שידור חוזר
השמש שוב זורחת עכשיו במזרח, בדיוק כמו לפני רצח רבין. היא אפילו שוקעת במערב, כמו לפני רצח רבין. גם המשטרה מרביצה חזק למפגיני ימין, כמו לפני הרצח. וראש הממשלה מתעב את המתנחלים בקול, ממש כמו אז, לפני רצח רבין. הוא מעצב את הדמוקרטיה לפי צרכיו, כמו לפני רצח רבין.
עיתונאים בכירים מלחכים את עפר רגליו ולא שואלים אותו שאלות קשות, כמו עיתונאי החצר של רבין לפני רצח רבין. הם מעודדים אותו להיכנס בכל הכוח בחובשי הכיפות הסרוגות, כמו לפני רצח רבין. בעיניים יוקדות שנאה הם מזהירים מפני שנאת המתנחלים, כמו לפני רצח רבין. ושוב אין אצלם ימין, רק ימין קיצוני, כמו לפני רצח רבין. מחבלים משתחררים בסיטונות, כמו לפני רצח רבין. בפרקליטות המדינה רוקחים מעצרים מנהליים לאנשי אופוזיציה כמו בתקופה השחורה ההיא, לפני רצח רבין. דמוקרטיה, דמוקרטיה, דמוקרטיה, צווחים עריצים שמאלנים, כמו לפני רצח רבין. האם לא למדנו שום לקח?
בלתי נלאים
אי אפשר שלא להתרשם עמוקות מהעיתוי של הדחת אפי איתם מתפקיד יו"ר המפד"ל. בדיוק ביום שבו הגיעה לשיא חדש פעולות האיבה של הממשלה נגד המתנחלים, ובעיצומה של הצבעה גורלית בוועדת החוקה על פינוי-פיצוי, מיצתה הזרוע המשפטית של המפלגה הדתית לאומית מהלך נכלולי ארוך טווח נגד היושב-ראש. דמעות התוגה בגוש קטיף נמהלו בדמעות גיל מפד"ליות.
לא צריך להיות חסיד גדול של איתם כדי להתמלא שאט נפש. במקום שהמפלגה המתרסקת הזאת תכה על חטא הישארותה ימים רבים בממשלת ההתנתקות, היא החליטה להעניש את מי שהבין בה כבר בתחילת הקיץ שאסור להישאר בממשלה אפילו רגע. ברוב של ארבעה נגד אחד החליט בית הדין העליון של המפד"ל לנעוץ עוד מסמר בארון המתים המפלגתי, ולהדיח את איתם.
ד"ר איתמר ורהפטיג, בנו של זרח ורהפטיג המנוח, חבר בית הדין, נותר בדעת מיעוט והתפטר. הוא לא הצליח לשכנע את עמיתיו שהחלטתם מגוחכת לאור העובדה שהמפלגה יישרה בסוף קו עם איתם ופרשה בעקבותיו מהקואליציה. שאלתי אותו מדוע התפטר, וד"ר ורהפטיג, איש עדין, התפתל כדי לא להגיד מה שהוא חושב על ארבעת עמיתיו. "אני לא באותו ראש איתם", נאנח בסוף.
פלוצקר והבולשביקים
כמעט שנה וחצי חלפה מאז דומם ערוץ 7 את משדריו. השלטונות הבטיחו אז בהן צדקם, כי חיש קל יוסדר חוק שיאפשר את שובו של הערוץ לאוויר, אך ההבטחה טרם מומשה. אולי אחרי ההתנתקות. בכנסת מתנהל בעצלתיים, מאוד בעצלתיים, הליך חקיקה בנדון, אבל אפילו לאחר שיושלם לא יתהווה פה מצב כמו-אמריקני של פתיחת השמים לכל דכפין. מדינת ישראל מתעקשת לשמור בידיה יכולת שליטה בלבדית על ברזי השידור.
והנה, לפתע פתאום, מתייצבת אושייה תקשורתית משמעותית מאחורי התביעה להפרטת השידורים: הפרשן הכלכלי הבכיר של 'ידיעות אחרונות', סבר פלוצקר, פירסם ביום ו' שעבר פנייה נרגשת בנושא לשרת התקשורת החדשה, דליה איציק. דא עקא, פלוצקר צימצם את תביעתו למרחב השידור הטלוויזיוני. הרדיו לא מעניין אותו, כי שם הרי מובטחת המשך השליטה החילונית-שמאלנית באוויר, אך הוא ירא מאוד את ההשפעה הדתית על תוצאות המכרז בערוץ 2, ולכן נחלץ חושים לתבוע דמוקרטיזציה באוויר. אם נחליף את המלה 'טלוויזיה' ב'רדיו' במכתבו הגלוי לאיציק, נקבל שידור חוזר של תביעת ערוץ 7 משכבר הימים, אבל הפעם בחתימת שמאלן בכיר.
"בטלי את המכרז", הוא תבע מאיציק, "פשוט קומי והודיעי שהמכרז על הערוץ השני בטל ומבוטל. קומי והודיעי שממשלת ישראל מפסיקה להנפיק זכיונות לערוצי טלוויזיה, כי זה לא עניינה ולא תפקידה. הרי הממשלה לא מנפיקה זכיונות להוצאה לאור של עיתונים או להפעלה של אתרי אינטרנט".
פלוצקר ודאי יודע שהממשלה כן מנפיקה זכיונות בתחום הרדיו, אבל הוא התעלם מהפרט השולי הזה, שמעולם לא טרד את מנוחתו, ודיבר על לבה של השרה להפריט דווקא את הטלוויזיה, פן תיחשף חלילה להשפעה דתית: "כל חברת תקשורת שתרצה לשדר טלוויזיה תוכל לעשות זאת בכפוף לתנאים של רשיון ממלכתי אחיד. הרשיון יכלול מחויבות להגינות, להוגנות, לאי-אפלייה, לשמירה על החוקים, לקידום טכנולוגי ולעוד כללים ברורים ומוכרים. תמורת הרשיון ישלשל הקונה סכום שקלים קבוע לקופת המדינה, ובכך, גבירתי, יסתיים תפקידה השיטורי של הממשלה בשוק הטלוויזיה המסחרית".
אדיר זיק ז"ל בטח היה חותם את שתי ידיו על המלים הבאות של פלוצקר: "המכרז על הזכיונות לערוץ השני, בצורתו העכשווית, הוא מכרז בולשביקי. הבולשביקים התיימרו לדעת יותר טוב מהעם מה טוב לעם, בפוליטיקה ובתרבות. ...אנא, גבירתי השרה, אזרי אומץ בלבך והכריזי את מה שצריכים היו להכריז שני קודמייך בתפקיד: הזיכיון מת. יחי הרשיון".
אחרי הנסיגה
עדית זרטל ועקיבא אלדר מצטטים בספרם החדש על המתנחלים, 'אדוני הארץ', אמירה נשכחת של אריאל שרון נגד נסיגה מעזה. ודאי לא נעלמה משניהם האפשרות שהציטוט הזה עשוי לשרת את מתנגדי ההתנתקות, אך יצר הניגוח של שרון הישן גבר אצלם על כל שיקול טקטי טרי.
"כרגע עזה היא רצועת הבטחון הדרומית שלנו", כתב שרון בספרו האוטוביוגרפי באנגלית, 'הלוחם', מסוף שנות השמונים, "מה נעשה לכשניסוג מעזה ונגלה, כפי שבסופו של דבר נגלה, שערפאת או יורשיו מילאו את החלל ושגדודים של טירוריסטים שוב פועלים משם לשטח ישראל, רוצחים וזורעים הרס? מה נעשה כשמטחי קטיושות יפגעו בשדרות או באשקלון או בקרית גת? האם תמונות הטלוויזיה שיראו אותנו מפציצים את עזה בתגובה יתקבלו ביותר אהדה מאלו שהראו אותנו בביירות, או שהן יעוררו פחות כעס מאשר תמונות חיילים ישראלים נלחמים במתפרעים בגדה המערבית? ומה נעשה אם כוחות או"ם או כוחות רב-לאומיים ימוקמו סביב רצועת עזה והטרור עדיין יימשך? האם נכה באיטלקים, בבריטים או באמריקאים? זה יהיה השלב שבו נתעמת עם הדילמות האמיתיות. ואיך נגיב? אחרי כל השנים וכל הלחימה וכל המאבקים, מה נעשה? האם נוציא לפועל גירסה מודרנית של פעולות הצנחנים משנות ה-50 וה-60? האם נפנה באופן מיידי למלחמה? מה יקרה?".
סיוט תקשורתי
אם איתמר בן גביר אכן יושלך בקרוב למעצר מנהלי, זאת תהיה מהלומה קשה לאילן ליזרוביץ'.
השמש שוב זורחת עכשיו במזרח, בדיוק כמו לפני רצח רבין. היא אפילו שוקעת במערב, כמו לפני רצח רבין. גם המשטרה מרביצה חזק למפגיני ימין, כמו לפני הרצח. וראש הממשלה מתעב את המתנחלים בקול, ממש כמו אז, לפני רצח רבין. הוא מעצב את הדמוקרטיה לפי צרכיו, כמו לפני רצח רבין.
עיתונאים בכירים מלחכים את עפר רגליו ולא שואלים אותו שאלות קשות, כמו עיתונאי החצר של רבין לפני רצח רבין. הם מעודדים אותו להיכנס בכל הכוח בחובשי הכיפות הסרוגות, כמו לפני רצח רבין. בעיניים יוקדות שנאה הם מזהירים מפני שנאת המתנחלים, כמו לפני רצח רבין. ושוב אין אצלם ימין, רק ימין קיצוני, כמו לפני רצח רבין. מחבלים משתחררים בסיטונות, כמו לפני רצח רבין. בפרקליטות המדינה רוקחים מעצרים מנהליים לאנשי אופוזיציה כמו בתקופה השחורה ההיא, לפני רצח רבין. דמוקרטיה, דמוקרטיה, דמוקרטיה, צווחים עריצים שמאלנים, כמו לפני רצח רבין. האם לא למדנו שום לקח?
בלתי נלאים
אי אפשר שלא להתרשם עמוקות מהעיתוי של הדחת אפי איתם מתפקיד יו"ר המפד"ל. בדיוק ביום שבו הגיעה לשיא חדש פעולות האיבה של הממשלה נגד המתנחלים, ובעיצומה של הצבעה גורלית בוועדת החוקה על פינוי-פיצוי, מיצתה הזרוע המשפטית של המפלגה הדתית לאומית מהלך נכלולי ארוך טווח נגד היושב-ראש. דמעות התוגה בגוש קטיף נמהלו בדמעות גיל מפד"ליות.
לא צריך להיות חסיד גדול של איתם כדי להתמלא שאט נפש. במקום שהמפלגה המתרסקת הזאת תכה על חטא הישארותה ימים רבים בממשלת ההתנתקות, היא החליטה להעניש את מי שהבין בה כבר בתחילת הקיץ שאסור להישאר בממשלה אפילו רגע. ברוב של ארבעה נגד אחד החליט בית הדין העליון של המפד"ל לנעוץ עוד מסמר בארון המתים המפלגתי, ולהדיח את איתם.
ד"ר איתמר ורהפטיג, בנו של זרח ורהפטיג המנוח, חבר בית הדין, נותר בדעת מיעוט והתפטר. הוא לא הצליח לשכנע את עמיתיו שהחלטתם מגוחכת לאור העובדה שהמפלגה יישרה בסוף קו עם איתם ופרשה בעקבותיו מהקואליציה. שאלתי אותו מדוע התפטר, וד"ר ורהפטיג, איש עדין, התפתל כדי לא להגיד מה שהוא חושב על ארבעת עמיתיו. "אני לא באותו ראש איתם", נאנח בסוף.
פלוצקר והבולשביקים
כמעט שנה וחצי חלפה מאז דומם ערוץ 7 את משדריו. השלטונות הבטיחו אז בהן צדקם, כי חיש קל יוסדר חוק שיאפשר את שובו של הערוץ לאוויר, אך ההבטחה טרם מומשה. אולי אחרי ההתנתקות. בכנסת מתנהל בעצלתיים, מאוד בעצלתיים, הליך חקיקה בנדון, אבל אפילו לאחר שיושלם לא יתהווה פה מצב כמו-אמריקני של פתיחת השמים לכל דכפין. מדינת ישראל מתעקשת לשמור בידיה יכולת שליטה בלבדית על ברזי השידור.
והנה, לפתע פתאום, מתייצבת אושייה תקשורתית משמעותית מאחורי התביעה להפרטת השידורים: הפרשן הכלכלי הבכיר של 'ידיעות אחרונות', סבר פלוצקר, פירסם ביום ו' שעבר פנייה נרגשת בנושא לשרת התקשורת החדשה, דליה איציק. דא עקא, פלוצקר צימצם את תביעתו למרחב השידור הטלוויזיוני. הרדיו לא מעניין אותו, כי שם הרי מובטחת המשך השליטה החילונית-שמאלנית באוויר, אך הוא ירא מאוד את ההשפעה הדתית על תוצאות המכרז בערוץ 2, ולכן נחלץ חושים לתבוע דמוקרטיזציה באוויר. אם נחליף את המלה 'טלוויזיה' ב'רדיו' במכתבו הגלוי לאיציק, נקבל שידור חוזר של תביעת ערוץ 7 משכבר הימים, אבל הפעם בחתימת שמאלן בכיר.
"בטלי את המכרז", הוא תבע מאיציק, "פשוט קומי והודיעי שהמכרז על הערוץ השני בטל ומבוטל. קומי והודיעי שממשלת ישראל מפסיקה להנפיק זכיונות לערוצי טלוויזיה, כי זה לא עניינה ולא תפקידה. הרי הממשלה לא מנפיקה זכיונות להוצאה לאור של עיתונים או להפעלה של אתרי אינטרנט".
פלוצקר ודאי יודע שהממשלה כן מנפיקה זכיונות בתחום הרדיו, אבל הוא התעלם מהפרט השולי הזה, שמעולם לא טרד את מנוחתו, ודיבר על לבה של השרה להפריט דווקא את הטלוויזיה, פן תיחשף חלילה להשפעה דתית: "כל חברת תקשורת שתרצה לשדר טלוויזיה תוכל לעשות זאת בכפוף לתנאים של רשיון ממלכתי אחיד. הרשיון יכלול מחויבות להגינות, להוגנות, לאי-אפלייה, לשמירה על החוקים, לקידום טכנולוגי ולעוד כללים ברורים ומוכרים. תמורת הרשיון ישלשל הקונה סכום שקלים קבוע לקופת המדינה, ובכך, גבירתי, יסתיים תפקידה השיטורי של הממשלה בשוק הטלוויזיה המסחרית".
אדיר זיק ז"ל בטח היה חותם את שתי ידיו על המלים הבאות של פלוצקר: "המכרז על הזכיונות לערוץ השני, בצורתו העכשווית, הוא מכרז בולשביקי. הבולשביקים התיימרו לדעת יותר טוב מהעם מה טוב לעם, בפוליטיקה ובתרבות. ...אנא, גבירתי השרה, אזרי אומץ בלבך והכריזי את מה שצריכים היו להכריז שני קודמייך בתפקיד: הזיכיון מת. יחי הרשיון".
אחרי הנסיגה
עדית זרטל ועקיבא אלדר מצטטים בספרם החדש על המתנחלים, 'אדוני הארץ', אמירה נשכחת של אריאל שרון נגד נסיגה מעזה. ודאי לא נעלמה משניהם האפשרות שהציטוט הזה עשוי לשרת את מתנגדי ההתנתקות, אך יצר הניגוח של שרון הישן גבר אצלם על כל שיקול טקטי טרי.
"כרגע עזה היא רצועת הבטחון הדרומית שלנו", כתב שרון בספרו האוטוביוגרפי באנגלית, 'הלוחם', מסוף שנות השמונים, "מה נעשה לכשניסוג מעזה ונגלה, כפי שבסופו של דבר נגלה, שערפאת או יורשיו מילאו את החלל ושגדודים של טירוריסטים שוב פועלים משם לשטח ישראל, רוצחים וזורעים הרס? מה נעשה כשמטחי קטיושות יפגעו בשדרות או באשקלון או בקרית גת? האם תמונות הטלוויזיה שיראו אותנו מפציצים את עזה בתגובה יתקבלו ביותר אהדה מאלו שהראו אותנו בביירות, או שהן יעוררו פחות כעס מאשר תמונות חיילים ישראלים נלחמים במתפרעים בגדה המערבית? ומה נעשה אם כוחות או"ם או כוחות רב-לאומיים ימוקמו סביב רצועת עזה והטרור עדיין יימשך? האם נכה באיטלקים, בבריטים או באמריקאים? זה יהיה השלב שבו נתעמת עם הדילמות האמיתיות. ואיך נגיב? אחרי כל השנים וכל הלחימה וכל המאבקים, מה נעשה? האם נוציא לפועל גירסה מודרנית של פעולות הצנחנים משנות ה-50 וה-60? האם נפנה באופן מיידי למלחמה? מה יקרה?".
סיוט תקשורתי
אם איתמר בן גביר אכן יושלך בקרוב למעצר מנהלי, זאת תהיה מהלומה קשה לאילן ליזרוביץ'.