאי הולך הביתה, ועם ישראל עדיין לא יודע למה בדיוק. תחילה נטען שזכאי נפל קרבן למכונת אמת דוברת שקרים, אבל מדברי הרמטכ"ל בוועדת החוץ והבטחון של הכנסת אפשר להבין שהמכונה דייקה, ואילו זכאי לא כל-כך. כלומר, הוא כנראה כן דיבר עם עיתונאים שלא בסמכות וברשות במהלך פעולת צה"ל בג'יבליה או בהזדמנות טריה אחרת. "הטלפון שלו היה זמין לעיתונאים", מעיד כתב ותיק.

בהנחה שהעדות הזאת נכונה, רב-אלוף יעלון צודק. האדם היחיד בצה"ל שמופקד על הקשר בין הצבא לעיתונאים הוא דובר צה"ל. מגע שוטף בין מפקדים בכירים לתקשורת פוגע פגיעה קטלנית בחוסן של המדינה, גם אם לא מודלפים במגעים הללו סודות נוראיים. הוא מכרסם ביכולת השליטה של הפיקוד העליון על דרגי השטח, הוא מחדיר מעורבות זרה לאוטונומיה הצבאית, והוא מקטין את דרגות החופש של הדרג המדיני: אחרי שהעיתונים מדווחים שצה"ל ממליץ לצאת מג'יבליה, לממשלה אין כמעט ברירה אלא להפסיק את הפעולה.

הצרה היא שבשנים האחרונות נוצרה נורמה של מגע ישיר בין עיתונאים לקצינים, עד כדי קשר תלותי של הצבא בתקשורת. קצינים בכירים חשים צורך לתת דין וחשבון לא רק לממונים עליהם אלא גם לנחום ברנע ולכרמלה מנשה. שיקולים של רייטינג מתערבבים בשיקולים מבצעיים. קבוצת פקודות הופכת בדיעבד למסיבת עיתונאים.

למרבה האירוניה, שמואל זכאי היה שייך פעם למנזר הקצינים השתקנים. הוא חדר לראשונה לתודעה הציבורית דווקא על רקע עימות חזיתי שלו עם התקשורת. בשנת 2000, בהיותו מח"ט גולני, עלב זכאי בתנועת ארבע אמהות, והשתלח באפוטרופסית התקשורתית שלה מ'הכל דיבורים', שלי יחימוביץ'. "תעזבו את כל הקשקשנים האלה שמדברים נגד ההישארות בלבנון", המליץ לחייליו, תעזבו את ארבע סמרטוטות". אחר-כך דיבר גם נגד "שלי סמרטוטוביץ'".

כשהדברים דלפו, מן הסתם בעזרת נשמות טובות במדים, התחוללה סערה תקשורתית. זכאי נקרע לגזרים, הושפל בראש חוצות, ולמד את הלקח. הוא כנראה החליט אז שעדיף לשתף פעולה עם עיתונאים במקום ללחום בהם. המפקד שרצה להישאר בלבנון על אפה וחמתה של התקשורת, נאלץ לסגת בסוף בגללה גם מצה"ל.

תעלת הימים

מזל"ט החיזבאללה חדר למרחב האווירי של נהריה בגובה נמוך, אך מספיק גבוה מעל הגדר. דא עקא, בצה"ל ובקריית הממשלה מתקשים לפענח רמזים לא מורכבים מהסוג הזה, וממשיכים לחגור את ישראל הקטנה בגדרות ובחומות במסגרת ההכנות הנמרצות למלחמה הקודמת. בימים הקרובים יוחל בבניית חומת בטון אימתנית לאורך ציר פילדלפי בדרום. היא תימתח לאורך עשרה קילומטרים ותתנשא לגובה של עשרה מטרים. העיתון 'במחנה' מדווח כי לצורך הקמת החומה החדשה נסללה במשך חצי שנה דרך מאובטחת שתשמש את הכלים הכבדים אשר יעסקו בבנייתה.

אך בכך לא די. החומה המיועדת לא תספיק לייצר מערך הגנה מושלם באותו ציר. במוקדם או במאוחר תיחפר שם תעלת מים עמוקה, כדי לפתור את בעיית מנהרות התחמושת הפלשתיניות. בניגוד לידיעות קודמות, רעיון המנהרה לא ירד מהפרק, והיא תימתח יום אחד לצד החומה הנ"ל. המכשול היחיד בדרכה הוא אפשרות הנסיגה מציר פילדלפי כולו, אפשרות סבירה למדי לנוכח בולמוס הנסיגות של ממשלת שרון-מופז.

בהנחה שהפלשתינים לא יפסיקו לחפור אז מנהרות, אלא רק יעתיקו אותן אל מתחת לגדרות המערכת סביב חבל עזה, נראה שיהיה צורך לכרות את התעלה סביב כל החבל, מחוף רפיח עד חוף נתיב העשרה, באורך של כ-60 קילומטר. כך, לפחות, מעריכים הפרוייקטורים של המיזם. הרי לא תהיה דרך אחרת למנוע חציבת מנהרות משטחה של מדינת החמאס העזתית לנגב המערבי. מי שלא רצה את תעלת הימים יקבל תעלה באורך דומה, אבל מהים התיכון לים התיכון.

לא אגדה, רעי

לפני שבועיים, ב-29 לאוקטובר למניינם, ציינו ברשת ב' מלאת 48 שנים לטבח בכפר קאסם. זאת היתה דרך מוזרה משהו לציין את יום השנה ה-48 למבצע קדש, כמעט כמו לדבר ביום העצמאות שלנו דווקא על הנאכבה. הפינה של אבשלום קור בגלי צה"ל, לעומת זאת, התרכזה באותו שבוע במורשתו של מבצע קדש, ובמסגרתה אוזכרה פקודת יום נשכחת מאותם ימים (מה שגרר תלונה חריפה של מזכ"ל שלום-עכשיו למפקד גל"ץ, מיד יוסבר מדוע).

כיוון שלפי הלוח העברי, בדיוק היום חל יום השנה לנפילת עזה בידי צה"ל במסגרת מבצע קדש, יש טעם לצטט כמה מלים מהפקודה ההיא, שנחתמה על ידי המח"ט אהרן דורון, לימים נשיא אוניברסיטת תל-אביב, ולהבין מה כל-כך הרגיז את שלום-עכשיו: "חיילי ומפקדי החטיבה, הלילה יפרצו כוחותינו לרצועת עזה! עזה, אבר חי מגופה של מדינת ישראל שנקרע ממנה".

גם פקודת היום החגיגית של בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הבטחון דאז, לא הכילה שום מלה על 'כיבוש'. היא דיברה על סיני ועל עזה במושגים של 'טיהור', ציטטה את שירת הים מספר שמות, וסיימה בהבטחה להקמת 'מלכות ישראל השלישית'. אריק שרון היה אז כבר אלוף משנה.

ציטוט השבוע

"לך שמים, לך ארץ" (כיתוב על הפרוכת בבית הכנסת החדש בטרמינל 3 בנתב"ג).